קרן אורה נזיר פט

במעיין בעינן מ' סאה דבעינן מים שכל גופו עולה בהם וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות דהיינו מ' סאה והא דבעינן בכלים מ' סאה היינו לבתר דבטלוה דבדין תורה ברביעית סגי וש"מ דמעיין סגי בכ"ש אפי' לבתר דבטלו למקוה והביאו ראיה לזה דבאדם בעינן גם במעיין מ' סאה מהא דאמרינן בחגיגה דהא ארעא חלחולי מחלחלי ובעינן מ' סאה ולכל הפחות באדם איירי ויש לדקדק אי באדם איירי התם א"כ מאי קאמר דארעא חלחולי כו' דילמא הא דבעי מ' סאה משום דבעינן מים שכל גופו עולה בהם והתוס' ז"ל בפסחים ד' י"ז ע"ב הקשו מהך דחגיגה על מש"כ דבמעיין סגי בכ"ש דהא התם ע"כ בכלים איירי דאי באדם הא בעינן מ' סאה מים שכל גופו עולה בהן ומאי מייתי ראיה אלא וודאי איירי בדבר שכל גופו עולה אפילו בפחות ממ' סאה היינו בכלים ואפילו הכי בעינן ארבעים סאה וש"מ דגם במעיין בטלו לשיעור רביעית:

והתוס' ז"ל כתבו הכא דבמעיין לא בענין רביעית לכלים ובפחות מרביעית סגי ולא משמע הכי שם בפסחים גבי הא דאמרינן התם דמים בקרקע טהורים היינו דווקא דאיכא רביעית אבל ליכא רביעית טמאים ולפי דברי התוס' ז"ל אפילו פחות מרביעית במעיין חזו למחטין וצינורות וקצת יש לדקדק אמאי לא חשיב הכא להאי רביעית דהא דמים בקרקע טהורין היינו דווקא דאיכא רביעית וכן כתב הראב"ד ז"ל בפט"ו מה' ט"א ומד' רש"י ז"ל בפסחים שם נראה דלבתר דבטלוה לרביעית דמקוה בקרקע נמי מקבלי טומאה מדרבנן ובמשקי בי מטבחיא הוא דהקילו וא"כ א"ש דלא חשיב לה דהא בהא תליא אבל לא משמע הכי ממשנה דריש מקוואות דתנן התם דלכ"ע מים מחוברים אפילו פחות ממ' סאה לא מקבלי טומאה:

ועיין בזה בדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' ט"א דיש לו שיטה אחרת במתניתין דמקוואות ומ"מ בין לד' התוס' ז"ל הכא ובין לד' התוס' בפסחים באדם וודאי בעינן מ' סאה בין במקוה בין במעיין אלא דהתוס' ז"ל בפסחים משמע להו מהך דחגיגה דאפילו בכלים ובמעיין בעינן מ' סאה ולא ידעתי למה הוצרכו להביא מת"כ לחלק בין מעיין למקוה הא משנה היא בפ"א דמקוואות דמקוה במ' סאה ומעיין בכ"ש אבל הרמב"ם ז"ל דעתו דמעיין מטהר בכ"ש אפילו אדם ונהי דבעינן כל גופו עולה בהם אבל הגדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ולא הוזכר מ' סאה במעיין כלל לא לכלים ולא לאדם ולא מצאתי כעת בדבריו ז"ל האי דינא דבד"ת סגי לכלים ברביעית כדרכו לבאר הדברים:

ולענין טבילת כלים של עובדי כוכבים כתב בש"ע דאפי' במעיין בעינן מ' סאה והיינו לשיטה זו דבאדם בעינן מ' סאה במעיין וכלים של עובדי כוכבים איתקש לנדה כמ"ש התוס' ז"ל בסוף מס' ע"ג אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דמעיין סגי בכ"ש גם באדם פשיטא דגם בכלים של עובדי כוכבים סגי בכ"ש ולמ"ד טבילת כלים לאו דאורייתא היה נראה דלכ"ע לא חמיר טבילה זו מטבילת כלים מטומאתן דהוי ד"ת וכיון דבדידהו סגי בכ"ש כש"כ בהך טבילה שהיא מדרבנן ועיין בד' הטור בזה שם ובד' האחרונים ז"ל וגם צריך לדקדק מאי טעמא פליגי רבנן על ר"א בפסול רביעית שאובין בתחלה לענין כלים כיון דהוי מקוה שכולה שאוב לענין כלים ואין כאן מקומו בזה ועיין בירושלמי סוף מס' ע"ג משמע קצת כשיטת הרמב"ם ז"ל דמעיין בכ"ש אפי' לאדם:

ע"ב גמ' ואינו חייב כו' ת"ק לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה כו' עיין פירש"י דמפרש לה דבשתיה לחוד פליגי דת"ק לא מדמי אכילה לשתיה דזה בכזית וזה ברביעית ור"ע מה אכילה בכזית אף כל איסורי נזיר היינו שתיה בכזית ולנוסחא אחרינא שעל הגליון משמע דמפרש לה דלא פליגי אלא באכילה דת"ק היינו משנה ראשונה מדמי אכילה לשתיה והכל ברביעית ור"ע כיון דכתיב וענבים לא יאכל מה אכילה דשאר איסורין בכזית ה"נ איסורי נזיר בכזית אבל בשתיה לכ"ע ברביעית ולפ"ז צריך לומר דשרה פתו ביין חשיב דרך אכילה ומש"ה ס"ל לר"ע דבכזית:

והתוס' ז"ל כתבו ג"כ הך גירסא ת"ק מדמי איסורי נזיר לשתיה ואכילה נמי ברביעית ור"ע מדמי שתיה לאכילה ושתיה נמי בכזית וע"כ הכי משמע דבשתיה פליגי מלישנא דמתניתין משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין משמע דלר"ע דהוא משנה אחרונה אפילו ביין בכזית והכי מפורש בתוספתא דפליגי ר"ע וראב"ע ביין דלר"ע בכזית ולראב"ע ברביעית והאריכו התוס' ז"ל להקשות על גירסא זו דבאכילה נמי פליגי ועי' בד' התוס' ז"ל בריש עירובין שהאריכו בזה ג"כ בחילופי הגירסאות ובעיקר טעמא בהאי מילתא דאי לאו דמקשינן שתיה לאכילה ה"א דברביעית לא נתבאר טעמו של דבר אי מסברא הכי קים להו דסתם שתיה ברביעית אי קים להו הכי מאיזה קרא ובירושלמי איתא דמאן דבעי רביעית הוא משום דיליף שכר שכר ממקדש היינו שתויי יין דמרבינן בכריתות דווקא דרך שכרותו ומשמע התם דלשון שתיה משמע כ"ש כדאמרינן התם יכול כ"ש ת"ל שכר דרך שכרותו וא"כ היה נראה כי היכי דר"ש מודה גבי מקדש דבעינן רביעית דמקרא ילפינן לה ה"נ מודה בנזיר דבעינן רביעית והיה אפשר ליישב עפ"ז קושית התוס' ז"ל לעיל דלר"ש למה לי משרת להיתר מצטרף כו' כיון דכ"ש למכות ולפי הנ"ל י"ל דהכא מודה ר"ש דבעינן שיעור רביעית כדילפינן ממקדש וע"כ לא פריך הש"ס בשבועות למאי דבעי למימר דר"ע ס"ל כר"ש דכ"ש למכות א"כ למה לי צירוף היתר היינו לר"ע דס"ל דנזיר שוה לכל איסורין בכזית אבל ר"ש י"ל דס"ל כמשנה ראשונה דהכל ברביעית ואיהו נמי מודה בהאי שיעורא ושפיר איצטריך לצירוף היתר אלא דא"כ מאי פריך הש"ס לעיל ור"ש דלית ליה צירוף מכל אשר יעשה מאי עביד ליה ש"מ דלר"ש בכל האיסורין חייב בכ"ש אבל לפי פיר"ת ז"ל דבאכילה לכ"ע בכזית ולא פליגי אלא בשתיה אכתי י"ל דלעיל פריך שפיר דקרא דמכל אשר יעשה מיירי במידי דאכילה ובזה לא שייך צירוף לר"ש אבל משרת דכתיב גבי יין י"ל דביין מודה דבעינן שיעור רביעית כמו במקדש. ושפיר שייך צירוף גם לר"ש אלא דבעיקר ילפותא ממקדש צ"ע דהא אמרינן בכריתות ד' י"ג לת"ק דאפילו כ"ש באזהרה והא דבעינן רביעית הוא למיתה לחוד אבל אזהרה איכא אפילו על כ"ש א"כ ה"נ בנזיר דליכא אלא אזהרה לחוד למה דווקא ברביעית שוב ראיתי בכ"מ פ"א מהל' ביאת מקדש שהביא ד' הרשב"א בתשובה באורך בזה והקשה שם לשיטתו דר' יהודה מחייב אפילו בכ"ש א"כ היכי חשיב רביעית דמקדש לעיל בחמש חיוורתא הא איכא פלוגתא בזה דלר"י בכ"ש ותי' שם כד' התוס' ז"ל לעיל דבחיוורתא מיירי בפלוגתא עוד כתב שם דכ"ש לאו דווקא אלא כזית משום דס"ד למילף מנזיר דסגי בכזית למשנה אחרונה והוי ילפינן שכר שכר מנזיר אבל סתם שתיה משמע רביעית וא"כ לר"י נמי דמרבי משכר שאר משכרים אינו חייב אלא ברביעית ע"ש באריכות ולפ"ז לא איצטריך לן למימר דהא דקים למשנה ראשונה דשתיה ברביעית משום דילפינן ממקדש אלא דהכא גופא סברא היא כיון דכתיב לא ישתה סתם שתיה הוי רביעית כמו דסתם אכילה הוי כזית וא"כ מסתברא דר"ש גם בשתית נזיר פליג וס"ל דבכ"ש כמו באכילה וכן מוכח מד' הרמב"ם ז"ל בה' שבועות שכ' דיראה לו בשבועה שלא אשתה דחייב ברביעית וע"כ משום דסתם שתיה הכי משמע וכן משמע מהא דאמרינן בשבועות אם אמר שבועה שלא אוכל ואח"כ שלא אשתה דלא חיילי ואי דסתם שתיה אפילו בכ"ש א"כ אמאי לא חייל האי שבועה דשלא אשתה אלא דא"כ הא דאמרינן התם בשבועה שלא אשתה והדר שלא אוכל דחיילי תרווייהו משום דאכילה לאו בכלל שתיה ולמה לי האי טעמא תיפוק ליה בלא"ה חיילי דקמייתא ברביעית ושניה בלשון אכילה קאמר וסגי בכזית וצ"ל דאפי' אם נאסר בשתיה משום דהוי בכלל אכילה אכילתה היינו רביעית:

וע"פ הדברים האלה נתיישבו לי דברי הרמב"ם ז"ל שכ' דכל האיסורין שיעור שתיה ברביעית דלפי שיטת הירושלמי דהא דלמשנה ראשונה ברביעית הוא משום דילפינן ממקדש משמע דבעלמא לא הוי שיעור שתיה ברביעית ונהי דליכא למימר דשתיה אסור בכ"ש דלא עדיף שתיה מאכילה דבעינן כזית ואיסור שתיה דכל האיסורים כמו יין של ערלה ודכוותיה בכלל אכילה היא אבל ליחייב אכזית כמו אכילה. ומנ"ל דברביעית דנהי דהוא ז"ל פסק כמשנה ראשונה דבנזיר שיעורו ברביעית היינו משום דילפינן ממקדש אבל בשאר איסורין מנ"ל אבל לפי הנ"ל א"ש דמסברא הכי קים לן כי היכי דשיעור אכילה בכזית ה"נ שיעור שתיה ברביעית וא"כ בכל האיסורין כן הוא הדין אלא דלפי הנ"ל דאפילו בשבועה שלא אוכל דנאסר בשתיה ג"כ אינו אלא ברביעית משום דזה הוא אכילתה א"כ מ"ט דר"ע דמדמי שתיה לאכילה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית ולפי הנ"ל הא הך היקשא לא עדיף מאילו אמר לשון אכילה דלא נאסר אלא בשתית רביעית וה"נ נהי דאיתקש לאכילה מ"מ היינו שיעור אכילתה ברביעית ועוד יש לדקדק אי רביעית היינו שיעור שתיה כמו סתם אכילה בכזית א"כ לענין יוה"כ הדין להיפך מכל האיסורין דבכל האיסורין אכילה בכזית וביוה"כ בעינן שיעורא ככותבת משום דליתובי דעתא צריך שיעור גדול ולענין שתיה הוי איפכא דבכל האיסורין אינו חייב אלא ברביעית וביוה"כ מיחייב אמלא לוגמיה דהוי פחות מרביעית כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהל' שביתת עשור וכדמוכח שם בפ' יוה"כ ונהי דיתיבי דעתא דשתיה אינו דומה לאכילה כדאמרינן התם דבכותבת מיתבא דעתא דכ"ע ושתיית כ"א כמלא לוגמיה דידיה מ"מ זה לא מסתבר דבשתיה ליתבא דעתא פחות משיעור סתם שתיה ובאכילה הוי איפכא דיתובי דעתא הוי טפי מסתם אכילה:

ולענ"ד היה נראה לעשות פשר דבר בזה דבהני דנאמר איסורייהו בלשון שתיה כמו נזיר ומקדש שיעורן ברביעית כדאמרן למשנה ראשונה אבל כל הני דאיסורייהו בלשון אכילה נאמרה כמו