קרן אורה נזיר פה

ליה לדרשא אחריתא כדאיתא התם אבל מד' התוס' ז"ל שם בד"ה מה חטאת אינה באה לא משמע כן דכתבו דתרתי דרשינן מחטאת ולא הבנתי מי הכריחם לזה ומהך גופא דאיצטריך לרבות כל הקדשים לקדש בבלוע ג"כ מוכח דקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור דאי לטכ"ע למה ליה לרבות הא בכל האיסורין כן אם לא שנאמר דרבנן באמת לא דרשי להאי היקשא לקדש בבלוע וחטאת דרשי דאינה באה אלא מן החולין ומנחה דרשי דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה אבל קרא דמנחה אכתי קשה למה לי ועוד יש לדקדק דלטכ"ע בקדשים נראה דגם לרבנן לא איצטריך קרא דנהי דמגיעולי עובדי כוכבים לא ילפי משום דחידוש הוא דנטל"פ הוא אבל כלים של קדשים דאמרה תורה בכ"ח ישבר ובכלי נחושת בעינן מריקה ושטיפה אמאי לא ילפינן מינה דטכ"ע בקדשים דאין לומר דחידוש הוא משום נטל"פ הא כתב הר"ן ז"ל דבקדשים שפיר צריך שבירה או מריקה ושטיפה אפילו שאינו בת יומא משום דהטעם שבקדירה לא נפגם ועדיין שם נותר עליו ומצוה לבערו וא"כ נילף מינה דטכ"ע בקדשים דאורייתא אלא דיש לדקדק על דברי הר"ן ז"ל מהא דאמרינן התם בזבחים אותה פרט לתרומה דלא בעי מריקה ושטיפה ופריך התם ותרומה לא בעי והתניא קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ומשני התם כמה שינויי ואמאי לא משני בפשיטות דבקדשים בעינן אפילו לאחר שנפגם משום דמצוה לבערו אבל בתרומה לא בעינן אלא כ"ז שלא נפגם ובקדירה בת יומא וי"ל דעדיפא מינה משני התם דאפילו בישל במקצת כלי טעון כל הכלי מריקה ושטיפה בקדשים אלמא דצריך מריקה אפילו במקום שלא בלע אלא דמשמע התם בזבחים גבי הא דמיבעי ליה לרמב"ח להא אי טעון מריקה כל הכלי דאפילו בישל במקצתו מפעפע בכולו וכדאמר התם בישול מפעפע ועי' תוס' שם בד"ה בישל במקצת כלי כו' שהקשו מאי קמיבעי ליה דאי בשכל הכלי חם פשיטא דבכולו מפעפע ואי הא גופא קמיבעי ליה אי מפעפע בכולו בשאר איסורין נמי תיבעי ליה ולכאורה אמאי לא מקשו גם למסקנא דלמה ליה קרא להכי כדמסיק התם ואי בכלי נחושת בשלה אפילו במקצת כלי כיון דבלא"ה בישול מפעפע ועוד דלפי"ז מאי קאמר דבתרומה לא בעי הגעלה אלא מקצתו. ואמאי כיון דמפעפע בכולו אלא ע"כ צ"ל דהך סברא דבישול מפעפע בכולו לא מכרעה אלא דיש לחלק בזה בין מריקה ושטיפה להזאה אבל למסקנא לא חיישינן להך סברא משום דיתר הכלי לא בלע ע"י פעפוע וגזה"כ הוא בקדשים דכל הכלי טעון מריקה אפילו מקום שלא בלע ומטעם זה נראה לי בלא סברת הר"ן ז"ל דבקדשים צריך מריקה ושטיפה אפילו שנפגם כיון שנתבשל בו קדשים כי היכי דמקצת הכלי שלא בישל בו טעון ג"כ מריקה ועוד דהא מיבעי לן התם אפילו בישול בלא בלוע כגון תלאו באויר תנור אי בעי שבירה ולכאורה נראה דה"ה למריקה דמיבעי ליה הכי אלא דכל שנתבשל בו קדשים טעון מריקה ושטיפה ומאי אהני אם כבר נפגם דהא לא גרע מבישול בלא בלוע:

אבל מד' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' מעה"ק נראה דהא דבישול בלא בלוע לא מיבעי ליה אלא לענין שבירת כ"ח אבל לא לענין מריקה ושטיפה ועי' בלח"מ שם ונראה דיצא לו כן מהא דאיצטריך קרא לבישל במקצת כלי דטעון מריקה כל הכלי ואי אפי' בלא בלוע ג"כ טעון מריקה פשיטא דכל הכלי טעון מריקה דהא בישל בו אלא ש"מ דלא מיבעי ליה הכי אלא לשבירת כ"ח אבל לענין מריקה וודאי בעינן בלוע ג"כ אבל מ"מ מה שנפגם לא מהני לפוטרו מידי מריקה ועפ"ז יש ליישב ד' הרמב"ם ז"ל שם שכ' דשבירת כ"ח לא נאמר אלא בחטאת אבל בשאר קדשים סגי במריקה ושטיפה דלכאורה הדברים תמוהים היכן מצינו בכ"ח שיוצאין ע"י הגעלה הא אמרינן בפסחים התורה העידה על כ"ח שאינו יוצאה מידי דפיו לעולם ולדבריו ז"ל הא חזינן בשאר קדשים דיוצא מידי דפיו אבל לפי הנ"ל ניחא דמטעם איסור אפילו מריקה לא הוי בעי לאחר שנעשה נותר דכבר נפגם וכמשמעות דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל כשיטת רש"י ז"ל דלינת לילה פוגמת כמ"ש הכ"מ בפי"ז מה' מאכא"ס אלא דבקדשים החמירה תורה להצריך שבירה בכ"ח של חטאת ומריקה בשאר קדשים ומש"ה סגי במריקה לחוד כיון דכבר נפגם אע"ג דאינו יוצא לגמרי מידי דפיו דלא הצריך הכתוב שבירה אלא בחטאת ואפ"ה שמעינן שפיר מדצריך שבירה בחטאת ע"כ היינו משום דאינו יוצא מידי דפיו ועיין תוס' שם בפ' כל שעה ובזה א"ש ג"כ מש"כ שם דבכלי גללים וכלי אבנים א"צ מריקה כלל אלא סגי בהדחה וג"ז קשה אמאי הא בלועים מאיסור המה. ולפי הנ"ל ניחא:

אלא דאכתי אינו מיושב דע"כ לא מצינן למימר דפגם הוא בשעת מריקה אלא לשיטת התוס' ז"ל דאחר שנעשה נותר הוא מורק ושוטף כמש"כ שם בזבחים אבל מד' הרמב"ם ז"ל שם נראה דמיד אחר אכילה צריך מריקה ושטיפה א"כ הדק"ל אמאי סגי בכ"ח במריקה לחוד הא אינו יוצא מידי דפיו וצ"ע ויש לדקדק עוד לסברת הר"ן ז"ל מהא דאמרי רבנן התם מריקה ושטיפה בצונן ופריך לרבנן מידי דהוי אגיעולי עובדי כוכבים דבעי הגעלה בחמין ולשיטת רש"י ז"ל דכבר נפגם מאי קושיא דילמא לא בעינן הכא הגעלה בחמין משום דהבלוע כבר נפגם ועיין בד' הרא"ש ז"ל בסוף ע"א שהאריך בזה ג"כ עכ"פ אחר כל הנ"ל אין כאן חידוש מה שהצריכה התורה לשבור ולמרוק כלים שנתבשלו בהם קדשים מחמת פגם או כסברת הר"ן ז"ל או כד' הרמב"ם ז"ל דשוברן ומורקן אחר אכילה מיד או לדידן דס"ל דמעת לעת דווקא פוגם וא"כ אמאי לא נילף מינה דטכ"ע דאורייתא דאי לאו דאורייתא א"כ כאילו אינן בלועים מקדשים כלל. ולמה הצריכן התורה שבירה ומריקה אלא וודאי טכ"ע דאורייתא וקרא גבי חטאת למה לי לטכ"ע:

ונהי דקיימינן הכא לרבנן דס"ל דאפי' קדירה בת יומא פגמא וא"כ איכא למימר בכלים של קדשים נמי דחידוש הוא מ"מ לסברת הר"ן ז"ל אכתי לאו חידוש הוא וניגמר מינה וצ"ל לגירסא זו דמ"מ לא מצינן למילף מכלים של קדשים כיון דחדיש בהו רחמנא כל הני מילי דבישל במקצת כלי טעון מריקה כל הכלי וגם צריך שטיפה יתירתא א"כ גזה"כ הוא וליכא למילף מינה לטכ"ע:

ודרך אגב עוד אדבר קצת בד' הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' תרומות שכ' בקדירה של תרומה סגי בשטיפה בעלמא והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהגעלה בעי וכדמוכח בזבחים וכ' הכ"מ ז"ל שם ששאלו חכמי לוניל להרמב"ם ז"ל את זאת והשיב להם ממשנה דתרומות הרכינה ומיצה הוי תרומה ואפ"ה אינה מדמעת אלמא דאפילו ממשו של תרומה אינו מדמע כש"כ זו שאין בקדירה אלא טעם בעלמא דאינו מדמע ודבר גדול חידש בזה דקדירה של תרומה אינה אסורה מה"ת והוא נגד סוגיא דזבחים וגם עיקר סברתו צ"ע דמ"ש תרומה משאר איסורין ומה שהביא ראיה מהא דיכול לערות חולין לכד של תרומה אם לא הרכינה אע"ג שיש תרומה בעין התם ע"כ טעמא משום דמשהו בטיל ואין בו כדי לדמע. ומשום מבטל איסור אין כאן דלא נתכוין לבטל וכמ"ש התוספות ז"ל שם ומשום הבלוע בכד לא חיישינן דבצונן איירי אבל מה שבקדירה ע"י בישול הוי תרומה ככל האיסורין ומדבריו ז"ל נראה דאין כאן חשש איסור במה שנשאר בכד משום דלא חשיב כלל וכי היכי דאשכחן גבי גרעיני תרומה דיש חילוק אם הוא מכנסן אסורין לזרים דדעתו של כהן עלייהו ואם השליכן מותרין ולא מצינו כן בשאר איסורין וע"כ היינו משום דתרומה שאני דבדעת הכהן תלוי קצת וכל שאין חשובים לו אין עליהם איסור תרומה ומצינו כה"ג בתרומה אם סך הכהן בשמן של תרומה מותר אח"כ ישראל להתעגל בו משום דכבר נתחללה ע"י סיכה כהן. וה"נ דכוותה כל שאכל הכהן עיקר אכילתו דבר שאינו חשוב שנשאר אח"כ אין בו איסור תרומה. ומש"ה טעם שבקדירה כש"כ דאינו אוסר דאין בו ממש כלל ועפ"ז יש ליישב קצת מה שהקילו בכבישת תרומה בפרק י' שם וכמו שהבאתי לעיל משום דטעם תרומה אפילו מאוכל לאוכל לא חמיר איסורו כ"כ וכנ"ל דאין דעתו של כהן עליו ומ"מ ע"י בישול אסרוהו אבל ע"י כבישה הקילו ודווקא בחסיות הוא דאסור משום דמוציאין טעם גמור:

והדבר פלאי ומחודש הוא ועוד דבב"ב דף פ"ג אמרינן לענין מקח וממכר דאפילו הרכינה ומיצה מייאשי בעלים מינה אבל בתרומה דאיסורא הוא לא מהני יאוש בעלים אלמא דלא אזלינן בתר דעתו של כהן בזה והראשונים ז"ל הביאו ד' הירושלמי הזה כמ"ש הטור ז"ל בסי' קי"ג בי"ד בה' הכשר כלים וילפי מיניה לכל איסורין של דבריהם דסגי בכ"ח בהגעלה ג' פעמים ויש מחלקים שם דדוקא בדבר שאין לו עיקר מה"ת הוא דמיקל ועי' שם בד' האחרונים דהגיהו במקום ח"ל תרומה בזמה"ז וח"ל חשיב יש לו עיקר ובזמה"ז חשיב אין לו עיקר ולא הבנתי דתרומה בזמה"ז וודאי חשיב יש לו עיקר יותר מתרומת ח"ל וכן לענין תערובות חמירא תרומה בזמה"ז בא"י מתרומת ח"ל אפי' בזמן המקדש דתרומת ח"ל מבטלה ברוב לאכול בימי טומאתו כדאיתא בבכורות ועי' מש"כ בזה ביבמות פ' הערל בשמעתא דעיגול בעיגולין עולה וכיון דתרומה בזמה"ז יש לה עיקר מה"ת. א"כ מוכח מש"ס דילן דלא ס"ל להקל בכ"ח גם באיסור דרבנן וכמו שהביאו ראיה שם מהא דחולין ודו"ק:

ומצאתי ראיתי דהר"ש ז"ל שם בפי"א הביא ד' הירושלמי תני ר"ח בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג' פעמים בחמין ודיו אמר ר' בא ואין למידין ממנה לנבילה אמר ר"י קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה ונבילה בלאו ואת אמר הכין אמר ליה כמ"ד מאליהם קיבלו המעשרות ר' יוסטא בעי קומי ר' מנא תנן הרכינה ומיצה ה"ז תרומה ואת אמר הכין אמר ליה כאן ע"י האור הוא נגעל עכ"ל וה"פ קדירה של חרס שבישל בה תרומה סגי בהגעלה. אמר ר' בא דאין למידין ממנה לנבילה דלא סגי בהגעלה בכלי חרס דאינו יוצא מידי דפיו ופריך ר"י הלא תרומה חמירא מנבילה. ומשני ליה כמ"ד מאליהם קיבלו המעשרות ותרומה בזמה"ז דרבנן מש"ה הקילו דסגי בהגעלה אפילו בכ"ח ופריך עוד מהא דתנן