קרן אורה נזיר עא

מהל' נזירות ועי' מה שכ' בחי' לנדרים ריש פ' רא"א פותחין שם בדבריו ז"ל בפירוש המשנה:

ובירושלמי שם מיבעי ליה החזירוה גנבים בלילה אי חזרה הנזירות למפרע או מכאן ולהבא הוא נזיר מזה נמי משמע דלא הוי נזיר כלל ואין צריך שאלה דאי ע"י שאלה א"כ בטלה הנזירות לגמרי ואינה חוזרת עוד אבל משום נדר טעות כי החזירוה הגנבים חוזרת נזרו אליו ומדברי הירושלמי האלו יש להכריע כדעת הראנ"ח במש"כ גבי קונם שאני נהנה לפלונית שאביה רע ואם עשה תשובה הותר ואם חזר לסורו דעת הראנ"ח ז"ל דחזר האיסור למקומו והמל"מ ז"ל נחלק עליו עי' בפ"ח מהל' נדרים. ומהך דהכא מוכח כדברי הראנ"ח ז"ל דהא הכא תלה נדרו בבהמה זו וכי נגנבה הבהמה בטל הנדר וכשחזרוה הגנבים חזר הנדר למקומו וכבר כתבתי בזה בנדרים ס"פ פותחין ע"ש:

ע"ב גמרא שטפוהו רבנן לר' אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו ופי' התוס' ז"ל דר"א נמי הדר ביה דהא היה באותו מעמד בשעת חורבן ולא נחלק על חכמים ע"ש ולדידי קשה הא בכה"ג שנזרו קודם חורבן ע"כ אין להתיר אלא ע"י שאלה וא"כ לא היה יכול ר"א לחלוק על חכמים ולקיים היתר נחום המדי דאליביה אין שאלה בנזירות כלל כי היכי דאין שאלה בהקדש אלא דכבר כתבתי בריש יבמות דאליבא דר"א צריך לחלק בין הקדש לנזירות דאע"ג דאין שאלה בהקדש בנזירות יש שאלה עיי"ש:

אמר רב יוסף אי הואי התם ה"א כו' ופירש"י ז"ל דקאי אהא דמשחרב אינו נזיר משום דסבורין דאכתי קאי והא הוי ידעי שיחרב דכתיב היכל כו' והתוס' ז"ל כתבו שלא בא אלא להוכיחם שלא עשו בחכמה והיה להם לירא שיחרב הבית עיי"ש ויותר נראה כפירוש הש"מ ז"ל דקאי אהא דנחלקו חכמים על נחום משום דהוי נולד ואין פותחין בנולד ורב יוסף אמר דהוה אמינא להו דלאו נולד הוא שהיה ידוע שיחרב והכי מבואר בהדיא בירושלמי דנחום הוי בעי מימר להון לא הויתון ידעי שהנביאים מתנבאים שיחרב ולאו נולד הוא ומסיק דאכתי נולד הוא דלא ידעו זמן החורבן וכדמסיק הכא בשמעתין:

ועיין בסוטה דף ו' גבי הא דאמרינן התם אם באו עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת והקשו התוס' ז"ל התם אמאי לא יצאו לחולין דומיא דהכא דאם נגנבה קודם שנזר אינו נזיר דאדעתא דהכי לא נזר והתם נמי כיון דכבר יש עדים קודם הקדש ואין כאן קושיא כ"כ דהתם שפיר הקדיש כ"ז שלא באו עדים ושמא לא יבואו כלל ואין כאן הקדש טעות אבל הכא דנזר אדעת בהמה זו ואינה ברשותו הוי נדר טעות. ועי' תוי"ט ז"ל שם בפ"ג דסוטה ומה שהקשו שם עוד למה נשרפת וישאל עליה ותצא לחולין לא ידענא אמאי לא הקשו כן בכל חטאות המתות כמו כפרו בעליה ועברה שנתה דאזלי למיתה למה לא ישאל עליהם ויצאו לחולין אלא דבהני לא מהני שאלה דהא בלא"ה נמי הקדש טעות הוא וכדאמרינן בסוף הגוזל עצים בב"ק דאדעתא דהכי לא קידשה אלא דהלכתא גמירי לה דאזיל למיתה א"כ שאלה נמי לא מהני וצ"ע:

משנה היו מהלכין כו' אמר אחד הריני נזיר שזה פלוני ופי' התוס' ז"ל דנדמה לו שהוא פלוני ודעתו היה לנזירות והב' אמר שאין זה פלוני והג' אמר שאחד מכם נזיר והד' אמר שאם אין אחד מכם נזיר ופירשו כוונתו ג"כ כהשלישי דאחד מכם אינו נזיר אבל השני נזיר והוכרחו לזה משום ר"ט דפליג ואמר דכולם אינם נזירים שלא ניתנו להפלאה ואם נפרש שאין אחד מכם נזיר היינו דשניהם אינן נזירים א"כ דבריו בהפלאה הם שהרי כן הוא דשניהם אינן נזירים אבל בש"מ כתב דאין אחד מהם נזיר היינו דשניכם אינן נזירים ואפ"ה לא חשיב הפלאה דלאו כ"ע דינא גמירי עיי"ש ואמרי ב"ש דכולם נזירים דהוי הקדש טעות וב"ה אמרי דאינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו ולפ"ז אחד מן הראשונים והג' והד' הוי נזירים לב"ה דהא דברי הג' והד' ודאי נתקיימו לפי שיטתם דאחד מן הראשונים ודאי נזיר הוא אבל לפי מה שפי' הש"מ הד' אינו נזיר דלא נתקיימו דבריו דאחד מהן נזיר הוא ורש"י ז"ל פי' לעיל הריני נזיר שזה פלוני היינו אם הוא פלוני הריני נזיר דודאי אינו פלוני והב' אמר הריני נזיר שאין זה פלוני דודאי פלוני הוא והג' אמר שאחד מכם נזיר דודאי שניכם אינן נזירים והד' אמר שאין אחד מכם נזיר דודאי יש אחד בכם נזיר. ולב"ש כולם נזירים דגם זה נדר טעות הוא וחל ולב"ה אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו ולפירושו נמי אחד מן הראשונים והג' הוו נזירים דהג' אמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר וכן הוא אבל הד' לא הוי נזיר דהא קאמר שאין אחד מכם נזיר ולא כן הוא שאחד מהם נזיר הוא. וליכא נפ"מ בין פירוש רש"י לפי' התוס' ז"ל אלא בפשט דבריו דלפי' התוס' לנזירות נתכוין ואע"ג דאין זה פתח הולכין אחר כוונת לבו דנתכוין לנזירות ולפירש"י ז"ל לא נתכוין לנזירות ואע"ג דלא קבל עליו נזירות אלא אם זה פלוני ובאמת היה דעתו דאין זה פלוני אפ"ה לב"ש הוי נזיר בכל גווני אפילו אם אין זה פלוני והד' אליבא דר"ט לפירוש רש"י ז"ל היה נראה דהוי נזיר דהא הפליא דבריו שאין אחד מהן נזיר. אבל המל"מ ז"ל כתב דלפירוש רש"י אין זה הפלאה כיון שדימה בדעתו שאחד מהן נזיר ולא נתכוין לנזירות וכן מסתבר. ובלא"ה דעת הש"מ דאפילו לפי' התוס' ז"ל לר"ט לא הוי נזיר אפי' אמר שאין שניכם נזירים כמו שכתבתי:

שם במשנה הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר"ש אומר כו'. ומסקינן בגמ' דפלוגתייהו בספק נזירות ות"ק היינו ר"י דכרי דס"ל ספק נזירות להקל ור"ש לטעמיה דס"ל ספק נזירות להחמיר ויש לדקדק מ"ט דת"ק דלא החמיר הכא בספק דהא אין ספיקו חמור מוודאו דיוכלו שניהם להביא קרבן בשותפות דאחד מהן ודאי נזיר וי"ל דאכתי משום הקפה ספיקן חמור דאיך יעשו שניהם הקפה ומהאי טעמא נמי מצריך ר"ש להתנות בתנאי נדבה ואין מביאין קרבן בשותפות ובתוספתא סוף פ"ג ראיתי דאיתא התם וב"ה אומרים דאינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ויביאו קרבן בשותפות ואין זה מובן דלב"ה למה יביאו בשותפות דמי שנתקיימו דבריו הוי ודאי נזיר וע"כ צ"ל דקאי היכא דהרתיע לאחוריו דאחד מהם נזיר ולא נודע מי ויביאו קרבן בשותפות וצ"ל דתוספתא זו אתיא כמ"ד הקפת כל הראש לא שמה הקפה ולכ"ע אזלינן לחומרא הכא ובירושלמי נראה שהקשו ג"כ כנ"ל דאיתא התם במה אנן קיימין אם שזה אומר ראובן וזה אומר שמעון ממ"נ ראובן הוא נזיר שמעון הוא נזיר אלא זה אומר שמעון וזה אומר ראובן הרתיע לאחוריו אינו לא ראובן ולא שמעון והיינו דקשיא ליה כנ"ל אמאי מיקל ת"ק הא ממ"נ אחד מהן נזיר ויביאו קרבן בשותפות ומשני דהרתיע לאחוריו ושמא לא ראובן ולא שמעון הוא ומש"ה הוי ספק נזירות וזה ברור בכוונת הירושלמי:

ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב שכתב דאחד אמר הריני נזיר אם יהיה ראובן ולכאורה בהאי לישנא מ"ט דב"ש דאמרי דהוי נזיר אפילו הוא שמעון הא תנאי הוא זה ובתנאי גם לב"ש נראה דלא הוי נזיר אלא אם נתקיים התנאי וצ"ל דאין זה תנאי גמור:

דף לג אביי אמר כגון דאמר א"נ לאו פלוני הוא אהא נזיר עיין פרש"י ז"ל וקשה טובא דא"כ אמאי קמ"ל פשיטא דהוי נזיר בין כך ובין כך והתוס' ז"ל כתבו דמיירי שחזר בו תכ"ד ודבריו האחרונים עיקרים וגם זה לא הבנתי דאפי' אחר כ"ד וכי לא מצי לקבל עליו נזירות גם אי לאו פלוני הוא וראיתי במל"מ ז"ל שם בפ"ב שהקשה על שמעתין כנ"ל עיי"ש מ"ש בזה ולפי דברי הש"מ שהבאתי לעיל דלאביי גם אליבא דב"ש צריך שיאמר אילו הייתי יודע דלאו פלוני הוא הייתי אומר כך י"ל דאביי לטעמיה לעיל והיינו הך דקאמר הכא אי נמי לאו פלוני הוא ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו האחרונים אלא דבריו הראשונים ודו"ק:

הרתיע לאחוריו כו'. עיין בפי' המשנה להרמב"ם שכתב דקאי גם אזה שנחלקו עליו אם הוא נזיר אי לא נראה מדבריו ז"ל שפי' דאלו שאמרו הריני נזיר שאחד מכם נזיר בבא בפ"ע היא ולא קאי ארישא דלפי מה שפי' דקאי ארישא ליכא נפ"מ אם הרתיע לאחוריו דהא ממ"נ אחד מהם נזיר וק"ל:

דף לד תוס' בד"ה אלא ר"י דכרי כו' עיי"ש מה שהקשו מרב אשי דנדרים ועיין תוס' ז"ל שם בנדרים ומש"כ שם בחידושי:

משנה ראה את הכוי כו' הרי כולם נזירים ופרש"י ז"ל דאתי כב"ש דנזיר בטעות הוי נזיר ובשם המורה פי' דאתיא כב"ה ומשמע קצת מלשונו דלב"ה ספק נזיר דהוי נזיר גמור היינו ודאי נזיר וזו לא שמענו ובלא"ה אין דבריו מוכרחים במה שהוכיח דב"ה ס"ל דספק נזיר הוי נזיר אבל התוס' ז"ל ג"כ לא ניחא להו לאוקמי מתניתין כב"ש וכתבו ג"כ דאתיא כב"ה אליבא דר"ש וכולם הוו נזירים מספק אלא בג' האחרונים נסתפקו וצידדו לומר דג' האחרונים הוי נזירים ודאים דאחד מהם נזיר וא' מהם אינו נזיר ומי שאמר כולכם נזירים ג"כ ודאי נזיר דלספק נזירות איכוין דכולם ספק נזירים. ולפ"ז לא תיקשי הא דלא תני נמי שאין כולכם נזירים דאי אמר הכי לא הוי נזיר כלל דהאיכא ב' נזירים ודאים זה שאמר שאחד מכם נזיר וזה שאמר שאין אחד מכם נזיר וכתבו עוד די"ל דג' האחרונים ג"כ ספק נזירים הם משום דיש להסתפק בדבריו אי מה שאמר שא' מכם נזיר היינו שיש בכם אחד נזיר אע"ג דלא נודע מי הוא או דלמא שאחד מכם נזיר ודאי היינו שיוודע שהוא נזיר וא"כ ספק של נזירות של ג' האחרונים אינו מסוג הספק של הראשונים אלא משום דמספקא לן בכוונתם וא"כ אמאי לא נשאל את פיהם למה נתכוונו ועוד קשה לשיטה זו דכולן ספק הם א"כ היכי אמרינן בגמ' דאשכחן תשע נזירות באדם אחד ואמאי הוי תשע נזיריות הא באחת יוצא ממ"נ דאו חיה או בהמה הוא:

אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה דכולם הוו נזירים ודאין לכ"ע דכולם אומרים אמת שיש בו דרך שוה לחיה ולבהמה וכן יתר הדרכים ובאמת לפי דעתו ז"ל דכוי הוא הבא מן התיש