קרן אורה נזיר פז

היתר מצטרף לאיסור ולר' בא ב"מ בכל האיסורין טכ"ע ובנזיר היתר ואיסור מצטרפין ג"כ והן הן תרתי מימרי דר' יוחנן בש"ס דילן הא דאמר ר"י במס' ע"ג כל שטעמו ולא ממשו כו' היינו הך דר"ז והך דהכא היינו הך דר"ב בר ממל דאין חילוק אלא בהא דהיתר מצטרף לאיסור אבל טכ"ע אמרינן בכל דוכתי ודוק היטב:

גמ' אמר ליה רב אשי לר"כ אלא הא דתניא מכל אשר יעשה כו' לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זע"ז השתא לר"ע היתר ואיסור מצטרפין איסור ואיסור מיבעיא יש לדקדק אמאי לא פריך אפילו לדידן דלא ס"ל היתר מצטרף לאיסור אלא בקדשים א"כ הא דאמרינן במעילה דפיגול ונותר מצטרפין למלקות דכתיב לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פיגל בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ולמה לי האי קרא הא אפילו היתר ואיסור מצטרפין כש"כ איסור ואיסור דאיסור נותר ופיגול היינו פסול קדשים וגבייהו לכ"ע היתר מצטרף לאיסור וראיתי להתוס' ז"ל בזבחים גבי הא דהפגול והנותר והטמא שבללן זב"ז דפי' רש"י ז"ל התם דמעט איסור שנבלל בחבירו מתבטל וניתוסף עליו להשלים השיעור והקשו התוס' ז"ל ע"ז מה היתר אין מצטרף לאיסור איסור לאיסור כש"כ דאין מצטרף ולפי הנ"ל אין דבריהם ז"ל מדוקדקים דהא גבי פיגול ונותר היתר מצטרף לאיסור וכש"כ דאיסור מצטרף לאיסור בבת אחת כדאמרינן הכא השתא כו' ונהי דלשיטת רש"י ז"ל שם שכ' דהאיסור מצטרף משום דבטל ונעשה כאיסור הרוב בזה שפיר כתבו התוס' ז"ל דהשתא היתר אינו מתבטל ונהפך לאיסור כדקיי"ל בכל דוכתי דאין היתר מצטרף אפילו הוא המיעוט אע"ג דהיתר מסתבר יותר שיתבטל באיסור. איסור באיסור כש"כ שאינו מתבטל להחשב כאיסור האחר דהא באיסור באיסור איכא מ"ד דאין מתבטל כלל אבל לפמש"כ דבנותר ופיגול היתר מצטרף לאיסור שלא מטעם ביטול אלא דגזה"כ הוא א"כ פשיטא דאיסור ואיסור ג"כ מצטרפין:

אלא דמטעם זה יש להקשות על עיקר מילתא דר"ל דאמר דאיסורין אלו מבטלין זא"ז והיכי שייך ביטול בזה יצטרף כ"א לחבירו כי היכי דהיתר מצטרף בהם לאיסור וצ"ל ע"פ מה שנתבאר לעיל דהיתר לאיסור במין במינו ג"כ אינו מצטרף אלא היכא דלא נפיש היתרא אבל כי נפיש היתרא האיסור מתבטל וה"נ איסור באיסור בטל הוא בחבירו שרבה עליו וד' רש"י ז"ל נכונים כנ"ל אלא דלשיטתו דחיישינן בשעת אכילה שמא האחד נבלל יותר בחבירו א"כ היתר היכי מצטרף לאיסור אפילו בלא בלוע לשיטת רש"י ז"ל ניחוש שמא יתרבה ההיתר על מקצת האיסור ויתבטל ויש ליישב:

והתוס' ז"ל הקשו התם היכי קאמר ר"ל דפיגול ונותר מבטלין זא"ז הא אמרינן במעילה דמצטרפין זא"ז למלקות. ותי' דה"מ היכא דלא מיערב אבל היכא דמיערב מבטלין זא"ז ואין זה מובן כיון דחד לאו על כולהו ודאי כאיסור אחד חשיבי ואפילו בתערובות אין מבטלין זא"ז ועי' מש"כ בחי' למעילה על דבריהם ז"ל ומה שתי' עוד דאין לוקין על לאו זה דהוי לאו שבכללות ג"כ. אינו מוכרח דבפיגול ונותר לא חשיב לאו זה לאו שבכללות כמ"ש התוס' ז"ל בפסחים ד' צ"ד גם מה שתי' דר"ל מיירי ללקות משום פיגול ונותר. והתם מיירי לעבור עליו בכל שבקודש פסול זה ג"כ צ"ע דלאו זה היינו לאו דנותר ופיגול כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' פסולי המוקדשין:

וראיתי בירושלמי פ"א דחלה דבעי התם בעירב כל חמשת המינים דמצטרפין כולן לחייב בחלה מהו שילקה על חלתן דבר תורה ואמר ר"ל דאין לוקין על חלתן דבר תורה אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתיה דאמר בפיגול ונותר ששחקן ועירבן זה בזה דביטלו זה את זה והכי נמי בחלה מבטלין זה את זה אמר ר' יוסי ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא ב' דברים רבין על אחד ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשו איסור היינו קודם שנגמר העיסה ונתחייבה בחלה וכן איתא התם על משנה שם האוכל מהן כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב כרת ואמר ר' יעקב בר זבדא זאת אומרת דלוקין על חלתן ד"ת כיון דכולן מצטרפין למצה ולחמץ ה"נ דמצטרפין לחלה ד"ת ר' חייא בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה לא שעירב לכולן אמר ר' יוסי אפילו תימר כזית מכולהון שניא היא שכולן שם חמץ ולהכי מצטרפין אפילו כולן בעירוב מחלפא שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אומר ב' דברים רבין על אחד ומבטלין אותו והכא אומר הכין דחייב בתערובות כולן ואין מבטלין זא"ז אמר ר' יוסי בר בון כיני מתניתין כזית מזה וכזית מזה וסלקי מסקנא הכי דמבטלין זא"ז ואינו חייב בכזית מכולן אלמא דשייך ביטול אפילו בדברים שהם בלאו א' לגמרי כמו חמץ ומשמע כד' התוס' ז"ל דאע"ג דפיגול ונותר לאו אחד הם מ"מ בתערובות ביטלו זא"ז למ"ד איסורין מבטלין זא"ז אבל עיקר שיטת הירושלמי צ"ע מה ענין ביטול לענין חלה ומצה דהא מ"מ איכא שיעור עיסה דחייב בחלה וכן איכא כזית מצה ביחד והיכי שייך ביטול בזה דמ"מ אכל כזית מצה וכן לענין חמץ כיון דאיכא כזית חמץ ומה אילו אכל ג' פתיתי חמץ מג' מינים וודאי דמצטרפים וחייב עליהם וכי עירבן זע"ז יבטלו. ובדברי הרמב"ם ז"ל משמע דלא ס"ל כהירושלמי בזה דכתב סתמא בפ"ו מה' בכורים דכל החמשה מינים מצטרפין לחלה משמע דחלתן ד"ת משום דלא שייך ביטול בזה וכן לענין מצה וחמץ מייתי הש"ס דילן ברייתא בברכות פ' כיצד מברכין ובמנחות פ' ואלו מנחות ליקט מכולן כזית אם מצה הוא יצא ידי חובתו ואם חמץ הוא ענוש כרת ופי' התוס' דבחמשה מינים קאמר ולא שייך ביטול בזה:

אלא דבד' הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת מבואר דבר זה ומלשונו ז"ל בה' חו"מ פ"ו הלכה ד' משמע דאינו יוצא אלא באחד מחמשת המינים וגבי חמץ כ"כ בהל' מאכא"ס ואחר כל הנ"ל לשיטת הש"ס דידן הדרא קושיא לדוכתין היכי קאמר ר"ל דפיגול ונותר מבטלין זה את זה כיון דמצטרפין זע"ז וצ"ע וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' נזירות דאיסורי נזיר דמצטרפין זע"ז אפילו אכלן בתערובות כמו יין וחומץ חייב ולא שייך ביטול בזה כלל ועיין בלח"מ ז"ל שם שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' וכן אם אכלן זה אחר זה דאי ילפינן בשאר איסורין דמצטרפין בכא"פ מנזיר היינו לר"ע אבל לרבנן מנ"ל ע"ש ואין דבריו מובנים דוודאי צירוף בכאכ"פ הלכה היא בכל האיסורין וכי היכי דאיסור אחד מיחייב עליו בין בב"א בין בכא"פ ה"ה ב' איסורין שמצטרפין זע"ז ואין צריך קרא לזה ובהיתר מצטרף לאיסור הוא דבעינן שיאכל ההיתר עם האיסור ביחד דווקא דבכה"ג שייך ביה צירוף אבל בזה אחר זה לא שייך לצרף ההיתר:

ולענין צירוף חמץ מה' מינים יש לומר בזה דלר' יהושע דאמר בכריתות דתמחויין מחלקין אפילו לקולא א"כ לכאורה אין מצטרפין אליביה ה' פתיתין מה' מינים לכזית דהא אין טעמם שוה וכ"ת א"כ אמאי מצרפינן הכא כל איסורי נזיר אפילו אלו שאין טעמן שוה כמו יין וחומץ י"ל דלענין מלקות מודה ר"י דמצרפין אפי' בה' תמחויין ולא קאמר ר"י אלא לענין כרת וחטאת וכמו שכ' התוס' ז"ל לענין פיגול ונותר בכריתות דאע"ג דמצטרפין למלקות אבל אין מצטרפין לקרבן וכדמשמע במתניתין התם וא"כ י"ל דלענין מצה נמי לא מצטרפי דכל שאין חייבין על חימוצו כרת אינו יוצא ידי מצה אבל לענין מרור תנן בהדיא שם בפסחים דמצטרפין כולן לכזית וכ' שם הרע"ב ז"ל דה"ה מצה ובין בתערובות ובין בזאח"ז בכל גוונא מצטרפין לשיטת הש"ס דילן:

ועיין בירושלמי בשמעתין דאיתא מימרא דר' אבהו בשם ר"י דכל האיסורין מצטרפין זל"ז והוא דברי ר"מ שהובא בש"ס דילן במס' ע"ג והדבר פשוט דלא קיי"ל כוותיה. כדמוכח מכמה משניות דמעילה דלדידן אין איסורין מצטרפין וגם מכאן מוכח כן מדאיצטריך מכל אשר יעשה לאיסורי נזיר דמצטרפי ש"מ דכל האיסורין אין מצטרפין וכבר הארכתי בזה בחי' למעילה ועיין פני משה שהאריך בזה וכל דבריו ז"ל התם שלא בדקדוק גם מה שחילק באיסורין דאין מבטלין זא"ז דהיינו דווקא בפיגול ונותר ג"כ אינו כן דוק ותשכח ואין צריך להאריך בזה וכבר כתבתי לעיל דף ד' להקשות לרבי יהודה דאמר משום ר"מ דכל האיסורין מצטרפין מכל אשר יעשה מאי עביד ליה ע"ש שהבאתי בשם הספרי דיליף מהכא בק"ו לכל האיסורין דמצטרפין זע"ז וי"ל דהיינו אליבא דר"י דמשום ר"מ הוא דקאמר דמלא תאכל כל תועבה נפק"ל דליכא למילף בק"ו מנזיר דמה לנזיר שכן היתר מצטרף לאיסור מש"ה איסור באיסור נמי מצטרפין משא"כ בשאר איסורין דאין היתר מצטרף לאיסור דאיכא ב' כתובים ה"ה דאיסור ואיסור אין מצטרפין אבל ר"י לטעמיה דב' כתובים מלמדין שפיר ילפינן מנזיר לכל האיסורין בין להיתר מצטרף לאיסור אי איתא גבי נזיר בין לאיסור ואיסור ועיין גם בזה מש"כ בחי' למעילה ודו"ק:

דף לח תוס' בד"ה דלית ליה צירוף כו' והקשו לר"ש משרת למה לי דלצירוף היתר לאיסור לא איצטריך דכ"ש למכות ולטכ"ע ג"כ לא איצטריך דמגיעולי עובדי כוכבים איכא למילף דלאו חידוש הוא כדאמר ר"ש במסכת ע"ג שם דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ותי' דמ"מ חידוש הוא דאי אפשר דלא פגמא פורתא וכבר כתבתי לעיל דלא הבנתי דבריהם ז"ל בזה וצ"ל בכוונתם דאי לאו דגלי רחמנא בעלמא דטכ"ע לא הוי ילפינן מגיעולי עובדי כוכבים דה"א דחידוש הוא דאפילו פגם אסרה תורה וגם איסור הטעם חידוש הוא אבל השתא דגלי רחמנא דטכ"ע בעלמא ילפינן מגיעולי עובדי כוכבים גם להאי מילתא דפגם מועט נמי אסור בכל דוכתא ועוד תירץ דשפיר איצטריך לצירוף דהא דקאמר בכ"ש היינו בעין אבל בתערובות לא ס"ד למיסר וכוונתם בזה לאו דבתערובות איצטריך לצירוף כזית דזה וודאי פשוט דלר"ש לא איצטריך כזית בכל גוונא אלא כוונתם ז"ל דסד"א דע"י תערובות יתבטל וכמו שכתבתי לעיל גבי עירובו דשאור לאביי אע"ג דחייב על חצי שיעור מ"מ איצטריך