קרן אורה נזיר צא

מאכילה אבל בשאר איסורין הילכתא היא דברביעית ומ"מ לא מסתבר לומר כן וכמ"ש לעיל:

ועל סוגיא דכריתות דאמרינן התם דכ"ש ג"כ באזהרה קשה קצת הא דאמרינן שיעור רביעית לענין הוראה הא בהוראה ליכא אלא לאו ואזהרה איכא אפילו בכ"ש והרמב"ם ז"ל כתב דליכא מלקות בכ"ש ועיין כ"מ שם אבל לאיסורא בעלמא מאי אר"י הכא הא בכל האיסורין כן ח"ש אסור מה"ת וי"ל דאי לאו קרא גבי מקדש לאסור בכ"ש ה"א דאין זה בכלל חצי שיעור דעלמא דהא בעצמו לאו איסור הוא אלא בשעת עבודה הוא דאיתסר משום שכרות וא"כ בכ"ש דליכא שכרות ה"א דמותר בכ"ש להכי איצטריך קרא:

ומה שצדדתי לעיל לומר דר"ש מודה בשתית יין דנזיר דבעינן רביעית לא משמע כן מהא דבעינן למימר לעיל דף ד' דאתי ליין מצוה היינו קידושא ואבדלתא ואי לר"ש נמי בעינן רביעית א"כ יכול לקיים שניהם דלקידוש לא בעינן אלא מלא לוגמיו דהוי פחות מרביעית וכבר כתבתי לעיל דף ד' שם בזה ויש לדקדק עוד בהא ענינא דלכאורה גבי נזיר אם שתה יין מזוג לא מיחייב ברביעית למ"ד אין היתר מצטרף לאיסור ובעינן שיהיה רביעית יין חי בכא"פ ולדברי הרמב"ם ז"ל דהוי כדי שתית רביעית ליכא לאשכוחי כלל חיוב ביין מזוג בנזיר וא"כ אכתי יכול לקיים שניהם בקידוש יוצא במזוג ובנזיר הוי ח"ש אמנם הא לא תיקשי דאליבא דר"ש אפילו ח"ש מוזהר עליו וכנ"ל אלא בשבועה שאשתה נראה דיוצא שבועתו אפילו במזוג דהא לענין ברכה וקידוש יין הוא וא"כ לדידן דילפינן מיין יתירא הא מלתא דנזיר חל עליו שבועה זו ואסור בשתיה והא יכול לקיים שתייתו ע"י מזוג ואנזירות לא עבר דהוי ח"ש וי"ל דאיצטריך היכא דאמר בפירוש שאשתה יין חי וכן יש לדחות מה שהוכחתי לעיל דסתם שתיה לענין שבועה היינו רביעית דאי בכ"ש שרי יכול לקיים שבועתו י"ל ג"כ דאיצטריך היכא דאמר בפירוש האשתה רביעית אך העיקר היה נראה דמזוג הוא כיין גמור לענין נזיר אע"ג דלענין מקדש אם נתן בו מים כ"ש פטור מ"מ לענין נזירות כיון דאפילו מזוג יין הוא לברכה ולקידוש גם לענין נזיר חשיב כיין גמור וכן איתא בתוספתא ר"א ב"ע אומר עד שישתה רביעית יין בין שתאו מזוג בין שתאו חצאין ואתא לאפוקי מקדש דאמר ר"א אם הפסיק בו או נתן בו מים כ"ש פטור קמ"ל דהכא בנזיר אפילו מזגו או הפסיק בו ושתאו חצאין חייב ולפ"ז נראה דלענין איסור ג"כ הדין כן כגון שתה רביעית יין של ערלה מזוג חייב אפילו לשיטת הרמב"ם ז"ל דאינו חייב על טכ"ע דיין דרך שתייתו מזוג הוא:

אבל בירושלמי בשמעתין משמע דעל מזוג אינו חייב אלא משום משרת אבל לא משום יין עצמו ומרבי התם כל משרות משרת יין ומשרת ענבים ומשרת חרצנים ומשרת יין היינו מזוג ולפ"ז בשאר איסורין פטור על יין מזוג רביעית ודו"ק בכל הנ"ל:

גמ' מכאן אתה דן לכל איסורי נזיר כו' לאתויי חמרא חדתא וענבי נראה דהא דאיצטריך לאשמעינן הכי לחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע משום דבעלמא כה"ג אינו לוקה אלא אחת כיון דחד לאו נאמר על תרווייהו כמו חלב שור וכשב ועז דאי לאו משום יתורא לא היה לוקה אלא אחת אכולהון כדאיתא בריש כריתות וה"נ לחים ויבשים מיותר הוא דליכתוב וענבים סתם וממילא משמע בין לחים ובין יבשים כמש"כ התוס' ז"ל אלא אתי לחיובי ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר וכן איתא בירושלמי דמיתורא דלחים דריש לחייב ע"ז בפ"ע כו' ועיין בב"מ דף קט"ו ע"ב בד"ה שנאמר לא יחבול שהקשה הגמ' מנ"ל דחייב שתים ברחיים ורכב ע"ש ובירושלמי הכא מבואר הדבר דמשום דרכב מיותר דליכתוב רחיים לחודיה וכמש"כ התם ומש"כ עוד דבחרצן וזג כתיב עד דמשמע לחלק לא הבנתי דלאו מחרצן וזג דרשינן לחלק אלא מענבים לחים ויבשים כדאמרן ועפ"ז אינו מובן ג"כ מש"כ שם עוד כיון דהאיסורין מפורשין קאי לאו אכל אחד ואחד והא דבחלב שור וכשב איצטריך יתורא היינו משום דשם אחד הוא אבל זג וחרצן ורחיים ורכב ב' שמות הם דהא ענבים לחים ויבשים הוי כמו חלב שור וכשב ואפ"ה מיחייב תרתי. אם לא שנאמר דיבשים לא מיקרי ענבים אלא צמוקים ובזה יש ליישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בנא ומבושל דאינו חייב אלא אחת ועי' בלח"מ פ"ג מהל' מלוה ולוה שכ' משום דבנא ומבושל ליכא יתורא כמו בנזיר ורחיים ורכב ומסיק דאף כל אתי לאתויי חמרא חדתא וענבי ולא קאמר דאתי לאתויי חרצן וזג משום דהני לאו מין אחד הם אלא ב' מינים וב' שמות. ובברייתא מרבינן אף כל שהן מין אחד להכי קאמרי דאתי לאתויי חמרא חדתא וענבי דמין אחד הוא והקשו התוס' ז"ל תיפוק ליה דחמרא חדתא וענבי תרי לאוי הוא דאיכא מיין ושכר יזיר ותירצו דאי מהא ה"א כגון ארבעה ימים כו' אבל ג' ימים הראשונים דטעמו כטעם ענבים אימא לא ליחייב אלא חדא קמ"ל ויש לדקדק בדבריהם ז"ל דאי יין כזה הוי בכלל אזהרה דמיין ושכר א"כ למה לי לרבויי דחייב תרתי כיון דלאו לעצמו הוא ואי אינו בכלל יין אלא בכלל וענבים לא יאכל א"כ אמאי חייב תרתי וי"ל דהיינו הך דמרבינן כל שהן מין אחד וב' שמות אע"ג דלא נאמר בהם אלא אזהרה אחת חייב שתים ולפ"ז י"ל דאיכא נפקא מינה בין יין לחמרא חדתא למשנה ראשונה דיין שיעורו ברביעית אבל חמרא חדתא כיון דאזהרתו מענבים לא יאכל אפילו למשנה ראשונה בכזית דבכלל איסור אכילה הוא ועוד דא"כ במקדש יהיה פטור אם שתה חמרא חדתא כיון דלא הוי בכלל יין ונהי דלא מיחייב על יין מגיתו גבי מקדש היינו משום דכתיב שכר יין המשכר אבל אי כתיב יין לחודיה ה"א דגם יין מגיתו בכלל יין הוא כדאיתא התם בכריתות וא"כ גבי נזיר ליחייב בחמרא חדתא ג"כ משום יין דלא מסתבר למימר דילפינן להאי מלתא נזיר ממקדש דלא יתחייב אלא על יין בן מ' יום משום יין:

אך יש לדקדק אזהרת יין בנזיר היכא נאמרה דמיין ושכר יזיר לא הוי אלא עשה וע"כ צ"ל דמחומץ יין וחומץ שכר לא ישתה נפק"ל דכיון דאזהר רחמנא על חומץ דידהו כש"כ יין ושכר עצמו ואין זה אלא גילוי מלתא בעלמא והיה נראה דאפילו אם התרה על יין משום לאו דענבים לא יאכל חייב ג"כ דיין ושמן כפרי עצמו בכל האיסורין וכיון דנאסרו לו הענבים ממילא נאסר גם ביוצא מהן כמו יין ושמן דכל האיסורין ולפ"ז איכא לאשכוחי הך רבותא דחייב ע"ז בפ"ע כו' אפילו ביין ישן וענבים כגון שלא התרו בו משום יין אלא משום ענבים ומ"מ חייב שתים דב' שמות הם אלא דזה הוי כב' מינים ג"כ ולהכי אשמעינן דאפילו חדתא וענבי דמין א' הוא חייב ב' ולפ"ז י"ל דבחדתא ג"כ אם התרו בו משום יין וודאי חייב אלא דמיירי הכא דלא התרו בו אלא משום ענבים ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל אלא דהתינח אם אינו צריך להתרות בפרט לחים ויבשים אלא אפילו התרו בו סתם לא תאכל ענבים ואכל לחים ויבשים חייב ב' וכמו שנראה מלשון התוס' ז"ל בד"ה וע"ז בעצמו י"ל כו' אבל אי נימא דצריך להתרות בפרט לא תאכל ענבים לחים ויבשים וכמ"ש בנ"א על הגליון וכן נראה מד' התוס' ז"ל במנחות דף נ"ח א"כ הכא בחמרא חדתא ליכא למימר הכי דהא לית ביה אלא אזהרה אחת דענבים לא יאכל והתוס' ז"ל בד"ה אכל ענבים לחים כו' כתבו דאם סחט אשכול ושתה חייב משום שותה יין. וא"כ הדק"ל הא ליכא רבותא בזה כיון דלאו לעצמו הוא וצ"ע:

ומד' הרמב"ם ז"ל נראה דאינו חייב על כ"א בפ"ע בכל הני אלא משום שנאמר כ"א בפרט לחים ויבשים חרצנים וזגים ומש"ה כתב דעל רביעית יין ורביעית חומץ אינו חייב אלא אחת משום דהכל לאו אחד חומץ יין ואפי' חומץ שכר היינו יין ע"י תערובות ג"כ לא ישתה וא"כ הכל לאו אחד הוא ולאו ב' שמות הוא וא"כ בחמרא חדתא וענבי ע"כ צ"ל דאזהרת חמרא הוא משום שתיית יין דאי משום אזהרת ענבים הא ליכא בהא ב' לאוין וא"כ תיקשי ג"כ כנ"ל מאי קאמר לאתויי חמרא חדתא וענבי ועיין בלח"מ ז"ל פ"ה מהל' נזירות שכ' דלאתויי חמרא חדתא כו' היינו לאשמעינן דיין חדש ג"כ בכלל אזהרת יין הוא ואין זה מענין לחים ויבשים דהתם נאמרו באזהרה א' והכא יין חדש וענבים בשני אזהרות נאמרו וגם מנ"ל הך דחדש בכלל יין הוא אם מסברא לא מיקרי יין:

ומד' הרמב"ם ז"ל שם נראה דאזהרת יין מחומץ יין לא ישתה נפקא וכמ"ש דהכי קאמר רחמנא יין לא ישתה אפילו אם החמיץ וא"כ יין וחומץ אזהרה אחת היא ולא לקי תרתי. והכי משמע בספרי דאמר התם למה נאמר חומץ הא בלא"ה אסור מסברא כיון דיין נאסר לו ממילא אסור בחומץ יין וקאמר דאיכא למילף מעובד דפטור על החומץ להכי כתב רחמנא חומץ ואי נימא דעל יין וחומץ לוקה תרתי א"כ איצטריך למיכתב חומץ למילקי עליו בפ"ע אלא דאין זה מוכרח דאמר התם ג"כ ענבים למה נאמר הא איכא למילף בק"ו מפסולת אלא אתי לאשמעינן דאין מזהירין מן הדין והא ענבים וודאי איצטריך למילקי עלייהו בפ"ע:

ומש"כ הרמב"ם ז"ל דשכר היינו תערובת יין צ"ע מנ"ל הא דהא תרגומו הוא חמר חדת ועתיק ונראה דסמך בזה על ספרי ג"כ דאיתא התם בנוסחא שלפנינו יין זה מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי שכר זה מזוג כשהוא אומר ונסכו יין רביעית ההין הא אינו מנסך אלא חי ואין זה מובן דמייתי ראיה להיפך דיין זה חי וע"כ צ"ל ונסכו רביעית ההין כו' הסך נסך שכר לה' אבל הרמב"ם ז"ל דהוי גרס איפכא יין זה חי שכר זה מזוג אי אינו אלא יין זה מזוג ומייתי ראיה ממה שנא' בכמה מקראות יין גבי נסכים ש"מ דיין חי הוא וכבר כתבתי לעיל דמדברי הירושלמי משמע דמזוג איתרבי ממשרת יין ובכריתות נמי משמע דשכר הוי יין חי דממעט התם משכר אם נתן בו מים כ"ש וד' הרמב"ם ז"ל צ"ע:

גמ' רבא אמר אינו לוקה אלא אחת שאין לוקין על לאו שבכללות.