קרן אורה נזיר סד

אבל עוף די בסימן אחד ומה שהקשיתי מהא דאמר ר"י בר"י דבחטאת העוף איכא שני איסורין יתבאר לקמן:

ולפי מה שכתבו התוס' ז"ל בפ' כיסוי הדם לחד פירושא דר"ש ס"ל דחיה שנשחטה בעזרה מדרבנן הוא הוי מצי הש"ס למימר הכא דריב"ח ס"ל כר"ש דבעוף נמי ליכא משום חולין בעזרה דהא משמע בקדושין דחיה מסתבר יותר למיסר מעוף וכיון דחיה מדרבנן כ"ש עוף אלא די"ל דעוף הראוי לקרבן כמו תורים ובני יונה מסתבר יותר למיסר חולין בעזרה מחיה דלא חזיא כלל לקרבן אע"ג דלא משמע הכי מפרש"י שם ועוד דע"כ צ"ל דריב"ח ס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא משחיטת קרבנות טהרה וכו':

ועיין בש"מ שכתב דבשר אשם והלחם אכיל ליה ע"י פדיון דאין עליהם אלא קדושת פה ולא הבנתי דהא מה"ת חולין גמורים הם ואין עליהם שום קדושה ואין קדושת פה שייך בזה עוד כתב שם בשם הר"ר עזריאל בד"ה חולין כו' דעולת העוף של נזיר טמא מעלה לשם עצים וגם זה אינו מובן אמאי לא יעלה אותה לשם נדבה ואפי' לר' ישמעאל לעיל דעולה לאו דורון הוא מ"מ הכא בתחלתה באה לנדבה ודו"ק:

שם ר"י בר"י אומר מנין לחטאת העוף שבאה על הספק שאינה נאכלת עיין בש"מ שכתב דתרתי קאמר מנין שהיא באה ומנין שאינה נאכלת ועיין בא"מ:

תוס' בד"ה לזכר ולנקבה דבריהם ז"ל מגומגמים אבל מ"ש ונראה לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה כו' כן הוא הנכון וכ"כ בש"מ ומה שהגיה בא"מ דמיירי בזב שמביא על הזיבה אינו מובן ע"ש:

ע"ב גמ' מאי ב' איסורין לאו נבילה וחולין בעזרה מתקיף לה רב אחא כו' ודלמא משום דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן והקשו התוס' ז"ל אי ההקש דרשא גמורה ומה"ת מחוייבת להביא חטאת א"כ איזה תשובה היא זו על ההיקש מאיסור דרבנן וכתבו דבאמת מה"ת נאכל אלא דרבנן החמירו שלא לאכול משמע דלמ"ד יש שחיטה לעוף וחב"ע מה"ת א"ש דאינו נאכל מה"ת דלענין זה לא הוקש כיון דאיכא תרי איסורי ויש לדקדק לרב אחא דבעי למימר דהני איסורי מדרבנן הוא א"כ למה לי הקישא כלל הא בלא"ה ידעינן דיכול להביא מספק כיון דלית בזה שום איסור מה"ת ואי ילפינן מהיקש דמחויבת להביא חטאת מספק ז"א דהא באמת ליכא חיובא עליה אלא מביאה להכשיר בקדשים ועל ה' ספק לידות אינה מביאה אלא על אחת כדאיתא בסוף פרק קמא דכריתות דלטבילות מדמינן לה ולהכשיר בקדשים ממילא ידעינן דמביאה כיון דליכא בזה איסור תורה:

ועוד קשה לי לר"ל דאמר דחולין בעזרה לאו דאורייתא וא"כ למה חייבה התורה על ספק חלב אשם תלוי ואמאי לא יביא חטאת מספק דאי חלב אכל שפיר מכפר ליה ואי שומן אכל חולין הוא ומותר לשחוט בעזרה מה"ת ולמ"ד דחטאת אינו מכפר בלא ידיעה ודאית א"ש אבל למ"ד בכריתות דשנים מביאים חטאת אחת בשותפות א"כ אפילו יחיד יביא חטאת על הספק ואם חלב אכל יהיה חטאת ואם לאו יהיה חולין וכן יקשה מספק מעילה דס"ל לרבנן דאינו מביא אשם תלוי וילפי מגז"ש דמצות מצות כדאיתא בסוף כריתות ואמאי לא יביא אשם ויתנה אם מעל הרי הוא אשם ואם לאו הרי הוא חולין דאשם לכ"ע לא בעי ידיעה בתחלה אלא דלא על ר"ל לחודיה הוא דאיכא לאקשויי הכי אלא לר' יהודה דס"ל ג"כ חולין בעזרה לאו דאורייתא ג"כ קשה כו' מהא דחייביה רחמנא באשם תלוי ולא מייתי חטאת על תנאי דחולין אלא די"ל דר' יהודה ס"ל דחטאת בעי ידיעה בתחלה:

והיה נראה דלמאי דבעינן למימר דר"י בר"י ס"ל דליכא אלא איסורא דרבנן באמת הך הקישא אסמכתא בעלמא הוא ובלא"ה יכולה להביא חטאת העוף מספק להכשירה בקדשים ולהתנות בחולין אבל אי ס"ל לר"י בר"י דהכל אסור מה"ת ודאי נראה דדרשה גמורה היא וכמו שכתבו התוס' דאל"ה הא איכא איסור חולין בעזרה דמליקה הוי כשחיטה אבל כבר כתבתי לעיל דלמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ליכא במליקה משום חולין בעזרה דהוי כנוחר ומעקר וא"כ לדידן נמי תיקשי למה לי הקישא לזה הא מסברא בעלמא ג"כ מביאה חטאת העוף ע"ת בחולין ואין כאן שום איסור וכן מוכח מדברי הש"ס בכריתות דף כ"ו ע"ב בהא דאמרינן התם אם נודע לה משנמלקה דלא ילדה בדין הוא דמותר בהנאה ותקבר מדרבנן אלמא דלית בה משום חולין בעזרה דאל"ה אסורה בהנאה משום חולין בעזרה וכ"כ רש"י ז"ל שם להדיא דמשום חולין בעזרה ליכא דלא אסרה תורה אלא שחיטה ולא מליקה וכוונתו כו' דמליקת חולין לאו שחיטה היא כלל אלא כנותר ומעקר ובדף ז' ע"ב שם במשנה נראה מדברי רש"י ז"ל שהוא כמסתפק אי מקרא ילפינן דמביאה חטאת העוף ספק או מסברא בעלמא וכו' כיון דליכא במליקתה משום חולין בעזרה אלא דמה שכתב שם ומשום חולין על המזבח ליכא כיון דאין למזבח אלא דמה . לא חשיבא אכילה משמע דהקרבת אימורין איכא איסורא טפי להקריב חולין ע"ג המזבח ולא ידענא לחלק בין דם לאימורים ואי איכא איסור תורה בהעלאת חולין ע"ג המזבח בדם נמי איכא איסורא ואי לאו באימורים נמי ליכא איסור ומפני זה התוס' ז"ל לשיטתייהו דנראה מדבריהם ז"ל דאיכא איסור תורה בהעלאת חולין ע"ג המזבח וכש"כ לעיל דנותן הדם לשם מים ע"כ צ"ל דדרשא גמורה היא דאל"ה היכי מזה הדם ע"ג המזבח דליכא למימר דמעלה לשם מים דא"כ אינו מכשירה לאכול בקדשים אם לא דיתנה גם בהא אם יולדת היא יהיה הדם לשם הזייתה ואם לאו יהיה לשם מים:

אך כבר כתבתי דמדברי ר"י בר"י גופא משמע דאיכא הכא תרי איסורי חולין בעזרה ונבילה הרי מבואר דאע"ג דחולין היא איכא במליקתה משום חולין בעזרה ודלא כמבואר בדברי הירושלמי לעיל וכדמשמע נמי בשמעתין בכריתות שהבאתי לעיל דאין לומר דאיסור חולין בעזרה דר"י בר"י הוא משום הזאת הדם על המזבח והדם פסול הוא דשל נבילה הוא דהא איסור זה לא שייך לענין אכילה וכן יקשה כנ"ל על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מח"כ שכתב שם הלכה ז' שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצא אותו חטאת חולין בעזרה ואסור בהנאה ואם חולין היא הא לא הוי חולין בעזרה ואינה אסורה בהנאה וכדמוכח משמעתא דכריתות הנ"ל ועיין בשער המלך ז"ל בפ"ב מהלכות שחיטה שעמד ע"ז ג"כ ונראה לומר בזה דר"י בר"י יליף נקבה מזכר דמביאה ג"כ על הספק ולענין אכילה פריך לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד היינו חולין בעזרה משמע דאשם תלוי ג"כ ספק הוא ובאמת נראה דאשם תלוי ודאי קרבן הוא ויש בו קדושה גמורה למעול בו כיון דחייביה רחמנא בהכי וע"כ צ"ל דהכי קאמר כיון דאי שומן אכל הרי הוא חולין גמורים הרי דהתירה לו התורה איסור אחד אע"ג דבאמת לא עביד איסורא בזה וה"נ ילפינן דמחויבת להביא חטאת העוף על ספק זיבה ובזה הותר לו ג"כ איסור אחד חולין בעזרה ואין זה בכלל נוחר ומעקר כיון דמצותו בהכי ומ"מ יש בו חשש חולין בעזרה דשמא לאו זבה היא אבל להתיר לה לאכילה איכא ב' איסורים איסור נבילה ג"כ אבל היכא דנודע לה באמת אחר מליקה דחולין הם היינו שנודע לה שלא ילדה או דלאו זבה היא ודאי הוי חולין גמורים ולא נאסרה בהנאה מחמת חולין בעזרה דודאי לאו שחיטה היא וכמו שכתב רש"י ז"ל בכריתות ועפ"ז יש לפרש גם דברי הרמב"ם ז"ל דמש"כ דנמצא אותו החטאת חולין בעזרה לאו היינו טעמא דנשרפת דהא חולין בעזרה בקבורה היא אלא מהאי טעמא הוא דאינה נאכלת וכן ר"י בר"י ס"ל דאיכא הכא תרי איסורי והא דנשרפת הוא משום דהוי פסולי המוקדשים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' שגגות ולפ"ז בין אשם תלוי בין חטאת העוף הבא על הספק קדושתן ודאי היא אם לא יודע להם דשומן אכל או שלא ילדה כיון דמה"ת מחויבים להביאן ואי שימש זר או בטומאה בעבודתן לוקה ולאו קדושת ספק יש בהם:

אלא דמהא דפליגי ר"מ ורבנן בשוחט אשם תלוי בחוץ דר"מ מחייב ורבנן פטרי משמע דאין בו אלא קדושת ספק דאל"ה אמאי פטרי ליה רבנן מחטאת וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהל' מעה"ק דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק ששחטן בחוץ פטור וכרבנן דכריתות וכבר כתבנו בזה במקום אחר ועיי"ש בדברי הראב"ד ז"ל שהביא דברי התוספתא לחלק בין אשם תלוי לחטאת העוף דעל חטאת העוף בחוץ חייב א"ת. ועל אשם תלוי בחוץ חייב חטאת ע"ש מש"כ בטעם הדבר ולא משמע הכי מדברי ר"י בר"י דיליף חטאת העוף הבא על הספק מאשם תלוי. ואי באשם תלוי הוי קדושה ודאית ובחטאת העוף אין בו אלא קדושת ספק היכי ילפינן מהדדי וכן משמע מהא דאמרי ליה רבנן לר"י חמץ מנותר דבשריפה אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק לדבריך יוכיחו שהם בבל תותירו ואתה אומר בקבורה ואי נימא דאין בהן אלא קדושת ספק אין כאן פרכא כיון דספק חולין הם אינן בבל תותירו ולא בשריפה ועוד דר"י יליף מקרא דבקבורה הם כמו שכתב התוס' ז"ל שם מכי קודש הם ואי קדושת ספק הם איצטריך קרא לספיקא ועיין רש"י ז"ל בסוף תמורה דמשמע מדבריו ז"ל דלא אמר ר' יהודה יקבר אלא אם נודע לו שלא אכל חלב או שלא ילדה ולא משמע כן בפסחים אלא בכל פסול שנולד בהם ס"ל לר"י דיקבר:

אך מהא דממעט להו ר"י מקרא דכי קודש הם משמע דס"ל דאין קדושתן ודאי ומש"ה לא נאמר בהם מצות שריפה והיינו דממעט בהדייהו חולין בעזרה ג"כ דהני נמי מהאי טעמא אימעיטו דספק חולין הם ולא תיקשי קרא למה לי לספק דהא איצטריך קרא לחולין עצמן והתוס' ז"ל שם בפסחים דף כ"ב הקשו למה ליה קרא לר"י למעט חולין בעזרה כיון דס"ל לאו דאורייתא וי"ל דהספרא ס"ל לדרשא דר"מ בקדושין מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור דלהך דרשא שמעינן שפיר איסור הנאה בחולין שנשחטו בעזרה ואיצטריך למעוטי משריפה דה"א דנילף ג"כ לשריפה ותלמודין שם בפסחים לא בעי