קרן אורה נזיר סו

נאמרה הלכה כשהוא ראוי קצת לנדרים ולדברי הרמב"ם ז"ל ודאי הדבר תלוי בזמן היינו שנת י"ד דנדרו נדר בכל גוונא וכמש"כ בפי' המשניות אבל לישנא דלבודקו קשה לפ"ז דאיזה בדיקה צריך לזה כיון דהדבר תלוי בזמן ועוד דלפי מ"ש לעיל דלמ"ד מופלא הסמוך לאיש דרבנן גם לשיטת הרמב"ם ז"ל בעינן אליביה שיודע להפלות אפי' בשנת י"ד אם לא הביא ב' שערות א"כ ליכא למימר לר"י בר"י דעונת נדרים היינו שנת י"ד דמ"ש שנת י"ד משנת י"ג כיון דבתרווייהו בעינן יודע להפלות:

וראיתי לאחי הגאון ז"ל בספרו שכתב לישב דברי הרמב"ם ז"ל מהא דפ' יוצא דופן שהבאתי לעיל דאליבא דמ"ד תוך זמן כלאחר זמן אין לחלק בין שנת י"ג לשנת י"ד כיון דבתרווייהו ראוי לסימנים אבל למ"ד תוך זמן כלאחר זמן שפיר יש לחלק ע"ש וא"כ ר"י בר"י דס"ל תוך זמן כלאחר זמן ואפילו מבן ט' ויום אחד הוי סימן א"כ אליביה צריך להפלות גם בשנת י"ד ותו ליכא לפרש אליביה עונת נדרים היינו שנת י"ד שלא הביא שערות והרי מדברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ נראה דמפרש הכא עונת נדרים היינו שנת י"ד וע"כ היינו כשיטתו דבשנת י"ד אין צריך להפלות דאל"ה גם שנת י"ג חשיב עונת נדרים אם יודע להפלות ובאמת דבריו בפי' המשנה דהכא קשה אהדדי עם דבריו שם בנדה פ' יוצא דופן דשם כתב בפיה"מ דהא דתנן בן י"ג ויום א' אע"פ שאין יודעין היינו דוקא אם הביא ב' שערות וכפשטא דשמעתין דיוצא דופן וא"כ אמאי כתב הכא דעונת נדרים היינו שנת י"ד דוקא ומש"כ אחי הגאון ז"ל אין הדבר מוכרח דגם מ"ד תוך זמן כלאחר זמן מודה הוא דלאחר י"ג הוא מוחזק להביא ב' שערות ושפיר יש לומר נהי דתוך זמן בעינן יודע להפלות לאחר זמן לא בעינן יודע להפלות תדע דהא לר"י בר"י מט' ואילך ראוי הוא לסימן ואפ"ה לא הוי עונת נדרים אלא סמוך לגדלות אע"ג דנראה דלא דמי תוך הזמן למ"ד כלאחר זמן להביא סימנים מט' ואילך לר"י בר"י דבהכי לא הוי סימן אלא בעודן בו בגדלות כדאיתא שם בנדה ותוך הזמן הוי סימן אפי' נשרו אח"כ למ"ד כלאחר זמן ועי' בזה בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות אישות מ"מ ודאי יש לחלק בין תוך זמן ובין לאחר זמן דלאחר זמן מוחזק הוא בסימנים משא"כ תוך זמן ובלא"ה אין לשון הש"ס משמע כדבריו שם ודו"ק:

תוס' בד"ה והביאו לפני ר"ג ופי' בזה דהביאו באותו היום שהדירו ומלשון התוספתא בנדה משמע דהביאו בתוך הנזירות לבודקו דהכי איתא התם אם ברשות אבא אני הרי רשות אבא עלי ואם ברשות עצמי אני הריני נזיר מעכשיו משמע דהביאו באמצע הנזירות לבודקו אם נתבטל נזירותו שהדירו והשיב הבן אם ברשות עצמי יצאתי אהיה נזיר מעכשיו וכן צ"ל לפמש"כ משיטת הירושלמי דלהדירו לכתחלה לכ"ע משהגיע לעונת נדרים אינו יכול להדירו וא"כ מה שהיה בודקו אם הביא סימנים דוקא ע"כ היינו לבטל נזירות אביו וכן משמע לי מלשון הירושלמי בהך עובדא דגרס התם אם בשביל אבא הריני נזיר ואם ברשות עצמי הריני נזיר מכבר ולשון מכבר בשל עצמי אינו מובן דהא מעכשיו הוא נזיר ונראה דנ"ל אם בשביל אבא הריני נזיר מכבר ואם בשביל עצמי הריני נזיר מעכשיו וכדאיתא בתוספתא אלא דהתוס' ז"ל הוצרכו לזה מהא דלקמן בשמעתין וכמו שיתבאר:

שוב ראיתי בש"מ בשם הר"ר עזריאל ז"ל דפי' הכי שאביו הדירו כבר ורצה לבודקו אם נתבטל נזירות אביו והשיב דאהיה או בשביל אבא או בשביל עצמי היינו שאמר דכך גמר בדעתו בתחלה בשעת הדרת אביו שיהיה נזיר או בשביל אביו אי בשביל עצמו ונמצא נזיר ממ"נ מאותה שעה ויצא בנזירות אחת דאם היה קטן בשעת הדרה נזירות אביו עליו ואם היה גדול בשעת הדרה נזירותו עליו ואי אייתי בי מיצעי הש"ס פריך לה לקמן אלא דלקמן נראין דבריו ז"ל כסותרין זא"ז וכמו שיתבאר:

דף ל גמרא הא ברשותיה דאבוה קאי פי' בזה רש"י ותוס' ז"ל דמשמע ליה להש"ס אם גדול אני היינו עונת נדרים ופריך מאי קאמר אהיה בשביל עצמי הא ברשותיה דאבוה קאים ולא הבנתי מאי ס"ד דהמקשה הא הבן השיב על הבדיקה שלא יצטער בבדיקה ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרבי קאי על בדיקת סימנים ולר"י בר"י על עונת נדרים ובש"מ כתב בזה דהא דאמר אם קטן אני ע"כ היינו קטן דאי קטנות שלא הביא שערות אבל כבר הגיע לעונת נדרים א"כ מאי קאמר אהיה בשביל אבא הא גם הוא יכול להזיר כיון שהגיע לעונת נדרים ע"ש וא"כ הא דגדול אני היינו עונת נדרים וגם זה אינו מוכרח ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל איפכא בשלמא לרבי א"ש הא דאמר אם גדול אני היינו שהביא ב' שערות אלא לר"י בר"י אם גדול אני היינו עונת נדרים הא ברשותיה דאבוה קאי ולאו גדול הוא עדיין ומשני דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי ולא הזכיר לשון גדלות:

שם ואי אייתי בי מיצעי מאי הניחא לר"י בר"י ופרש"י ז"ל דפריך לרבי יתחייב ב' נזירות כיון דאמר אהא בשביל אבא ובשביל עצמי והגיע לעונת נדרים ואין זה מובן דהא לרבי בעונת נדרים חל נזירות אביו ותו לא חייל נזירות עצמו דהא לא קאמר אהא בשביל עצמי אלא אם לא יחול עליו נזירות אביו וכן לאידך לישנא דהביא שערות קודם שבא לב"ד שכתב ג"כ דחייב ב' נזירות משום אביו ודידיה ואמאי כיון דשל אביו חל עליו דידיה לאו כלום הוא וגם משמע מדבריו דשערות אינו מבטל נזירות אביו אם כבר חלה ובתוספתא מבואר דמבטלת ועוד דנראה מדבריו דלא הביאו לב"ד ביום שהזירו אלא לאחר כמה ימים א"כ למה הביאו לבודקו ומה אהני בדיקה בזה אם כבר חלה עליו נזירות אביו ולא יתבטל עוד כדמשמע מדבריו ז"ל:

והתוס' ז"ל פי' לפי שיטתם דהביאו ביום שהדירו לבד והבן השיב כי אין צורך בבדיקה דנזיר הוא או בשביל אביו או בשביל עצמו והתינח אם הביא שערות מעיקרא קאים בנזירות דיליה ואי לבסוף קאים בנזירות אבוה ויוצא בנזירות אחת של ל' יום אבל אכתי ניחוש דלמא אייתי שערות בי מיצעי וא"כ נזירות אביו בטלה ואיך יביא קרבנותיו סוף ל' והקשו ממתניתין דמדיר את בנו בנזיר ואמאי לא ניחוש דלמא אייתי שערי בי מיצעי ותי' פשיט דבאמת בדקינן ליה לבסוף ואי מספקא דלמא אייתי שערי בי מיצעי אינו מביא קרבן אבל הכא דרצה לתקן בתנאו בלא בדיקה ומאי תיקן אי אייתי שערי בי מיצעי ויש לדקדק בדבריהם ז"ל דאפילו אם היה בודקו בתחלת נזירותו אכתי בספיקא קאי דלמא אייתי שערות בי מיצעי וצ"ל דמשמע להו דבתנאו רצה לצאת ידי ספק לגמרי שלא יצטרך לבדיקה כלל והרי לא תיקן דלמא אייתי שערות בי מיצעי ואינו יכול להביא קרבנותיו לאחר ל' לא בשביל אביו דבטלה הנזירות ולא בשביל עצמו ומסיק דצריך למנות דידיה ודאבוה היינו ס' יום דממ"נ איכא חד או דידיה או דאבוה וגם בזה יש לדקדק דאם בטלה נזירות אביו א"כ אמאי לא יעלו אלו הימים לנזירות דידיה דהא כך אמר שאם לא יהיה נזיר בשביל אביו יהיה בשביל עצמו וצ"ל כיון דנזירות אביו חלה אלא דבטלה אח"כ אינו עולה לנזירותו וצריך למנות שתים:

ולפי שיטת הר"ר עזריאל ז"ל דהבדיקה היה באמצע נזירות ורצו לבודקו אי בטלה נזירות אביו צריך לפרש הא דפריך ואי אייתי בי מיצעי מאי היינו דכיון דאמר אהא בשביל עצמי משעת הדרת אביו וכמו שפי' הר"ר עזריאל ז"ל והתינח דסגי בנזירות אחת אם הביא שערות בתחלה או בסוף דנזיר הוא בשביל אביו או בשביל עצמו אבל אי אייתי בי מיצעי א"כ הרי נזירות אביו כמאן דליתיה וצריך להיות נזיר בשביל עצמו נזירות שלימה אחר שהביא שערות ומה שכתב בש"מ בשם הר"ר עזריאל דהקושיא היא דמה מועיל הבדיקה אינו מובן דהעיקר הקושיא הוא מהא דאמר אהיה בשביל עצמי ע"ש:

שם גמרא הניחא לר"י בר"י כו' והקשו התוס' ז"ל דלר"י בר"י נמי ליפרוך אם הגיע לעונת נדרים בי מצעי. וחידשו מפני דעונת נדרים אינה מבטלת נזירות אביו לכ"ע ולדידי לא תיקשי מתרי טעמי חדא דכבר כתבתי דעונת נדרים דר"י בר"י הוא זמן ידוע היינו שנת י"ג או י"ד בלא שערות לדברי הרמב"ם ז"ל וא"כ כי הגיע לעונת נדרים בי מיצעי אין נזירות אביו כלום ואינו חייב לנהוג נזירות כיון דאין להם זמן להשלימן ואין כאן ספק ועוד דאפי' אי נימא כשיטת התוספות ז"ל דעונת נדרים היינו שעה שיודע להפלות אפילו לר"י בר"י ניחא ואין צריך למיתב דיליה דמה שאמר אם גדול אני אהיה בשביל עצמי לאו כלום הוא כיון דבשעת הזרה קטן היה ולא הגיע לעונת נדרים ואי אייתי בי מיצעי בטלה נזירות אביו ג"כ ולא הוי נזיר כלל אלא דא"כ האי תינוק לא היה יכול להביא קרבנותיו מספק דלמא הגיע לעונת נדרים בי מיצעי ולא הוי כלל נזיר וא"כ מאי אהני בתנאו ע"כ נראה דלר"י בר"י ליכא לספוקי בהאי תינוק דלמא יגיע לעונת נדרים בי מיצעי דכבר הגיע לעונת נדרים בדבריו בתנאו שאמר וכדאמר ר"ג מובטחני בזה כו':

והר"ר עזריאל כתב ג"כ כדברי התוס' ז"ל דעונת נדרים אינה מבטלת נזירות ולא הבנתי דלשיטתו דהבדיקה היתה באמצע הנזירות א"כ ר"י בר"י דאמר דרצה לבודקו אם הגיע לעונת נדרים היינו נמי כדי לבטל נזירות אביו ומוכח דעונת נדרים נמי מפסקת נזירות אביו:

ומשמעתין משמע כדברי הרמב"ם ז"ל דאפי' למ"ד מופלא הסמוך לאיש מה"ת מדירו עד שיביא ב' שערות לרבי דאי דוקא למ"ד מופלא הסמוך לאיש דרבנן א"כ מאי תקנתא היא זו דיתיב דיליה ודאבוה הא אינו יכול להביא קרבן על דיליה כיון דלא הוי נזירותו אלא מדרבנן ובלא"ה יש לדקדק ג"כ למ"ד מופלא הסמוך לאיש מדרבנן א"כ אם הזיר בשעת הפלאתו אין לו תקנה דקרבן אינו יכול להביא כיון דנזירות דרבנן היא. ואטו הוי נזיר לעולם:

והא דמשמע בעובדא דר' חנינא דהיה בזמן הבאת קרבן קשה קצת דהא ר"ג היה אחר חורבן ואולי היה הך עובדא סוף ימי הבית ועיין בתוספתא נדה דאמר התם דר"א בר"צ ראה את