קרן אורה נזיר צב

ופירש"י ז"ל בלשון ראשון דאזג וחרצן אינו חייב אלא אחת ע"ש. ושיטה זו נפלאה היא ועי' בלח"מ ז"ל בפ"ה מה"נ מה שהקשה ע"ז. ועוד דא"כ למה נאמר לחים ויבשים אפילו אי לא נאמר אלא וענבים לא יאכל ג"כ היה לוקה על לחים לחוד ועל ענבים לחוד דמהיכי תיתי למימר עד שיאכל לחים ויבשים והעיקר כפי' בתרא דעל חרצן לחוד ס"ל לאביי דלקי תרתי ורבא אמר דאינו לוקה אלא אחת. אבל מכל אשר יצא מגפן היין הוא לאו שבכללות ובפסחים סוף פ' כ"ש מסקינן איכא דאמרי תרתי לא לקי אבל חדא מיהא לקי ופירש"י ז"ל התם היכא דאכל עלין ולולבין דאין בהן אלא לאו דמכל אשר יצא כו' דה"מ דלא לקי אלאו שבכללות היכא דאיכא לאו פרטי אבל בעלין ולולבין דליכא אלא האי לאו דמכל אשר יצא כו' שפיר לקי וא"ד דחדא נמי לא לקי והתוס' ז"ל כתבו שם לענין נא ומבושל כגון שלא התרו בו אלא משום לאו הכללי בהא הוא דפליגי הני תרי לישני אי לקי חדא אי לא לקי כלל ומש"כ רש"י ז"ל התם כגון אם אכל עלין ולולבין אינו מובן דר"א הוא דס"ל הכי אבל לתנא דמתניתין אינו אסור כלל בעלין ולולבין ולרבנן צ"ל כגון דאכיל עינבי דכרים דאתיא מכללא דכל אשר יצא מגפן כו' אבל קשה להך לישנא דחדא נמי לא לקי והיכן מצינו כיוצא בזה דלא ילקה על דבר הבא מכלל ופרט כי היכי דבסוף אלו טריפות מרבינן חריצין ונעיצין מכלל ופרט וכי לא ילקה על חריצין ונעיצין זה וודאי אינו. וא"כ ה"נ ענבים דכרים לרבנן או עלין ולולבין לר"א למה לא ילקה עליהם ועוד דע"כ לוקה על לאו דמכל אשר יעשה כדילפינן מיניה דאיסורי נזיר מצטרפין זע"ז והיינו למלקות דלאיסור לא איצטריך צירוף וא"כ הא דחדא נמי לא לקי במאי עסקינן. וגם לפי' התוס' ז"ל שכ' דמיירי שלא התרו בו אלא משום מכל אשר יעשה כו' קשה אמאי לא ילקה דאם אכל עלין ולולבין או עינבי דכרים או כל האיסורין בצירוף לוקה וכי אכל חרצן לחוד או זג לחוד אינו לוקה משום מכל אשר יעשה בשלמא בנא ומבושל א"ש דכ"א צלי אש לא הוי לאו בשאר דברים וכמ"ש התוס' ז"ל התם ומש"ה אפילו בנא ומבושל ג"כ אם התרו בהם משום כ"א צלי אש לא לקי כלל אבל הכא דמכל אשר יעשה וודאי לאו הוא בהני דמרבינן מיניה כגון צירוף ועינבי דכרים בחרצן וזג גופא אם לא התרו בו אלא משום לאו דמכל אשר יעשה אמאי לא ילקה וע"כ לא שייכא פלוגתא דאביי ורבא אלא למילקי תרתי משום חרצן לא יאכל ומשום מכל אשר יצא כו' אבל דלא לילקי כלל משום מכל אשר יצא הא ליכא למימר ובאמת הכא לא מסיק הש"ס להך א"ד דחדא נמי לא לקי וכן בב"מ פ' המקבל גבי רחיים ורכב נמי לא מסיק הכי ולא קאמר הש"ס הכי אלא בפסחים גבי נא ומבושל ובמנחות ד' נ"ח גבי שאור ודבש ומד' הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש להני תרתי דבנא ומבושל גופייהו פליגי אי לקי תרתי או חדא או אפילו חדא לא לקי דזה הוי לאו שבכללות תרתי איסורין חלוקים בלאו אחד. וכן שאור ודבש וא"ד ס"ל דלא לקי כלל והוא ז"ל פסק כלישנא דחדא מיהא לקי והיינו דפסק בהני תרתי דאינו לוקה אלא אחת אבל סוגיא דשמעתין בפסחים ובב"מ פ' המקבל קשה ליישב לפ"ז ואינך תרתי חרצן וזג ורחיים ורכב ע"כ ליכא למימר דפליגי בהני גופייהו דהא איכא יתורא לחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ופשיטא דלא שייך למימר דהוי לאו שבכללות ולא לילקי כלל כיון דכולהו חד איסור הם כגון ענבים לחים ויבשים. וכן רחיים ורכב אלא ע"כ פליגי בלאו דמכל אשר יצא כו' ובלאו דכי נפש הוא חובל דהוי לאו בשאר דברים אלא היכא דאיכא לאו פרטי ג"כ אי לקי גם משום לאו כללי אי לא ופסק בזה כמ"ד דאינו לוקה אלא אחת. ולפ"ז יש בדין לאו שבכללות שלשה חילוקי דינים לאו שנכלל בו כמה איסורין חלוקים כמו לא תאכלו על הדם דדרשינן מיניה כמה אזהרות אינו לוקה עליו כלל ולאו שנאמר בו ב' איסורים בפרט בלאו אחד כמו אל תאכלו ממנו נא ומבושל על כל חד לחודיה ודאי לקי אבל על שניהם יחד ג"כ אינו לוקה אלא אחת וזה נתבאר בד' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהל' סנהדרין. ועיין בריש כריתות לענין חלב שור וכשב ועז ולענין לחם וקלי וכרמל ובפירש"י שם וכבר האריך הרמב"ן ז"ל ג"כ בהשגותיו על ד' הרמב"ם ז"ל בזה והדין השלישי הוא כמו לאו דמכל אשר יצא כו' וכי נפש הוא חובל דרחיים ורכב אע"ג דהיכא דליכא אלא הוא לוקין עליו אבל בדבר דאיכא עליו לאו פרטי אין לוקין משום לאו הכללי ומ"מ הא דגרסינן בפסחים גבי חרצן וזג נמי א"ד חדא נמי לא לקי צ"ע וכנ"ל:

ונסתפקתי בכל הני איסורין דלוקה עליהם בפ"ע כמו חלב שור וכשב ועז ובחדש לחם וקלי וכרמל ומעשר דגן תירוש ויצהר אי מצטרפי כל הני לכזית למלקות דלכאורה דווקא בנזיר גלי רחמנא דאיסורי נזיר מצטרפין זע"ז אבל בכל הנך כיון דלוקין עלייהו בפ"ע מנ"ל דמצטרפין זע"ז ונראה דמ"מ מצטרפין זע"ז כיון דחד שם הוא איסור חלב וחדש ומעשר והכי משמע מהא דאמרינן בכריתות דמודה ר"י לענין קרבן דאינו מביא אלא קרבן אחד וא"כ לענין קרבן וודאי מצטרפין אהדדי וה"ה דלמלקות מצטרפי וכן חדש ומעשר ובנא ומבושל איכא לספוקי איפכא אע"ג דאין לוקה עליהם אלא אחת לד' הרמב"ם ז"ל מ"מ י"ל דאחצי זית נא וחצי זית מבושל י"ל דלא מיחייב דמ"מ איסורין חלוקים הם ולא מצאתי כעת להאי דינא בד' הרמב"ם ז"ל:

וראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"נ ה"ג שכ' כל איסורי נזיר מצטרפין הרי שצרף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל כזית לוקה וכן אם שתה רביעית תערובת יין וחומץ לוקה ויש לדקדק בדבריו ז"ל מאי קמ"ל צירוף יין וחומץ פשיטא דמצטרפין דהא ליכא בתרווייהו אלא חד לאו וכמש"כ לעיל בשמו גם מה שנראה מדבריו דשתיה ואכילה אין מצטרפין חצי זית ענבים וחצי רביעית יין והיינו משום דלא שוו בשיעורייהו ולפי מש"כ לעיל בדבריו דשיעור רביעית בשתיה הוא משום דיעמוד על כזית כשיקרוש וכמ"ש שם בפ' הנ"ל דעל יין קרוש חייב בכזית וכר' נתן בשבת פ' המוציא וא"כ כוליה חד שיעורא הוא ואמאי לא יצטרפו אכילה ושתיה וצ"ל דמ"מ כשהוא דרך שתיה לא שוו שיעורא לאכילה:

ועוד צריך לדקדק באותו ענין הערה אחת הא דאמרינן לעיל דלר"ש דאמר כ"ש למכות לא איצטריך קרא לצירוף איסורי נזיר. ולמ"ד איסורין מבטלין זא"ז הא גם לר"ש איצטריך דמצטרפי אהדדי דאל"ה מבטלי זא"ז והוי התראת ספק כדאמר ר"ל גבי פיגול ונותר וענבים לחים ויבשים הוי מין במינו דבטיל ברוב וקמ"ל קרא דמצטרפין זע"ז. ועי' מש"כ לעיל באורך בזה ודו"ק:

גמ' אכל ענבים כו' לוקה חמש יש לדקדק הא חמשה זיתים א"א שיאכלן כאחת וע"כ בזאח"ז קאמר וא"כ היכי מיירי אי בשהתרו בו משום כל האיסורין קודם אכילת כולן א"כ אמאי חייב על אלו שאכל באחרונה הא יכול לומר אישתלאי ההתראה ואי בשהתרו בו קודם אכילת כ"א א"כ אפילו במין אחד גופא אם חזרו והתרו בו לוקה על כל אכילה וכדתני ברישא וצ"ל דאכל לכולן תכ"ד של התראה או י"ל דבכה"ג לא מצי למימר אישתלאי כיון דהתחיל מיד לעבור על התראה באכילת איסור:

והתוס' ז"ל בד"ה ולילקי שש כו' הקשו אמאי לא חשיב שכר וחומץ ולשיטהייהו אזלי דאיכא אזהרה ביין ושכר מקרא דמיין ושכר יזיר וחומץ ג"כ כתיב בקרא וא"כ לקי אכל חד לעצמו אבל לד' הרמב"ם ז"ל א"ש דליכא לאו על שכר וחומץ לעצמו וכיון דחשיב לאו של יין תו ליכא לאו אחרינא:

ויש לדקדק עוד הא ר' אלעזר ס"ל כראב"ע דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג אחד וכמ"ש התוס' ז"ל בריש פירקין וא"כ ליכא אליביה חמש מלקיות וצ"ל דחדא מינייהו ר' אליעזר ועי' מש"כ לעיל בריש פירקין והא לא ניחא ליה לשנויי דחמש היינו משום מכל אשר יצא ג"כ דמשמע ליה דכל הני דחשיב לוקה על כ"א לעצמו ובתוספתא פ"ד משמע מברייתא זו דר"א כראב"ע ס"ל ע"ש דבנוסחא אחרת היא שנויה ובירושלמי חשיב עוד לאו שראו חייב משום משרה והתראה משמע התם דמתרין אותו משום מכל אשר יצא מגפן היין ואפ"ה חייב על זה בפ"ע כו' ע"ש וע"ש עוד דאמר התם משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו. ולא הבנתי בעיא זו דהא במכילתין פשיטא לן דכל איסורי נזיר מצטרפין זע"ז ועוד דמשרת ענבים בענבים היכי מצטרפין הא זה ברביעית וזה בכזית וכמש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל וצ"ע:

גמ' א"ל רבינא מפרזיקא לרב אשי והא שייר דבין הבינים עי' תוס' שכ' לפרש לפי שיטתם לעיל דהתנא לא חשיב כל מילי א"כ מאי פריך מבין הבינים לזה כתבו דהא בין הבינים בכלל ענבים הוא והתנא שנאן ואמאי שייר לאו דידהו ע"ש מש"כ ליישב בין לפי' ר"ת ובין לאידך פירושא ומסיק דלא תני חמש אלא איכא שש עם לאו דבין הבינים והרמב"ם ז"ל כתב מנין חמש מלקיות ולא ביאר לאו זה דבין הבינים ובאמת צ"ע למה מנאו ללאו בפ"ע כיון דילפינן לה מריבויא דעד זג אמאי לא יהיה בכלל אזהרת דחרצן וזג וצ"ל כיון דמינא אחרינא הוא חייב עליו בפ"ע ולאידך נוסחא דפריך נמי מענבי דכרים ג"כ קשה דבכלל ענבים הם או בכלל פסולת פרי ועוד אמאי לא פריך נמי מבוסר דאיתרבי ג"כ מפרי אלא וודאי הכל בכלל לאו דענבים או דחרצנים וזגין וליכא עלייהו לאו בעצמו וכ"כ בש"מ וכן נראה מד' הרמב"ם ז"ל דלבין הבינים ג"כ ליכא לאו לעצמו מדלא הביא אותן כלל ובכלל ענבים הם כמ"ש הכ"מ ז"ל שם בפ"ה ועיין תוס' מנחות ד' נ"ח שכ' דבין הבינים ילפינן מקרא דמכל אשר יצא כו' ואין זה מדוקדק כדאיתא לעיל דמחרצנים ועד זג ילפינן ליה ודו"ק:

דף לט תוס' בד"ה סתם נזירות כו' וכ' דאין תגלחת סותר אלא בנזירות מועטת ולאו דוקא סותר ל' אלא יחזור וימנה מה שמנה כבר אבל בנזירות מרובה כגון נזירות של ס' יום וגילח ביום ל' אינו סותר כלום כיון דאיכא עדיין