קרן אורה נזיר סח

דהקדש טעות כו' ואית דמפרשי דשור שחור שיצא ראשון אחר הלבן הקדש מדבריהם ז"ל הכא נראה דרב פפא קאי בשיטתו אפילו למסקנא דמוכח מהא דכולם נזירים דב"ש ס"ל הקדש טעות הוי הקדש היינו דוקא התם אבל הכא ברישא דמתניתין דמי להרי זה תמורה לחצי היום וכדאמרינן בגמ' ושור שחור הוא דהוי הקדש לב"ש והקדש בכוונה הוא אבל לקמן בגמרא לא כתבו כן אלא רב פפא גופא הדר ביה ומסיפא מוכח דהכל משום הקדש טעות הוא ולבן הוא דקדוש וכמו שיתבאר שם:

בא"ד ובגמ' מפרש כו' ובגמרא אפרש כו' כצ"ל:

שם רש"י במתני' לישנא אחרינא יצא לבן בש"א אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הקדש הך לישנא אחרינא אינו מובן דהא רב פפא הוא דמפרש לה הכי בגמ' אלא דרש"י ז"ל פי' בדברי רב פפא תרי לישני לחד לישנא שחור שיצא ראשון קדוש ולחד לישנא הלבן קדוש וכגון דלית ליה אלא האי ומשמע קצת דהך לישנא אחרינא אפילו למ"ד דטעמא דב"ש משום הקדש טעות הוא השחור קדוש אע"ג דלא יצא ראשון וכן מצאתי בש"מ דאיכא דמפרשי הכי דלמאי דס"ד דטעמא משום הקדש טעות הוא השחור שיצא אחר הלבן קדוש דסבר היה שיצא ראשון ולפ"ז א"ש דאין צריך לומר דרב פפא פליג בהקדש השור דלמאי דס"ד הלבן קדוש ולר"פ השחור קדוש וזה לא הוזכר בש"ס דפליגי בזה ולפי הנ"ל י"ל דבין למאי דס"ד בין למסקנא שור אחד הוא דקדוש או הלבן או השחור כ"א כפי פירושו וק"ל וכן משמע מלשון רש"י ז"ל בלישנא אחרינא בגמ' ע"ש שכתב ל"א למאי דפרישית במתניתין כו':

תוס' בד"ה אמר ר"פ לכך כו' פי' דרב פפא ס"ל דב"ש לא גמרי הקדש מתמורה כו' כוונתם דר"פ לאו ארישא לחוד הוא דאמר דלאו הקדש טעות הוא אבל בשאר הקדש טעות ילפי ב"ש הקדש מתמורה דא"כ לא הוי פריך מסיפא דמתני' אלא ר"פ ס"ל דלא ילפי כלל מתמורה והקדש טעות לאו הקדש הוא והכא הקדש בכוונה הוא ובסוף דבריהם דכתבו דהא דאמרינן לעיל דב"ש ס"ל אין שאלה בהקדש הוא דלא כר"פ אינו מובן דהא מסקינן בגמ' מסיפא דכולם נזירים דע"כ ס"ל לב"ש דהקדש טעות הוי הקדש:

בד"ה ת"ש ששה שהיו מהלכין כו' ה"נ אית למימר דהקדש טעות גמור הוי הקדש ולא דמי להרי זו תמורה בחצי היום ומסיק אמרי הכא סברי ב"ש הקדש טעות הוי הקדש התם לא ואיפרך הא דר"פ אפילו ברישא והלבן קדוש ולא ניחא להו לפרש דהפירכא הוא לר"פ דבעי למימר דב"ש ס"ל דהקדש טעות לא הוי הקדש וברישא הקדש בכוונה הוא הא בהא דכולם נזירים ע"כ צ"ל דס"ל הקדש טעות הוי הקדש ומשני אמרי הכא אמרי ב"ש כו' דבכה"ג ס"ל לב"ש דהוי הקדש משום דילפי מתמורה אבל ברישא דגבי תמורה בכה"ג ג"כ לא הוי תמורה קודם חצי היום טעמייהו לאו משום הקדש טעות הוא אלא משום דהוי הקדש בכוונה וכי הא דמוקי לה ר"פ וכן פרש"י בסוף שמעתין צ"ל דמסתבר להו דע"כ לא בעי ר"פ לאוקמי משום דהוי הקדש בכוונה אלא למאי דס"ד דב"ש לא ס"ל דהקדש טעות הוי הקדש אבל לבתר דשמעינן מסיפא דהקדש טעות הוי הקדש מסתמא רישא ג"כ מהאי טעמא הוא ולא דמי לתמורה לחצי היום וכבר כתבתי דמדבריו ז"ל במתניתין משמע דאוקימתא דר"פ קיימא במסקנא ורישא משום דהקדש בכוונה הוא וכן נראה מדברי הש"מ ז"ל ולדבריהם ז"ל תיקשי אמאי איצטריך ליה לאביי לאוקמי כגון דקאים בטיהרא כו' כיון דמהא דכולם נזירים מוכח דאפילו בכה"ג הוי הקדש אלא ע"כ צ"ל דאביי ס"ל דלא דמי לכולם נזירים אלא הוי כמו תמורה לחצי היום ומש"ה מוקים לה כגון דקאים בטיהרא וא"כ מנ"ל דר"פ הדר ביה לגמרי ולקמן באוקימתא דאביי יתבאר עוד בזה:

ע"ב גמ' אביי אמר כו' הכא במאי עסקינן דקאים בטיהרא כו' ואמר להון אילו הוי ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור וביארו התוס' דאביי ס"ל דהיכא דקאים בצפרא לא דמי להא דכולם נזירים דהתם דעתו היה לנזירות אלא שדימה שזה פלוני וטעות הוא אבל הכא כיון דאמר שחור דעתו אשחור ומהיכי תיתי למימר דדעתו היה גם אלבן אבל אי קאים בטיהרא ואמר על מה שעבר י"ל ג"כ שדעתו היה גם ללבן אלא שנדמה לו דשחור יצא ראשון ומש"ה כי אמר אילו הוי ידענא כו' הרי גילה דעתו דל"ד שחור קאמר אלא שכך נדמה לו וכמו כן צריך לומר גבי דינר וחבית דטעה ודימה שהיה של זהב והחבית של יין אבל דעתו היה להקדיש כל שיצא ראשון והא דאמרינן לעיל בהרי עלי מנחה מן השעורים דלב"ה נמי מביא מן החטים אם אמר אילו הייתי יודע כו' צ"ל דהתם כיון דעיקר מנחה מן החטים הוא כי אמר אילו הייתי יודע כו' מהני גם לב"ה דודאי טעה בזה אבל הכא ס"ל לב"ה דאפילו אמר אילו הייתי יודע לא מהני כיון דכבר אמר שחור ומנ"ל למימר דללבן נמי נתכוין ובאמת הקדש טעות כזה לא מצינו בשאר דוכתי דבכל דוכתי הוי הקדש טעות היינו שהוציא מפיו מה שלא היה בלבו כגון נתכוין לומר עולה ואמר שלמים דאזלינן בתר פיו למ"ד הקדש טעות הוי הקדש והוי שלמים והכא אזלינן בתר מחשבות לבו אע"פ שהוא נגד מה שהוציא בשפתיו ואמאי בעולה ואמר שלמים לא תהוי עולה כפי שהיה בלבו וכבר כתבו התוס' ז"ל ג"כ דבתמורה הא דמהני בטעות היינו דאזלינן בתר פיו ואי משום דאמר אילו הוי ידענא כו' הא כסבור לומר עולה ואמר שלמים אע"ג דאמר כן דסבור היה לומר עולה אפ"ה הוי שלמים וצ"ל דהיכא דע"י פיו ג"כ חל הקדש אזלינן יותר בתר פיו אע"ג שלא היה כן בלבו אבל היכא דע"י הוצאת פיו לא יחול הקדש כלל אזלינן בתר כוונת לבו וכן בהא דאמרי ב"ש דכולם נזירים היינו ג"כ משום דבתר כוונת הלב אזלינן ובלבו היה להיות נזיר אלא שנדמה לו שזה פלוני:

וראיתי בש"מ בשם הרא"ש ז"ל שכתב לעיל בהא דאמרינן לר"פ מהכא אין היינו דמהא דכולם נזירים שפיר שמעינן דהקדש טעות הוי הקדש ואזלינן בתר פיו שאמר הריני נזיר ודעתו היה בכל ענין ומה שאמר שזה פלוני היינו שנדמה לו כן ודומיא דהכי בתמורה אילו אמר שור שחור שיצא מביתי יהיה תמורה ע"ז ואח"כ אמר כסבור הייתי לומר לבן אזלינן בתר פיו מבואר מדבריו ז"ל דבכולם נזירים ג"כ אזלינן בתר פיו ונראה מדבריו דס"ל כשיטה זו דמתניתין גם במסקנא קיימי כשינויא דר"פ דלאו משום הקדש טעות הוא אלא הקדש בכוונה דבמתניתין לא שייך למימר דאזלינן בתר פיו דשור שחור קאמר ובשינויא דאביי כתב דבכולם נזירים ג"כ בעינן שיאמר אילו הוי ידענא שאין זה פלוני ג"כ הוי אמינא הכי ולא ידענא מי הכריחו לזה דהתם משמע דהוי הקדש טעות בכל ענין. ובמתניתין הוא דאיצטריך למימר הכי וכו' ומדבריו אלו נראה דס"ל דמהא דכולם נזירים איפריך הא דר"פ גם ברישא דמתניתין דרישא דמתניתין והא דכולם נזירים דמיין להדדי והשתא אביי דס"ל דלא הוי הקדש טעות ברישא דמתניתין אלא באומר אילו הוי ידענא כו' א"כ בהא דכולם נזירים ג"כ צ"ל כן דאמר אילו הוי ידענא ולפ"ז יש לומר דלאביי טעמא דב"ש לאו משום דילפי מתמורה אלא משום דאמר אילו הוי ידענא כו' אבל בשאר הקדש טעות אפשר דמודו דלא הוי הקדש אלא דא"כ אמאי לא פריך לאביי נמי מהא דאמרי ליה ב"ה לב"ש אי אתם מודים כו' מכלל דסברי ב"ש כו' וע"כ משמע דאע"ג דאמר אלו הוי ידענא מ"מ מטעם הקדש טעות דהוי הקדש הוא דאתינן עלה:

העולה מכל הנ"ל דבשינויא דר"פ איכא תרי שיטתא בטעמא דרישא דמתניתין או דגם לפי המסקנא קיימי שינויא דר"פ ושחור הוא דקדוש וטעמא דסיפא דכולם נזירים הוא משום הקדש טעות אבל ברישא לאו הקדש טעות הוא דגם בתמורה כה"ג לא הוי תמורה או דלמסקנא דשמעתין מסיפא דס"ל לב"ש דכולם נזירים משום דהוי הקדש טעות ה"ה דרישא טעמא משום הקדש טעות ולא דמי לתמורה לחצי היום ואביי ס"ל דהיכא דקאים בצפרא כו' לכ"ע לא הוי אפילו הקדש טעות והיינו משום דדמי לתמורה לחצי היום ומתניתין מיירי דקאים בטיהרא כו' והוסיף עוד ואמר אילו הוי ידענא כו' בהא הוא דהוי הקדש טעות וסיפא דמתניתין דכולם נזירים להך שיטתא דר"פ לא איפריך מהא דבכולם נזירים חשיב שפיר הקדש טעות לאביי נמי אתיא סיפא כפשטיה ואין צריך שיאמר התם אילו הוי ידענא כו' אבל להך שיטתא דר"פ איפריך מסיפא משום דכולם נזירים דסיפא דמי לרישא ואי בהא הוי הקדש ברישא נמי הוי הקדש א"כ לאביי דאמר דברישא לא הוי הקדש אלא אם אמר אילו הוי ידענא כו' ה"נ בסיפא צריך שיאמר אילו הוי ידענא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל:

ונפ"מ מכל הלין גם לדידן לענין תמורה אם אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהיה תמורה ע"ז דלשינויא דר"פ אי נימא דקיימא גם לפי המסקנא גם בתמורה לא מהני דאין זה בכלל הקדש טעות ואי נימא דלמסקנא הוי הקדש טעות א"כ בתמורה כה"ג לדידן נמי הוי תמורה. ולאביי אי קאים בצפרא כו' גם בתמורה לא הוי תמורה והיכא דקאים בטיהרא צריך שיאמר אילו הייתי יודע כו' ואז מהני בתמורה:

והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' ערכין כתב המשנה כצורתה שור שחור שיצא כו' דינר זהב שיעלה כו' וכתב הטעם דהקדש טעות לא הוי הקדש צ"ל דס"ל דלמסקנא דר"פ אפי' בכה"ג הוי הקדש טעות דלאביי אין כאן רבותא דהא בכה"ג לא חשיב הקדש טעות ואפילו בתמורה דאיתא בטעות לא מהני וכש"כ דמוכח הכי לפי מה שהגיה הלח"מ ז"ל שם בדבריו התפיס באחרת הוי הקדש בכה"ג משום דמתפיס הוי כתמורה ולאביי הא בכה"ג גם בתמורה לא מהני אלא ע"כ צ"ל דס"ל דמסקנא אליבא דר"פ הוא דבכל גווני הוי הקדש טעות:

אלא הא דמדמה התפסה לתמורה כבר תמה בזה המשל"מ ז"ל שם מהא דיכול לשאול על דבר הנתפס ואי התפסה חל אפי' בטעות לא יוכל לשאול עליו ג"כ כמו בתמורה דאין נשאלין ומש"כ שם לחלק בין נדר דעיקרו ע"י התפסה ובין הקדש אינו מובן דהא בנזיר עצמו ג"כ מצינו כן הותר האחרון כו' ונזיר הוי כהקדש ואע"ג