קרן אורה שבת לג

לא גזרו וכ"ז תערובות מים אבל כנגד המדורה או היכא דמפסיק כלי אפילו בכלי ראשון בזה נחלקו רש"י והראשונים ז"ל לדעת רש"י ז"ל מותר להפשיר אפילו אם יוכל לבוא באופן זה לידי בישול גמור ולדעת הראשונים ז"ל אסור אלא א"כ לא יוכל לבא לידי בישול והיינו טעמא דמחלקינן בכלי ראשון בין צונן לתוך חמין ובין חמין לתוך צונן דחמין לתוך צונן ודאי אין בהם אלא כדי הפשר ע"כ לא גזרינן אפי' בכלי ראשון ועיין פכ"ב מהל' שבת בדברי הרמב"ם ז"ל וכ"מ שם שהאריך בזה אבל לחמם שיעור שתהא היד סולדת אפילו בכ"ש שהיא רותחת כמו פינכא דאורזא נראה דאסור דהחמימות במים זהו בישולן כמו דלגירסת הרי"ף ז"ל אי הפשירו זהו בישול בשמן הוי אסור אפילו בכ"ש ה"נ אם נתחמם כדי שהיד סולדת בכ"ש ג"כ אסור אבל לשיטת רש"י ז"ל דאפילו אי הפשירו זהו בישולו מ"מ מותר בכ"ש אלמא דאין בכ"ש בישול כלל א"כ לחממן כ"צ ג"כ אפשר דמותר הן אמת דבדבר הצריך בישול להוציא טעם כמו תבלין ודאי לכ"ע אין בכ"ש משום בישול כדתנן אבל נותן לתוך הקערה אבל מים דעיקר בישולן הוא לחממן לכאורה תליא בפלוגתא דשמן אליבא דמ"ד הפשירו זהו בישולו אי מותר בכ"ש אי לא אבל באמת אי אפשר לומר דלדעת רש"י ז"ל אין בישול כלל בכ"ש דהא לחד לישנא לקמן מלח אסור אפילו בכ"ש ודבר זה מישך שייך בחקירה אחרת וגדולה היא אי הך בישול דכ"ר אחר שהעבירו מן האש אי בישול מה"ת לחיובי חטאת בתולדות האור וא"כ כ"ש נמי תולדות האור הוא ודבר המתבשל בו כמו מלח ללישנא קמא הוי בישול גמור או עיקר הדבר של כ"ר אינו אלא הרחקה לבישול גמור וא"כ בכ"ש לא החמירו כלל:

ונאריך קצת בזו המשנה האלפס והקדירה כו' לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה ר' יהודא אומר לכל הוא נותן כו' ומיבעי לן ר' יהודא ארישא קאי ולקולא דאפילו בכלי ראשון מותר ליתן כל שהעבירוהו מן האש חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ג"כ דוקא בכלי ראשון וזה שדייק ולקולא ומסיק הש"ס דלקולא פליג דאפילו כלי ראשון אינו מבשל בלא חומץ וציר וזה לא מסתבר להש"ס דילמא התירא דר' יהודא אפילו בכ"ר ואיסורא אפילו בכ"ש. והנה לכאורה נראה דרבנן ור' יהודא בהא פליגי דרבנן סברי דכ"ר מבשל שפיר אף כשהעבירוהו מעל האש ור' יהודא סבר דאין משום בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו אבל מדלא פליג ר' יהודא אהא דמיחם שפינוהו לא יתן לתוכו מים ועוד דלאביי אתיא מתניתין כר' יהודא אלמא דמודה ר' יהודא במים שמתבשלין בכלי ראשון וכן כ' התוס' דדווקא בתבלין קאמר ר' יהודא דאין כ"ר מבשל אבל שאר דברים מודה ר' יהודא דכלי ראשון מבשל. אלא דיש להקשות מהא דתנן בפ"א ממעשרות לענין שמן של מעשר דמתיר ר' יהודא ליתן לתוך אלפס וקדירה ולא חשיב בישול לקבוע במעשר אלמא דאפילו בשמן קאמר ר' יהודא דכלי ראשון אינו מבשל ושמן נראה דקל להתבשל יותר מתבלין דהא איכא מ"ד דהפשירו זהו בישולו הן אמת דלרנב"י דמפרש לעיל אליבא דת"ק דברייתא לאיסורא דשמן הפשירו זהו בישולו תיקשי אליבא סתמא דמתניתין דמעשרות דמתיר לתת שמן בכלי שני וכן תיקשי איפכא לרבה ורב יוסף דאמרי שמן אין בו משום בישול אמאי אסור ליתן בכלי ראשון אלא ע"כ דבישול שבת ובישול לקבוע למעשר לא דמיא להדדי דאפילו אם לענין שבת אין בישול בשמן מ"מ הוא קבע למעשר ואם לענין שבת הפשירו זהו בישולו מ"מ לא הוי קבע לענין מעשר ולגירסת רש"י ז"ל ולעיל בלא"ה ניחא עכ"פ נראה דשמן קל הוא להתבשל יותר מתבלין והיה נראה דר' יהודא לכל מילי קאמר דאין כלי ראשון מבשל נהי דלענין בליעה ופליטה ודאי מודה דמבליע ומפליט אבל בישול שאני דצריך להשהות זמן מה כדי שיתבשל וכל שהעבירוהו מתוך האש אין בו כח לבשל ודוקא בחמין מודה ר' יהודא דעיקר בישולן אינו אלא החמימות וע"כ צ"ל דהכא מיירי בנשתהא בתוך האלפס דאל"כ תיקשי מכאן לרב דאמר עילאה גבר וצונן לתוך חם אין צריך אלא קליפה והכא תנן המבשל אלא ש"מ דהתם מיירי שלא נשתהא הצונן בתוך החם והא דסכו בשמן של תרומה בפ' כיצד צולין דאמרינן בה עילאה גבר אליבא דרב התם השמן אינו מעורב עם הפסח ועיין בר"ש מה שפירש על הא דנותן לחמיטה במשנה דמעשרות ולפ"ז אפ"ל דלענין להבליע ולהפליט אפילו כלי שני שהיד סולדת בו מבליע ומפליט ולא אמרינן מבישול דשבת ועיין בטור יו"ד סי' ק"ד מש"כ בשם הרשב"א ז"ל ובב"י שם. והנה התוס' דקדקו ממתני' לענין עירוי עי' בד' ולפי הנ"ל דלענין בישול בעינן שהות א"כ ודאי אין עירוי מבשל דעירוי נפסק מהר ואין בו כדי לבשל ורציתי לחלק עוד אליבא דרב דאמר עילאה גבר דזה אינו אלא אם האיסור וההיתר שוין בכמות אבל אם התחתון מרובה על העליון לא אמרינן עילאה גבר ע"כ במתני' לכ"ע מבשל אבל אין נראה כן מסוגיא דפסחים והתוס' ז"ל האריכו במחלוקת רשב"ם ור"ת ז"ל אי עירוי מבשל ולמאי דכתיבנא נראה דאינו מבשל אבל מבליע ומפליט מהא דאחד שעירה לתוכו רותח דאי כשיטת ר"ת דזה מיקרי בישול א"כ לר' יהודא דאמר דאפילו כ"ר אינו מבשל א"כ כ"ש עירוי ואמאי צריך אליבי' בעירה לתוכו רותח שבירה בכ"ח או מריקה ושטיפה בכלי נחשת אלא ש"מ דמשום בליעה לבד הוא וכדקרי לה הש"ס בזבחים בליעה בלא בישול. והנה התוס' הביאו ד' הירושלמי דבעי לה מהו לערות על התבלין ופליגי בה ר' יונה ור' יוסי ר' יונה אמר עירוי ככלי ראשון וחילי' ממתניתין דאחד שעירה לתוכו רותח ודחי ר' יוסי תמן כ"ח בולע התיב ר' יוסי מכלי נחושת אית לך למימר דכלי נחושת בולע משמע דמסקנא דעירוי ככלי ראשון הרי לפניך דהירושלמי מדמי שבירת כלי חרס לבישול דשבת ואפ"ל דלשיטת הירושלמי הך דעירה לתוכו רותח דטעון שבירה לאו משום בולע הוא אלא משום בישול הוא דכתיב אשר תבושל בו וא"כ שפיר ילפינן מינה לענין שבת אלא דיש לדקדק דבירושלמי גופא מסיק שם דבישול דאורייתא לא הוי אלא כשהאור מהלך תחתיו לענין שבת ובשר בחלב וא"כ אמאי צריך שבירה על עירוי כיון דלא הוי בישול ע"כ נראה דאדרבה הא דטעון שבירה הוא משום בולע לחוד והיינו טעמא דמחמרינן גבי שבת בכלי ראשון משום דנהי דאין בו כח לבשל יש בו כח להבליע ולהפליט והשתא שפיר יליף הירושלמי מעירה לתוכו רותח דעירוי ככלי ראשון. והנה לא מצינו מפורש בש"ס דילן דבכלי ראשון הוי בישול דאורייתא וכבר העיר בזה בעל ק"ע בירושלמי מהא דאמרינן גלגל בצד המיחם חייב חטאת וכן בהדחת קולית האספנין אם הדיח חייב חטאת והנה בהך מילתא דאיתמר בירושלמי דאין בישול מה"ת אלא כשהאור מהלך תחתיו איכא למימר בה תרי טעמא או משום דתולדות האור אינן כאור מה"ת ועיקר בישול האמור בתורה הוא ע"י האור ממש ולפ"ז נראה מש"ס דילן דלא כשיטת הירושלמי מהא דדג מליח וקולית האספנין וכן מדגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור ש"מ דבתולדות האור איכא איסורא דאורייתא. אבל אם נאמר דהא דלא מיקרי בישול מה"ת בכלי ראשון הוא משום דאין בו כח לבשל כל צרכו וא"כ אין ראיה מדג מלוח דהתם היינו גמר מלאכתו. והנה שיטת הירושלמי הוא ודאי מחמת דתולדות האור לא חשיב בישול מדקאמר דלענין בשר בחלב נמי לא הוי בישול ואי משום דאין בו כח לבשל כל צרכו הא בבשר בחלב לא בעינן שיעורא ובש"ס דילן משמע להדיא דלענין בב"ח בכלי ראשון הוי בישול מה"ת בחולין ריש פ' כל הבשר דאמרינן התם גזירה שמא יעלה באלפס ראשון ע"ש וא"כ לענין שבת נמי הוי תולדות האור דאורייתא והדבר תלוי במינים יש מין שמתבשל אפילו בהדחה בעלמא ויש מין שאינו מתבשל אפילו בכלי ראשון כמו מלח ובישרא דתורא ויש מין שמתבשל אפי' בכלי שני כמו מלח ללישנא קמא ורוב המינים בכלי ראשון מתבשל ובכ"ש אינו מתבשל ואפילו בעירוי אינו מתבשל כדתנן מדיחין אותו בחמין דההדחה אינו גמר מלאכתן ור' יהודא ס"ל דאפילו כלי ראשון אינו מבשל בלי חומץ וציר בישול גמור לגמור מלאכתן. והתוס' לשיטתייהו כתבו דהא דמדיחין אותן בחמין היינו בחמין דכ"ש אבל מכלי ראשון אסור משום עירוי ובכ"ש נמי אסור לשרות וחילקו בין זו לתבלין וכ"ז אינו במשמעות פשט הסוגיא וגם בדברי הרמב"ם ז"ל לא נמצא רמז מזה ועיין במהרש"א ז"ל דף ל"ט ד"ה כל שכח בחמין אלא דמה שמבליע כדי קליפה לא חשיב בישול דומה למה דאמרינן מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא וכש"כ הכא דאינו מבליע אלא כדי קליפה וע"כ צ"ל כן לדעת הסוברים דכ"ש ג"כ מבליע כדי קליפה ואפ"ה אין בכ"ש בישול,. ואגב יש להעיר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות מעה"ק שנראה מדבריו ז"ל שיש חילוק בין מריקה שאמרו בכל הכלים דמריקה שאמרו בכל הכלים הוא כמריקת הכוס משמע ששופך חמים לתוכו ובפי' המשניות ביאר יותר ומשמע שם דאין צריך אלא למרק מה