קרן אורה שבת כח

חידש טעמא דביזוי מצוה היינו אם ישתמש לאורן לא יהי' ניכרות שהם של מצוה ומצוה צריך לנהוג בה כבוד כמו שמצינו בדם. ונראה דהך דרב אסי הוא עיקר מחלוקת של שימוש לאורן ומה דאמרינן לעיל דפליגי בזה רב הונא ור"י מהתם לא שמעינן אלא מכללא והכא הוא עיקר הדין ושמואל ס"ל דאין זה ביזוי אם ישתמש לאורה. ולכאורה אפ"ל דהני תרי לישנא דלעיל על הא דמצותה משתשקע החמה כו' או דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורא הם אליבא דרב חסדא ור' יוחנן לרב חסדא דאמר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה אליביה קמשנינן דאי לא אדליק מדליק אבל שיעורא ליכא ע"כ אחר הדלקה מותר להשתמש לאורה דכבר נגמר המצוה אחר הדלקה כיון דליכא שיעורא אבל לר"י דאמר כבתה אין זקוק לה ואפ"ה אסור להשתמש לאורה ע"כ צריך לומר דיש שיעור למצותה ובתוך הזמן אסור להשתמש וזהו שלא קיבלה אביי מר' ירמי' משום דהוי כתרתי דסתרי. והנה לרש"י ז"ל שפי' א"נ שיעורא היינו שצריך ליתן שמן כשיעור ולמדו מזה הפוסקים דאם הניחוה במקום שהרוח יכבנה ג"כ לא יצא וא"כ אפילו למ"ד כבתה אין זקוק לה מ"מ אמאי מותר להדליק באלו השמנים ופתילות כיון שקרובים המה לכבות אלא ע"כ צ"ל כיון דיכול להדליקה אם תכבה יש בה שיעור הדלקה ודווקא אם לא נתן כשיעור לא יצא וא"כ ה"ה בהניחה במקום הרוח ופליגי רב ושמואל אם מדליקין מנר לנר ואית בה תרי טעמא או משום ביזוי מצוה ולא פליגי אלא בקינסא או משום אכחושי מצוה ומנר לנר אבל בקינסא אפילו שמואל מודה דאסור משום ביזוי מצוה והיינו דזה דמי לגמרי למה דאסור להסתפק מנויי סוכה ושפיר מודה שמואל דהוי ביזוי ולמ"ד דבקינסא פליגי וס"ל לשמואל דלא הוי ביזוי מצוה היינו משום דצורך מצוה הוא אבל לדבר הרשות משמע דאסור ופריך רב אויא מסלע של מ"ש דאין שוקלין כנגדו דינרי זהב ואפילו לחלל עליו מ"ש אחר ופרש"י ז"ל דזה הוא דומיא דקינסא וא"א דבקינסא נמי שרי שמואל א"כ הא מ"ט אסור לחלל ומשני רבה שמא לא יכוין משקלותיו ופירש"י ונמצא שביזה המעשר בחנם ויש להקשות הא מבואר בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מע"ש דאחים שחלקו במ"ש אסורין לשקול זה כנגד זה. ולכאורה זה הוי דומיא דמנר לנר דאין בזה משום ביזוי מצוה והוא מירושלמי פ"א דמע"ש ושם איבעי לן אפילו סלע של מע"ש כנגד סלע של מעשר וצ"ל דהתם המשקל לאו צורך מצוה הוא שפיר איכא ביזוי אפילו אם שניהם מעשר אבל לשקול כדי לחלל עליו המשקל הוא לצורך מצוה ותו פריך ממנורה והא הכא דקביעי נרות ולא סגי דלא מושקיל ואדלוקי קשיא לתרווייהו וכבר הקשה בזה הפני יהושע אמאי לא מקשה ממתניתין דתמיד פ"ו וצריך לעיין שם בשיטת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל שהאריכו בזה מאוד. והנה האי דינא דלהדליק מנר לנר לא שייכא כלל לדינא דלהשתמש לאורה דאפילו למ"ד לעיל אסור להשתמש לאורה משום ביזוי מצוה אפ"ה מותר להדליק מנר לנר דהא אביי ס"ל לעיל אסור להשתמש לאורה ואפ"ה קאמר כל מילי דמר כו' ואפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה אפ"ה להדליק מנר לנר הוי ביזוי טפי כי היכא דבעינן למימר לשמואל דמודה בקינסא ואיפריך טעמא דאכחושי ממנורה וע"כ טעמא משום ביזוי מצוה ופריך מאי הוי עלה דדחיק לי' להש"ס פלוגתא דמנר לנר דווקא בקינסא דסתמא קאמר רב אין מדליקין מנר לנר ומש"ה קאמר ר' אבא לעיל לא תציתו ליה לההוא מרבנן דקאמר בקינסא פליגי ומסיק רב הונא ברי' דרב יהושע דשפיר מצינן לאוקמא פלוגתא דרב ושמואל מנר לנר ממש ולא תיקשי ממנורה דכאן אפשר לומר דאין בהדלקה מצוה כלל ומש"ה ס"ל לרב דאין מדליקין ושמואל ס"ל דהדלקה עושה מצוה והוי דומיא דמנורה ומצינן למימר השתא דבקינסא כ"ע מודו דאסור דהדלקת הקינסא לאו מצוה היא והשתא דמסקנת הש"ס דהיינו טעמא דרב ושמואל א"כ ודאי ליכא להקשות מסלע של מעשר דהתם המשקל לאו מצוה היא ואינו דומה כלל להדלקת הנר וא"כ למה לי' לרבה לשנוי' משום גזירה שמא לא יכוין משקלותיו הא בלא"ה אין המשקל מצוה ולא עדיפא מהדלקת הנר אי הנחה עושה מצוה אלא ש"מ דרבה ס"ל דלשקול נגד סלע מעשר אינו דומה להדלקת הנר דעביד מעשה בגוף המצוה שמדליק ממנו ע"כ אי הנחה עושה אף שהדלקה נמי צורך מצוה היא מ"מ ביזוי הוא אבל לשקול כיון דלא עביד מעשה בגוף הסלע היה מותר לצורך מצוה אלא דאסור משום גזירה. ועפ"ז יש ליישב קצת ד' הרמב"ם ז"ל שכתב טעמא דרבה בה' מע"ש וכבר עמד ע"ז הלח"מ בהל' חנוכה ובהל' תמידין ע"ש מש"כ ולפי הנ"ל ניחא קצת ועיין בלח"מ מש"כ שם דלהרמב"ם ז"ל בסלע מעשר מותר לשקול נגדו משום דעדיף מקינסא ולא הבנתי הא עכ"פ לא עדיף מנר לנר אי הנחה עושה מצוה דאסור אלא ע"כ כמש"כ עוד כתב שם דעל סלע מעשר מותר לשקול נגדו ולא נראה כן מד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מע"ש אלא דמעות ופירות שוין הם ועוד צ"ע בד' הרמב"ם ז"ל וצריך לדקדק בלשון הש"ע שתלה הך דכבתה אין זקוק לה משום דהדלקה עושה מצוה וכן הוא לשון הרשב"א ז"ל הביא הר"ן ז"ל ולא משמע כן מפשט ההלכה דוק ותשכח אחר כל הנ"ל לא מצאתי בנר חנוכה מקום דליתסר בהנאה מחמת הוקצה למצותו ע"כ צריך אני להתלמד בד' השאלתות שכתב לעשות מדורה בפ"ע משום דהוקצה למצותה ועוד דאפילו אמרינן בה הוקצה למצותה היכן מצינו דמחמת מצוה תיתסר לעולם והרי ציצית נמי דאין זמן להקצאתן עד שיבלו ואחר הבילוי נזרקים ומאין יבא עליהם שם קדושה לאסור עולם מחמת מצוה. ועי' בד' האחרונים בט"ז ומ"א בזה ושם מצאתי כמה הערות מדברים הנ"ל:

אמר ר' חייא ב"א א"ר המדליק צריך לברך ג' כו' מתיב רב עמרם הדמאי מפרישין אותו ערום ומסיק אביי דדבר שצוו לנו חכמים מצד תקנתם בעי ברוכי ומה שהתקינו מחמת ספק לא בעי ברוכי וי"ט שני כי היכי דלא ליזלזלו ביה ורבא א' דאפילו אם תיקנו בספק בעי ברוכי ודמאי רוב ע"ה מעשרין הן ועיין בר"ן ז"ל שהביא מחלוקת הראשונים בכל מצוה שהוא עושה מספק אם צריך לברך י"א דצריך לברך דלרבא ספק דדבריהם צ"ל וי"א דוקא דמאי דרבנן תקינו לעשר מספק הוי כוודאי דרבנן. והיה נראה לכאורה דזה תלוי במחלוקת הראשונים בספיקא דאורייתא למ"ד מה"ת לחומרא א"כ אין כאן תקנת חכמים כלל ולא תקינו רבנן ברכת המצות אלא אוודאי ולא אספק אבל אי תקינו רבנן לעשות מספק א"כ מה בין זה לדמאי וגם אפ"ל איפכא ויש לחלק עוד בין ספק נטל לולב אי לא דחייב ליטול מספק דיש בזה ספק שמא נטל ובירך או בספק מצד עצמו כמו טומטום ואנדרוגינוס. והנה לפי מאי דמותיב רב עמרם משמע דס"ל דאין צריך לברך אמילי דרבנן וא"כ תיקשי ממגילה דמשמע דתליא במנהגא ולרב עמרם משמע דאסור לברך דאין לומר וצונו וי"ל דהתם קאי אסוכה שלאחריו דהיא של שבח ולא נאמר בה וצונו והא דאמר אביי התם דלפניו חייב לברך היינו דס"ל כרב ועוד נראה דבמגילה כ"ע מודים דבעי ברוכי משום דע"פ נביאים נתקנה ובזה יש ליישב מאי דהוי קשיא לי מהא דפליגי ריב"ל ור' יוחנן בסוכה בערבה ר' יוחנן אומר יסוד נביאים היא וריב"ל אמר מנהג נביאים הוא ופירש"י ז"ל דנ"מ לענין ברכה דלריב"ל דאמר מנהג נביאים לא בעי ברוכי והיה קשה לי הא דריב"ל אמר גבי לולב מכאן ואילך מצות זקנים ואין צריך לברך וא"כ אפילו אי הוי יסוד נביאים אין צריך לברך אלא ש"מ דתקנת נביאים עדיפא מתקנת זקנים ותקנת נביאים כ"ע מודו דצריך לברך ומה דמדמי הש"ס חנוכה למצות לולב כל ז' הוא משום דחנוכה ג"כ לאו ע"פ נביאים נתקנה וכן הלל הוא תקנת נביאים. וראיתי בירושלמי סוכה פ"ג שיטה אחרת דפליגי ר"י וריב"ל בלשון ברכה ריב"ל ס"ל דבשאר הימים מברך על מצות זקנים ור"י ס"ל דמברך על נטילת לולב ומביא התם בשם רב דמברך על נ"ח להדליק נר חנוכה משמע דכ"ע מודו דבעי ברוכי אלא דבנוסח ברכה פליגי ולפ"ז לא תיקשי דריב"ל אדריב"ל ואם נאמר דמאי דקאמר הש"ס כאן ובסוכה מאי מברך להדליק נר חנוכה הם דברי רב עצמו אפשר לפרש גם שיטת הש"ס דילן כשיטת הירושלמי ועל מצות זקנים הוי ידע שפיר מלא תסור אלא דאלשון להדליק הוי קשיא לי' היכן צונו וכן פי' הק"ע בסוכה אבל באמת לא נראה כן מש"ס דילן מהא דמתיב רב עמרם מדמאי דאין צריך ברכה משמע דלא קשיא לי' אלא לרב ולשיטת הירושלמי תיקשי לכ"ע ודוחק לומר דרב עמרם מותיב גם לריב"ל ועוד לפי מה שהעליתי לעיל דרב ס"ל הנחה עושה מצוה א"כ הא דמאי מברך לאו דברי רב הם דאליביה אין לברך להדליק הן אמת דלפי פירש"י ז"ל בסוכה קשה תרתי דרב יהודא אמר שמואל ל"ל הא אמר רב יהודא חדא