קרן אורה נזיר צג

כדי גידול שער מן הנזירות והכי איתא בתוספתא בפ"ד אימתי אמרו תגלחת סותר בזמן שאין לו לספור הא אם יש לו לספור הרי זה אינו סותר ומבואר כדעת התוס' ז"ל ולא כן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש כבר לעיל בזה עוד יתבאר לקמן בזה בס"ד. ומש"כ בסוה"ד ואם גלחוהו אחר שכלו ימיו אין גידול שער סותר ל' לרבנן יתבאר לקמן בזה:

גמ' איבעיא להו האי מזיא כו' למנ"מ לנזיר שגילחוהו ליסטים כו'. ואי מלתחת רבי נזירות הא שקליה ואי מלעיל רבי מאי דאקדיש הא קאים יש לדקדק היכי פשיטא ליה דנזירותו הא שקלא דהא תינח אם בשעה שנזר היו לו שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו אבל אם לא היה לו שער כלל בשעה שנזר אטו לא סתור כלל דהא לא אקדיש כלום וכן איפכא אם היו לו שערות גדולות בשעה שנזר יסתור אפילו אי מלעיל רבי דהא לא קאים מאי דאקדיש דבשעת הקדש היו שערותיו גדולות ולא הניח אלא כדי לכוף. וצ"ל דליכא נפ"מ אי היה לו שער בשעה שנזר אי לא אלא דעל שער שגדל כדי לכוף ראשו לעיקרו חל קדושת נזירות דזה מיקרי שער בכ"מ ומש"ה מיבעי ליה אם גילח והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אי מלתחת רבי הא שקליה לשער שנתקדש בנזירות אי מלעיל רבי נזירות הא קאים ולקמן בשמעתין יתבאר עוד:

ע"ב אלא הא דתניא נזיר שגילחוהו כו' אינו סותר ואי מלתחת רבי ליסתור ומשני כגון שגילחוהו אחר מלאת וכר"א דבטומאה אחר מלאת אינו סותר אלא ז' ויליף תגלחת מטומאה כי היכי דבטומאה אינו סותר אלא ז' ה"נ תגלחת לאחר מלאת אינו סותר אלא ז'. ועי' רש"י ז"ל שכ' דלר"א אם נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא ז' לאחר תגלחת וכן בד"ה מ"ט דר"א כתב בשלמא אם נטמא לאחר מלאת מונה ג' וז' ומגלח תגלחת טומאה. ולא נראה כן דהיכא דאינו סותר אלא ז' אינו מגלח תגלחת טומאה דא"כ יסתור יותר מז' וכן כתבו התוס' ז"ל בד"ה ומ"ט דר"א כמו שהאריכו בדבריהם ז"ל והם מעורבבין ותוכן דבריהם כי היכי דלר"א כי נטמא לאחר מלאת אינו צריך אלא למנות ג' וז' ה"נ גילח לאחר מלאת אינו סותר אלא ז' ימים שיהיה השער כדי לכוף ראשו לעיקרו דלאחר מלאת ליכא סתירה אלא משום דצריך תגלחת לנזירות דלר"א תגלחת מעכבת מש"ה סגי בז' ימים לחוד דיכול לקיים מצות גילוח כיון דאיכא שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו והך ילפותא לאו לימוד גמור הוא אלא מסברא הוא דאמרינן הכי אע"ג דלא דמיין להדדי אבל לרבנן דאמרי דטומאה דאחר מלאת סותר ל' ה"נ תגלחת דלאחר מלאת סותר ל' וה"נ אע"ג דהא דסותר ל' לרבנן בנטמא אחר מלאת הוא מדרבנן בעלמא וכמ"ש התוס' ז"ל לעיל ה"נ ג"כ בתגלחת מדרבנן סותר ל' ויותר נראה דמה"ת סותר ל' לרבנן דהא עיקר סתירת שער לשיטת התוס' ז"ל הוא שיקריב קרבנותיו על תגלחת בגידול שער דבנזירות מרובה אינו סותר כלל ואע"ג דלרבנן תגלחת אינה מעכבת מ"מ מה"ת צריך שיהיה לו גידול שער בשעת קרבנותיו ובנזיר ממורט הוא דפליגי לקמן אי צריך להעביר תער אי לא וסתירת ל' בנזירות מועטת נראה דמעכבת אפילו בדיעבד אם הקריב קרבנו בלא שער וכמו שיתבאר לקמן בהא דנזיר ממורט וא"כ אפילו גילח אחר מלאת סותר ל' מה"ת כדי שיהיה לו גידול שער בשעת קרבנו. ומטעם זה נ"ל דאפי' אם גילחוהו לסטים ביום ל"ב ג"כ סותר שלשים עד שיהיה לו כדי גידול שער בשעת קרבנו והתוס' ז"ל כתבו דהוי מצי לאוקמי כרבנן וביום ל"ב כי היכי דנטמא ביום ל"ב אינו סותר אלא ז' ה"נ תגלחת ועוד כתבו דלרבנן דתגלחת אינה מעכבת לא שייכא סתירה ואפי' אם לא שייר כלל אינו אסור לשתות יין ולפי הנ"ל וודאי שייכא סתירה גם לרבנן דאינו יכול להקריב קרבנו עד שיגדל שערו ואסור בכל דיני נזירות. אלא דא"כ תיקשי מנ"ל דלר"א סגי בז' ימים לחוד דילמא כי היכי דלרבנן בעינן ל' יום כדי גידול שער ה"נ לר"א ובנטמא שאני דאין צריך אלא הזאה ג' וז' כדי שיטהר אבל בתגלחת בעינן שיגדל שערו:

ונראה דלשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא דלפי שיטתו הא דנטמא ביום שאחר מלאת לרבנן סותר ל' הוא מה"ת וצריך להביא קרבן טומאה ומגלח וסותר ל' כדי גידול שער וכמבואר בדבריו ז"ל בפ"ו מהל' נזירות. וכמו שהארכתי בדבריו ז"ל לעיל. וא"כ ר"א דאמר דסותר ז' הוא ג"כ כנ"ל דצריך שיטהר ויביא קרבנותיו בתגלחת טומאה ואח"כ מונה ז' ומגלח תגלחת טהרה ושפיר שמעינן מהא דאחר מלאת סגי בגידול כדי לכוף ראשו לעיקרו וא"ש הא דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל במשנה דסוף פירקין מי שנזרק עליו א' מן הדמים כו' כן היה נראה ברור:

אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ' הנ"ל הלכה ה' כתב נטמא ביום שראוי לגדל שער או גילח לאחר מלאת ה"ז אינו סותר כלום אע"פ שעדיין לא גילח עכ"ל. הרי שכ' דאפי' גילח לאחר מלאת אינו סותר כלום ועי' לח"מ ז"ל שם שכ' משום דלרבנן תגלחת לא מעכב ולענ"ד נראה כמ"ש וד' הרמב"ם ז"ל בהלכה זו אינו מובן דאמאי לא כתב לדין זה לעיל גבי סתירת תגלחת ומה ענין זה בדיני טומאה גם מש"כ ואע"פ שלא גילח אינו מדוקדק ואי לאו דמסתפינא נראה להגיה בד' הרמב"ם ז"ל וצ"ל נטמא ביום שהוא ראוי לגדל שער אם גלח ביום מלאת ה"ז אינו סותר כו' וכולא חדא היא אבל תגלחת בכל ענין סותרת ועיין בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"נ הלכה י"א ותראה שכן הוא כדברי ועי' בירושלמי לעיל פ"ג הלכה ג' גבי הא דאמר ר"א אינו סותר אלא שבעה דפליגי התם מ"ט דר"א ור"י אמר ממצורע למד ר"א דמגלח וחוזר ומגלח לאחר ז' משמע דלר"א איכא סתירת שבעה ממש דלשיטת התוס' ז"ל דלר"א אין כאן סתירה כלל אלא עד שיטהר בג' וז' להביא קרבנות טהרה. א"כ למה להו למימר דממצורע למד דהא מילתא דפשיטא היא דצריך ליטהר לקרבנותיו אלא ש"מ דמביא קרבן טומאה ומגלח ואפ"ה אינו סותר אלא שבעה משום דלמד ממצורע וכבר כתבתי לעיל דסוגיא דבר פדא ורב מתנא בפירקא קמא לא משמע הכי:

והנה למסקנא דשמעתין משמע דתוך מלאת אפילו שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר הכל דמלתחת רבי והרמב"ם ז"ל בפ"ו הנ"ל כתב דאם נשתייר כדי לכוף כו' אינו סותר וכבר הקשה הלח"מ ז"ל בפ"ה שם דזה דלא כסוגיא דשמעתין וע"כ צריכין לומר דסמך אהא דלקמן דאינו סותר אלא ברוב ראשו וכעין תער. אבל אם שיירו בו אינו סותר ובש"מ הקשו אהדדי הא דשמעתין עם דברי רב חסדא לקמן וכ' לחלק בין רוב ראשו לכל הראש דברוב ראשו בעינן כעין תער דווקא ובכל הראש אפי' שיירו בו כדי לכוף סותר וחילוק זה קשה מאד דמנ"ל הא לחלק בין רוב לכולו ועוד דאמאי לא משני דברייתא דנזיר שגילחוהו כו' מיירי ברוב ראשו ונהי דלד' הש"מ ז"ל ליכא לשנויי הכי דברוב ראשו אפילו כי לא שייר כדי לכוף ראשו לעיקרו ג"כ אינו סותר דדווקא כעין תער שלא נשאר כלום הוא דסותר וכמו שיתבאר לקמן בשיטת התוס' ז"ל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דכעין תער היינו שלא שייר כדי לכוף כו', א"כ ע"כ אין לחלק בין רוב ראש לכולו מדלא משני לברייתא דנזיר שגילחוהו כו' דמיירי ברוב ראשו ומוכרח לומר דשמעתא פליגי אהדדי וכ"כ הלח"מ ז"ל שם ויתבאר לפנינו אי"ה עוד בזה:

גמ' ת"ר תער אין לי אלא תער תלש כו' ת"ל קדוש יהיה כו'. ר' יונתן אומר תלש כו' פטור. ופי' התוס' ז"ל דר' יאשיה ור' יונתן בתרתי פליגי. ר' יאשיה ס"ל דעשה איכא אפילו אם לא תלש מעיקרו עשה דקדוש יהיה אבל אי תלש מעיקרו לוקה כאידך תנא דמרבי כל המעבירים ור' יונתן ס"ל דפטור לגמרי אפי' אי תלש מעיקרו ושאר מעבירין אין כאן לא לאו ולא עשה והכי משמע קצת מלשון פטור דאמר ר"י דמשמע דפליג במידי דלר' יאשיה חייב והיינו בתלש מעיקרו דאי לא תלש מעיקרו אפי' לר' יאשיה ליכא חיוב אלא איסור עשה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם לא משמע כן וכמו שכ' הלח"מ ז"ל ג"כ שם דלא כתב לאיסור עשה היכא דלא תלש מעיקרו וצ"ל דס"ל דר' יאשיה ואידך תנא דלקמן תרי תנאי היא מר יליף מלא יעבור לרבות כל המעבירים ומר יליף מקדוש יהיה או י"ל דר' יאשיה ס"ל דליכא אלא עשה בכל המעבירים ואין הלכה כמותו אלא כסתמא דמתני' דלאו נמי איכא וק"ל ועיין בש"מ שכ' כן דלר' יאשיה ליכא אלא עשה בשאר מעבירין ודלא כמתניתין וכתב עוד שם דר' יאשיה ור' יונתן מודו בשאר מעבירין היכא דתלשן מעיקרן ולא פליגי אלא היכא דשייר מקצת אבל לד' הרמב"ם ז"ל א"א לפרש דר' יונתן מודה בשאר מעבירין מעיקרן דא"כ מאי פריך לר' יונתן והכתיב קדוש יהיה כי ומאי קושיא דלמא אתי לסך נשא דליכא אלא עשה לד' הרמב"ם ז"ל כמו שיהבאר אלא ש"מ דאפי' במעביר מעיקרו פליג ר"י ומהאי טעמא לא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כשיטת התוס' ז"ל דר' יאשיה מיירי בתולש מקנתו דמנ"ל הא כיון דאיצטריך קדוש יהיה לסך נשא. אבל שייר מקצתו מנ"ל ועיין בפי' המשנה להר"מ ז"ל שכתב דמגדל פרע שמעינן כל המעבירין ולמלקות והיינו כר' יאשיה ואפי' מלקות יליף מינה עוד משמע קצת מדבריו שם דלסתירה בעינן דוקא גילוח תער או כעין תער היינו מספרים אבל תלישה ביד אינו סותר. ויתבאר לקמן אי"ה ועיין רש"י ז"ל מה שפי' על תלש ומירט. והכי משמע דמירט היינו לגמרי מעיקרו:

והנה מהך דרשא דר' יאשיה מקדוש כו' גדל פרע שפיר שמעינן כל המעבירים וגם כ"ש היינו אפ' שער אחד אבל לאידך תנא דיליף מלא יעבור לרבות כל המעבירים מנ"ל דאפי' בשער אחת לוקה או איפכא דהא עיקר דיוקא הוא מדלא כתיב בתער לא יגלח וכיון דאיצטריך לא יעבור דאפי' בכ"ש דאי כתיב לא יגלח ה"א דוקא ב' שערות כמו בגילוח הזקן ומנ"ל דשאר מעבירין נמי חייב וצ"ל דמלא יעבור משמע ליה בכל גוונא:

תוס' בד"ה ומאחר שסופט כו' תימא לימא לאשמעינן כעין תער וע' תוס' י"ט ז"ל שכתב דלמסקנא באמת איצטריך תער להכי ויפלא שלא הביא דברי התוס'