קרן אורה שבת לב

חסדא דצרכי שבת נעשים בי"ט משום דקדושה אחת היא אבל שיטת התוס' היא בע"א דאפילו דבר שאסור בי"ט עצמו מותר לצורך שבת כיון דא"א בע"א כמש"כ לעיל וא"כ אפילו למ"ד שתי קדושות הן שייך למימר האי סברא ואפילו לשיטת רש"י ז"ל אינו מוכרח לומר דסברת רב חסדא תליא בפלוגתא דתנאי דהא האי מילתא דאיסור הכנה מקראי ילפינן וע"כ אין בזה סברא פשוטה לאיסורא דא"כ קרא למה לי'. והדברים עמוקים ויש לעשות בהם ציצין ופרחים הרבה והמבין יבין גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ועיין בתוס' ביצה דף ט"ז ועיין בתוס' יבמות דה"מ כולה משעטנז נפקא מה שהקשו שם ל"ל קרא דכלאים בציצית נילף מדאיצטריך קרא לשריפת קדשים ע"ש מה שתירצו ומה שכתבו עוד שם בענין נדרים ונדבות ולא אבין דבריהם ז"ל דוק ותשכח:

דף מ גמרא ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צינתו ר' יהודא אומר יביא פך שמן כו' אלא בשביל שיפשר כו'. הנה שיטת רש"י ז"ל בזה דאפילו במקום שיוכל להתחמם היינו כנגד המדורה ממש מותר להפשיר כמו שפירש"י ז"ל לפי גירסתו ש"מ הפשירו זהו בישולו גבי עובדא דרבי והראשונים ז"ל נחלקו עליו והוא לגירסת הרי"ף ש"מ הפשירו לא זהו בישולו דאי הוי בישולו אפילו בכ"ש אסור והשתא דלא הוי בישולו בכלי ראשון אסור ובכ"ש מותר אלמא דאסור להפשיר במקום שיוכל להתחמם והביאו ראיה לזה מדברי הירושלמי במתניתין דמיחם שפינוהו במקום שהיד סולדת בו אסור וקרי ליה התם במקום שאין היד שולטת דבמקום שהיד שולטת מותר אלמא דתלוי במקום וקשה לי דאדרבה מד' הירושלמי איכא סייעתא לפרש"י ז"ל דהכי איתא התם תני ריב"נ אומר מניח אדם קיתון של מים כדי שתפוג צינתו יורד אדם וטובל בצונן ובא ומתחמם כנגד המדורה דברי ר' מאיר וחכמים אוסרין אית אמר ר"מ מ"ט דרבנן דמר רב יהודא אסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו דגזרינן הפשר אטו בישול גמור ומש"ה אסרו חכמים להתחמם כנגד המדורה אפילו להפשיר בלבד אלמא דכנגד המדורה היינו כנגד ממש מקום שיוכל להתחמם וא"כ בש"ס דילן דמתיר כנגד המדורה היינו כר"מ בירושלמי ואפילו במקום שאין היד שולטת מותר. והנה התוס' בד"ה מפני שמפשיר מים שעליו כתבו דטעמא משום דהוי כרוחץ בחמים בשבת ובירושלמי משמע להדיא דטעמא משום הפשר במקום שאין היד שולטת אלא דפליגי בזה ר"מ וחכמים אלא דלפי שיטת הש"ס דילן צ"ל כפי' התוס' דהא לש"ס דילן לא גזרינן הפשר אטו בישול כדתניא מביא אדם קיתון של מים כו' מביאה אשה פך של שמן כו' והתוס' ז"ל הביאו ראיה דבמים הפשירן לא זהו בישולו מהא דלקמן במיחם שפינוהו ואמאי לא הביאו מהא דמביא אדם קיתון של מים כו' והי' נראה דבשביל שתפוג צינתן לאו היינו הפשר וא"כ אין ראיה מדברי הת"ק דברייתא בקיתון של מים אלא דלפ"ז למה ליה לרב נחמן בר יצחק למימר אליבא דת"ק גבי שמן הפשירו זהו בישולו ואמאי לא קאמר דת"ק גזר הפשר אטו בישול. ולשיטת הרי"ף דלא שרינן להפשיר אלא במקום שלא יוכל להתחמם אתי שפיר דלא שייך למגזר. אבל לשיטת רש"י ז"ל הוי מצי למימר דטעמא דת"ק משום גזירה הוא וכשיטת הירושלמי ונראה דבאמת היינו הך דקאמר הפשירו זהו בישולו דמדרבנן הפשר הוא כבישול במקום שאין היד שולטת בו ובזה ניחא מה שמתיר רשב"ג כלאחר יד ואי הפשר הוא כבישול גמור בשמן א"כ אמאי שרי כלאחר יד ועפ"ז אפ"ל הא דרב יהודא יד סולדת בו אסור היינו במקום וכרשב"ג ות"ק דלא מתיר במקום שהיד סולדת דהיינו כנגד המדורה אלא כדי שתפוג צינתו וגם הגירסא עיקר כגירסת רש"י דהפשירו זהו בישולו גבי עובדא דרבי ול"ד שמן אלא בכל מילי הפשר הוא כבישול במקום שהיד סולדת בו כמו כנגד המדורה או בכלי ראשון אבל בכ"ש לא הוי הפשר כבישול והכי איתא להדיא בירושלמי דבכלי שני לכ"ע מותר להפשיר ולא משום דכ"ש אין היד סולדת בו דהא ההוא פינכא דאורזא אפילו בכ"ש יד סולדת בו אלא דלא עשו הרחקה לכ"ש ועשו הרחקה לכ"ש אלא דלפי משמעות הירושלמי משמע דלא הקילו בכ"ש אלא בהפשר אבל בבישול גמור יכול להיות דאסור לחמם אפי' בכ"ש כדי שיהו' היד סולדת בו אבל מלשון הש"ס דילן דאמר ש"מ כ"ש אינו מבשל משמע דאינו מבשל כלל ע"כ הצריכו התוס' לחלק משום דמתקרר מהר ולפ"ז יש מקום לומר דבפינכא דאורזא דחם הוא אפי' בכ"ש מבשל וכשיטת מהרש"ל ז"ל. ועיין בק"ע בירושלמי דמכילתין ובמש"כ דכדי שתפוג צינתן אין זה כדי הפשר מוכח כן מד' הירושלמי דאיתא התם אמתניתין דמיחם שפינוהו אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס אבל לתוכו לא ופריך עליו מסיפא דמתניתין ומרישא דתני לא יתן לתוכו כדי שיחומו אבל להפשיר מותר אפילו לתוכו ר' חייא בר אשי בשם רב לחממן אסור להפשיר מותר ומביא הך ברייתא דלקמן דבאמבטי חם לתוך צונן מותר צונן לתוך חמין אסור ור"ש מתיר וקאמר רב דמתיר להפשיר אפילו בכלי ראשון כר"ש דמתיר אפילו צונן לתוך חמין ור"י כר' יוחנן בן נורי דתני ר' יוחנן בן נורי אומר מביא אדם קיתון של מים כו' אלא כדי שתפוג צינתן ומאי שמעינן מר' יוחנן ב"נ אלא ע"כ מדלא התיר אלא כדי שתפוג צינתן ש"מ דלהפשיר אסור אלא דאכתי דברי הירושלמי בזה לא ברירין לי דאמאי לא קאמר דר' יוחנן אתיא כת"ק דר"ש באמבטי דאוסר צונן לתוך חם וצריך אני להתלמד בסוגיית הירושלמי הזו כי סתום הוא ולא אשכחנא בה פתרי כעת באמת לאמיתה. והנה לפי הנ"ל סלקא שמעתא להלכה כדעת הראשונים החולקים על רש"י ז"ל ואסור להפשיר במקום שיוכל להתבשל. ולכאורה מוכח כן גם מסוגיא דלקמן במיחם שפינוהו דבין לראב"א בין לאביי לא שרינן לתוך המיחם אלא מים מרובים דא"א שיחמו אבל מים מועטים אסור אפילו כדי הפשר בלבד ובאמבטי כ' הר"ן ז"ל דאסור אפילו מים מרובים מתוך שהוא חם הרבה ולשיטת רש"י ז"ל צריך לחלק בין כנגד המדורה לתוך כלי ראשון דבכלי ראשון מבשל תיכף בנתינת המים לתוכו אבל במדורה כדי שיפשיר אין בזה משום בישול אלא דלפ"ז מאי קאמרינן על עובדא דרבי ש"מ הפשירו זהו בישולו לגירסת רש"י ז"ל הא בתוך כלי ראשון לכ"ע אסור אפילו להפשיר כדתניא באמבטי צונן לתוך חמין אסור וצ"ל דהיכא דמפסיק כלי הוי כמו נגד המדורה דמותר להפשיר לשיטת רש"י ז"ל. וכבר הבאתי לעיל שיטת הירושלמי דמדמי להדדי כנגד המדורה. וכלי ראשון ומוקי לה בפלוגתא דתנאי כמו שכתבתי לעיל וגם בזה מחולק שיטת הירושלמי עם הש"ס דילן דבירושלמי גריס ר"ש מתיר באמבטי אפילו צונן לתוך חמין ובש"ס דילן ר"ש ב"מ לחומרא דאפילו חם לתוך צונן אסור אי קאי אסיפא. ועיין בריש במה טומנין בתוס' ד"ה מ"ש ממיחם ע"ג מיחם שהאריכו בזה ולא ידענא אמאי לא הביאו שם מעובדא דרבי דדמיא להא:

והנה לקמן בעי רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי משום דלרחיצה בעי לה וניחא לי' שיחומו הרבה ומסיק הש"ס אליבי' דרשב"מ ארישא קאי דבכוס נמי אסור צונן לתוך חם והקשו התוס' לפ"ז מאי קאמר רב יוסף ספל הרי הוא כאמבטי אפי' כוס נמי הוא כאמבטי אליבא דרשב"מ דהלכה כוותיה והיה נראה לומר לפי מה שכתב הר"ן דבאמבטי אפילו מים מרובים אסורין יש לומר דאפילו לב"ש ורשב"מ יש חילוק בין כוס לאמבטי דבכוס אינו אסור אלא מים מועטים אבל מים מרובים מותר דהוי כמו גזירה לגזירה וב"ה מתירין בכוס אפילו מים מועטין וכדי שיחומו כמו שכ' הר"ן ז"ל אבל באמבטי לכ"ע אפילו מים מרובים אסור וא"כ לענין זה קאמר רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי דאפילו מים מרובים אסור ואפשר דלא ניחא להו להתוס' לחלק כן כיון דב"ש גזרי כ"ש אטו כ"ר ומסיק הש"ס דספל אינו כאמבטי ולפ"ז לא ידעינן רשב"מ אהיכא קאי אי אסיפא לאסור באמבטי בכל ענין או ארישא לאסור בכוס צונן לתוך חמין וכתבו התוס' ז"ל דמסתבר דרשב"מ אסיפא קאי לאסור באמבטי אפילו חמין לתוך צונן. ובתוס' ז"ל כב"ה ואתיא מתני' דשרי לתוך הכוס כוותי' ויש לדקדק דאכתי לא אתיא מתניתין דשרי במיחם מים מרובים כוותי' כיון דהוא אוסר דאמבטי אפילו חם לתוך צונן דוודאי אין בזה אלא כדי להפשיר כש"כ צונן לתוך חמין אפילו מים מרובין וי"ל דהתוס' מחלקין בין אמבטי דלרחיצה קבעי להו בזה אסור אפילו חם לתוך צונן אפילו בכלי שני ומיחם דלשתי' הוא מותר כדי להפשיר אף דהוא כלי ראשון אבל דעת הרי"ף ז"ל דלפי המסקנא רשב"מ ארישא קאי ולית הלכתא כוותי' אלא כב"ה דשרי בכלי שני בכל גווני ונראה דשרש דבר מאלו ההלכות אינן אלא בהפשר לבד אלא דבכלי ראשון אסרו חכמים אפילו הפשר משום בישול גמור ובכ"ש