קרן אורה נזיר צ

ערלה והמחה את החלב ואת החמץ ושתיית דם וודאי שיעורן בכזית כיון דאיסורן בלשון אכילה נאמרה והכי משמע בחולין פרק העור והרוטב דאמרינן התם דאיצטריך הטמאין לאסור צירן כו' דאי ילפינן מחמץ וחלב מחוי ה"א מה התם בכזית ה"נ בכזית אלמא דחמץ וחלב מחוי נמי שיעורו בכזית וכן איתא להדיא בתוספתא דיומא פ' יוה"כ כשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית וע"כ אשאר איסורין קאי דיה"כ שיעורו בככותבת ושתיה כמלא לוגמיו וא"ש נמי הא דאמרינן התם אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף אחרונה כדי רביעית ואי שיעורה ברביעית ע"כ איכא האי שיעורא וכמו שדקדק הלח"מ ז"ל בה' שביתת עשור אבל אי שיעורו בכזית א"ש דשיעור רביעית בשתיה הוי כמו אכ"פ גבי אכילה. וכי היכי דמשערינן שיעור כזית בכא"פ ה"נ משערינן כזית דשתיה בכדי שתית רביעית וכן איתא להך תוספתא בפ"א דפסחים ולא ידעתי למה הביא הר"ן ז"ל סעד לדברי הרמב"ם ז"ל דשהיה דשתיה הוא ברביעית מתוספתא דפסחים ולא הביא הך תוספתא דיומא ג"כ אלא דהא דאיתא התם בתוספתא דאכילה ושתיה אין מצטרפין צ"ע מ"ט כיון דחד שיעורא הוא וביה"כ הוא דלא מצרפינן משום דלא שוו בשיעורייהו וכדאיתא ביומא אבל גבי חמץ דתרווייהו בכזית אמאי לא מצטרפי וכן נראין ד' הרמב"ם ז"ל ג"כ מש"כ בפי"ד מהל' מאכא"ס שם הלכה ט' או שהמחה את החלב או את החמץ וגמעו מעט מעט או ששתה הדם מעט מעט וודאי שיעורו בכזית כמש"כ בפ"ו שם וה"ה חלב וחמץ מחוי ומש"ה הוי השהיה גבייהו כדי שתית רביעית כדברי התוספתא ולא תיקשי לפ"ז מהא דאמרינן בכריתות דשיעור משקין דפסול גויה ומקדש בכא"פ דהתם דשיעורן ברביעית שיעור שהייתן בכא"פ אבל באלו דשיעורן בכזית שהייתן בכדי שתית רביעית אך זה יקשה מש"כ התם וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט ג"כ שיעורו בכדי שתית רביעית וע"ז קשה מהך דכריתות אלא דבלא"ה צירוף זה דסתם יינם לא הבנתי. ומאי נפ"מ בצירוף זה הא מלקות ליכא בסתם יינם וכמ"ש בפרק י"א שם דגזירת סופרים הוא ואי לענין מכת מרדות הא על חצי שיעור ג"כ מכין אותו מכת מרדות אבל מדבריו שם בפי"א משמע דבסתם יינם אמרו שיעורא למכת מרדות ברביעית אבל פחות מרביעית פטור ממכת מרדות וכבר דקדק הלח"מ ז"ל שם מנ"ל להרמב"ם ז"ל הא דבמסכת ע"ג אמרינן דמטמא טומאת משקין ברביעית אבל שיעור איסור לא שמענו ובפ"ו מהל' אה"ט לא כתב לשיעור רביעית לענין טומאה ע"ש ובמשנה למלך ז"ל ואולי דבריו ז"ל ע"פ איזה גירסא אחרת שהיה לו ויש סעד לדבריו מדלא חשיב לה לעיל במספר הרביעית דבסתם יינן שיעור טומאתו ברביעית וכן לא כתב בפ"ח מהל' טומאת אוכלין לשיעור רביעית לענין דם מגפתו ודמעת עינו של זב דאמרינן בכריתות דשיעורן ברביעית. ואולי הוא ג"כ מהאי טעמא דלא חשיב לה והתוס' ז"ל בע"א ד' ל' הקשו אמאי לא חשיב לה ע"ש מה שתירצו ואפשר לא היה בגירסתו מטמא טומאת משקין ברביעית אלא מטמא טומאת משקין לחוד ומש"כ שיעור רביעית לענין איסור י"ל דמסברא הכי קים ליה כיון דנאסר בשתיה שיעורו בדברים אלו שנאסר בשתיה כמו מקדש ונזיר:

והתם נמי נאמר ישתו יין נסיכם ויין שנתנסך הוא דאסור בכ"ש משום לא ידבק כו' ומ"מ צ"ע דלא מצינו כיוצא בו שיעור באיסור דרבנן ובשאר איסורין דרבנן וודאי כ"ש נמי אסור:

ומש"כ בהל' שבועות דבשלא אשתה שיעורו ברביעית ככל האיסורין היינו אלו האיסורין שנאסרו בלשון שתיה כמו נזיר ומקדש אבל שאר איסורין שנאסרו בלשון אכילה אפילו דרך שתיה שיעורן בכזית. והשתא א"ש דביוה"כ בעינן שיעורא רבא משאר איסורין אלא דאכתי יקשה לפ"ז הך דשבועות דמשמע דאי אכילה בכלל שתיה לא הוי חייל שלא אוכל אחר שלא אשתה ואמאי הא בשלא אוכל חייל אפילו אכזית ובשלא אשתה לא אסר עצמו אלא ברביעית וגם בפ"ב מהל' מע"ש סתם הרמב"ם ז"ל להדיא דשיעור שתיה ברביעית אע"ג דנאמר האיסור בלשון אכילה:

והנה יש מקום לדון עוד בזה דבכל האיסורין שיעור שתייתן ברביעית אפילו אלו שנאמרו בלשון אכילה מטעמא אחרינא דבשבת ריש פרק המוציא אמרינן דשיעור הוצאה ביין היא רביעית ואמר ר' נתן דיבש שיעורו בכזית משום דבכזית יבש איכא רביעית לח וא"כ היכי מצינן לחייבו על כזית חלב לח אם המחהו א"כ אטו אם המחה פחות מכזית חלב דע"י שעשאו משקה נתרבה שיעורו והוי כזית ילקה עליו זה וודאי לא מסתבר וע"כ בעינן שיהיה בו שיעור כזית כבריאתו וממילא כשעשאו משקה יהיה בו שיעור רביעית כד' ר' נתן וכן אמר ר' יוסי בר"י התם לענין דם נבילות דבעינן שיעור רביעית שיהיה בו כזית כשיקרוש אלמא דבמידי דשיעורו בכזית כגון כזית נבילה אם הוא משקה צריך שיהיה בה רביעית שתעמוד על כזית יבש. ה"נ בחלב וחמץ דשיעור אכילתן בכזית כסהמתן ועשאן משקה צריך שיהיה כדי רביעית ולכשייבש וישוב כתחלתו יהיה בו כזית. ויתיישב בזה הא דאמרינן בחולין דשיעורן בכזית וכן הא דאיתא בתוספתא כשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית היינו כזית ביבש אבל אין זה מוכרח דלאו כל הדברים שוין לענין זה שיהיה ביבש כזית ובלח רביעית כדאמרינן התם בשבת ועוד דלמשנה אחרונה היכי ילפינן מענבים לא יאכל מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית ולפי הנ"ל אדרבא ניבעי רביעית דהוי כזית ביבש כמו אכילה וכל הנ"ל שכתבתי דבשאר איסורין נמי שיעור שתיה ברביעית כמו בשבועה שלא אשתה וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל בד"ה אמר ר' אבהו כגון רביעית יין של ערלה אינו אלא למשנה ראשונה דס"ל דגבי נזיר הוי שיעורו ברביעית וזה הוא טעמו של הרמב"ם ז"ל שפסק כמשנה ראשונה משום דר' אלעזר לעיל הכי ס"ל ומשמע נמי מד' ר"א דשאר איסורין נמי שיעורן ברביעית כדאמר כל רביעיות שבתורה דלא מסתבר למימר דקאי אמקדש לחוד דלא איצטריך לאשמעינן בהא דאין היתר מצטרף לאיסור דאפילו על יין מזוג פטור כדאיתא בכריתות אבל למשנה אחרונה דבנזיר ג"כ בכזית נראה דבכל האיסורין נמי סגי בכזית מק"ו מנזיר דאי בנזיר דווקא בכזית אבל בשאר איסורין ברביעית א"כ מאי פריך לעיל לר"ע לילף בק"ו מנזיר להיתר מצטרף לאיסור האיכא למיפרך מה לנזיר שכן איסורו בכזית בין באכילה בין בשתיה משא"כ בכל האיסורין דבשתיה שיעורן ברביעית אלא וודאי בכל האיסורין ג"כ בכזית אבל בשבועה שלא אשתה י"ל דאינו חייב אלא ברביעית אי נימא דסתם שתיה הוי ברביעית וכנ"ל אבל לפי משמעות ד' הירושלמי דלא הוי סתם שתיה ברביעית מדאיצטריך למילף ממקדש בשבועה נמי הוי בכזית דלא חמיר מאיסורי תורה למימר דאפילו בכ"ש מיחייב וכמשמעות ד' הש"ס בכריתות דמאל תשת ה"א בכ"ש וכדאמרי רבנן לר"ע היכן מצינו בכ"ש שהוא חייב אבל יותר מכזית לא בעינן והכי מוכח מהא דמוקמינן לעיל ד' ז' הא דילפינן לאסור יין מצוה כגון שנשבע שלא לשתות וחזר ואמר הריני נזיר דחייל נזירותו וכמו שכ' התוס' ז"ל התם ואי נימא דלא חשיב שתיה אלא ברביעית א"כ פשיטא דנזירות חייל דנאסר אפילו בכזית למשנה אחרונה דהוי ח"ש לגבי שבועה אלא ש"מ דאידי ואידי חד שיעורא הוא ומהך שינויא מוכח דשבועה לא חמיר משאר איסורין למשנה אחרונה ומהאי שינויא דמשני התם לעיל כגון שאמר שבועה שאשתה ואמר הריני נזיר דחל לבטל מצות שבועה מוכח ג"כ דאיסור שבועה לא חמיר משאר איסורין. דאי חמיר וחייב בכזית או אפילו בכ"ש א"כ יכול הוא לקיים שניהם וישתה כ"ש או כזית ואנזירות לא עבר עדיין דחצי שיעור הוא למשנה ראשונה אלא ש"מ דלא חמיר ג"כ ומחמת זה קשה לי קצת מש"כ הרמב"ם ז"ל יראה לי דשלא אשתה הוי ברביעית והלא מוכח כן מש"ס כנ"ל ויצא מכל הנ"ל דמה שנסתפקו התוס' ז"ל לענין ברכה אחרונה של שתיה אי בכזית אי ברביעית תליא ג"כ בפלוגתא דהני תנאי לענין נזירות. ולמשנה אחרונה דשתיה בכזית לענין איסור ה"ה דסגי בכזית לענין ברכה ולמ"ד דבאיסור הוא ברביעית לענין ברכה נמי בעינן רביעית דכיון דפחות מרביעית לא חשיב שתיה לענין איסור ה"ה דלא חשיב לענין ברכה והתוס' ז"ל כתבו שיש להסתפק בשתיה ברביעית משום שנאמר ושבעת ודרשינן זו שתיה אבל למאן דס"ל דכל ברכת ז' המינים ברכתן אחריהם דאורייתא אין להוכיח מזה דמה"ת וודאי בעינן רביעית דהוי שתית קבע כי היכי דבעינן קביעות סעודה לענין ברכת המזון אבל למאי דתיקנו רבנן לברך על כזית ה"ה דבשתיה צריך לברך על כזית ועיין בד' הט"ז ז"ל באו"ח סי' ק"צ:

ועל מה שהבאתי ראיה מהא דשבועה שאשתה ואמר הריני נזיר כי"ז דשיעור שתיה בשבועה שוה לנזירות אין להשיב דהא קיימינן התם לר"ש ור"ש ס"ל כ"ש למכות ז"א דהא לרבנן נמי אמרינן התם דאיצטריך קרא להכי וכן באידך שינויא שבועה שלא אשתה כו' משמע דלרבנן לא איצטריך קרא משום דס"ל איסור חל על איסור אבל בלא"ה גם לרבנן הוי צריך קרא ומוכח כנ"ל:

ויש לדקדק עוד בזה דלפי מש"כ מדברי הירושלמי דסתם שתיה לא הוי רביעית אלא ממקדש הוא דילפינן והרשב"א ז"ל כתב דסתם שתיה הוי רביעית וכנ"ל ובריש עירובין וסוכה משמע דרביעית יין לנזיר הילכתא היא וכדמסיק התם הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ומהא דאמרינן התם גפן כדי רביעית יין לנזיר. משמע קצת דלא כהירושלמי דממקדש ילפינן לה דא"כ הוי ליה למימר כדי רביעית יין למקדש וי"ל דלמאי דס"ד דמגפן ילפינן ע"כ לנזיר אתי דלמקדש לא איצטריך קרא דמשכר ילפינן ומש"כ התוס' שם דגבי שכר כתיב רביעית ההין הוא תמוה דהכא רביעית הלוג הוא דאמרינן. ועיין בהגהת ר"י ברלין גם מש"כ התם בערכין אם אכל עלין ולולבין כו' אינו מדוקדק דלתנא דמתניתין לא מיחייב אעלין ולולבין ולפי מסקנא התם דהילכתא היא א"כ י"ל דבכל איסורי שתייה הכי הילכתא דשיעורם ברביעית בין בשבועה בין בשאר איסורין ואפילו למ"ד בנזיר בכזית משום דיליף היקשא שתיה