קרן אורה שבת לד

שבחוץ ובשפוד ואסכלה כתב דצריך להגעיל שיפלוט מה שבלוע בתוכו ע"כ צריך לזה חמין שעל האש ולפ"ז ליכא לאוכוחי מהא דעירה לתוכו רותח צריך מריקה דהיינו משום שמנונית בעין והדברים עתיקים אין פנאי להאריך בהם. והנה עוד אפ"ל בהא דדייקינן לעיל על רב דאמר עילאה גבר ממתני' דאוסרת ליתן בכלי ראשון דמתני' איירי תיכף שהעבירן מעל האש דאז כח הרתיחות גדול. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בפסחים מה צ"ל תברא גבי פלוגתא דמעיסה וחליטה לימא דפליגי אי תתאה גבר אי עילאה גבר ולפי הנ"ל ניחא דחלוט היינו ברותחים גמורים כמו שאמרו בירושלמי איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו ועיין בירושלמי במכילתין ובחלה וא"כ לכ"ע תתאה גבר והתוס' ז"ל תירצו דעכ"פ מבשל כדי קליפה ומשמע לי' דמיירי אפילו בדליכא שיעור חלה אלא עם כדי קליפה וזה דוחק קצת ובירושלמי פריך להדיא מב"ש נחלטת כל צרכו מחייבין היינו חלוטה אינה נחלטת כצ"ל פוטרין. וכן נראה מחלוט של פסח. וידעתי שיש בזה הרבה בד' הראשונים ז"ל ואני לא באתי אלא לפרש קצת שרש ההלכה. עוד הערה א' אכתוב לפי דעת קצת מהראשונים ז"ל שהחמירו גבי שבת בקצת דברים אפילו ליתן בכ"ש משום דיש דברים שמתבשלים בכ"ש ג"כ וא"כ אמאי לא נחמיר נמי לענין איסורין לענין להפליט ולהבליע דנראין הדברים ק"ו אם יש כח בכ"ש לבשלן כ"ש שיש להבליע בהם ולהפליג מהם וכ"ז צ"ע השי"ת יאיר עיני ויודיע לי קושט אמרי אמת. ועיין בדברי הרשב"א ז"ל בזה באריכות גם כן בסוגיות אלו:

דיני מוקצה משנה מטלטלין נר חדש כו' באתי לדבר קצת בזה בדיני מוקצה ואתחיל במוקצה החמורה היא מוקצה מחמת איסור כמו נר שהדליקו בו באותו שבת ר"מ ור"י אוסרין כל השבת מחמת מיגו דאיתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולי יומא כו' ור"ש ס"ל דאין אסור אלא בשעה שהוא דולק ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי וכן השמן בשעה שהוא דולק ולא מיבעי שבנר אלא אפילו שמן המטפטף אסור בשעה שהנר דולק ואחר שכבה הכל מותר ור"א בר"ש אומר דאפילו בשעה שהוא דולק מותר שמן המטפטף והנה לקמן בעי מיניה ר"ל מר"י חטין שבקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו לר"ש ופשיט ליה אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותה והוקצה לאיסורה ופריך והוקצה למצותו לחוד ל"ל לר"ש והתניא סיככה כהלכתה כו' וממאי דר"ש היא דתניא ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ומשני כעין שמן שבנר קאמרינן הואיל והוקצה למצותו וכתבו התוס' דע"כ אשמן המטפטף קאי דשמן שבנר בלא"ה אסור משום מכבה וא"כ משמע דבשמן המטפטף שייך ג"כ הוקצה למצותו וקשה לי א"כ ראב"ש דמתיר שמן המטפטף אטו לית ליה הך דנויי סוכה וגם בכל מקום דאמרינן הוקצה למצותו אטו ראבר"ש יחלוק ע"ז ועוד דהא מדמינן נויי סוכה לסוכה עצמה ובסוכה עצמה ודאי כ"ע מודים וצ"ל אי דראבר"ש ס"ל דלא אמרינן הוקצה למצותו בנפלו ושמן המטפטף הוי דומיא דנפל' והא דאמרינן באתרוג שנפסל כל זמן מצותו הוא דלא כראבר"ש או יאמר דהכא בשמן המטפטף דעתי' עלוי' והוי כמתנה בפירוש ובנויי סוכה ג"כ מהני תנאה וכי תימא א"כ מאי פריך אליבא דר"ש מנויי סוכה י"ל כיון דקאמר דאליבא דר"ש חשיב שמן המטפטף הוקצה למצותו א"כ ל"ל תו הוקצה לאיסורו הא בנויי סוכה אסור מחמת הוקצה למצותו לחוד והתוס' ז"ל כתבו דלא מהני תנאה לר"ש בשמן המטפטף ולפ"ז קשה מאי פריך מנויי סוכה דילמא משום הכי קאמר נמי הוקצה לאיסורו. ולא מצי למימר איני בודל מהם כל ביה"ש ומש"ה לא מהני תנאה כמו שכ' רש"י ז"ל ותוס' בביצה בטעמא דסוכה עצמה לא מהני ביה תנאה אבל באמת בלא"ה נראה דלר"ש בשמן המטפטף לא מהני תנאי דדווקא בנויי סוכה מהני תנאי משום דכי אמר איני בודל כו' לא חל עלייהו קדושה כלל אבל שמן הוי כמו סוכה דע"כ חיילו עלייהו קדושה וממילא הוקצה כ"ז מצותו ולדעת רב אלפס ז"ל דמהני תנאי בסוכה עצמה ה"נ נראה דמהני תנאי אבל לרבנן דאית להו מיגו דאיתקצאי ביה"ש כו' ודאי לא מהני תנאה אליבייהו כיון דביה"ש ע"כ איתקצאי מחמת איסור כיבוי ולא מצינו דמהני תנאי לרבנן אלא בסוכה רעועה בעלמא דלא הוי מוקצה מחמת איסור אלא מוקצה מן הדעת בזה מהני תנאי אבל במוקצה מחמת איסור כיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא ועיין בתוס' ביצה ד' ד"ה אמר רב מנשיא ובמהרש"ל ובמהרש"א ז"ל שם אלא דבסוכה רעועה ג"כ איכא סתירת אוהל וא"כ נראה דמהני תנאי אפילו במוקצה מחמת איסור. אבל צריך להבין דמשמע בכולי תלמודא דבביה"ש הדבר תלוי ואי הוי מוקצה ביה"ש הוי מוקצה לכל יום השבת וכן משמע בביצה דלא מצי לאוקמא הא דקתני לא יאכל עד שיזמין אלא בחזי ולא חזו ואמאי לא מוקי דאחזי באמצע השבת וביה"ש לא הוי חזו אלא ש"מ דלא מהני תנאה והזמנה בזה כיון דביה"ש מוקצה הוא ומוקצה מחמת איסור נראה דחמור ממוקצה דאסחי' לדעתי' מינה ודוחק לומר דמידי דלא חזי לאכילה ביה"ש גרוע ממוקצה מחמת איסור ביה"ש. והנה הרמב"ן ז"ל דעתו דמהני תנאה בנר שכבה והביא ראיה מדברי הירושלמי דתניא אם התנה הכל לפי תנאו אליבא דמאן אי כר"מ כל המיוחד לאיסור אסור אי כר' יהודא נר מאוס הוא אלא כר"ש ובנר גדול והוא פלאי כי בירושלמי שלפנינו הגירסא הוא להיפך דתנאי מהני הוא אליבא דר' יהודא ובמוקצה מחמת מיאוס וכיון דהתנה ולא אקצינהו מדעתו שרי לטלטולי אבל לר"ש קאמר התם דבלא תנאי מותר ובאמת לא נראה לומר דתנאה מהני בנר גדול אליבא דר"ש דהא מדרשינן טעמא שם בירושלמי דמש"ה נר גדול אסור שמא יכבה בידים וא"כ אין סברא לומר דמהני תנאי ועוד אני בא לדון דאדרבה מדברי הירושלמי נראה דלא מהני תנאי דהא אליבא דר"מ אמרינן דלא מהני דכל המיוחד לאיסור אסור אפי' ע"י תנאי. ולפענ"ד הך סברא דכל המיוחד לאיסור אסור אין זו סברא מחודשת בשיטת הירושלמי אלא הוא שוה בזה עם שיטת הש"ס דילן. ואגב אבאר קצת דברי הירושלמי בזה דפליגי התם אליבא דר"מ דאוסר נר הדולק בשבת ח"א ע"ד ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור וח"א כל שיחדו לאיסור פי' למ"ד כל המיוחד לאיסור היינו אפילו ממילא ולא דחי' בידים ולמ"ד כל שיחדו היינו דדחי' בידים או נראה כל המיוחד לאיסור היינו שבשבת הזה מיוחד הוא לאיסור אבל אין עיקר הכלי רק לאיסור וכל שיחדו לאיסור היינו שיחדו רק לאיסור ופריך על מ"ד כל המיוחד לאיסור מהא דתניא על הא דמוכני היו עלי' מעות ונפלו נגררת ומוכני זו אינה ביחוד לאיסור אלא בשבת זו היא מיוחדת לאיסור ותניא דמותר אמר רב ששת דר"ש היא דאמר כבה מותר לטלטלו וקאמר אמאי לא מוקמינן בשוכח ומשני משום סיפא אם אינה נשמטת גוררין אותה בשבת והתם לאו דווקא בשוכח מתניתין פליגי עמ"ד כל המיוחד לאיסור אסור. האבן שע"פ החבית מטה על צדה ונופלת ומותר לטלטל החבית וה"נ לא יחדו לאיסור אלא היום מיוחד לאיסור ומשני בשוכח ופריך עוד מהא דכופין את הסל לפני אפרוחים שיעלו וירדו ותני עלה עלו מאליהם אסור לטלטלן ופירכא זו צריכה ביאור ועיין בק"ע מש"כ בזה והיה נראה דברייתא דעלו מאליהם אסור לטלטלן היינו בעודן עליו וא"כ ע"כ מיוחד הוא לאיסור ואפ"ה מותר לכפותו והיינו הך קושיא עצמה שהקשו בירושלמי ברישא דשמעתין שם התיב ר' חייא בר אחא אלא דצ"ע מה דאמרי התם הדא דר"י הוא ומשני תפתר במאוס דהא דאסור לטלטלן היינו במאוס אז הוי מיוחד לאיסור אבל באינה מאוסה אינה מיוחד לאיסור כלל ומותר לטלטלן ועדיין אין פירכא זו ברורה לי עכ"פ העולה משיטת הירושלמי דלר"מ אסור כל המיוחד לאיסור ולר"ש אין אסור אלא בשעה שהאיסור עליו אפילו ביחדו לאיסור ולר' יהודא אין אסור אלא נר ישן משום מיאוס אבל מיוחד לאיסור לית לי' מהא דאמרינן התם מעשה וטלטלו פמוט מתחת הנר היינו שהפמוט הוא כלי תשמיש לנר וקאמר כמאן לר"מ הכל אסור דפמוט נמי מיוחד לאיסור הוא אי כר"ש אפילו נר מותר אלא כר"י נר מאוס טבלא אינה מאוסה אלמא דלר"י ל"ל הך דכל המיוחד לאיסור וכס"ד דר' זירא בש"ס דילן לענין פמוט וכפירש"י ז"ל ונראה דזה הוא דעת רב אלפס ז"ל כשיטת הירושלמי דאין מדליקין בפמוט עצמו ע"כ איצטריך לאשמעינן דגם הוא הוי מוקצה מחמת איסור ומיושב בזה קושיית הר"ן ז"ל ע"ש. ואיתא תו התם נר שהוא מונח ע"ג טבלא מסלק הטבלא והנר נופל ומוקי לה בנר שכבה וכר' יהודא ונר מאוס וטבלא אינה מאוסה ונוראות נפלאתי ע"ד התוס' ז"ל דף