קרן אורה נזיר סה

למימר הכי דר"י לא מצריך יתורא דאותו לחולין בעזרה משום דיליף מדרשא דר"מ מה כלי כו' משום דההיא דרשא איפריכא בתלמודין כדאיתא בקדושין ד' נ"ח:

ותו איכא למידק בשמעתין למאי דיליף ר"י בר"י חטאת העוף מאשם תלוי והרי לא דמיין להדדי דאשם תלוי בעינן דוקא קביעת איסור וחטאת העוף באה אפילו בלא קביעת איסור כגון ספק נפל ספק ולד ועוד לפי מש"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות שגגות דאין חטאת העוף באה מספק אלא דצריכה להכשירה בקדשים כמו זב ויולדת. אבל מטמא מקדש אינו מביא מספק והשתא היכי מצינן למימר דהתורה אמרה להביא חטאת העוף הא מה"ת בלא"ה מותרת בקדשים לדברי הרמב"ם ז"ל דספק דלא אקבע איסורא מה"ת לקולא ונהי דלא תיקשי היכי מייתי חטאת העוף על ספיקא דרבנן ומכניס עצמו בספק חולין בעזרה דלשיטתו בהאי ספיקא גופא ליכא איסור תורה דהוי ג"כ ספק דלא איקבע איסורא אבל למילף בהיקשא אי דרשא גמורה היא ליכא למימר בהא כיון דאינה צריכה להביא קרבן מה"ת ויש לומר בזה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהיינו טעמא דמחמרינן באכילת חטאת העוף משום דספק מליקה אסור מה"ת דהאיכא חזקת נבילה אבל בחולין בעזרה אין כאן חזקה כ"כ דאי הוי חזקה בזה אמאי הוי מחייבי רבנן אשם תלוי על שחיטתו בחוץ כיון דאיכא חזקת חולין ולכ"ע ספק כי האי מותר מה"ת אלא ש"מ דלאו חזקה היא ובספק יולדת אפילו לדידן יש לומר דמה"ת שריא באכילת קדשים דהאיכא חזקת טהרה והדברים ארוכים בזה:

ומלשון הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' שגגות שכתב יראה לי דעל ספק טומאת מקדש אינו מביא קרבן מספק דלא נאמרה חטאת ספק אלא כדי להכשירה בקדשים מדבריו ז"ל נראה דהבאת חטאת התירו הוא משום דספק הוא ולא הקילו אלא כדי להכשירו בקדשים אבל לא בטומאת מקדש ולפ"ז הא דאמרינן לקמן דנזיר טמא מייתי חטאת העוף מספק היינו דוקא למ"ד דאינו מונה נזירות טהרה עד שיביא חטאתו אבל למ"ד דמונה מיד בשמיני וא"כ אמאי יביא חטאת העוף כלל כיון דלא מעכבא בנזירות טהרה אלא דיש לדקדק קצת מהא דתנן בכריתות האשה שיש עליה חמש לידות ספק מביאה על האחת ואין השאר עליה חובה משמע דאם תרצה להביא על כולן הרשות בידה ואמאי כיון דאינה צריכה להכשירה בקדשים ועי' בזה בתוס' חדשים בכריתות פ"א ופרק בתרא מש"כ בזה:

ודרך אגב יש לדקדק למאן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת אמאי פטר רחמנא עוף קדשים בחוץ במליקה כיון דאין שחיטה לעוף מה לי שחיטה מה לי מליקה וצ"ל מזה הדבר דריש לגז"ש ואו אשר ישחט למקוטרי חוץ כדאיתא בזבחים פרק השוחט והמעלה וי"ל בזה אליבא דר"ל דב"ש וב"ה דפליגי בתוספתא ובירושלמי אי מדיר את בנו בנזיר ב"ש ס"ל דאינו מדיר הוא משום דאזלי לטעמייהו דזה הדבר איצטריך למעט המולק וא"כ ע"כ יש שחיטה לעוף ואינו יכול להדיר את בנו אבל ב"ה דדרשי זה הדבר לגז"ש ס"ל דאין שחיטה לעוף ומש"ה מדיר בנו בנזיר אלא דר"מ הוא דאמר הכי בירושלמי דב"ש וב"ה פליגי בזה ור"מ הא ס"ל חולין בעזרה דאורייתא וא"כ מ"ט דב"ה דאמרי דמדיר את בנו בנזיר ודו"ק:

ע"ב גמרא עד מתי את מדיר בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות ר"י בר"י אומר עד שיגיע לעונת נדרים ע"ש. ומכולהו אוקימתא דהש"ס משמע דלמ"ד מופלא הסמוך לאיש מה"ת ודאי אינו יכול להדירו אלא עד עונת נדרים והרמב"ם ז"ל פסק דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא ואפ"ה נראה דפסק כרבי שכתב דיכול להדירו עד שיגדיל ויעשה איש וכן הלח"מ ז"ל עמד ע"ז בפ"ב מה"נ והנה להרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' נדרים שיטה אחרת בפי' עונת נדרים ותרי גווני איכא בזה בשנת י"ב צריך שידע לשם מי הוא מקדיש ובשנת י"ג ויום אחד נדרו נדר בכל גוונא אפילו אינו יודע לשם מי הקדיש ואפי' לא הביא ב' שערות וזה הוא עיקר עונת נדרים ונראה דמפרש הכי לישנא דמופלא הסמוך לאיש היינו שנת י"ד דסמוך הוא לאישות דיכול להביא ב' שערות בכל רגע אבל מופלא דשנת י"ב ויום אחד לא זהו עיקר עונת נדרים האמור בכל הש"ס ובעינן בזה יודע לשם מי הקדיש דוקא וא"כ היה אפשר לומר דהכא פליגי בעונת נדרים דשנת י"ב והיינו דמסקינן הכא דכ"ע ס"ל דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ואנן קי"ל דהוי מה"ת כר"י ור"ל בנדה ועיין בש"מ אלא דהכא מיירי במופלא דשנת י"ב ובהא לכ"ע דרבנן ור"י ור"ל במופלא דשנת י"ג מיירי והיינו דכתב הרמב"ם ז"ל הכא עד שיגדיל ויעשה איש היינו שיהיה בן י"ג ולא הביא שערות דמופלא זה הוא מה"ת אלא דלא נראה לחלק בדין מופלא הסמוך לאיש ואי דרבנן תרווייהו דרבנן ואי מה"ת תרווייהו מה"ת כדמשמע פשטא דתלמודא בנדה פרק יוצא דופן ועוד דגם זה אינו נראה דפליגי הכא במופלא דשנת י"ב לחוד אלא משמע דבעיקר עונת נדרים פליגי היינו בשנת י"ג שלא הביא שערות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא בפירוש המשנה במתניתין דעונת נדרים דהכא היינו בשנת י"ג שלא הביא ב' שערות ע"כ נראה דודאי למאי דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש מה"ת בין מופלא דשנת י"ב בין מופלא דשנת י"ג הוא מה"ת ומהאי טעמא יש לומר דיצא לו להרמב"ם ז"ל לחלק בינייהו דבמופלא דשנת י"ג לא בעינן שידע להפלות משום דאי נימא דבכה"ג ג"כ צריך שידע להפלות א"כ בשנת י"ב אמאי נדרו נדר מה"ת והעובר על נדרו לוקה דלמא לא יביא ב' שערות וא"כ אין שנה זו שנה שלפני גדלות ואין זה סמוך לאיש והתוס' ז"ל בנדה כתבו דסמכינן בזה אחזקה דרבא דהביאה סימנים וכבר כתבתי בזה בחידושי ביבמות דלא סמכינן בזה בכל דוכתי אלא לחומרא והיכי מלקינן אחזקה זו אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש דשנת י"ג הוא עונת נדרים בכל גווני אפילו אינו יודע להפלות ואתרבי נמי שנה שלפניה היכא דיודע להפלות ויש ליישב בזה קושית המל"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' נדרים דבפ' יוצא דופן משמע דכל שלא הביא ב' שערות נדריו נבדקין אי יודע להפלות. והוא ז"ל כתב דאחר שנת י"ג אין צריך בדיקה ולפי הנ"ל י"ל דסוגיא דיוצא דופן אזלא למ"ד מופלא הסמוך לאיש מדרבנן (אלא דהתם פריך לר' יוחנן דאמר תוך זמן כלאחר זמן ור"י ס"ל דמופלא הסמוך לאיש מה"ת כדאיתא התם בנדה) וא"כ הוי נדרים ככל המצות ומה"ת דוקא שיביא ב' שערות. מש"ה אין לחלק בין שנת י"ב לשנת י"ג ובתרווייהו בעינן שידע להפלות אבל למ"ד מופלא הסמוך לאיש מה"ת ע"כ צריך לחלק בינייהו וכו' ואחר שנת י"ג אפילו לא הביא ב' שערות נדרו נדר אפילו אינו יודע להפלות והא דפליגי הכא רבי ור"י בר"י בעונת נדרים היינו דוקא עונת נדרים של אחר שנת י"ג דאז נדרו נדר בכל גווני ומש"ה ס"ל לר"י בר"י דאין האב מדירו עוד אבל לפני שנת י"ג מודה נמי ר"י בר"י דיכול להדירו כיון דלאו בכל גווני נדרו נדר אלא אם יודע להפלות א"כ לא יצא עדיין מרשות האב והאב מדירו והרמב"ם ז"ל פסק כר"י בר"י דעד שיגדיל ויעשה איש יכול להדירו היינו עד אחר שנת י"ג אלא דלשון הרמב"ם ז"ל עד שיגדיל ויעשה איש דחוק לפ"ז וכ"כ בפי' המשנה דיכול להדירו עד שיביא ב' שערות. ובאמת קשיא לי לשיטתו ז"ל מ"ט דרבי דאמר עד שיביא ב' שערות ואי מדיר לבנו בעונת נדרים עביד הקפה ומקריב קרבנות ואמאי לא חיישינן שמא הביא שערות ונשרו וגדול הוא ולאו נזיר הוא דהא קיי"ל חיישינן שמא נשרו כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' גירושין וכן יש לדקדק מהא דאיבעי לן בתמורה אי מופלא הסמוך לאיש עושה תמורה אי לא ואמאי לא מחזקינן ליה בספק גדול ותמורתו קדושה מספק שמא גדול הוא:

והתוס' ז"ל בנדה כתבו דסמכינן אחזקה דרבא וכמו שכתבתי לעיל ולדידהו ודאי תיקשי מ"ט דרבי דאמר דיכול להדירו עד שיביא ב' שערות כיון דמה"ת בחזקת גדול הוא מחמת חזקה דרבא ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:

והך פלוגתא דרבי ור"י בר פי' רש"י ותוס' ז"ל דפליגי אי יכול להדירו כשהגיע לעונת נדרים ובירושלמי משמע דפליגי עד מתי נמשך הדרת אביו אם הדירו מרחם או בקטנותו ורבי אומר דעד שיביא שתי שערות יכול להדירו היינו דחל הדרת אביו עד שיביא ב' שערות אבל משיביא ב' שערות בטלה נזירות אביו ור"י בר"י אומר דמשהגיע לעונת נדרים בטלה נזירות האב אבל לכתחלה להדירו הכל מודים דמשהגיע לעונת נדרים אינו מדירו עוד ע"ש דמבואר הכי להדיא ועיין מה שפירש הפ"מ ז"ל והוא דחוק וי"ל דהרמב"ם ז"ל נמי בהכי מפרש לה עד מתי יכול להדירו היינו דעד מתי תמשוך נזירות אביו ומש"ה כתב עד שיגדיל ויעשה איש דאע"ג דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש מן התורה מ"מ לא מבטלי נזירות אביו שהדירו מקודם וכן משמע נמי מדברי התוס' ז"ל במתני' דבהא פליגי רבי ור"י בר"י אבל לקמן בשמעתין כתבו התוס' ז"ל דבהא כ"ע מודו דעונת נדרים אינה מבטלת נזירות אביו ושם יתבאר:

תוס' בד"ה ואב"א כ"ע כדי לחנכו ע"ש שהקשו לרבי הא ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ותי' דמייתי חטאת העוף ואינו נאכל ולפי הך סוגיא דלעיל דף י"ח ע"ב דרבי ס"ל דמתחיל ומונה מיד ואין הקרבנות מעכבות הנזירות טהרה א"א להביא חטאת העוף ספק כיון דאינו נצרך להכשירו וכמש"כ לעיל אלא די"ל דלרבי באמת לא תיקשי מאכילת כהן מליקה דבאמת אינו מביא קרבנות טומאה כלל כיון דאינו מעכבת נזירות טהרה:

גמרא מעשה בר' חנינא כו' והיה ר"ג בודקו לידע אם הביא סימנים רבי יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים כו' ונראה מדברי התוס' ז"ל דהבדיקה היה לר"י אם יודע להפלות דאם אינו יודע להפלות עדיין קטן הוא וא"כ הא דאמר ר"י עד שיגיע לעונת נדרים אין הדבר תלוי בזמן אלא בהפלאה וא"כ אשכחנא גווני דמודה ר"י בר"י לרבי דיכול להדירו עד שיביא שתי שערות כגון אם אינו יודע להפלות וניתנו הדברים לשיעורין והיה נראה דבזמן הדבר תלוי כיון שהגיע לזמן שראוי לנדרים שוב אין האב מדירו ולא מיבעי למ"ד כדי לחנכו במצות לא תיקנו אלא כ"ז שאינו ראוי לנדרים כלל אלא אפי' למ"ד הלכה היא בנזיר ג"כ לא