קרן אורה נזיר פד

דבכה"ג ליכא משום ביטול איסור כיון שאינו בעין וגם אינו מתכוין לבטל האיסור אלא לבשל בקדירה וא"כ הדק"ל לרבנן דאמרי גיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא אטו כל קדירות איסור שרינן:

והיה נראה דמפני זה כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ להך דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא משום דהכי משמע מכוליה שמעתין דע"א דכולהו תנאי ס"ל דלאו חידוש הוא ומה שנראה מדבריו דטכ"ע לאו דאורייתא הוא ע"ד שיטתו בכמה דוכתי דדבר שאינו מפורש בתורה מיקרי ד"ס וליכא מלקות בזה דליכא מלקות אלא בממשו של איסור היינו כזית בכא"פ וכדילפינן ממשרת וכמו שהארכתי לעיל בזה דלדידן אין היתר מצטרף לאיסור בכל האיסורין וצריך שיהיה כזית מאיסור לבד ולקמן בשמעתין יתבאר עוד בזה:

גמ' חטאת הא דתניא יקדש להיות כמוה כו' ופי' התוס' דע"כ להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתי היתר שלא נבלע אלא חצי זית שומן חטאת בחצי זית שלמים דאי בשנבלע כזית ואתי לאשמעינן טעם כעיקר הא כבר שמעינן לה מגיעולי עובדי כוכבים וכבר דקדקתי לעיל אמאי הוי ב' כתובים דילמא בחטאת קמ"ל דאפילו אי נפיש היתרא מצטרף היתר לאיסור וכשיטת התוס' ז"ל לעיל גבי חמץ לר"א וי"ל דהכא גבי חטאת ליכא למימר הכי דקרא איירי במין במינו ואי נפיש היתרא הא בטיל ברובא אלא ע"כ מיירי דלא נפיש היתרא וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בזה בפרק גיד הנשה ד' צ"ח ע"ב אלא דא"כ למה להו להתוס' ז"ל למש"כ דלטכ"ע לא איצטריך דילפינן מגיעולי עובדי כוכבים הא בלא"ה לא שייך טכ"ע במין במינו ולרבנן מסקינן לפי גירסת שמעתין הכא דהא דחטאת לטעם כעיקר הוא דאתי והיכן מצינו הך דטכ"ע במינו הא במינו ליכא טעמא ונהי די"ל דבמינו ג"כ איצטריך קרא דטעמו של בשר חטאת הרי הוא כעיקרו ולפיכך אם נבלע בשלמים בשוה להיתר צריך שיאכל כחמור שבהם ואי לאו קרא ה"א דטעמו של חטאת לאו כלום הוא מ"מ לא משמע הכי פשטא דשמעתא. ולפי קצת פוסקים שכ' דשומן ובשר לאו מין במינו א"ש ועי' רש"י זבחים ד' צ"ט שכ' דהכא לאו טעם כעיקר הוא אלא זה חשיב איסור בעין אם הבלוע שומן חטאת בבשר שלמים והוא דלא כשיטתו בע"א דחלב הנבלע בבשר חשיב טעמו ולא ממשו וע"ש מה שנרשם על הגליון בש"ס והא דפשיטא להו להתוס' ז"ל דבקדשים מין במינו בטיל ברוב יש לדקדק בדבריהם דנראה דלא שייך ביטול בקדשים לרבנן דאמרי עולין אין מבטלים זא"ז ובין הדם והאימורים ובין הבשר שהם שיריים אין מבטלין זא"ז כדאמר ר' זירא נאמר הקטרה בקומץ כו' ולשון התוס' ז"ל שכ' בחולין דלרבנן דס"ל מין במינו בטיל שתי מנחות שנתערבו בטיל זב"ז אינו מובן דהא מסקינן התם במנחות דלרבנן נמי לא בטלי משום דעולין אין מבטלין זא"ז וכל הקרבנות שוין בדין זה אלא דאין לומר כן אלא בהא דאם כשירה היא תאכל כחמור שבה דזה יש לומר דהוי בכלל עולין אבל אם פסולה היא וודאי לאו בכלל עולין היא ובטיל ברוב וכדאמר ר"ל לענין פיגול ונותר שבללן זב"ז וע"כ צריך לומר דמיירי דליכא רובא וכמשמעות התוס' ז"ל בפרק גיד הנשה שם גבי הא דאמר רבא ליה אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ועוד דמשמעתא דזרוע בשלה ג"כ משמע דלאו בכלל עולין הוא דא"כ אמאי לא קאמר התם דגם לרבנן נצרכה דבקדשים לא בטיל כלל משום דבכלל עולין הוא אלא משמע דהא דאמרינן עולין אין מבטלין זא"ז היינו לענין הקטרה לפסול הקטרתה למזבח אבל לענין איסור אכילה שפיר בטיל אבל משמע התם דשיריים נמי לא בטלי למיחשב כאילו חסרו שיריים וי"ל עוד דטעם נהי דהוי כעיקר לענין אכילה מ"מ לו דין עולין לענין ביטול. ולא מצאתי כעת מבואר בד' הרמב"ם ז"ל האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ועי' תוס' מנחות דף צ"ג בד"ה מכאן לעולין כו' שכ' לחלק דלענין אכילה פשיטא ליה יותר דלא מבטלי אהדדי כמו מצות ואיסורים דלא מבטלי אהדדי. וא"כ ה"נ בשלמים וחטאת הא מצות הן ולא מבטלים זא"ז וי"ל כיון דאין דינן שוה כל חד חשיב היתר לגבי חבירו:

ויש לדקדק עוד הא דתנן בזבחים פ' דם חטאת קדשי קדשים שנתבשלו עם קדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם טעונים מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אטו כ"ז מדרבנן בעלמא הוא דהא מה"ת מין במינו בטיל ברובא וצ"ע יותר:

ולענין מש"כ התוס' דמי לא עסקינן דנבלע כו' עיין בתוספות פ' גיד הנשה שכ' בד"ה גלי רחמנא שכתבו בשם ר"ת ז"ל דמי לא עסקינן בהא דזרוע בשילה שיש חצי זית שמנונית בעין על חתיכת האיל שחוץ לרוטב ואפילו בכה"ג התיר הכתוב דאילו בקדשים אסור כה"ג ובזרוע בשלה מותר ולא הבנתי דבריהם ז"ל דבקדשים נמי כה"ג אין היתר מצטרף לאיסור דהא בעינן עד שיבלע בבשרה. וכמש"כ התוס' ז"ל בפסחים ונהי דלשיטת ר"ת דטעם כעיקר לגמרי וחייב על כל כזית. א"כ ע"כ צ"ל דהיתר מצטרף לאיסור היינו שלא בתערובות דאי בתערובות הא על ההיתר ג"כ לוקה וכמש"כ לעיל בזה לשיטת רש"י ז"ל שכ' נמי כן דהיתר מצטרף לאיסור אפילו שלא בתערובות וע"כ צ"ל דהא דאמרינן עד שיבלע בבשרה היינו לאשמעינן דאינה פוסלת בנגיעה בעלמא וכדאיתא בזבחים אבל מש"כ דבזרוע בשלה ג"כ מותר כה"ג לא ידענא מנ"ל ואמאי יהיה מותר כיון דאיכא שמנונית בעין אפילו ח"ש הוא עצמו אסור ואי לענין דאין מצטרף לו היתר לא שייך בזה הא דקרי לה זהו היתר הבא מכלל איסור ועיין תוס' ז"ל שם בד"ה אמר רבא שכ' בענין אחר דמקצת האיל חוץ לרוטב וזמנין שיש שמנונית הרבה על אותו מקצת שאין בו כדי לבטל והיינו לפי מש"כ התם לקיים הגירסא דלא נצרכה אלא לטכ"ע אלא דהא מין במינו הוא ובטיל ברוב לזה כתבו דמיירי שאין בו כדי לבטל אבל בד"ה גלי רחמנא שכ' דלא גרסינן טכ"ע דבחולין נמי אסור אלא היתר מצטרף לאיסור ע"כ הוכרחו לפרש דמיירי אפילו שמנונית בעין דאי בבלוע בתוכו הא בחולין ג"כ אסור דטכ"ע ובע"א שם כתבו ג"כ לפי גירסא זו דל"נ אלא להיתר מצטרף לאיסור דהיינו שלא נבלע אלא חצי זית איסור וצ"ל דכוונתם כמו שכ' כאן דנבלע חצי זית בחצי זית דאי בכזית הא אכתי בכלל טכ"ע. אבל לפ"ז אינו מובן ג"כ דהא גבי זרוע בשלה לא שייכא האי רבותא דהא אפי' נבלע כזית שלם שרי ומאי קאמר דהכא גבי זרוע לא מצרפינן היתר לאיסור הא ליכא איסורא כלל גבי זרוע דגביה לא הוי טכ"ע:

והרא"ש ז"ל שם בחולין כתב ליישב לשיטת הר"ר חיים דמיירי התם דאיכא טעם גמור והיינו ליישב בזה דלא תיקשי הא ליכא התם טעמא כלל דהאיכא ששים אלא דמיירי נמי שמקצת חוץ לרוטב ואיכא טעם גמור וכל הני פירושי הוא כ"ז לשיטתיה. ועיין מע"מ שם ועי' ר"ן ז"ל שפי' שם דבמין במינו איירי ע"ש ועיין במלחמות פסחים פ' אלו עוברים מש"כ שם דמוכרח דגרסינן הכא לא נצרכה אלא לטכ"ע וכוונתו כמ"ש דגירסת היתר מצטרף לאיסור לא א"ש הכא:

ועיין בש"מ שדקדק דילמא חטאת נמי אתי לטכ"ע והוי חטאת וגיעולי עובדי כוכבים ב' כתובים ונזיר להיתר מצטרף לאיסור וכן כתב רש"י ז"ל בחולין ד' צ"ח לפי שיטתו שם דטכ"ע בחולין לאו דאורייתא משום דהוי נזיר וגיעולי עובדי כוכבים שני כתובים ולא הבנתי דהא מגיעולי עובדי כוכבים שמעינן בכל האיסורין דטכ"ע דהי מינייהו מפקת וגם לא הבנתי למה ליה לרש"י ז"ל לפרש דמשום גיעולי עובדי כוכבים הוי ב' כתובים תיפוק ליה דהוי שני כתובים משום נזיר וחטאת דהא ס"ל התם דחטאת גם כן אתי לטכ"ע:

ורבנן צריכי עיין רש"י ז"ל שהביא גירסא דפריך ורבנן נילף מחטאת לכל האיסורין דהיתר מצטרף לאיסור. ומשני התם לנטל"פ הוא דאתי ואב"א לטכ"ע ונזיר וחטאת מיצריך צריכי דחטאת מנזיר לא אתיא דנזיר חמיר שכן אסור בחרצן ונזיר מחטאת לא אתי שכן קדשים ומשמע מד' רש"י ז"ל דהא דאיצטריך בחטאת לנטל"פ היינו להיתרא דנטל"פ מותר. והוא פלאי דלמה לי קרא להכי הא כבר שמעינן לה מנבילה ומש"כ רש"י דבנבילה אשמעי' במידי דמבושל אין לזה פי' דקרא דנבילה בגוף הנבילה קאמר דאם אינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה וגם עיקר החילוק בין חי למבושל אין לזה טעם ובש"מ הביא ג"כ גירסא זו וכתב לפרש דאתי לאשמעינן דנטל"פ אסור בקדשים וגם זה אינו נראה דלא מצינו בקדשים שיאסר נטל"פ וכמ"ש הש"מ ז"ל שם אלא גרסינן כדאיתא לפנינו דרבנן מוקי לתרווייהו לנזיר וחטאת לטכ"ע ומיצרך צריכי והא דאמרי רבנן בברייתא לעיל גבי נזיר מכאן אתה דן לכל איסורין לאו אנזיר לחוד קסמכי אלא אתיא מבינייא דחטאת ויש לדקדק גם לגירסא זו דא"כ דלטכ"ע הוא דאתי למה לי דכתב רחמנא גבי מנחה ג"כ דהנוגע בה יקדש כיון דקיי"ל הכי בכל האיסורין ואי משום צריכותא דקעביד הש"ס בזבחים שם דזה רכיך ומיבלעא. וזה לא רכיך או חטאת קריר ובולע אבל מנחה ה"א דאינה בולעת דמהיכי תיתי לחלק בזה כיון דקיי"ל כן בכל האיסורין דכל רותח בולע וכש"כ לפמש"כ דזה לא שייך לחלק אלא לר"ע דאמר דלא כל המתבשלין אסורים אבל לרבנן לא שייך צריכותא הנ"ל א"כ תיקשי מנחה למה לי דכתב רחמנא דמקדשא בבלוע אבל אי לרבנן נמי קרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור י"ל דאיצטריך קרא דמנחה משום דמחטאת לא ילפינן דאיכא כמה פרכות להכי איצטריך קרא למנחה אלא דגם זה אינו דהא ילפינן כל הקדשים דמקדשין בבלוע מהיקשא דזאת התורה כדאיתא התם וא"כ הדק"ל קרא במנחה למה לי אלא ע"כ צ"ל כצריכותא דהש"ס גם לרבנן והתם בזבחים יליף ר' אלעזר מחטאת לכל הקדשים דמקדשין בבלוע ומנחה דריש לדרשא אחריתא ע"ש. ור"ע דריש התם ממנחה לכל הקדשים דמקדשין בבלוע וחטאת דריש דאינו בא אלא מן החולין והיה נראה דר"ע לא דריש מחטאת דמקדשת בבלוע דאיצטריך ליה להא דאינו בא אלא מן החולין ור"א לא דריש ממנחה לקדש בבלוע דאיצטריך