קרן אורה נזיר עד

פת ביין ולא נבלע היין אלא בחצי זית ומצטרף החצי השני של הפת אע"ג דאינו מעורב וש"מ דמצטרף אפי' שלא בתערובות ולשיטת התוס' ז"ל צ"ל דנהי דהיין מובלע בכל הפת מ"מ כיון דליכא בזה אלא חצי זית יין לא לקי עלה משום טעם כעיקר דלא עדיף הטעם מאילו היין בעין דלית ביה אלא חצי זית ולא לקי עלה וע"כ משום דמצטרף היתר לאיסור:

והתוס' ז"ל כתבו לקמן גבי הא דגלי רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן חטאת בחצי זית שלמים דלטעם כעיקר הא ילפינן מגיעולי עובדי כוכבים משמע מדבריהם ז"ל דאם נבלע חצי זית בכזית שלמים הוי בכלל טעם כעיקר ואין צריך לצרף ההיתר וא"כ ה"ה בנזיר ששרה פתו ביין הוא בכה"ג ששרה חצי זית פת בחצי זית יין אך לא הבנתי דבריהם ז"ל דע"כ צ"ל דבשניהם יחד איכא כזית וא"כ אכתי למה לי לצרף ההיתר כיון דאכל כזית בטעם יין ממילא לוקה משום טעם כעיקר וכולו איסור הוא ועוד קשה לי בין לשיטתם בין לשיטת רש"י ז"ל דלא נבלע האיסור אלא בחצי זית א"כ מאי פריך הש"ס בזבחים פרק דם חטאת וליתי עשה דאכילת קדשים ולידחי לא תעשה דאכילת פסולין ולפי הנ"ל אין כאן עשה כיון דליכא אלא חצי זית שלמים ומנ"ל דבחצי זית איכא עשה דאכילת קדשים כיון דליכא שיעור אכילה וקרא קמ"ל דחייב עליו כיון דבשניהם איכא כזית. וכן לשיטת רש"י ז"ל היכא דאכל כזית ובחציו נבלע איסור ובשני לא נבלע אפ"ה חייב משום דהיתר מצטרף לאיסור אבל בחצי שנבלע בו האיסור ליכא משום אכילת קדשים אבל לפי מש"כ דאפי' נבלע חצי זית איסור בכל כזית היתר אין בו מלקות משום טעם כעיקר אלא משום דהיתר מצטרף לאיסור א"ש הא דפריך ליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת וכן מוכח מהא דאמרינן דבחמץ נמי היתר מצטרף לאיסור מהא דאמר ר"א דלוקה אכותח הבבלי והרי בכותח ודאי איכא טעם חמץ בכולו ולמה ליה לצרופי היתרא אלא ש"מ כיון דמיחייב אכזית ממנו ובודאי ליכא כזית איסור בטעם המובלע בכזית כותח. ע"כ לא לקי אלא משום צירוף ההיתר ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

והנה קושית התוס' ז"ל ודאי גדולה היא על שיטת רש"י ז"ל מהא דאמרינן בקדשים עד שיבלע בבשרה וכן מוכח מהא דאמרינן התם בזבחים צריכותא בין מנחה לחטאת. דבשניהם אמרה תורה דמתקדשת בבלוע ואי נימא דהיתר מצטרף לאיסור אפי' כל חד לחודיה ואוכלן יחד לא א"ש הצריכותא התם דהאי קרי והאי רכיך ע"ש ועוד קשה לי לשיטת רש"י ז"ל הא דבעי אביי למימר דבכל איסורין שבתורה היתר מצטרף לאיסור ע"כ היינו משום דילפינן בק"ו מנזיר וא"כ בשאר איסורין אין לוקין על צירוף היתר דהא אין מזהירין מן הדין ולאיסור בעלמא בלא"ה לכ"ע חצי שיעור ג"כ אסור מה"ת ומאי נפ"מ אי מצרפינן להיתרא אי לא (ויש לומר בזה שרש"י סובר כשיטת הה"מ ברמב"ם פ"ב מהל' מא"א דאם יש איסור בלא הק"ו מזהירין וא"כ ה"נ בלא ק"ו חצי שיעור אסור מן התורה ואהני ק"ו למלקות ועיין במהרש"א סנהדרין ס"ד ולפי דבריו ג"כ יתורץ קושיא זו ע"ש בשלמא לשיטת התוס' דאינו מצטרף אלא ע"י תערובות ובנתינת טעם י"ל דאין זה אלא גילוי מלתא בעלמא דטעם כעיקר לגמרי וההיתר ג"כ מצטרף או י"ל דלאיסורא נמי איצטריך למילף מנזיר דח"ש ע"י תערובות אפשר דאין בו איסור תורה דלא שייך ביה כ"כ חזי לאיצטרופי ואין זה מוכרח ועיין בחולין פ' גיד הנשה דף צ"ח בעובדא דפלגא זיתא דתרבא דאמרינן התם להדיא דאפילו ע"י תערובות אסור ח"ש מה"ת אע"ג די"ל דהיינו הך דקאמר התם לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת דאין זה מדוקדק דאטו למר בר רב אשי מספקא ליה כמאן הלכתא אי כר"י אי כר"ל. אלא דבכה"ג אפילו לר"י אינו אסור אלא מדרבנן ונהי דהוי מיקל בדבר שעיקרו אינו אסור אלא מדרבנן מ"מ הכא עיקרו אסור מה"ת והיינו דקאמר ועוד כו' אבל פשט הסוגיא התם משמע דאסור מה"ת. וי"ל שיטת רש"י ז"ל בדרך חידוד דלמאי דבעי אביי למימר דבכל איסורין היתר מצטרף כו' ע"כ ח"ש מותר מה"ת דלא שייך למימר הך חומרא דחזי לאיצטרופי דהא בהיתר ג"כ איתא להך מלתא דחזי לצירוף אבל ז"א דהיתר אינו מצטרף אלא בבת אחת ואיסור אפי' בזא"ז וכדאיתא בסוף שמעתין ומהך סוגיא איכא סייעתא דהיתר מצטרף לאיסור אפי' שלא בתערובות כשיטת רש"י ז"ל דאי דוקא ע"י תערובות ליכא לחלק בין בת אחת לזאח"ז וי"ל דהיינו הך דקאמר דבזא"ז אינו מצטרף כיון שהוא שלא בתערובות וכ"ת אי הכי אפילו בבת אחת נמי אינו מצטרף שלא בתערובות י"ל דבבת אחת ע"כ מתערב הוא בשעת אכילה (ודוחק לאוקמי קרא דמרבה דאו"א מצטרף איירי בבת אחת וכגון דבלע בב"א או שתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה וא"כ לא נתערב כלל כל זה דוחק להכי צריך לומר דאו"א איירי בזא"ז):

הן אמת דבהא גופא איכא למידק דלכאורה מהא דמייתי התוס' ז"ל ראיה מהא דאמרינן בקדשים עד שיבלע בבשרה משמע דאינו מצטרף היתר לאיסור אלא בתערובות לח ובנתינת טעם אבל מהא דילפינן היתר מצטרף לאיסור בשאור מהא דאמרינן עירובו מנין משמע דאפילו ע"י תערובות יבש ביבש ג"כ מצטרף ולפ"ז ליכא נפ"מ בין שיטת רש"י לשיטת התוס' ז"ל אלא לענין שאור דכי מקטיר חצי זית שאור וחצי זית מצה שלא בתערובות אינו חייב לשיטת התוספות ז"ל אבל לענין נזיר ליכא נפ"מ כלל דהא בשעת אכילה מתערב הכל יחד:

שוב ראיתי בבעה"מ ז"ל ובמלחמות ריש פ' אלו עוברין שנחלקו בענין היתר מצטרף לאיסור דעת בעה"מ ז"ל דאפי' בלא נתינת טעם כלל היתר מצטרף לאיסור והמלחמות ז"ל כתב דדוקא בתערובות ובין אוכלין בין משקין שנתערבו איסור בהיתר נעשה ההיתר איסור ולקי ע"י צירוף ההיתר ובתערובות יבש ביבש לא ידענא היכי שייך בזה נתינת טעם והמלחמות ז"ל הבין בדברי הבעל המאור ז"ל שכ' דאפי' בלא נתינת טעם היתר מצטרף לאיסור היינו שנתערב איסור מעט ואין בו כדי נתינת טעם בהיתר ולזה הקשה עליו דאם כן מצינו חמץ במשהו מה"ת. ולענ"ד לא נתכוין בעה"מ לזה ומש"כ דאפילו אין בו נתינת טעם היינו דלא נתערבו בטעמן ויתבאר עוד דבריהם ז"ל לקמן ביתר עיקרי הלכה זו בס"ד ועיין בדברי בעה"מ ז"ל שם משמע קצת מדבר. דאפי' בכל דהו איסור שנתערב שייך ביה היתר מצטרף לאיסור ובאמת משמע הכי מברייתא דקטורת ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ואפי' קורטוב דבש בכל השס"ח מנים אסור ועירובי שאור ודבש היינו היתר מצטרף לאיסור וע"כ צ"ל כן דבקורטוב לבד אין בו שום שיעור בשעת הקטרת פרס בכל יום ואפ"ה משמע דמה"ת אסור ומ"מ נראין בזה דברי המלחמות ז"ל והא דתני בברייתא מפני שהתורה אמרה כו' היינו דמדרבנן אסור אפילו בתערובות כ"ש וע"כ צריך אתה לומר כן דמדרבנן הוא דאסור דבלאו הכי תיקשי מנ"ל לאסור עירובי דבש דהא עירובי שאור נפקא מכי כל ובדבש לא נאמר אלא וכל דבש לחוד ומנ"ל לרבות עירוב אלא ש"מ דמדרבנן בעלמא הוא אלא דמשום הא לא אריא דהא בדבש לא איצטריך קרא למקצתו דהא לית ביה שיעורא כלל וע"כ אתי לרבות עירובי דבש אבל לאביי דפי' מקצתו היינו חצי זית הדק"ל בדבש מנ"ל לרבות עירובו דלמא כל אתי לרבות מקצתו היינו חצי זית דלאו הקטרה היא בעלמא אפ"ה בדבש אסור וי"ל כיון דאתרבי עירוב בשאור ה"ה דאתרבי בדבש אף ע"ג דעבדינן צריכותא לריבויי דדבש ושאור למה נאמר בשניהם כדאיתא במנחות דף נ"ט אפ"ה כיון דאתרבי דבש לחד מילי דשאור ה"ה דאתרבי לאינך ובמנחות דף נ"ח מבואר דלקי גם אעירובי דבש ועיין תוס' ז"ל שם ומדברי הירושלמי בשמעתין נמי מוכח דאפילו בנתינת טעם כי לקי עליה בכזית הוא משום היתר מצטרף לאיסור ובנזיר לחוד וכמו שיתבאר באורך לקמן בס"ד:

והנה למאי דמשמע מפשטא דשמעתין אין לדידן אליבא דהלכתא שום איסור דנימא ביה היתר מצטרף לאיסור דבנזיר ר"ע הוא דדריש הכי אבל רבנן פליגי עליה הכא ודרשי ליה למשרת לטעם כעיקר היכא דיש ביה טעם מכזית איסור אבל אין היתר מצטרף ובחמץ ושאור ר"א הוא דס"ל הכי דהיתר מצטרף דדריש כל אבל לרבנן בחמץ ושאור גם כן אין היתר מצטרף וכן פסק הרמב"ם ז"ל גבי נזיר דאין היתר מצטרף לאיסור וכן לענין חמץ כתב דאינו חייב אלא כדי אכילת פרס ואין היתר מצטרף וכמו שיתבאר בס"ד אבל גבי שאור כתב דחייב על עירובי שאור ודבש ואפילו בכ"ש שנתערב חייב וכמשמעות ברייתא דקטורת אילו היה נותן בה כו' ולמה יצאו שאור ודבש מכלל כל האיסורין דאין היתר מצטרף לאיסור ובשאור ודבש היתר מצטרף לאיסור ועיין בלח"מ בפ"א מהל' חמץ ומצה ובכ"מ שם באורך ולפי מש"כ שם דהרמב"ם ז"ל פסיק כר"א דדריש כל ומוקי לה להיכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס א"כ באיסורין הוא דאיכא למימר הכי דאתי לכזית בכא"פ:

אבל גבי שאור ודבש לא שייך ביה הך שיעורא דאכילת פרס וכי מרבינן עירובו היינו להצטרף שיעור הקטרה אלא דעיקר שיטה זו נפלאה היא וכמו שיתבאר:

ובאמת איכא למידק אמאי מוקים לה הש"ס לברייתא דשאור דמרבינן מכל עירובו כר"א דדריש כל ואמאי לא מוקמינן לה ככ"ע ולאיסורא בעלמא דהא רבנן נמי מודו דדרשינן כל לאיסור וכר' יוחנן בח"ש דאסור מה"ת מריבויא דכל וה"נ נרבה דלאיסור היתר מצטרף לאיסור וכ"ת לאיסור לא צריך קרא דבלא"ה בכלל ח"ש הוא ז"א דלענין הקטרה נראה דאין בח"ש איסור תורה דהא לא שייך ביה חזי לאצטרופי דבכל הקטרה ליכא כזית ולאו הקטרה היא ולפי מאי דמשמע מדברי רש"י ז"ל בשבת דלענין שבת נמי אם הוציא חצי שיעור אסור מה"ת אע"ג דהתם נמי ליכא למימר חזי לאצטרופי