קרן אורה שבת מד

התם דמתניתין דנוטל אדם קורנוס אתיא כר' נחמי' דאמר אין ניטלין אלא לצורך ויש לחקור עוד בזה דלכאורה לר"ש דלית ליה מוקצה אין טעם לאסור כלי שמלאכתו לאיסור וכבר הערתי בזה לעיל פ' כירה בלשון רש"י ז"ל לקמן בסוף מכילתין דמשמע מלשונו דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש במוקצה אבל נראה דהכא אפילו לר"ש יש טעם לאסור דהא מתחלה נאסור טלטול כל הכלים מחמת גדר ובסוף לא התירו אלא כלי שמלאכתו להיתר אבל כלי שמלאכתו לאיסור לא התירו וה"נ צ"ל איפכא דאפילו לר"י דאית ליה מוקצה הכא בכלי שמלאכתו לאיסור אין כאן מוקצה דהא רבא ס"ל במוקצה לטלטל כר' יהודא ואפ"ה ס"ל דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו ועי' לעיל בפ' במה מדליקין בתוס' גבי שופר וחצוצרות שהאריכו בזה וע"ש בד"ה הא ר"י מש"כ והא רב ס"ל כר"י במוקצה הי' נראה דצ"ל רבא דרב במוקצה לטלטל ס"ל כר"ש כדאיתא בפרק מפנין ועי' ברי"ף בביצה שפסק בעלי כהאי לישנא דאוקימנא מחמה לצל אבל לצורך גופו ומקומו מותר וכתב הר"ן ז"ל שם מ"ט דב"ש דאסרו הא כלי שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו היינו משום דהוי טרחא. ולפי מאי דאיתא בירושלמי ובתוספתא במכילתין דב"ש ס"ל כר' נחמי' בלא"ה אתי שפיר דאין תשמישו המיוחד לו ודו"ק היטיב:

דף קכג גמרא מדלענין טומאה לאו מנא עיין בתוס' שהקשו משברי כלים כו' והקשה מהרש"א ז"ל מהא דקנה של זיתים דתנן בין כך ובין כך ניטל בשבת ואין זה קושיא כ"כ דפשיטא דכל הני כלים שאינן מקבלין ולית בהו טומאה אפ"ה לענין שבת כלי הוא כיון דחזי למילתי' ותורת כלי עליו אלא דיפלא בעיני דברי הרע"ב והרא"ש ז"ל בכלים פי"א בפלוגתא דגלוסטרא שפירשו דר' יהושע ור' טרפון פליגי נמי לענין טומאה ומדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי לאו מנא והוא נגד תלמוד ערוך לקמן דלא מוקמינן לה אלא אי קודם התרת כלים או בחצר שאינה מעורבת אבל כלי הוי וליכא מאן דפליג וצ"ע ועיין ברא"ש ז"ל:

ע"ב גמרא הא דאמר אביי בשתי ידים ורבא בשני בני אדם הי' נראה דלאביי דלא התירו כלי שמלאכתו לאיסור אלא לצורך גופו ע"כ אמר בשתי ידים דאין דרך להשתמש בכלי גדול כ"כ שצריך להנטל בשני בני אדם ורבא דאמר דמותר אפילו לצורך מקומו א"כ כל שהכלי גדול יותר הוא נצרך יותר למקומו ע"כ התירו אפי' בשני בני אדם וק"ל:

שם גמרא אמר ר"א קנים ומקלות גלוסטרא ומדוכה קודם התרת כלים נשנו. יש לדקדק אמאי לא חשיב נמי הא דעלי לשיטת התוס' לעיל דלא משני רבה דדמי לסוכי כו' אלא אעלי א"ש די"ל דר"א נמי ס"ל הכי והכל מודים בה וכן איתא בירושלמי בביצה אבל לפירש"י ז"ל דהאי שנוייא קאי נמי אמדוכה וע"כ ר"א לית ליה האי שנויא א"כ אמאי לא קא' ר"א דעלי נמי קודם התרת כלים נשנו וי"ל דבעלי לא דחיק' לי' לאוקמ' מחמ' לצל משום דהכי משמע דלאחר שקיצב עליו בשר ועשה בו צרכי גופו אסור לטלטלו להניחו על מקומו אבל במדוכה קתני אם יש בה שום מטלטלין אותו משמע דוק' אם יש בה שום אבל בלאו הכי אין שום היתר לטלטלו ע"כ אמר ר"א דקודם התרת כלים נשנו עוד י"ל דאי קודם התרת כלים נשנה הא דעלי א"כ מאי קמ"ל בזה כיון דשום כלי לא הותר אבל בכל הני איכא רבותא בקנים ומקלות דיש שבות במקדש בגלוסטרא להודיעך כחו דר"י דהיא לא נאסרה מעולם ונ"מ למש"כ הר"ן ז"ל דמה שלא נאסר מתחילה מותר לטלטל אפילו שלא לצורך כלל. ובזה מיושב נמי מה שהביא רבי פלוגתא דר"ט ור"י במתניתין אע"ג דכבר סתמא להא דהותרו כל הכלים בכמה משניות אלא דיש נ"מ בזה גם השתא ומדוכה איצטריך משום התירא דיש בה שום. ורבה דחי להא דר"א ואמר קנים ומקלות משום דאפשר בלא"ה וכתב הרשב"א ז"ל דרבה לטעמיה דאסר מחמה לצל בכלי שמלאכתו להיתר אבל לרבא לא גרע מהתירא דמחמה לצל. ולפ"ז יש לדקדק למה העתיק הרמב"ם ז"ל הך דלא סידור הקנים ועוד יש לדקדק מ"ש דבקנים החמירו חכמים ולית מאן דפליג ובמקלות מתיר ת"ק ולפי מאי דגריס הכא אמר ר"א מקלות כו' י"ל דת"ק לא פליג אבל בפסחים גרסינן ר"א אומר משמע דת"ק פליג ומתיר וכן כתב הרמב"ם ז"ל במקלות כת"ק ובקנים כסתמא דמתניתין ומ"ש בשלמא לרבה אפ"ל דת"ק ס"ל דקשה להפשיט בידו על כתף חבירו אבל לר"א דאמר קודם התרת כלים נשנו מ"ש דבקנים גזרו משום שבות ובמקלות לא גזרו. והיה נראה דבאמת לא פליגי בזה כלל ות"ק מודה לר"א בהא ומסייע לזה לישנא דהש"ס דאמר אפשר כר"א משמע דכולהו מודו בזה ועיין לשון רש"י ז"ל בפסחים שכ' י"ד שחל להיות בשבת כו' שאין יכול לתקן המקלות ואין זה מדוקדק דהא משמע הכא דאין בזה אלא משום טלטול בעלמא ועיין ברש"י במנחות ובתוס' שם ודוק היטב ועיין בתוס' סוכה ר"פ לולב וערבה ד"ה טלטול בעלמא דבר נפלא:

דף קכד גמרא והא דתנן אין סומכין הקדירה בבקעת כו' ומסיק הש"ס דגזירה י"ט אטו שבת וכב"ש וא"כ הוי דלא כהלכתא ויש להבין רב יוסף דמשני הא ר"א הא ר"י מה ענין מחלקותן להא דגזרינן י"ט אטו שבת והיה נראה דבאמת מצינו כמה דברים שגזרו י"ט אטו שבת כמו בריש ביצה פירות הנושרין ומשקין שזבו וכ"ע מודו בהן וה"נ הך דבקעת אלא דהמקשן פריך מהא דמשילין דלא גזרינן וסבר מדלא גזרינן בהא ה"נ לא גזרינן בעלמא ופריך ליה מי לא גזרינן והתנן אין בין אלא ע"כ צ"ל דשאני הא דמשילין דלא גזרינן משום הפסד ממון וכר"י דשרי להערים והא דאין בין כר"א אבל בעלמא גם ר"י מודה דגזרינן ודחי הש"ס להא דרב יוסף ומסיק הא ב"ש דתנן אין בין משמע דליכא שום חילוק להקל בי"ט יותר משבת בדבר שלא הותרו בו בפירוש אתיא כב"ש דמחמיר בהוצאה וא"כ אין להקל נמי בטלטול בי"ט יותר מבשבת והא דתנן משילין אתיא כב"ה ואליבייהו יש לחלק אבל לאו כללא בכל מקום. דהיכא דראו חכמים לגזור י"ט אטו שבת וודאי גזרו והכא משום הפסד ממון לא גזרו וא"כ שפיר אתיא הא דבקעת אפילו כב"ה דגם אליבייהו יש מקומות שגזרו חכמים ודו"ק כי נכון הוא:

שם ע"ב בגמרא פלוגתא דר"מ ור"י בשברי כלים ומסיק הש"ס דבנשברו בשבת פליגי ר"מ ס"ל דאפילו עושין מעין מלאכה מוכן הוא ושם כלי עליו ור"י אומר דהוי נולד אבל בע"ש הורם למלאכה מבע"י ואמר רבא לקמן חרס קטנה מותר לטלטלה הואיל וחזי לכסוי' בי' מנא וכתבו התוס' דבנשברו בע"ש איירי דאי בשבת הא רבא אית לי' מוקצה ויש לדקדק דילמא ס"ל לרבא כר"מ דלא בעי מעין מלאכתן ולאו נולד הוא ונראה מדבריהם דר"מ ור"י נמי בהא פליגי דר"מ לית ליה מוקצה ע"כ הא מוכן הוא ור"י אית ליה מוקצה וא"כ הא דמוקמינן לברייתא דמסיקין בשברי כלים כר"ש ה"ה דהוי מצי לאוקמי כר"מ אבל אי טעמא דר"מ משום דעושין מעין מלאכה לאו נולד הוא כלל א"כ צריך לאוקמא הא דמסיקין בשברי כלים דווקא כר"ש וכתבו התוס' לקמן גבי קרומיות של מחצלת דמפרש בה טעמא דעושין מעין מלאכתן דלרווחא דמילתא אמרו כן אבל באמת לא בעינן מעין מלאכתן מדאמר רב נחמן אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל בחצר משום דחזי לכסוי' בי' מנא וכ' מהרש"א ז"ל דבנשבר מע"ש לא הוי צריכי להביא ראיה מר"נ דהא מסקינן לעיל לכ"ע לא בעינן מעין מלאכתן אלא כוונת התוס' דאפילו בנשבר בשבת נמי לא בעינן מעין מלאכתן דלשמואל דלית ליה מוקצה מיירי הא דחרס קטנה אפילו בשבת. ולא הבנתי א"כ למה הביאו ראי' מרב נחמן דאפ"ל דמיירי בנשבר מע"ש אמאי לא הביאו מהא דשמואל ס"ל כר"ש במוקצה ונולד ועוד היכן מצינו דבעי ר"ש אפילו עושין מעין מלאכה אם לא שנאמר דהוי כצרורות דמודה ר"ש והרי"ף ז"ל הביא דעת הגאונים בזה לפסוק כר' יהודא דבעינן מעין מלאכתן וקשה ע"ז הא פסקינן במוקצה ונולד כר"ש דמותר וכן הקשה בשלטי הגבורים והיה נראה דהגאונים ז"ל מפרשי טעמא דר"י במילתא אחריתי והוא משום דלענין טומאה לאו מנא הוא באין עושין מעין מלאכתן כדאיתא בכלים פי"ד ובדברי הרמב"ם ז"ל שם לענין שבת נמי לאו מנא הוא ומש"כ התוס' לחלק דהכא מהני יחוד בעלמא צריך להבין דהא איכא נמי כמה שברי כלים דלא מהני בהו יחוד בעלמא אלא בעי תיקון ותיקון מהני נמי במחט כדתנן אם התקינה למיתוח טמאה ובפ' במה אשה פליגי אמוראי בזה אי בעינן מעין מלאכתן לטומאת מת ולא הביאו כלל ממתני' דכלים וצ"ע בזה ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' כלים שמחלק בין שברי כל"ח לשברי כל הכלים ועיין בראב"ד שם ובחרס קטנה ג"כ יש לדקדק הא לענין טומאה וודאי לאו מנא היא ואמאי לענין שבת מנא היא ועיין ביבמות דף מ"ג גבי מסרק שניטלו שיניו ודו"ק היטב: