קרן אורה שבת לה

ק"כ ד"ה מנער את הטבלה שכתבו ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה ואתי לאשמעינן היתר טלטול ע"י ניעור לר"י דאסר נר שכבה או לר"ש דמודה בנר גדול והוא דא"כ אפילו כר"מ מצי אתיא אלא ע"כ בירושלמי לא מוקי לה בשוכח אלא במניח וא"כ לר"מ בכל נר או לר"ש בנר גדול גם הטבלה אסור ולא אתיא אלא כר"י דלא ס"ל מוקצה מחמת איסור כלל אלא מוקצה מחמת מיאוס לשיטת הירושלמי ועיין בק"ע שכתב ליישב אמאי לא מוקי לה הירושלמי כר"ש ובנר גדול ולא הבנתי כי אין צורך לזה תני אם התנה עליו יהא מותר מה אנן קיימינן אי כר"מ אפילו התנה עליו או כר"ש אפילו לא התנה אלא כן אנן קיימין כר"י כו' מה חמית מימר כר"י אנן קיימין דתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל ובלבד שלא יכוין לכבות ולהבעיר ומוקי לה רב ושמואל בשוכח אבל מניח אסור לפתוח ולנעול ודלת מסתמא התנה עליו ואפ"ה אסור לר"מ משום כל המיוחד לאיסור הוי אם התנה עליו מותר כר"י כנ"ל ביאור שיטת הירושלמי גם כי סתומה היא ועדיין צ"ע כי חלופי גירסאות יש כאן והנה העולה מכל הנ"ל דלר"מ לא מהני תנאה וא"כ אנן דקי"ל בנר שהדליקו כר"מ ע"כ ס"ל נמי כל המיוחד לאיסור אסור וכן אמרינן בש"ס דילן גבי אבן או מעות דבמניח אסור אפילו לאחר שסילקו המעות והאבן וזו היא שיטת ר"מ בירושלמי ולש"ס דילן גם ר"י מודה בזה וא"כ לא מהני תנאה וכן נראה מלשון דאמרינן בש"ס דילן הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור הוי כדבר האסור והיינו כל המיוחד לאיסור ונראה דר"א דמותיב לרב יהודא דאמר אם היו עלי' ביה"ש אסור ממתניתין דמוכני ואמאי לא רמי מתניתין אהדדי מנר שהדליקו בשבת היינו דס"ד דר"א לחלק בין נר דהוי יחדו לאיסור ומטה הוי מיוחד לאיסור אבל רב יהודא לא מחלק ומיוחד לאיסור נמי אסור אלא דלפ"ז דנר הוי יחדו לאיסור הדק"ל מהא דבנר בעינן דוקא הדליקו ובמטה אפילו הניח עלי' מעות בחול אסור וכקושיית התוס' והיה נראה לומר ולחלק בין מוקצה מחמת מיאוס ובין מוקצה דנר שהדליקו בו בשבת דמוקצה מחמת מיאוס מותר לצורך מקומו ונר שהדליקו אסור אפילו לצורך מקומו דהוי כאיסור עצמו ומטה שיחדה למעות נמי אינה אסורה אלא ככל כלי שמלאכתו לאיסור והשתא פריך שפיר לפי מאי דס"ד דיחוד לחוד מהני מהא דמטלטלין נר חדש היינו בכל גווני ככלי שמלאכתו להיתר דהא ישן נמי אין אסור אלא ככלי שמלאכתו לאיסור סור אלמא דיחוד לא מהני אבל לפי המסקנא לא מצי למיפרך מנר של מתכת דבעינן דוקא שהדליקו בו בשבת דהיינו אפי' לאסור לצורך מקומו בזה בעינן דווקא הדליקו בו ונעשה בסיס לדבר האסור אלא דאכתי קשה הא דאמר ר' יהודא אבל לא ישן משמע דדווקא משום דישן ומאוס הוא אסור לטלטלו אבל הדליקו בו פ"א מותר ואמאי הא לא גרע ממטה שיחדה למעות ותניח עלי' מעות דאסור לטלטל וזה יקשה גם לשיטת התוס' ז"ל וכן הקשה הרשב"א ז"ל וע"ד פלפול יש לומר ע"פ גירסת הראשונים לפי מאי דס"ד אמר רב הונא אמר רב ובאלא אי איתמר גרסינן אמר רב יהודא אמר רב והוא דכלי ראשון מפנין אמרינן דרב הונא במוקצה לטלטול סבר לה כר' שמעון וא"כ הא דאוסר במטה ע"כ אפילו אליבא דר"ש או אליבא דר' יהודא ויחוד דמטה חמיר משאר מוקצה כמו חצוצרות דאסור אפילו לצורך גופו ומקומו ובמוקצה כי האי ס"ל כר' יהודא אף לענין טילטול וא"כ פריך שפיר מנר חדש דלהכי עבידא ותנן מטלטלין ע"כ מסיק דלאו ר' הונא אמרה אלא רב יהודא ואליבי' מצינן שפיר למימר דע"י יחוד והנחת מעות לא הוי אלא ככל דבר שמלאכתו לאיסור דמותר לצורך מקומו ותו לא קשיא מהא דבעינן הדליקו דווקא וגם לא תיקשי מהא דנר ישן דאמרינן בה משום מוקצה מחמת מיאוס אלא דלפ"ז לרב יהודא הוי מצי למימר דיחוד לחוד נמי משוי לה ככלי שמלאכתו לאיסור דאליבי' לא קשיא מנר לפי הנ"ל ואין זה אלא לפלפולא בעלמא עכ"פ גם מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה דמוקצה זו מטה ביחוד והנחת מעות לא עדיף משאר מוקצות דפליגי בה ר"י ור"ש ע"כ לא כתבו להאי דינא. והנה לפום ריהטא היה נראה לפרש מש"א בירושלמי לחלק בין מיוחד לאיסור לייחדו לאיסור היינו דיחדו לאיסור הוא כשיחדו בשבת כבר לאיסור ומיוחד לאיסור הוא דמיוחד להבא לאיסור כגוונא דמטה שיחדו אבל סוגיית הירושלמי לא משמע כן עכ"פ מסקנת הסוגיא דיחוד לחוד לא מהני אפילו אם נעשה מתחלה לאיסור כל שראוי קצת גם להיתר וצריך לדקדק במה דאמרינן בירושלמי ההן ליבנא לאו מיוחד לאיסור הוא והתוס' כתבו דבחצוצרות סגי אפילו יחוד לחוד דלא חזיא אלא לתקיעה. וזה לשיטתם שכתבו לעיל בפ' במה מדליקין דמוקצה דחצוצרות חמיר משאר כלי שמלאכתו לאיסור אבל ראיתי בירושלמי ריש פ' כל הכלים שאמרו שם על הא דחצוצרות תוקע ומניחה במקומה דקודם התרת כלים נשנית ולד' התוס' כיון דלא חזיא כלל לתשמיש אחר לא הותרו כלל ואי"ה לפנינו נדבר בזה יותר. ולא הבנתי מה שראיתי בשלטי הגבורים דמדמי כלי שנתנו בע"ש לקבל השמן למטה שיחדה למעות ואם נפל שמן לכלי אפילו קודם השבת הוי כמטה שיחדה למעות והניח עליו מעות ולענ"ד לא דמי דבמטה יחדו לדבר המוקצה בשבת אבל שמן שנפל בע"ש הוא דבר המותר וא"כ הכלי ג"כ מותר וצ"ע בפוסקים ועוד צריך לדקדק אי האי יחוד הוי לעולם אי על זמן וכ"ז אין ענינם פה ועיין לקמן בפרק במה טומנין לענין יחדן להטמנה מש"כ הר"ן ז"ל בזה. נחזור לראשית דבר כי לא מצאתי כעת מחלוקת בין הירושלמי והבבלי וכיון דמבואר בירושלמי דלר"מ לא מהני תנאה ה"ה לשיטת הש"ס דילן דקי"ל כר"מ נמי לא מהני תנאה ועיין ברשב"א ז"ל גירסת הרמב"ם ז"ל בירושלמי אבל כבר כתבתי בזה ונראה להביא ראיה דלא מהני תנאה מהא דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת ואי מהני תנאה א"כ אמאי שרינן הנחה ע"ג דילמא יתנה ויהא הנר מותר בטלטול וישתמש באילן. ולסברת הירושלמי היה אפ"ל דאפילו להך גירסא בביצה דמהני תנאה בסוכה רעועה אבל מיוחד לאיסור גרע והוי כאיסור עצמו כיון שעשאו מדעתו בסיס לדבר האסור ונראה לי לדעת הרמב"ן ז"ל לומר דע"כ שיטת הירושלמי מחולקת עם הש"ס דילן דבירושלמי נראה דאפילו הניח באמצע השבת דבר האסור אסור לכל השבת והיינו טעמא כיון דמיוחד לאיסור פ"א נעשה כאיסור ע"כ לא מהני תנאה על זה אבל לש"ס דילן דבאמצע השבת מותר אחר שנפלו המעות א"כ ע"כ לא אמרינן דנעשה כאיסור אלא דאם הי' עלי' מעות ביה"ש כיון דהקצהו מדעתו ביה"ש הוי מוקצה לכולי יומא ע"כ מהני בה תנאי. והנה התוס' כתבו לקמן דהא דתניא לקמן אסור עד מוצאי י"ט האחרון של חג לא אתיא כר"ש דלר"ש אינו אסור בזמן הקצאתו והנה בסוכה פליגי רשב"ל ור' יוחנן באתרוג מ"ס למצותה איתקצאי ומ"ס כולי יומא איתקצאי ולכאורה נראה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ש בנר שהדליקו ור"י לטעמי' דס"ל בנר כר' יהודא ורשב"ל ס"ל כר' שמעון אלא דלפ"ז תיקשי מאי דפליגי התם ג"כ רב ורב אסי בזה ורב ורב אסי תרוייהו ס"ל כר' יהודא בנר וא"כ לכל הגירסאות שם תיקשי אמ"ד דמתיר לאלתר לאוכלו לאלתר ורש"י ז"ל בביצה פי' להדיא דפליגי במיגו דאיתקצאי לביה"ש כו' אבל באמת א"א לומר כן דהני אמוראי בפלוגתא דתנאי פליגי ועוד מדלא פליג ר"ל אהא דאמר ר' יוחנן סוכה אפילו בשמיני אסור והיינו מחמת מיגו אלא ש"מ דאפילו מאן דמתיר באתרוג לאלתר מודה בסוכה וכמש"כ הר"ן ז"ל וכעין זה כתבנו לעיל דבאתרוג לא שייך מיגו דאיתקצאי כלל דז"א אלא בשבת וי"ט וכן כתבו התוס' ז"ל דביום ראשון מודו כולהו דאסור כל היום ולא פליגי אלא בשאר הימים דר"ל ס"ל דלא איתקצאי אלא למצותה בלבד ור' יוחנן ס"ל דלכל היום איתקצאי כיון דראוי לצאת בו כל היום אלא דאכתי צריך להבין הא כ' התוס' לקמן בסוף מכילתין דדוקא בנר שהדליקו בו בשבת הלכה כר' יהודא משום דדחי' בידים אבל בשאר מוקצה אף אם איתקצאי ביה"ש לא איתקצאי לכולי יומא אפילו במוקצה מחמת חסרון כיס דמודה בה ר"ש כמש"כ התוס' ז"ל שם בד"ה והאמר ר' יוחנן ואמאי קי"ל בסוכה בשמיני דאמרינן מיגו דאיתקצאי. והנה בדבר שאינו יושב ומצפה מודה ר"ש דאסור וא"כ יכול להיות דסוכה בשמיני דאסור היינו משום דאינו יושב ומצפה וגם ר"ש מודה בה וא"כ ה"נ בנויי סוכה ג"כ אינו מצפה מתי תפול ואתי אפילו כר"ש אלא דלפ"ז בקורה שנשברה מנ"ל דמתיר ר"ש הא גם שם אינו יושב ומצפה מתי תשבר הקורה ולכאורה נראה דבזה פליגי מר בר אמימר ומר ברי' דרב יוסף משמיה דרבא אליבא דמ"ד דר"ש מתיר אפילו בע"ח שמתו אלמא דלר"ש מותר אפילו בדבר שאינו עומד ומצפה ורבה דמחלק אליבא דר"ש וכן בביצה פ' המביא היינו כמ"ד דמודה ר"ש בבע"ח שמתו אבל המ"א בסי' תק"א כ' דבקורה בריאה כ"ע מודים וכן מוכח דבבע"ח שמת