קרן אורה נזיר פו

הרכינה ומיצה ה"ז תרומה אלמא דמחמרינן בה ומשני תמן ע"י האור הוא נגעל ולאו קולא היא כ"כ הא דסגי בהגעלה וכן פי' הר"ש ז"ל שם הרי מבואר דלא כד' הרמב"ם ז"ל דסגי בשטיפה אלא בעי הגעלה בחמין ואפי' כ"ח וגם בזה לא הקילו אלא משום דתרומה בזמה"ז דרבנן אבל בלא"ה תרומה חמיר מנבילה ומהא דיכול לערות חולין לכד דדייק הרמב"ם ז"ל מינה להקל דלא בעי אפי' הגעלה ובירושלמי פריך מסיפא דהרכינה ומיצה ה"ז תרומה אהא דמיקל דסגי בהגעלה ולזה י"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש איפכא דפריך אהא דבעי הגעלה הא תנן הכא הרכינה ומיצה ה"ז תרומה אלמא דמיירי דיש עדיין קצת בעין בכד ואפ"ה מותר ליתן בתוכו חולין אם לא הרכינה ומשני תמן ע"י האור הוא נגעל פי' דקדירה שאני דע"י האור בולעת יותר ונגעל פירושו דמקבלת גיעול ע"י האור ועי' בפי' המשנה להר"מ ז"ל בפ' דם חטאת שפי' לשון הגעלה על הבלוע ע"ש אלא דבל' ירושלמי בפנים איתא נגעל ויוצא ומ"מ הרי מוכח מירושלמי דבעי הגעלה ועי' בד' הראב"ד ז"ל שכ' בכלי חרס לא סגי בהגעלה ובירושלמי מבואר דלדידן דקיי"ל תרומה בזמה"ז דרבנן סגי בהגעלה אפי' בכ"ח וכנ"ל ויש לדקדק עוד לשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל הקדשים סגי גם בכ"ח במריקה ושטיפה א"כ אמאי לא סגי בכל האיסורין בהגעלה בכ"ח וכבר כתבתי לעיל בזה:

וע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל בקדירה של תרומה דאינה טעונה הגעלה כלל משום דאין שם תרומה על הטעם יש ליישב ד' הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח מה' מעה"ק דנראין כסתרן אהדדי דפסיק שם לענין כיבוס דבין שהיתה לה שעת הכושר ובין לא היתה לה שעת הכושר אין דמה טעון כיבוס והוא כר"ש דממעט לה מאותה ולא איצטריך ליה אותה פרט לתרומה לענין מריקה ושטיפה משום דס"ל דקדשים קלים נמי אין טעונים מו"ש והרי הרמב"ם ז"ל פסק התם דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה וא"כ איצטריך אותה פרט לתרומה ומנ"ל למעט היתה לה שעת הכושר מכיבוס ועיין תוס' י"ט ז"ל שם בפ' דם חטאת שהניח בצ"ע ולפי הנ"ל ניחא כיון דבתרומה ליכא איסורא כלל א"כ לא שייך למעוטי תרומה כלל:

דמהיכא תיתי למימר דתרומה בעי מו"ש ונהי דעיקר מיעוטא דתרומה הוא לגלויי דקדשים קלים צריכים מו"ש מ"מ כיון דלא שייך האי דינא בתרומה כלל לא שייך לאוקמי מיעוטא להא וכ"ת א"כ מנ"ל דקדשים קלים טעונים מו"ש י"ל דמהיקשא דזאת התורה יליף ועי' תוסח"ד שם בזבחים:

עוד אשוב לדבר קצת על מה שהקשיתי בהא דסגי במריקה ושטיפה גם בכ"ח בשאר קדשים הנה ראיתי בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל בפ' ד"ח משנה ר"ט אומר אם בישל בו כו' שכ' שם וז"ל ועכ"פ צריך מריקה לד"ה ואז מבשלים בהם למחרת שאילו לא נמרקו משמנונית הנדבק בכלים יהיה נותר ואסור ממחרת לבשל בהם עכ"ל נראה קצת מלשונו ז"ל דעיקר מריקה ושטיפה הוא משום שמנונית בעין הנדבק בכלי ולא משום הבלוע ולפ"ז א"ש קצת הא דסגי גם בכ"ח במריקה ושטיפה ובאמת כן הוא לשון המשנה מריקה כמריקת הכוס. והיינו לנקות מה שהוא בעין:

ולפ"ז יש לומר דבקדשים ג"כ דעתו כמו בתרומה דלא חיישינן לטעם שבקדירה דהא קדשים שוה לתרומה לדינין האמורים במשנה בפי"א דתרומות וכדאיתא התם וכן עצמות קדשים בזמן שהוא מכנסן כו' וכן בהא דמערה מכד לכד אמרו בירושלמי שם דאף בקדשים כן וע"כ הא דצריך מריקה ושטיפה היינו משום בעין ומש"ה אפילו בכ"ח סגי במריקה ושטיפה בשאר קדשים ולפ"ז צריך לחלק בין טעם שנבלע בקדירה לטעם שנבלע באוכל דהא זה וודאי דאורייתא בקדשים:

ועי' בתוס' ב"ב דף פ"ז ע"ב ד"ה והתנן הרכינה כו' שהקשו הרכינה ומיצה אמאי הוי תרומה והא אין צריך לתרום אלא אחד מנ' וכי היכי דחולין הוה בלא הרכנה התרומה ג"כ בלא הרכנה הוא ותי' דדעת התורם על הכל וזה דווקא בתרומה. אבל במעשר אין יכול להוסיף דמעשרותיו מקולקלין וע"ש מש"כ עוד בד"ה משום יאוש בעלים כו' ולא ידענא מי הכריחם לפרש שתרם בזו המדה ולמה לא נפרש דמה שעירה לתוך הכד הן של תרומה מכבר ועיין בירושלמי שם מה שנסתפקו בזה בלוג של מצורע אי צריך להחזיר הג' טפים ואם לא החזיר ה"ז חסרון בלוג או אין צריך להחזיר ואם החזיר ה"ז יתרון והוי סותר הלוג ועי' בר"ש ז"ל שם שכ' דלשאר איסורין לא סגי בג' טפים ולפי הנ"ל דמשום ביטול אתינן עלה א"כ נראה דבשאר איסורין נמי הדין כן וצ"ע בזה בד' הפוסקים ז"ל:

והא דאמרינן ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור כ' בש"מ דגרסינן ואי בעית אימא והש"ס גופא מספקא ליה אליבא דרבנן אי תרווייהו לטכ"ע אי חטאת להיתר מצטרף לאיסור ובפסחים לא מסקינן אלא כהך אב"א דחטאת להיתר מצטרף לאיסור עכ"פ מתרתי שינויי משמע דמסתבר יותר לאוקמי ריבויא לטכ"ע מלהיתר מצטרף לאיסור ורש"י ז"ל כתב בפסחים דרבנן דכותח הבבלי מוקמי למשרת להיתר מצטרף לאיסור וטכ"ע לאו דאורייתא ודקדק המהרש"א ז"ל שם א"כ אמאי פליגי רבנן בחמץ ואמרי דאין היתר מצטרף לאיסור ואמאי לא ילפינן מנזיר לכל איסורין דהיתר מצטרף לאיסור וכ' דרבנן ס"ל דחטאת ג"כ להיתר מצטרף לאיסור והוי ב' כתובים ואין זה מיושב דמנ"ל לרבנן דקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור כיון דאיצטריך לטכ"ע דהא תרווייהו איתנהו בחטאת דאין כאן איסור אלא אי נימא טכ"ע דהא עד שיבלע בבשרה בעינן וי"ל דלזה כתב רש"י ז"ל בזבחים דבחטאת לאו טכ"ע הוא אלא בעין וכמו שהבאתי לעיל והיינו דלרבנן דכותח דלא ס"ל בשאר איסורין לא טכ"ע ולא היתר מצטרף לאיסור ע"כ משום דמוקמי נזיר וחטאת להיתר מצטרף לאיסור והוי ב' כתובים אלא דא"כ אמאי לא כתב דתרווייהו אתי לטכ"ע וב' כתובים הוי וכבר כתבתי לעיל דלשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא דמשרת אתי לכזית בכא"פ ובחטאת סתם דבריו וכתב כלשון הברייתא אם פסולה היא כו' וכתבתי לעיל דס"ל בחטאת היתר מצטרף לאיסור ולא הוי ליה לסתום בזה והדברים בזה ארוכים ורחבים מני ים והמה מבוארים בד' הראשונים והאחרונים ז"ל ואני לפי קט שכלי כתבתי בזה מעט לפשטא דשמעתא וה' יאיר עיני בתוה"ק:

ולשון רש"י ז"ל בד"ה ואית דלא גרסי כו' עד סה"ד אינן מדוקדקים בזה ובש"מ ראיתי ג"כ שכתב גי' אחת ורבנן נילף מחטאת דהיתר מצטרף לאיסור ופי' דלאו אחולין קאמר דחולין מקדשים לא גמרינן אלא בשאר קדשים נילף מחטאת ואין זה מובן דהא שאר קדשים ודאי שוין לחטאת לקדש בבלוע וכדאיתא בזבחים ומנחות ודו"ק בכל הנ"ל:

עוד הערה אחת קטנה יש להעיר בד' הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' נזירות שכ' דאם נתערב יין בדבש ואין בו כדי נתינת טעם מותר כמו חלב ודם ואמאי לא הוי נזירות דבר שיש לו מתירין דאפשר בשאלה וי"ל דהכא מיירי במין בשאינו מינו דבטל גם בדבר שיש לו מתירין. ועוד י"ל דזה לא חשיב דבר שיש לו מתירין דהיין ליתא בשאלה אלא דאכתי הוי דבר שיש לו מתירין כמו חמץ דמותר לאחר זמן ומש"ה החמירו בו אפילו במין בשאינו מינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' מאכא"ס. וה"נ נזיר מותר לאחר זמן ומש"כ שם דמש"ה החמירו בחמץ משום דכתיב כל מחמצת לרבות תערובות הא גבי נזיר ג"כ כתיב משרת לרבות תערובות וגם חומרא זו גבי חמץ אינו מובן דהא חמץ לא חמיר בזה משאר איסורין דאי משום דגביה כתיב קרא הא גבי נזיר ג"כ כתיב קרא וצ"ל דלא מסתבר להחמיר בנזיר שהוא איסור קל יותר משאר איסורין:

וד' הירושלמי דשמעתין שהביאו התוס' ז"ל בכמה דוכתי נראה לי לפרש כאשר אבאר ר"א בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהם חוץ מנותני טעמים של נזיר וסתם ר"י למילתיה ובאו ר' זעירא ור' בא בר ממל ופי' לד' ר' יוחנן ר' זעירא מפרש דר' יוחנן ה"ק כל נותני טעם אין לוקין עד שיטעום טעם ממשו של איסור אבל לא בטעם לחוד אבל נזיר אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור אלא ע"י נתינת טעם בעלמא ג"כ לוקה אבל גם בנזיר אין היתר מצטרף לאיסור אלא צריך שיאכל כזית איסור בנתינת טעם ור' בא בר ממל מפרש דר"י ה"ק כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפים אבל על איסור לחוד לוקה אפי' בנתינת טעם ולא ממש בכל האיסורין ובנזיר היתר ואיסור מצטרפין מתניתא מסייע לר"ז כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה אלמא דבנזיר ג"כ אין היתר מצטרף מתניתא מסייע לר' בא בר ממל מת"ל וכל משרת שאם שרה ענבים במים ושרה פתו בהם ויש בהם כדי לצרף כזית חייב מכאן אתה דן לכל איסורין דעשו בהן טכ"ע בק"ו אלמא דבנזיר היתר מצטרף לאיסור וקשיא עליה דר"ז בחדא במה שאמר דבנזיר אין היתר ואיסור מצטרפין ומסיק עוד שם דקשיא עוד על ר"ז מהך ברייתא לענין שאר איסורין דלר"ז בכל איסורין דווקא עד שיטעום ממשו של איסור וכא את אמר אפי' לא טעם אלא בכל איסורין טכ"ע ואי תיקשי א"כ לר' בא ב"מ למה אין היתר מצטרף לאיסור בכל האיסורין כיון דילפינן ק"ו לטכ"ע ה"ה דנילף להיתר ואיסור מצטרפין י"ל דלענין צירוף איסור והיתר אין למידין מנזיר דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן איסור ואיסור מצטרפין בהם משא"כ בשארי איסורין שאין איסור ואיסור מב' מינים מצטרפין ולקמן יבואר מ"ט לא אמרינן הך פירכא בש"ס דילן על הא דפריך הש"ס לר"ע נילף מנזיר להיתר מצטרף לאיסור כן נראה לפרש שיטת הירושלמי ושמעינן מינה דכל דבר לח שנתערב או נבלע בדבר אחר מיקרי טעמו ולא ממשו אפי' כזית יין שנבלע בקדירה וכן פת ששרה ביין הכל הוא טעמו ולא ממשו ועוד שמעינן מינה דלא כהך גירסא דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור אלא היכא דלא נפיש היתרא דהא בכזית יין שנפל לקדירה אמרינן דלר' בא ב"מ מכיון שאכל כזית לוקה אע"ג דנפיש היתרא ועוד שמעינן מינה דבנזיר לכ"ע הוי טכ"ע בין לר"ז בין לר' בא ב"מ וכי פליגי בטכ"ע בשאר איסורין ובהיתר מצטרף לאיסור בנזיר דלר"ז לא הוי טכ"ע בשאר איסורין ובנזיר ג"כ אין