קרן אורה שבת לו

כתבו הראשונים דמותר לר"ש וכוותיה קי"ל בהא ובקורה בריאה כ' הטור דמודה בה ר"ש ע"ש בסי' תק"א והדק"ל הא דאמרינן בסוף מכילתין ר' יוחנן כר' יוסי בר"י מתני לה ואמאי לא מוקים לה בקורה בריאה ומה שכתב המ"א לחלק בין בהמה בריאה לקורה בריאה היינו דבבהמה יושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו כמש"כ התוס' בחולין דף י"ד אבל לא הבנתי דהא כתבו התוס' דמתניתין דמחתכין את הנבילה איירי בהאי גוונא דיושב ומצפה אבל לא כל אדם יושב ומצפה בזה וא"כ מאי פריך לקמן על הא דמשני בדאית ביה אפרוח מת אלא למ"ד דמתיר ר"ש בבע"ח שמתו מא"ל לימא דאיירי באינו יושב ומצפה. וכן בביצה בהא דבהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה פריך אלא למ"ד חולק הי' ר"ש אף בבע"ח שמתו מא"ל לוקמי דאינו יושב ומצפה וזה יש לומר דמסתמא דעתי' עלי' לשוחטו בי"ט ומוכן לאדם הוי מוכן לכלבים אלא דלפ"ז מנ"ל דפליגי אמוראי אליבא דר"ש גבי י"ט דילמא דווקא בשבת פליגי דאינו יושב ומצפה ועוד דסברא זו דיושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו לא הבנתי דמי יימר דמיזדקק ליה חש"ו ואחרים רואין אותן שוב ראיתי שהפני יהושע ז"ל בסוגיין הרגיש בזה ע"ש באריכות אלא דבחולין שם אמרינן כיון דלשחיטה קיימא דעתי' עילוי' אבל באמת נראה קצת דלמ"ד חולק היה ר"ש בבע"ח שמתו אפילו אינו יושב ומצפה ל"ל מוקצה לר"ש ומהא דבכור לא תיקשי דטעמא אחרינא אית ביה משום אין רואין מומין בי"ט ומכוס וקערה ועששית דמודה בה ר"ש לא קשיא דאפשר טעמי' כמו שאמרו בירושלמי משום שמא יכבה מדעת וא"כ מותר לבקע עצים מקורה שנשברה אפילו מקורה בריאה דע"כ לא קי"ל כוותיה דר"י בנר שהדליקו משום דדחי' בידים הואיל והקצהו מדעת ביה"ש תו לא חזיא אבל בשארי מוקצה לא ס"ל מיגו דאיתקצאי וכן ר' יוחנן ס"ל בנר שהדליקו בו בשבת כר' יהודא ובשארי מוקצה ס"ל כר"ש כדאיתא בסוף מכילתין דפסיק כר"ש במחתכין את הנבילה לפני הכלבים ובהא דמבקעים עצים מן הקורות ועיין בתוס' שם וסוכה בשמיני הוי נמי דחי' בידים כיון דאי מיתרמי לי' סעודתא ביה"ש כו' וקינה של תרנגולים נמי הוי דחי' בידים והוי בסיס לדבר האסור והנה דעת התוס' דגם במוקצה מחמת מיאוס ס"ל לר"י כר' יהודא וגם צריך ליישב דברי התוס' דהכא עם דברי התוס' לעיל בכרכי דזוזי דלפי דברי התוס' דהכא גם ר' יוחנן מודה בכרכי דזוזי וא"כ אמאי פסיק ר"י בסוף מכילתין גבי נבילה כר"ש. ולדידי קשיא כיון דאפילו לבקע עצים מקורה שנשברה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס ס"ל לר' יוחנן דמותר כש"כ מוקצה מחמת מיאוס והנה בירושלמי איתא נמי להאי לישנא דשאלו לר' יוחנן כמאן הילכתא כר"מ או כר"י או כר"ש אמר לון אני אין לי אלא משנה כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת נראה מזה דפסיק כר"ש בנר שהדליקו בו וכן הי' נראה לפרש בש"ס דילן דבאמת אמוראי פליגי אליבא דר' יוחנן ורב יוסף בעי למימר דרבב"ח ור' יצחק בר' יוסף לא פליגי אליבא דר"י ואמרו וליה לא סבירא ליה ואמר לי' אביי ואת לא תסברא כו' ופשיטא דר"י כר' יהודא ס"ל והשיב לו רב יוסף דאין ראי' מזה דמנרתא שאני דרב אסי קאמר אליביה דר"י דנר מותר כר"ש ומנורה אסור הרי דלא כ"ע ס"ל אליבא דר' יוחנן דהלכה כר' יהודה ע"כ שפיר קאמינא דעכ"פ רבב"ח וריב"י תרווייהו שוין אליבי' דר' יוחנן דהלכה כר' יהודא ומאי דאמרינן התם בירושלמי דר' יוחנן אסר היינו במנורה דווקא כן היה נראה לכאורה אבל מה אעשה שהראשונים ז"ל לא פירשו כן ועוד קשיא לי לפי' התוס' ז"ל מאי פריך מסתמא דמוכני הא מתניתין נמי סתמא היא אבל לא נר ישן וכיון דאשכחינן סתמא במוקצה מחמת מיאוס כר"י כש"כ בנר שהדליקו וי"ל דזה לא חשיב סתמא דר"ש פליג עלי' וכמש"כ התוס' בסוף מכילתין אבל לפי ד' התוס' דילפי מוקצה מחמת איסור מכש"כ ממוקצה מחמת מיאוס א"כ אכתי מאי פריך מסתמא דמוכני הא איכא נמי סתם דאין משקין ושוחטין כו' דאפילו במוקצה מדעת לבד אסור כר"י ואיכא נמי סתמא דמוכני דאפילו מוקצה מחמת איסור מותר וא"כ ר' יוחנן הכריע במוקצה מחמת איסור דחמיר לחומרא ובשארי מוקצה אזיל לקולא אלא נראה דלא תליא זב"ז כלל ויש מקום לומר דשאר מוקצה חמיר מנר שהדליקו דנר שהדליקו אינו אסור אלא משום מיגו דאיתקצאי כו' ויש לומר נמי דהך מוקצה דנר שהדליקו חמיר דהוי מוקצה מחמת איסור ודחי' בידים וכן נראה בפלוגתא דרב אחא ורבינא ח"א לבר ממוקצה מחמת מיאוס משום דמוקצה מחמת מיאוס חמירא לי' ממוקצה מחמת איסור וח"א לבר ממוקצה מחמת איסור דזה חמירי ליה ולהכי פריך הש"ס כיון דסתמא דמוכני כר"י בזה אם כן תיקשי לר' יוחנן ובאמת מספקא לי' להש"ס בחולין דף י"ד מוקצה מחמת איסור דלא דחי' בידים אליבא דר' יהודא אלא דהתוס' כתבו בשם ר"ת גבי כרכי דזוזי דלפי המסקנא פשיטא ליה להש"ס לר"מ ור"י דס"ל מוקצה מחמת איסור אפילו לא דחיא בידים ופירש"י דמוקצה מחמת איסור חמיר ממוקצה מחמת מיאוס דהא לר"מ ל"ל מוקצה מחמת מיאוס ומוקצה מחמת איסור אית ליה אפילו לא דחי בידים ופרש"י ז"ל הא דדייק בסוף מכילתין דרב כר"י ס"ל בהא דמחתכין את הנבילה היינו משום דנבילה הוי מוקצה מחמת איסור ודייק במכש"כ מכרכי דזוזי דהוי מוקצה מחמת מיאוס ולא משמע כן מהא דדייק לעיל דרב כר"י ס"ל בנר שהדליקו בשבת מדאמר רב מניחין נר על גבי הדקל בשבת ופירשו התוס' עצמן דלא דייק מכרכי דזוזי משום דבעי לאוכוחי דס"ל מיגו דאיתקצאי אלמא דלא מצינן למילף מכרכי דזוזי אפילו היכא דדחי' בידים כש"כ בשאר מוקצה מחמת איסור ועוד דהא בי"ט לא שייך מוקצה מחמת איסור ומשמע בביצה דבי"ט נמי ס"ל לרב כר' יהודה וכן לוי בסוף מכילתין סובר כר"י אפילו בי"ט ע"כ נראה דכרכי דזוזי הוא סתם מוקצה והשתא דייק שפיר דרב כר' יהודא ס"ל והא דאמרינן לקמן בפ' מפנין דבמוקצה לטלטול סבר לה כר"ש אמוראי פליגי אליבא דרב ור"ה הכי ס"ל אבל רב יהודא אמר לעיל בפרק במה מדליקין דרב אפילו בטלטול ס"ל כר' יהודא גבי מטה שיחדה למעות וגבי מסיקין בשברי כלים וא"כ מוקצה מחמת איסור דלא דחי' בידים לא מצינו דחמיר משאר מוקצה וכבר נחלקו בזה הראשונים ז"ל בעה"מ ומלחמות ז"ל בחולין פרק ראשון דעת בעה"מ דשוחט לחולה שלא היה חולה מע"ש אסור לבריא מחמת מוקצה מחמת איסור דבכל מוקצה מחמת איסור הלכה כר"מ ור"י אפי' לא דחי' בידים והמלחמות ז"ל כתב דבעינן דוקא דחיא בידים אלא שכ' שם דהא דאסור לר"ש באינו יושב ומצפה היינו דוקא בדחי' בידים קשה לי לכאורה דהא בכור לאו דחי' בידים. אבל ראיתי במלחמות פ' אין צדין שכ' דשאני בכור דא"א אלא באיסור משום דאין רואין מומין ואכתי תיקשי מהא דמודה ר"ש בבע"ח שמתו אלמא אפילו בשאר מוקצה כל שאין דעתו עלוי' אסור ולדעת הרמב"ן ז"ל אפי' קורה בריאה מותר לר"ש אם נשתברה וסוכה שאני דדחי' בידים והדברים ארוכים בזה ורחבים מני ים לבאר הדברים בפרטות ורבו כמו רבו הדעות בזה בין הראשונים ואני לא באתי אלא להעיר קצת ולהתלמד בשרש ההלכה השי"ת יאיר עיני. נחזור לראשית הדבר בדין התנאי הי' נראה דלר"ש בדבר שאינו יושב ומצפה ודאי מהני תנאי כיון דעיקר טעמיה משום דאין דעתיה עלוי' והרי דעתי' עלוי' אבל לר' יהודא ואנן פסקינן כוותיה היכא דדחי' בידים דאפי' דעתו עלוי' אסור לא מהני תנאי דהא בלא"ה דעתי' עלוי' ועפ"ז אפ"ל דהא דאמרי' בסוכה דתנאה מהני במוקצה מחמת איסור היינו אליבא דר"ש ובסוכה בריאה. שוב ראיתי בב"י סי' תקי"ח שכתב כן בדעת הרמב"ם ז"ל ועיין במ"א ז"ל שכתב בדעת הב"י לחלק בין סוכה לנר ולא הבנתי כי הב"י לא כתב כן אלא בדעת הרמב"ם ז"ל אבל להלכה כבר כ' בסי' רע"ט דמהני תנאי במוקצה מחמת איסור וכדעת הרמב"ן ז"ל ועיין במלחמות פ' אין צדין באורך וע"פ כל הנ"ל צ"ל דהא דפליגי באתרוג בשמיני ופירש"י טעמא דמאן דאוסר משום מיגו דאיתקצאי לביה"ש היינו דלוי לטעמיה דאית ליה לגמרי כר' יהודא במוקצה ואתרוג בשמיני לא חשיב דחי' בידים כיון דלאחר זמן מצותו הוא ע"כ ר' יוחנן דלא ס"ל כר"י אלא היכא דדחי' בידים אמר דאתרוג בשמיני מותר ועיין בזה באורך בתוס' סוכה דף י"א הערה קטנה בזה לפי מאי דמשמע כאן בסוגייתינו דרשב"ל ס"ל כר"ש בנר א"כ אמאי לא פליג נמי בסוכה בשמיני ועוד מאי קאמרינן ובפלוגתא דרשב"ל ור"י פליגי נמי רב ורב אסי ובאמת לא דמי דלרב אסי לא שרי לאלתר אלא בחה"מ אבל לא ביום ראשון ולרשב"ל אפילו יום ראשון שרי לאלתר:

והנה צריך לדבר קצת בהך סברא דדחי' בידים דקי"ל בזה כר' יהודא א"כ תיקשי מהא דמפירין נדרים ונשאלין לנדרים שהם