קרן אורה שבת כז

דשום ובוסר אינו מתיר ר' ישמעאל לגמור ביד אלא במחוסר שחיקה ולא דיכה משום דהתם בלא דיכה אינו נעקר כל המים שבתוכן אבל בזיתים וענבים דהמשקה כנוס בתוכן כבר נעקר כל המשקה בטעינה ראשונה ושפיר חשיב אתי ממילא ור"א לא מוקי לה כר' ישמעאל משום דהני כמחוסרין דיכה דמו דאפשר עדיין לא נעקרו הטיפות בטעינה ראשונה ע"כ מוקי לה כר' אלעזר דחלות דבש שרסקן ויצאו מעצמן מותרין וכן בזיתים וענבים ובזיתים וענבים אין בהם אלא ריחוק בלבד ואפ"ה לא גזרינן שמא יסחוט כיון דבלא"ה אתי ממילא אבל בידים לא שרינן אלא בשום אחר דיכה ועיין במלחמות ובר"ן בזה ובד' הרמב"ם ז"ל ונושאי כליו. עוד ראיתי לדבר לפי מש"כ לעיל דרב יוסף ס"ל דכלים דעבדי מעשה אפילו לב"ה מצווה על שביתתן א"כ הא דתנן בביצה מצודות חיה ועוף ודגים לא יטול מהם אלא א"כ יודע שניצוד מערב יו"ט משמע דהמצודה מותר לפרוס אפילו אם אפשר שיצודו בי"ט ולא חיישינן לשביתת כלים וי"ל דמיירי בלחי וקוקרי או אפשר אינו מצווה על שביתת כלים בי"ט כדעת י"א בשביתת בהמה או לפרש"י ז"ל דצידה גופא אינה אסורה בי"ט אלא מדרבנן א"כ בכלים לא גזרו וצ"ע יותר בכל הנ"ל:

דף כב ע"א גמרא אמר רב יהודא אסור לרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בה? מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בה? בעי מיני' מריב"ל נוי סוכה מהו להסתפק מהם כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר רב יוסף תלי תניא כו' אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם. הנה התוס' ז"ל הקשו הכא משמע דטעמא דנויי סוכה הוא מחמת ביזוי מצוה ובפ' כירה משמע דהטעם הוא משום דהוקצה למצותו ותירצו דהוקצה למצותו לא שייך אלא בי"ט ושבת ע"כ צריך לטעמא דביזוי וקשה לי הא אנן קי"ל הפריש שבעה אתרוגים לז' יום אסור כל היום אלמא דאית לן מוקצה אפילו בחול דאחר שיצא לא שייך ביזוי ועוד הקשו התוס' ז"ל הא דמשמע הכא דנויי סוכה אסורין מחמת מוקצה וביזוי א"כ מאי פריך בביצה מעצי סוכה אנויי סוכה לענין תנאי דילמא שאני עצי סוכה דנאמר בהם קרא חג הסוכות ז' ימים לה' ע"כ לא מהני בהו תנאה. ותירץ ר"ת דזה הוא שהשיב לו התרצן שם עיין בדבריהם ז"ל. וגם ע"ז קשיא לי א"כ מאי פריך התם מאתרוג אעצי סוכה ומאי קושיא דילמא עצי סוכה שאני דגזה"כ הוא ועיין בתוס' ביצה דמפרשי דפריך מותרים מכדי הכשר סוכה ועיין במהרש"ל ומהר"מ ומהרש"א ז"ל בביצה שהאריכו שם בזה. ולענ"ד היה נראה דעיקר הדבר מה דאמרינן הוקצה למצותו לענין הנאה הכל ילפינן מעצי סוכה דגלי בה רחמנא דחל שם שמים על הסוכה וה"ה לכל מצוה ע"כ פריך התם למימרא דמהני בי' תנאה היינו תנאה שבדעתו ליהנות מהם בתוך החג והא אמר ריב"ב מנין שכשם כו' וכיון דחל ש"ש עליהם א"כ מאי מהני אם הוא אינו מקצה דעתו מהם כיון דממילא חל עליהם ש"ש ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא דהוי מוקצה מדעתו ע"כ מהני ביה תנאה אבל מוקצה לשמים לא מהני בי' תנאה ופריך ומוקצה לשמים לא מהני ביה תנאה והרי נויי סוכה דבטילי לגבי סוכה וחל עלייהו ג"כ שם שמים ואפ"ה מהני בהו תנאה ומשני באומר איני בודל מהם כל ביה"ש דלא חל עלייהו קדושה כלל ולא בטילי אבל עצי סוכה ע"כ חיילי עלייהו קדושה כמש"נ חג הסוכות לה' ע"כ איתקצאי לכולי שבעה ופריך מ"ש מהפריש ז' אתרוגים דאינן אסורין אלא ביום אלמא דמהני ביה תנאה כמו שפירש הר"ן ז"ל בביצה ומשני התם מפסקי לילות מימים ומשמע דאי לא הוי מפסקי לילות היה אסור כל ז' אפילו בתנאי ומנ"ל הא אלא ש"מ דהכל ילפינן מסוכה אלא דאכתי יש לחלק בין אתרוג לסוכה דסוכה כל יומא זמניה ואתרוג אחר נטילה אין בו משום מוקצה וא"כ מנ"ל למימר דאיתקצי לכל ז' ואפ"ל דזה תלוי בפלוגתא דרב ורב אסי דלמ"ד למצותה איתקצאי מצ"ל דבאמת מהני ביה תנאה אפילו אי לא מפסקי לילות מימים. והנה התוס' בסוכה דף מ"ו הקשו מהא דר' חנינא מטבל בה ונפיק בה דזה דלא כמאן ע"ש שהאריכו בזה ולי נראה דבאתרוג לאו ביה"ש תליא מילתא אלא בלקיחתו וקודם לקיחתו יכול לעשות בו מה שירצה דאטו אסור בהנאת כל האתרוגים בחג. ונראה לי עוד קצת ראיה דמוקצה דאתרוג וסוכה חדא הוא מהא דפרכינן לר' יוחנן מ"ש סוכה אסורה בשמיני ואתרוג מותר ומאי קושיא דילמא סוכה שאני דאסורה מה"ת וא"כ אמרי' בה מיגו דאיתקצאי ביה"ש כו' אבל אתרוג דאיסורו מדרבנן לא אמרינן בי' מיגו וי"ל דמנויי סוכה פריך דנמי אסורים בשמיני וצריך לחקור אי מהני בי' תנאה באתרוג ליומא. ונראה דאתרוג דומה לעצי סוכה דממילא חל עלי' ש"ש כיון דלקחו למצוה ואתרוג ליומא הוי דומיא דסוכה לז' יומי אלא דבהא דאיתקצאי ליומא איכא למימר תרי טעמי אי משום דמיגו דאיתקצאי למקצת היום איתקצאי לכולי יומא או משום דכל היום חזי הוא למצוה והכי אמרינן להדיא בירושלמי האי טעמא. וא"כ להאי טעמא מהני ביה תנאה אפילו ליומא אלא דשיטת הש"ס דילן לא ס"ל האי טעמא מדאמרינן אתרוג שנפסל כל שבעה ולשיטת הירושלמי אם נפסל מותר אפילו ביומא. ובזה יש ליישב קצת דברי הט"ז בסי' תרס"ה ממה שהשיג עליו הק"ע בירושלמי אבל מש"כ הט"ז דאתרוג שנפסל מותר בשמיני הוא תמוה דהא בש"ס דילן לא מחלקינן בין כשר לפסול ואדרבה מהא דאמר ר' זירא אתרוג שנפסל אסור כל ז' מוכחינן דקם ר' זירא כו' בשיטתי' דאבוה דשמואל דאתרוג בשמיני מותר וכן הקשה בק"ע. וצ"ל דקאי אהא דבני גילו מחמירים באתרוג בשמיני אלא דבזה לא הוי הטעם גזירה משום סוכה והיה נראה דלוי ואבוה דשמואל פליגי נמי בהא לוי דאוסר אתרוג בשמיני ס"ל דאיסורו בז' הוא מחמת דכל היום ראוי שיצאו בו אחרים וא"כ אמרינן בזה מיגו דאיתקצאי ביה"ש של שמיני ואבוה דשמואל ס"ל דאינו אסור בשביעי אלא משום דלכולי יומא איתקצאי ותו לא אמרי' בזה מיגו דאיתקצאי ביה"ש של שמיני איתקצאי לכולי יומא כמו שדקדקו התוס' מהא דהפריש ז' אתרוגים לז' ימים דמותרים למחר והן אמת דלפי מה שכ' הר"ן ז"ל דהפריש ז' אתרוגים הוי כמתנה בפירוש שאינו מקצה אלא למצותו אין ראיה מזה עכ"פ סברא זו מוכרחת מטעמים אחרים כמו שהאריכו התוס' בסוכה יו"ד ובלא"ה אני מסתפק אי אמרינן מיגו דאיתקצאי לביה"ש כו' בשאר הימים חוץ משבת וי"ט ועיין במ"א סי' תרס"ה בזה ובב"י שם וקאמר הש"ס דר' זירא דאמר אתרוג שנפסל אסור כל ז' ש"מ דס"ל דאיסורו הוא משום דלכל היום איתקצאי ש"מ דס"ל כאבוה דשמואל דללוי אתרוג שנפסל מותר מיד אחר שנפסל כיון דתו לא חזי למצוה וכשיטת הירושלמי אלא דהר"ן ז"ל כתב דבאתרוג אין בו משום מצוה ביה"ש של שמיני כיון דהוי ספיקא דרבנן וזה דלא כמו שכתב אליבא דלוי וצריך עוד להעמיק בזה ולעיין בד' הראשונים ז"ל:

והנה שיטת הרי"ף ז"ל בזה בביצה פ' המביא, דבעצי סוכה נמי מהני תנאי דאינו בודל כו' ע"ש במלחמות ובר"ן ז"ל ולפ"ז באתרוג נמי מהני האי תנאה אפילו ליומא דהאי יומא דאתרוג וז' ימים דסוכה הכל אחד הם אבל לשאר הימים מהני סתם תנאי. נחזור לראשית דבר מה שנ"ל דאתרוג וסוכה הכל אחד לענין מוקצה ומסוכה ילפינן לאתרוג וכן משמע לי מלשון הרמב"ם ז"ל בהל' סוכה ולולב וא"כ קשיא קושיית התוס' ז"ל ל"ל טעמא בנויי סוכה משום ביזוי מצוה י"ל דאי לאו ביזוי מצוה לא הוי חייל אנויי סוכה שום קדושה ומשום ביזוי הסוכה אם יסתפק מהם ע"כ חל עלייהו ג"כ קדושת הסוכה וזה שפשיט ריב"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כו' אלמא דחיישינן לביזוי מצוה א"כ אסור ליטול ג"כ נויי הסוכה מן הסוכה דהוי ביזוי לסוכה וע"ז קאמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם דחיישינן לביזוי מצוה אפילו בדבר שאין בו קדושה כמו דם ונר חנוכה. ובאמת צריך להבין במאי פליגי שמואל ורב אסי ומאי טעמא דשמואל דאמר וכי נר קדושה יש בה מ"ש מכל תשמישי מצוה דאסורין בהנאה בשעת מצותן ומי לא מודה שמואל בזה. אלא צ"ל דס"ל לשמואל דנר חנוכה כיון דלאורה עבידא לא הקצה אותה מזה כלל ושאר תשמישי מצוה הרוב מהן האיסור הוא מחמת ביטול המצוה כמו עצי סוכה להסקה או אתרוג לאכילה ואפילו למאי דאמרינן להריח בהדס של מצוה דליכא בזה ביטול מצוה אפ"ה לא דמיא לנר חנוכה דהתם יחדה למילתא אחריתי היינו לנטילה ולא להריח אבל הכא יחדה לאורה היינו לשמש לאורה. ורציתי עוד לומר דהנאת אורו לא חשיבא הנאה גמורה אפילו גבי קדשים אבל ממה דאסרו להריח בהדס לא משמע כן דריח ג"כ אין בו מעילה והדברים ארוכים אין ענינם פה עה"פ הא פשיטא לי' לשמואל דמשום קדושה אין לאסור תשמישן אלא דרב יוסף