קרן אורה נזיר עח

בעלמא ומאי נפ"מ אם חידוש הוא כיון דילפינן מינה וע"כ צ"ל דרבנן דהכא ס"ל דחידוש הוא ולא גמרינן מינה משום דכל פרשת גיעולי עובדי כוכבים גזה"כ הוא ולאו משום נתינת טעם הוא דאצרכה רחמנא להגעיל ורבנן דהכא פליגי אר"מ ור"ש דר"מ ור"ש תרווייהו ילפי מגיעולי עובדי כוכבים ור"מ יליף מינה דאפילו נותן טעם לפגם אסור ולא יהבינן לה בחידושא ור"ש נמי ס"ל דלאו חידושא הוא ולא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ורבנן דהכא ס"ל דחידוש הוא ולא ילפינן מינה כלל וכ"כ התוס' ז"ל בפסחים שם בפ' אלו עוברין וא"כ הדק"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל אמאי לא ילפינן מגיעולי עובדי כוכבים דטעם כעיקר דאורייתא ולפי הנ"ל יש לדקדק אמאי לא קאמר הש"ס התם בעבודת כוכבים לר"ש דאמר דנטל"פ מותר דבגיעולי עובדי כוכבים נאמרה אפי' קדירה שאינה ב"י וס"ל דחידוש הוא כרבנן דהכא וכן הא דפריך בסוף מכילתין שם למ"ד נטל"פ מותר גיעולי עובדי כוכבים דאסרה רחמנא היכי משכחת לה ומאי קושיא לימא דחידוש הוא:

ורש"י ז"ל כתב ג"כ לפי שיטתו דגיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא ולפי מה שפסק במין במינו כר"י דלא בטיל כלל לכאורה בלא"ה ליכא למילף מגיעולי עובדי כוכבים דדלמא משום מב"מ הוא דצריכי הגעלה דמשהו מיהא איכא אבל מין בשאינו מינו לאו טעם כעיקר הוא ומפני זה תיקשי לי נמי ארב דסבר נותן טעם לפגם ומנ"ל ע"כ משום דיליף מגיעולי מדין כר"מ והרי רב ס"ל כר' יהודה דמין במינו במשהו וא"כ לא שמעינן מגיעולי עובדי כוכבים דטעם לפגם אסור דהא במין במינו אפילו לפגם אסור דמשהו מיהא איכא וכי"א בש"ע א"ח בהל' פסח וראיה מכאן להנך דס"ל דגם באיסור משהו שייך נותן טעם לפגם והלכה זו עמוקה היא מאד ולא אבוש כי לא אוכל הגיע עד תכליתה וכבר האריכו בזה כל הראשונים ז"ל ג"כ ועדיין לא נתבררה עד יבוא מורה צדק ויורה לנו טעמי התורה:

אך עוד זאת צריך לבאר הא דאמרינן הכא דלר"ע טעם כעיקר דאורייתא ויליף מגיעולי עובדי כוכבים והרי ס"ל לר"ע במשנה תרומות פ"י דכל המתבשלים זע"ז מותרים אלא עם הבשר אלמא דס"ל דאפילו ע"י בישול אין בו איסור נתינת טעם אלא עם הבשר וא"כ גיעולי עובדי כוכבים אמאי אסירי אטו קדירה הבלוע מאיסור עדיף מאיזה מין אחר דלא יהיב טעמא לר"ע חוץ מבשר ע"י בישול ונהי די"ל דהבלוע בקדירה יוצא ע"י בישול גם לר"ע דבלוע בכלי קל לצאת יותר מהיוצא מן הפרי ע"י בישול דלאו טעם גמור הוא אכתי תיקשי היכי בעי למימר דלר"ע משרת לטעם כעיקר אם שרה ענבים במים הא לכ"ע אין אוסרת בזה כלל בשום דוכתא אפי' ע"י בישול וכש"כ ע"י שרייה ואולי י"ל דר"ע מודה בענבים במים יוצא מהם טעם גמיר דיין דלמשקין הם עומדים ויש ליישב עפ"ז הא דבזבחים דף צ"ח תנא משמיה דר"ע מנחה מה מנחה מתקדשת בבלוע כו' ועביד התם צריכותא דאיצטריך למיכתב מנחה ואיצטריך למיכתב חטאת. דה"א דמנחה מתקדשת בבלוע משום דרכיך או חטאת משום דקריר ואי ר"ע ס"ל בכל גוונא בישול דטעם כעיקר א"כ למה לי תרתי במנחה וחטאת הא בכל מין איסור קיי"ל דאוסר בבליעתו ע"י בישול אבל לפי הנ"ל ניחא דלר"ע אינו מתקדש בבלוע אלא בשר ומנחה דרכיך אלא דלדידן דקיי"ל טעם כעיקר בכל מיני בישול תיקשי תרתי למה לי במנחה וחטאת דלהיתר מצטרף לאיסור ליכא נפקא מינה אי רכיך אי לא וכמו שכתבתי לעיל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבקדשים לחוד הוא דהוי טעם כעיקר אתי שפיר דאיצטריך בתרווייהו:

ויש לדקדק עוד לרבנן דאמרי דגיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא משום דפגמא א"כ אמאי אסרה תורה כלי חרס שנתבשל בו קדשים הא לא מצינו טעם לפגם שנאסר בקדשים וברש"י בסוף שמעתין יתבאר בזה:

דף לו תוס' בד"ה אין היתר מצטרף לאיסור אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב כו' מלשון התוס' ז"ל נראה דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור אפי' שלא ע"י תערובות ולעיל בפתיחת דברינו כתבתי לצדד דבדבר שההיתר מצטרף לאיסור לא אמרינן ביה דח"ש אסור מה"ת דטעמא דחזי לאיצטרופי לאו חומר הוא דהיתר נמי מצטרף אבל י"ל איפכא דאי היתר מצטרף לאיסור ודאי ח"ש אסור מה"ת דאי מותר מה"ת א"כ היכן מצינו שיתחייב על דבר שכולו היתר וגם זה אינו מוכרח דהתורה אסרה שיהנה מן האיסור דרך אכילה היינו בכזית אפי' בצירוף היתר אבל ח"ש דאין בו שיעור אכילה לא אסרה תורה:

בא"ד ואין לגרוס משרת וכל משרת כו' ויש לדקדק למאן דדריש כל האוכל מאי דריש ביה ועוד אמאי לא קאמר דר"ע נמי דריש כל ואתי לטכ"ע ומשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור ולא תיקשי קושית אביי לקמן בגמרא ואפילו למאן דלא דריש כל הא כתבו התוס' ז"ל דלאיסורא דריש ולהסוברים דלמסקנא דר"ע יליף מגיעולי עובדי כוכבים לא לקי אטעם כעיקר א"כ אמאי לא קאמר דיליף לה מוכל וצ"ל דוכל איצטריך לשום דרשא ובספרי איתא לרבות משרת בוסר אבל לר"ע ליכא למימר הכי כיון דלא מוקי לה בשורה ענבים במים אלא בשורה פת ביין א"כ לא שייך לרבות משרת בוסר ועי' תוס' מנחות דף נ"ו מש"כ שם. וכן בפסחים כתבו דרבנן לא דרשי כל היכא דלא מסתבר לרבות וכמו שהבאתי לעיל וא"כ צ"ל דטעם כעיקר ג"כ בכלל הני דלא מסתבר לרבות דאל"כ לכ"ע מצינן לרבויי טכ"ע מוכל:

וכתבו עוד התוס' ז"ל התם דר' יהודה לא דריש כל באלו עוברין וכוונתם בהא דפליג ר"י אר"מ בשיאור דהיינו נוקשה ולא מרבי ליה מכל וכתב במלחמות שם דה"ה דפליג אתערובות חמץ וס"ל דאין היתר מצטרף לאיסור וק"ק למאי דמסקינן בגמ' דלהכי לא ילפינן בעלמא לר"ע דהיתר מצטרף לאיסור משום דהוי ב' כתובים ולר"י הא ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין ואמאי לא ילפינן מינה לכל התורה ואי נימא דר"י מוקי למשרת לטעם כעיקר לשיטת רש"י בפסחים אכתי תיקשי אמאי פליג ר"י אכותח הבבלי ולא אמרינן ביה דטעם כעיקר אלא אפילו לשיטת הראשונים ז"ל שכתבו דלא שייך טעם כעיקר בהני ד' מיני תערובות מ"מ אמאי לא יליף ר"י חמץ מק"ו מנותר דהיתר מצטרף לאיסור בקדשים לכ"ע כי היכי דיליף לענין ביעור חמץ בשריפה ע"כ נראה דר"י לא פליג אלא אנוקשה ולא אתערובות. ואפשר ליישב בזה קושית התוס' ז"ל התם בפ' כל שעה דרבנן לדבריהם בחטאת העוף הבא על הספק דבשריפה אמאי לא ילפי חמץ בק"ו מנותר דלדידהו בלאו הכי ס"ל דחולין מקדשים לא גמרינן כי היכי דלא גמרינן מקדשים להיתר מצטרף לאיסור ודו"ק:

גמרא זעירי אומר אף שאור כו' כמאן כר"א דדריש כל דאמר גבי חמץ על עירובו בלאו ויש לדקדק אמאי לא קאמר דזעירי ס"ל כר"מ דדריש נמי כל ומרבי נוקשה וי"ל דהש"ס ס"ל כמ"ד נוקשה חמור מהערובות. וא"כ י"ל דאע"ג דדריש ר"מ כל לרבות נוקשה. אבל לענין תערובות היינו להיתר מצטרף לאיסור אפשר דלא דריש כל וכסברת התוס' הנ"ל דהיכא דמסתבר לרבות לכ"ע דרשינן כל להכי קאמר כמאן כר"א דמרבי נמי היתר מצטרף לאיסור ואכתי יש לדקדק דלמא לעולם זעירי כרבנן ס"ל דלא דרשי כל ואפ"ה ס"ל דהיתר מצטרף לאיסור היינו להשלים הקומץ כיון דליכא לדידהו אלא חד ריבויא כי כל לא מרבינן אלא דהיתר מצטרף לאיסור להשלים קומץ שלם וי"ל דע"כ לא איצטריך לרבות חצי קומץ אלא לר"א דס"ל בשחוטי חוץ דלא מיחייב אלא אקומץ שלם וה"א דלענין שאור נמי אינו חייב אלא אקומץ שלם להכי איצטריך לרבות מקצת הקומץ אבל לרבנן לא איצטריך לרבות חצי קומץ כלל כל שיש בו כזית אלא דא"כ כי כל לרבנן מאי דרשי ביה דלמקצת הקומץ הא לא איצטריך וע"כ אתי לתערובות וא"כ לרבנן נמי היתר מצטרף לאיסור ובשלמא לפי' רש"י ז"ל דעירובו איצטריך שלא יתבטל ברוב א"כ לא שמעינן מינה דהיתר מצטרף לאיסור דאפילו איכא שיעורא איצטריך שלא יתבטל ומה שהקשו התוס' ז"ל לשיטתו דלרבנן נמי ניליף מכי כל מקצתו הדרשה ראשונה י"ל דבאמת מסתבר יותר לרבות עירובו בדאיכא שיעורא והא דמרבי ר"א מקצתו ראשונה היינו משום דכל משמע ליה לר"א ריבויא יותר ומש"ה מרבינן מיני' מקצתו היינו היתר מצטרף לאיסור ואפ"ה איצטריך לרבות עירובו משום דלא מצינן למילף חד מחברי' אבל לרבנן דכל לאו ריבויא הוא לא מרבינן אלא עירובו שזה מסתבר יותר לרבות אבל לשיטת התוס' ז"ל דמעירובו הוא דשמעינן דהיתר מצטרף לאיסור ואי למקצת קומץ לא איצטריך ריבויא לרבנן א"כ ע"כ לעירובו אתי וש"מ דהיתר מצטרף לאיסור גם לרבנן וע"כ צ"ל לשיטת התוס' ז"ל דאיצטריך למקצת קומץ ולא מסתבר למידרש דהיתר מצטרף לאיסור להשלים הקומץ כי היכי דבעלמא הוי הקטרה בכזית לחוד ה"נ מרבינן הכא גבי שאור ועיין מש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל:

שם תוס' בד"ה אין הכי נמי אלא כו' והכי מפרש ליה לברייתא כו' זה קאי לאביי דהכי מפרש לברייתא כו' והוכפלו דבריהם בזה דכבר כתבו כן לעיל בד"ה כמאן דלאביי איצטריך לעירובו משום דאינו ניכר ונתערב. והקשו התוס' ז"ל לאביי אמאי לא מרבינן מכל מחמצת ג"כ פחות מכזית כמו בשאור למזבח. ותירץ כיון דכתיב לשון אכילה לא מרבינן חצי שיעור ובהכי ניחא ליה דאינו לוקה על ח"ש לר"א דדריש כל א"כ מכל חלב נרבי למלקות ג"כ ואין לומר דאיצטריך כל לרבות חלב כוי דהא לר"א כוי ספיקא הוא דאמר ר"א דאין חייבים על חלבו אשם תלוי ואין צריך קרא לרבויי ובתרווייהו גרסינן ר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע ולפי הנ"ל ניחא דאח"ש לא מצינן לרבות למלקות כיון דכתיב אכילה וכבר דקדקתי לעיל אמאי לא מרבינן מכל חלב דהיתר מצטרף לאיסור ע"ש וי"ל דבין לר"ע בין לרבנן כיון דכתב רחמנא בקדשים דהיתר מצטרף לאיסור ש"מ דבשאר איסורין אינו מצטרף דאל"ה קרא בקדשים למה לי:

תוס' בד"ה ה"ג רש"י מקום מגעו אמאי פסל כו' ותוכן