קרן אורה שבת ל

מותר ופליג אחזקי' דאוסר ר' אבינא אמר ב"ש אוסרים וב"ה מתירין והיינו מאי דפליגי בהוצאה אלמא דמדמינן לה אהדדי מטעם דכתיב בהו ביום השבת ור' יוחנן מסיק התם לא תאסר ולא תשרי וכתב הה"מ בפ"א מהל' י"ט דסמכינן אש"ס דילן דפשיטא לי' לר' יוחנן דאמרינן מתוך בהבערה וקשה לכאורה הא בירושלמי גופא קאמר ר' יוחנן דאין לוקין אבישול נבילה דהותר מכלל בישול בי"ט ור"ל פליג עלי' אלמא דר"י ס"ל מתוך ואמאי אמר גבי נר של אבטלה לא תשרי ואפ"ל דלענין מלקות אהני מתוך אבל לא להתיר או דהתם בנבילה יש צורך קצת והכא בנר של אבטלה איירי אלא דלפ"ז מק' ר' אבינא תנינן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין הא סוגיית הירושלמי שם גבי פלוגתא דאין מוציאין דדוקא ביש בו צורך פליגי ע"כ הי' נראה דהא דמביא הירושלמי פלוגתא דב"ש וב"ה היינו מאי דפליגי במדורה להתחמם. והנה לפי מאי דמשמע מפשטות ד' הירושלמי דליכא איסור הבערה בי"ט א"כ איך יפרש מתניתין דאין מדליקין בשמן שריפה בי"ט. אבל באמת שיטת הירושלמי כאן במכילתין לחד מ"ד דאפילו להדליק בע"ש ומאילי' תדלק בשבת ג"כ אסור והיינו משום דלאו משום מלאכה איתסר ביו"ט לשיטתו אלא גזה"כ היא שלא לשרפו בי"ט. וא"כ אפילו ממילא אסור ואיכא מ"ד התם דמפרש כמו בש"ס דילן אלא דבש"ס דילן אמרינן דהא דתנן ולא בשמן שריפה איירי בי"ט שחל בע"ש ובירושלמי אמרינן דמשום גזירה די"ט שחל בע"ש אסרינן בכל ע"ש ומש"ה שרינן התם אם נתן לתוכו שמן חולין דתו לא שייך למיגזר ועיין בק"ע שם מש"פ בדוחק ואפ"ל דבזה ג"כ אזלי לשיטתייהו דלשיטת הש"ס דילן איסורא דשמן שריפה הוא מחמת מלאכה וא"כ בשמן תרומה שנטמאת לית בה משום מלאכה אלא ע"כ משום גזירה אטו קדשים כמש"כ התוס' ז"ל וכן הסכים הר"ן ז"ל א"כ לא שייך למיגזר כל ע"ש אטו י"ט שחל בע"ש דהוי גזירה לגזירה אלא ע"כ מיירי מתני' בי"ט שחל בע"ש אבל לשיטת הירושלמי דלאו משום מלאכה נאסרה אלא מגזה"כ א"כ אף בתרומה יש איסור דאוריי' בי"ט ע"כ שפיר גזרינן כל ע"ש אטו י"ט שחל בע"ש אלא דיש להעיר בזה ע"ד פלפול מהא דאי' בביצה דף ל"ג מהו לגמר את הבגדים וא"ר יהודה ע"ג גחלי' אסור משום כיבוי והבערה ע"ג חרס מותר דליכ' כיבוי והבערה פירש"י ז"ל דהוי הבערה כלאחר יד והתוס' כ' דהבערה מותר בי"ט אפילו שלא לצורך כלל והביאו שם ד' הירו' מהו להדליק נר של אבטלה ולפי דבריהם רבה דקאמר התם דע"ג חרס אסור משום דקמוליד ריחא ש"מ דרבה נמי ס"ל דהבערה מותר אפילו שלא לצורך כלל וא"כ ע"כ שריפת קדשים גזה"כ הוא ולאו משום מלאכה וא"כ בתרומה נמי איכא איסורא דאורייתא וא"כ תיקשי הא דמשני רבה דאין מדליקין בשמן שריפה בי"ט גזירה י"ט אטו שבת ופי' התוס' דלית ליה גזירה תרומה אטו קדשים הא אליבא דרבה גם שריפת תרומה מה"ת אסור אבל באמת שיטת התוס' בהני תרי מילי צ"ע מש"כ התוס' כאן דרבה ל"ל כלל האי איסורא דשריפת תרומה כבר הקשו התוס' מהא דביצה ועל החלה שנטמאת תירצו דגזירה חלה אטו שמן וזה דוחק גדול כמש"כ תוס' בעצמן ועוד א"כ אמאי לא שרינן לשרוף החלה מעיסה שנטמאת בפסח דלא הוי אלא גזירה לגזירה וקיל אסורי' ממה שנתיר לאפות הכל מחמת הואיל דהוי נמי איסור דרבנן וכן לר' יהושע דאמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ומניחה להחמיצה מכל זה משמע דאיכא איסורא דאורייתא בשריפת תרומה ובירושלמי פסחים מוכח להדיא דאיכא איסורא דאוריי' בחלה שנטמאת דאיתא התם בשיטת ר"א דמותר לאפות משום דכל חדא חזיא לי' ומותר להערים ובשעת רדי' מניח אחת בתנור ואמר ליה ר' יהושע לר"א הרי הוא עובר על שריפת קדשים בי"ט אמר לו ר"א מאליהם הם נשרפין אמר לו ר"א לר"י הרי הוא עובר בבל יראה אמר לו ר"י מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לפניו היינו בשב ואל תעשה כו' תחמיץ מאלי' וגם ל"ת דבל יראה היא בשב ואל תעשה אם עובר עלי' ושריפת קדשים הוא בקום ועשה ואי שריפתה מדרבנן אסורה א"כ עדיף לעבור על שריפת קדשים מלעבור על בל יראה הן אמת דיש לדחות דהירושלמי לשיטתיה דכתיבנא אליביה דלאו משום מלאכה נאסרה אלא משום גזה"כ ואין חילוק בין תרומה לקדשים ובאותו ענין יש להקשות לכאורה מהא דר"א דקאמר מאליהם הם נשרפים אלישנא קמא דרב חסדא במכילתין דאוסר להדליק בשמן שריפה אפילו בע"ש שתדלק בשבת ויש ליישב עכ"פ לפי הפשט נראה דאיכא איסור דאורייתא בשריפת תרומה וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' י"ט גבי הפרשת חלה בטומאה ואיכא למימר בה תרי טעמי או משום דנאסר ביעור קדשים באיזה אופן שיהי' וכשיטת רש"י ז"ל בכמה דוכתי ותרומה נמי איקרי קודש כיון דלאו משום מלאכה נאסרה אלא דלפ"ז קשה אמאי לא מדמינן תרומה לקדשים גם לענין שריפת לילה דאין שורפין את הקדשים בלילה ואלו תרומה מבואר במשנה תרומות דמדליקין בבית כהן ובירושלמי איתא דאפילו נר חנוכה של ישראל מותר להדליק בשמן שריפה ובירושלמי עמדו ע"ז עיין במכילתין וי"ל לפמש"כ רש"י ז"ל בביצה דרחמנא אחשבי' לשריפתן ומלאכה היא אפילו לתתו לפני כלבו אתי שפיר אבל כבר הקשו התוס' ע"ז דמנ"ל הא ועוד אפ"ל בזה סברת ריב"א ז"ל דשריפת תרומה עיקרה משום מצותה היא ולא חשיבא לצורך ועדיפא מנדרים ונדבות דנדרים ונדבות כל מלאכתם הן להכנת אוכל נפש אלא דגם מצוה יש בהם אבל שריפת תרומה עיקרה למצותה הוא והדברים ארוכים מאוד צריך להאריך בהם בתכלית ואין פנאי כעת עכ"פ מפשט ההלכה נראה דשריפת תרומה מה"ת אסורה ואי תיקשי א"כ אמאי לא קאמר רב חסדא דגזרינן כל ע"ש אטו י"ט שחל בע"ש כדאיתא בירושלמי י"ל ע"פ שיטת התוס' ז"ל בפסחים בהא דאמר רב חסדא מה"ת צרכי שבת נעשין בי"ט דל"ד מידי דשרי בי"ט אלא אפילו מידי דלא שרי בי"ט כיון שהוא צורך שבת הוי כאוכל נפש ואין בה אלא שבות וא"כ להדליק בשמן שריפה בי"ט שחל בע"ש ליכא אלא שבות ולא שייך למיגזר אלא דקשיא לי לשיטת התוס' בפסחים אמאי לא שרי' בשמן שריפה אפילו לכתחילה להדליק בי"ט שחל בע"ש ע"י עירוב תבשילין כי היכי דשרינן כל מלאכות אליבא דרב חסדא מהאי טעמא אלא דבאמת נחלקו הפוסקים אי צריך להזכיר לאדלוקי שרגא בנוסח עירוב כדאיתא בש"ע סי' תקכ"ז וכבר כתב המ"א ז"ל שם דאין המקום להיתר בלי ע"ת עוד צריך לחקור אי נר של שבת לאו דאוריי' א"כ אין זה בכלל צרכי שבת אלא דמסתבר דהוי בכלל אוכל נפש משום שלום בית ואי תיקשי לפי הנ"ל דלכ"ע שריפת שמן תרומה אסור בי"ט מה"ת א"כ אמאי לא מפרש רבה טעמא דאין מדליקין בש"ש בי"ט משום שריפת קדשים י"ל דלא ניחא ליה לרבה למימר דאיירי בי"ט שחל בע"ש וע"כ טעמא דאין מדליקין בע"ש בש"ש משום דמתוך שמצוה עליו לבערו וא"כ הא דאין מדליקין בי"ט היינו אפילו בעי"ט דומיא דשבת וע"כ משום גזירה י"ט אטו שבת:

ועתה צריך לבאר בשיטת התוס' ביצה. דלפי שיטת התוס' ז"ל לרבה שרי הבערה בי"ט אפילו שלא לצורך כלל ובהדיא איתא בפסחים ובמכות דלרבה לוקה אהבערה בי"ט ומש"כ דזה שייך לפלוגתא דרבנן ור' יוסי אי בשבת לחלק יצא או ללאו יצא דלמ"ד ללאו יצא לא הוי הבערה בכלל ל"ת כל מלאכה ומותר בי"ט לפ"ז אמאי אסור לכבות ביו"ט בשלמא אי נימא דהבערה הוי בכלל ל"ת כל מלאכה אלא דגזה"כ הוא דאין בה אלא לאו א"כ שפיר חייב על כיבוי בשבת אפילו חטאת אע"ג דאינו חייב בכיבוי אלא ע"מ להבעיר כדאיתא בפרק במה מדליקין אליבא דר' יוסי כיון דגם הבערה אב מלאכה היא אבל אי נימא דלר' יוסי אין הבערה בכלל שאר מלאכות ולא מיקרי' מלאכה א"כ בשבת אמאי חייב חטאת אכיבוי ובי"ט לא לחייב כלל אכיבוי כיון דאין הבערה בי"ט הן אמת דזה הוא ג"כ פי' ריב"א ז"ל בריש פסחים על הא דאמרינן ש"מ הבערה לחלק יצא אבל דרך זה נפלא ממני ועיין במ"א סי' ת"ק מש"כ בד' הב"י בשם הה"מ ועוד אי נימא דדרשינן ביום השבת למעוטי י"ט א"כ מנ"ל דללאו או לחלק יצא דילמא לא אתי אלא לאשמעינן דבי"ט מותר וד' הירושלמי ג"כ אינן מתיישבין לפי' זה ועדיין לא נתבארו הדברים ככל הצורך כי עמוקים הם נחזור לראשונות הנה מסוגיא דסנהדרין דף ל"ו משמע נמי דלא אמרינן מתוך בנדרים ונדבות דרבא אמר התם למילף בק"ו דרציחה לא תדחה קרבן יחיד מק"ו מה י"ט שנדחה מפני קרבן יחיד אין רציחה דוחה אותה ק"ו שלא תדחה רציחה קרבן יחיד ואי אמרינן מתוך א"כ מנ"ל דקרבן יחיד חמיר מדדחי י"ט דילמא היינו משום טעמא דמתוך אבל ברציחה ליכא למימר בה מתוך אלא ש"מ דלא ס"ל מתוך אלא בהוצאה והבערה והתוס' ז"ל הקשו התם מנ"ל דרציחה אינו דוחה י"ט נילף בק"ו מקרבן יחיד