קרן אורה נזיר פג

איסור אפ"ה לוקה דההיתר נמי נעשה איסור מדבעינן למילף מבשר בחלב ובבשר בחלב הדין כן דכל שיש טעם הבשר בחלב או חלב בבשר לוקה על כל כזית ז"א דאנן לא ילפינן אלא דטעמו ג"כ אסור אע"ג דלאו ממשו הוא ומ"מ כל חד כדיניה בשר בחלב דתרווייהו איסורי נינהו כל שיש באחד מהם טעם מחבירו שניהם אסורין ולוקה על כל כזית. אבל בשאר איסורין דההיתר עצמו נשאר היתר ואינו נאסר אלא מפני תערובות טעם האיסור שבו אינו לוקה על כזית מן התערובות כיון דאין בו טעם כזית מן האיסור לחוד דהא לא אמרינן אלא טעם כעיקר אבל לא שיהיה הטעם עדיף מעיקרו דאילו היה חצי זית בעין לא היה לוקה ואם נתפשט טעמו בתערובות ילקה זו לא שמענו ואין זה אלא בכלל היתר מצטרף לאיסור וכמש"כ לעיל בזה:

והתוס' ז"ל בד"ה טכ"ע מנ"ל הקשו ודילמא לית ליה לר"ע טכ"ע ולכאורה דבריהם ז"ל סותרים זא"ז דהא כתבו לעיל בד"ה וכ"ת דיין שנבלע בפת חשיב טכ"ע וא"כ היכי מצינן למימר דר"ע לית ליה טכ"ע דא"כ אמאי חייב לר"ע כלל דהא אין כאן איסור כלל כיון דלא ס"ל טכ"ע אבל לפמ"ש ניחא דע"כ לא כתבו דזה חשיב טעם בעלמא אלא אם אין היתר מצטרף לאיסור א"כ האיסור כטעם בעלמא כיון דאינו בעין ומובלע בהיתר. אבל לר"ע דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור אליביה חשיב שפיר ממשו של איסור והאיסור וההיתר בכלל האיסור ונראה דזה הוא כוונתם ג"כ במש"כ בע"א שם דכשאוכל הבשר הוא אוכל ממשו של איסור והן הן הדברים שכ' דנהי דיין שנבלע בפת היתר חשיב טעמו ולא ממשו דאינו בעין ומובלע בהיתר אבל זה לא שייך בבשר בחלב דהבשר ג"כ איסור ושניהם כא' הם ממשו של איסור להכי פי' כגון חלב שנימוח בקדירה דזה שפיר חשיב טעמו ולא ממשו כיון שנבלע בהיתר ואין צריך לחלק ולומר דדווקא חלב שנימוח דנשתנה מטבעו שהוא בעין כאשר ראיתי לקצת מפרשים אלא נראה כמש"כ וכבר נודע מחלוקת הראשונים ז"ל בדין חנ"נ בשאר איסורין וי"ל דתליא בהך מחלוקת אי טכ"ע נעשה גם ההיתר איסור א"כ אפשר לומר בשאר איסורין ג"כ נ"נ אבל אי בעינן כזית מטעם האיסור אין ההיתר בכלל האיסור ולא נעשה נבילה והדברים ארוכים בזה בד' הראשונים והאחרונים ואין כאן מקומן:

גמ' דאי תרי להו כולי יומא בחלבא שרי כו' יש לדקדק דהא אליבא דר"י קיימינן הכא ור"י הא ס"ל בפ' כל הבשר דכבוש אינו כמבושל כדאמר רבין משמיה וא"כ מאי חידושיה דבכבוש שרי ועי' בד' הרא"ש פ' בתרא דע"ז דיליף מהכא דין כבוש מעל"ע ונהי דאמר אביי התם דהא דרבין ליתא היינו במליח דהרי הוא כרותח אבל בכבוש אפשר דאיתא להא דרבין וי"ל דס"ל להש"ס דבכבוש ג"כ ליתא להא דרבין אבל מלשון התוס' ז"ל בפ' כל הבשר דף ק"ח בד"ה דחידוש הוא משמע דלא צריכינן למימר בהא דכבוש הרי הוא כמבושל אלא מסברא בעלמא ידעינן דבחלב נבלע בבשר ע"י שרייה אע"ג דצונן הוא דהחלב צלול והבשר שוהה בתוכו ולמה להו להאריך כ"כ אי נימא דכבוש הרי הוא כמבושל הרי בכל הנכבשים אמרינן דהרי הוא כמבושל ומאי חידשו כאן אלא נראה דאתי לאשמעינן אפילו אם אינו כמבושל מ"מ נבלע בבשר כיון דהחלב צלול והבשר רך אבל לא מצינו לחלק בזה חוץ מדברי ר"ע שהבאתי לעיל שחילק אפילו בבישול דאינו בולע אלא המתבשל עם הבשר ובאמת מצינו התם פלוגתא דתנאי גבי כבישה גופא ואיכא תנאי דס"ל דכל הנכבשים זא"ז מותרים חוץ מן החסיות וכבר הקשה בזה התוס' יו"ט ז"ל שם בפ"י דתרומות ויותר מזה משמע התם דר' יוסי ור"ש ס"ל אפילו בשליקה שהוא יותר מבישול ג"כ לא בכל מילי אסרי אהדדי ועי' בתוסח"ד שם שכתב דדוקא בתרומה דתרומת ירק מדרבנן הוא דהקילו בהכי ולא משמע הכי מד' ר"ע דאינו אוסר אלא המתבשל עם הבשר וע"כ הוא מיירי גם בשאר איסורין שהם דבר תורה והלכות רבות תנינן התם בהאי פירקא וצ"ע ללמוד מהם לשאר איסורין ועיין בירושלמי דאמרינן התם לית כאן נכבשין אלא נשלקים דשלוק הוא פחות מבישול לשיטתו דאמר ר' יוחנן מליח כרותח כבוש כמבושל והוא כמ"ש דלשיטת הש"ס דילן מסקינן ג"כ דהא דרבין ליתא בין במליח בין בכבוש והכא לענין בשר בחלב לא הוי צריך הש"ס למיתלי חידושא בהא דאי תרי ליה כולי יומא ועדיפא מינה הוי מצי למימר דאפילו נתבשל שלא ע"י האור אלא בחמי טבריא ג"כ לא מיקרי בישול וליכא איסורא מה"ת כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מאכ"אס והוא מדברי הירושלמי ועי' מש"כ בזה בנדרים פ' הנודר מן המבושל ודו"ק ולפ"ז א"ש הא דאמרינן ור"ע נמי בשר בחלב חידוש הוא ולפי משמעות משנה דתרומות לר"ע וודאי לית ליה כבישה כלל דלא אסר אלא בישול עם בשר ואפ"ה שפיר הוי חידוש מבישול עצמו שלא ע"י האור:

ע"ב תוס' בד"ה מגיעולי עובדי כוכבים כו' והקשה הר"ר יוסי כו' מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר לאיסורן ולפי מש"כ לעיל דק"ו דלעיל לאו ק"ו גמור הוא אלא גילוי מלתא בעלמא ה"נ י"ל דלא פרכינן בזה ולא הוי אלא גילוי מלתא דטעם כעיקרו של איסור וראיתי למי שכתב ליישב קושית הרר"י ז"ל דהכי קאמרינן דע"כ משרת להיתר מצטרף לאיסור דאי לטעם כעיקר א"כ גיעולי עובדי כוכבים למה לי הא ממשרת שמעינן לה. וז"א דאיצטריך גיעולי עובדי כוכבים אע"ג דהוי תרי נ"ט מהאיסור אל הכלי ומהכלי אל ההיתר ולקמן ד' ל"ח בתוס' בד"ה דלית ליה צירוף יתבאר יותר בזה ובדברי התוס' ז"ל בע"ז שהאריכו בזה:

ומש"כ דלא הוי אלא גילוי מלתא ולא פרכינן עליה לא משמע הכי לקמן בשמעתין דאמרינן דמחטאת לא גמרינן דחמיר איסורא וי"ל דדווקא לענין היתר מצטרף לאיסור הוא דאמרינן הכי דבזה לא שייך למימר גילוי מילתא כ"כ אבל לענין טכ"ע שפיר י"ל דהוי גילוי מלתא ולא פרכינן וא"ש בזה נמי הא דאמרינן לעיל דר"ע יליף טכ"ע מבשר בחלב דאכתי תיקשי כקושיתם הכא דהא בנזיר איצטריך קרא אחרינא דליכא למילף נזיר מבשר בחלב דבשר בחלב חמיר ונזיר קל איסורו וכן למה ליה להש"ס למימר דלרבנן בשר בחלב חידוש הוא הא בלא"ה איצטריך קרא גבי נזיר דלא מצינן למילף מבשר בחלב והמהרש"א ז"ל בפסחים כ' הא איצטריך למימר לרבנן דחידוש הוא מדצריכי למילף שאר איסורין מנזיר וכדאמרי מכאן אתה דן כו' ולא ילפי שאר איסורין מבשר בחלב וגם זה אינו מוכרח דאי נחתינן לפירכא בכל האיסורין איכא למיפרך מה לבשר בחלב שכן אסור בבישול וכן יקשה היכי יליף ר"ע מגיעולי עובדי כוכבים דילמא לא נאסרו אלא משום איסורי הנאה כמו תקרובת עובדי כוכבים אבל באיסור אכילה מנ"ל דטכ"ע ומש"כ התוס' ז"ל דקרא בכולהו כלים הוא קצת דחוק דמנ"ל למימר הכי. וי"ל בכוונתם ז"ל דבגיעולי עובדי כוכבים לא שייך למיפרך כיון דלא נתפרט מאיזה איסור נאסרו א"כ מנ"ל לחלק באיסורים וממילא בכל האיסורים הוי טכ"ע דאם באנו לחלק א"כ נימא כנ"ל דלא נאסרו אלא מפני איסורי הנאה ולמה לא פירשה התורה. אלא ש"מ דכל האיסורין שוין לענין זה אבל מבשר בחלב וודאי תיקשי היכי ילפינן מינה לנזיר או לאיסורי אכילה ולפי הנ"ל ניחא דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא:

גמ' ולרבנן נמי כו' התם חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור כתבתי לעיל לדקדק על דברי התוס' ז"ל בע"ז שם שפי' דלרבנן נמי גמרינן מגיעולי עובדי כוכבים דנט"ל כי האי דשבח מעיקרא דאסור אבל פגם מעיקרא מותר והיינו דחידוש הוא דאי לאו דגלי רחמנא מסברא הוי לן למימר דנט"ל כי האי נמי מותר ואין דבריהם ז"ל מובנים כיון דילפינן מינה לעלמא לנט"ל ממילא שמעינן מינה דטעם כעיקר. אלא ע"כ לרבנן לגמרי חידוש הוא ולא ילפינן מינה לעלמא דכבר אמרה רחמנא דנבילה שאינה ראויה לגר לא קרי נבילה ומן הדין לא הוצרכו כלי מדין להגעיל אלא דגזה"כ הוא באותו הפעם לבד. אבל לדורות אפילו כלי עובדי כוכבים אין צריכין הגעלה דנט"ל הוא אלא דא"כ קשה לרבנן דר"ע היכי ילפינן טבילת כלים של עובדי כוכבים מכל דבר כו' וטהר כדאיתא בסוף ע"א כיון דכל פרשה זו חידוש הוא ולאותה שעה לבד נאמרה אבל לדורות לא ילפינן מינה וע"כ צ"ל דלרבנן חידוש הוא בכלי עובדי כוכבים לחוד דצריכין הגעלה אבל לא בכלים של ישראל הבלועים מאיסור ובאמת צ"ע הני רבנן מאן נינהו דהא ר"מ ור"ש ס"ל שם דלאו חידוש הוא ועוד אטו לדידהו כל קדירות איסור שרינן דהא ליכא למיגזר בהו מידי דלדידן גזרינן שאינו בת יומא אטו בת יומא כדאמרינן בסוף ע"ז אבל לרבנן דאפילו בת יומא נט"ל הוא א"כ כל קדירות איסור לישתרי וי"ל דלפי מש"כ הר"ן ז"ל בסוף ע"א דאיסור הבלוע בקדירה אינו נפגם בעצמו אלא דבתבשיל הוא נט"ל א"כ אפילו לרבנן איכא איסורא בכל קדירות איסור משום דאסור לבטל איסור לכתחלה דהא שם איסור עליו כשהוא בקדירה אלא דא"כ מאי פריך לדידן שאינה בת יומא לישתרי והיכי ס"ד למישריה הא הוי מבטל איסור לכתחלה אלא משמע דאין זה חשוב ביטול איסור כיון שהוא שלא בעינו וע"כ צ"ל כן לדברי הראב"ד ז"ל דביטול איסור לכתחלה אסור מה"ת א"כ היכי מוכח מהא דגיעולי עובדי כוכבים דאסרה רחמנא ש"מ דטכ"ע דילמא הא דאסרה רחמנא הוא משום דאסור לבטל איסור לכתחלה ע"כ צריכין הגעלה מה"ת אבל בדיעבד אם בישלו בהם בלא הגעלה ה"נ דמותר ונהי דטכ"ע שפיר מוכח מינה דאל"ה אין כאן איסור כלל דבקדירה עצמה ליכא אלא טעם ואי אינו כעיקר א"כ לא היה צריך הגעלה אבל הא דמוכיח ר"מ מינה דנט"ל אסור מדבעי הגעלה מנ"ל הא שפיר בעי הגעלה משום ביטול איסור לכתחלה וגם מאי קאמרי רבנן דחידוש הוא הא לאו חידוש דאצרכה רחמנא הגעלה דזה משום ביטול איסור ומ"מ שפיר מוכח מינה דטעם כעיקר דאל"ה אין כאן ביטול איסור אלא ש"מ