קרן אורה נזיר נו

וממילא ימותו כיון דלא חזיין להקרבה וצ"ל כדמשני הש"ס לקמן בהא דפריך מולד חטאת דה"א דוולדי קדשים ימותו בביה"ב והיינו ע"כ מסברא בעלמא כיון דלאו עיקר קדושה מסברא לא הוי קרבי אלא ימותו ת"ל ועשית עולותיך כו' דקרבי ובתמורה איכא מ"ד דלא דריש לקרא דרק קדשיך לולדי קדשים ויליף ולדי קדשים ותמורה מקרא דאם זכר ולהך דרשא תיקשי למה לי קרא לולד ותמורת עולה ושלמים דקרבי הא שמעינן לה מדאתמר הלכתא בולד ותמורת חטאת דימותו ש"מ דשאר ולדות קרבי דאי לאו הכי למה לי הלכתא בחטאת ובשלמא לולד עולה ושלמים י"ל דאיצטריך קרא דלא הוי חולין לגמרי אבל לתמורה למה לי קרא (ועוד דהא מסקינן התם דתנא דבי ר"י נמי ס"ל דרשא דאם זכר אלא דלא ילפינן מינה אלא ולדי תמימים ואיצטריך ליה קרא דרק קדשיך לולד בע"מ. וא"כ תיקשי לכולהו למה לי קרא לולדי תמימים ולא ילפינן מדאתמר הלכתא בולד ותמורת חטאת דימותו ש"מ דשאר ולדות קרבי) ועוד דאמרינן התם דמאן דיליף מקרא דרק קדשיך כו' ס"ל נמי לקרא דאם זכר למילף דאפילו ולד בע"מ ג"כ קרב ולפ"ז ג"כ יש לדקדק א"כ היכי בעי למימר דיעלם לבהי"ב בשביל שימותו הא כבר שמעינן מקרא דאם זכר דאפילו ולד בע"מ ג"כ קרב וצ"ל דאי לאו קרא דועשית עולותיך הוי מוקמינן קרא דאם זכר לולדי תמימים דקרב וקרא דרק קדשיך לולד בע"מ ולמילף דיביאם לביהב"ח בשביל שימותו כיון דולד בע"מ הוא אלא דא"כ מאי פריך הש"ס לקמן הא ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה כו' דלמא הלכתא דחטאת הוא בולד תם. דולד תם דעולה ושלמים ודאי קרב אבל ולד בע"מ י"ל דבעולה ושלמים נמי ימותו וע"פ הנ"ל יש ליישב מה שדקדקו התוס' ז"ל לקמן דמסקינן לר"י דרק אתי לעשה וא"כ הלכתא למה לי ולפי הנ"ל א"ש דהך קרא מיירי בבע"מ וא"כ לא שמעינן מקרא אלא ולד ותמורת חטאת בע"מ אבל ולד הם לא מצינן למילף מהכא להכי איצטריך הלכתא ובולד חטאת בלא"ה איצטריך הלכתא לפי מש"כ משמעות דברי התוס' ז"ל סוף תמורה דאי לאו קרא בולדות ה"א דלא קדישי כלל א"כ ממיעוטא דרק לא שמעינן דאזיל למיתה אלא י"ל דבחטאת לא קדוש כלל אך י"ל דלא מסתבר למימר דחטאת יהיה קיל מעולה ושלמים דבהם חלה קדושה על ולדותיהן ובחטאת אין הולד קדוש ובתמורה שם דף י"ז לא משמע כסברת התוס' ז"ל דאיצטריך קרא לולד דקדיש דא"כ היכי בעי למילף התם ולד מתמורה בק"ו כיון דמסברא ולד לא קדיש כלל. אלא ודאי משמע דלהא לא איצטריך ופשיטא דקדישי אלא להקרבה הוא דאיצטריך קרא וכן נראה דהא קדושה איכא למילף מולד בכור ומעשר דקדישי:

ויש לדקדק עוד בשמעתין דמשמע דאי לאו מיעוטא דרק ה"א דולד חטאת נמי קרב ואתי הלכתא דימותו וקרא דרק אתי לעשה א"כ בצבור דלא גמירי הלכתא מקרא נמי לא אימעיט ואמאי אמרי' דחטאת צבור שנתכפרו בעלים לרבנן ירעה ואמאי לא יקרב ואין לומר דממיעוטא דרק אימעיטו כל ולדי חטאת בין דיחיד בין דצבור מהקרבה דא"כ אמאי לא משני הש"ס לקמן דלהכי איצטריך קרא לחטאת צבור דלא קרב דלא אתמר ביה הלכתא ועוד דהא משמע בגמרא דמיעוטא דרק אתי לאשמעינן דימותו דאי לא שמעינן אלא דלא יקרב הוא עצמו ואזלי לנדבה א"כ מאי קאמרינן מפורשין לא מצית אמרת דכבר פסקה תנא דבי ר"י הא לא שמעינן מינה אלא דלא יקרב חטאת אבל לנדבה שפיר אזלי אלא ע"כ ממיעוטא דרק שמעינן דלמיתה אזלי או לים המלח וא"כ לא מיירי הך מיעוטא בקרבן צבור והדק"ל מנ"ל דלא יקרב הוא עצמו אך לפי האמת נראה דממיעוטא דרק לא שמעינן אלא דהוא עצמו לא קרב דהא ממעטינן נמי על תמורת אשם אע"ג דלא אזיל למיתה אלא לנדבה. וכ"כ התוס' ז"ל בשמעתין דמרק לא שמעינן דאזיל למיתה וא"כ י"ל דשפיר אימעוט מרק כל מותרי חטאת אפי' של צבור והא דאמרינן כבר פסקה תנא דבי ר"י ע"כ אהלכתא סמיך אבל בתמורה דף ט"ו משמע דחטאת צבור שנתכפרו בעליה או מתו שפיר קרבה עיי"ש ובתוס' בד"ה וקא קרבה ועי' מש"כ שם בחי' ועיי"ש בד' הנ"ל ע"א דיליף מקרא דחטאת שאבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה דלא יקריב אלא אחת ואזלי לרעיה היינו לנדבה ומנ"ל הא מלתא דהא באשם הוא דגמירי הלכתא דלרעיה אזיל אבל בחטאת מנ"ל היכא דהוא עצמו לא קרב דיפול לנדבה וי"ל דילפינן מקרא דיהוידע הכהן דמותר חטאת יפול לנדבה ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין:

ע"ב קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאי בעשה והקשו התוס' ז"ל דהלכתא למה ליה ותי' דאי מקרא ה"א דיקרבו עולה או שלמים אם ירצה קמ"ל הלכתא דחטאת מתה ותמורת אשם קריבה עולה דוקא ואין דבריהם ז"ל מובנים דמהיכי תיתי למימר דיקרבו שלמים וגם עולה לא שייכא בחטאת דנקבה היא ומחטאת בלא"ה לא תיקשי דאי לאו הלכתא ה"א דיפלו לנדבה ככל שאר מותר חטאת אבל הלכתא דאשם תיקשי למה לי הא בלאו הלכתא ידעינן דמותר אשם רועה ויפול לנדבה מקרא דיהוידע ולשיטת ר"ת ז"ל י"ל דאתי הלכתא דהוא עצמו יקרב עולה אבל לא משמע כן דלפ"ז אתאי הלכתא לקולא ובכל דוכתא משמע דהלכתא לחומרא אתי וי"ל דאי לאו הלכתא לא הוי ממעטינן חטאת מרק אלא הוי מוקמינן למיעוטא דרק לולד בכור ומעשר דילפינן מהם ולא ולדותיהם ואתי מיעוטא דרק לעשה דמהם לא שמעינן עשה כמו מהוא דגבי אשם דכתבו התוס' ז"ל דלא שמעינן עשה מינה אבל השתא דאתמר הלכתא מוקמינן מיעוטא דרק גם אחטאת ואשם לעשה אלא דק"ק לפ"ז אמאי לא קאמר ר"י נמי יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל רק דהא בדידהו ג"כ איצטריך לעשה וכנ"ל וכ"ש לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תמורה דולד ותמורת בכור ומעשר ילפינן מלה' הוא הוי ממש דומיא דאשם דמהוא לא שמעינן עשה ועי' בלח"מ ז"ל שם שתמה על הרמב"ם ז"ל שלא כתב לדרשא דהם ובריש תמורה מבואר כדברי הרמב"ם ז"ל דעיקר דרשה מלה' הוא ע"ש ובתמורה דף כ"א משמע דאיכא עשה בתמורת בכור ומעשר גבי הא דמיבעי ליה התם מטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו ומדמי לה התם לתשיעי של מעשר כי היכי דהתם אימעיט מהעשירי ולא תשיעי ה"נ הם קריבים ואין תמורתן קריבה והשתא אי נימא דבתמורת בכור ומעשר ליכא עשה א"כ היכי מדמה לה לתשיעי של מעשר דעשירי ולא תשיעי ודאי עשה הוא:

ובאותו ענין קשיא לי משמעתין דאמרינן דלר"י אתי מיעוטא דרק לעבור בעשה אם הקריבו קשה על דברי התוס' ז"ל שם בתמורה דף הנ"ל ע"ב בד"ה ממקום שכתב דר' ישמעאל יליף דבכור ומעשר אין באין לכתחלה מח"ל ואם באו תמימים יקרבו מדרשא דספרי דדריש רק קדשיך אשר יהיו לך דמביאין קדשים בח"ל. יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל רק ומיעוטא דרק אינו אלא לכתחלה דכתיב תשא ובאת ע"ש וקשיא לי תרתי חדא דהא ר"י דריש האי קרא לולדות קדשים ועוד דהכא מוכח מיעוטא הוא אפילו דיעבד ועובר בעשה ולזה י"ל דדוקא הכא הוא דאמרינן דמרק שמעינן עשה דלכתחלה בלא"ה שמעינן מהלכתא ומיושב בזה קושית התוס' ז"ל הלכתא למה לי ולפי הנ"ל ניחא דאי לאו הלכתא לא הוי שמעינן מרק ג"כ אלא לכתחלה אבל קושיא קמייתא ודאי תיקשי הא ר"י דריש להאי קרא לולדות קדשים וי"ל דר' ישמעאל לחוד ותנא דבי ר' ישמעאל לחוד כדאשכחן בכמה דוכתי. ודו"ק:

שם ואי אקרביה לא ליחייב ולא כלום כו' הקשה בא"מ מהא דאמרינן בבכורות דף ט"ו. דאת זה לא תאכלו ממפריסי הפרסה אתי לחטאות המתות. ופריך התם נמי הא הלכתא היא ומשני אי מהלכתא ה"א היכא דעביד איקרי ואכיל איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל דאיכא לאו וכיון דאיכא לאו באכילתן ממילא שמעינן דאסור להקריבן דכתיב ממשקה ישראל ונראה דאי לאו דכתב רחמנא מיעוטא דרק דאיכא עשה בהקרבתן וה"א דליכא איסורא בהקרבתן ממילא ליכא לאוקמי לקרא דממפריסי הפרסה לחטאות המתות דבלא"ה איכא לאו דמעילה כיון דליכא איסור בהקרבתן הוי בכלל קדשי ה' אבל השתא דכתב רחמנא רק דאיכא איסורא בהקרבתן א"כ מעילה לית בהו אלא איסורא בעלמא וכדתנן בהו לא נהנין ולא מועלין מש"ה איצטריך קרא דממפריסי הפרסה דאיכא לאו באכילתן ולפ"ז לא איצטריך האי קרא אלא לחטאות המתות אבל לאשם דרועה הוא לא איצטריך קרא דהא אית ביה לאו דמעילה אלא דלפ"ז לא א"ש הא דקאמר התם דאי מקרא ה"א דלרעי' ואי לרעי' למה לי קרא דממפריסי הפרסה הא בלא"ה קאי עליה בלאו דמעילה ובלא"ה יש לדקדק ג"כ התם דאי לאו הלכתא מנ"ל לאוקמי קרא דממפריסי הפרסה בהני חטאות ולא בשאר קדשים ומנ"ל לחלק בין ולד חטאת לשאר ולדי קדשים דבלא הלכתא ה"א דקרבי ככל הקדשים וצ"ל דסמיך אמיעוטא דרק וכמו שכתבו התוס' ז"ל הכא דהלכתא איצטריך למיתה והיינו משום דמסברא בעלמא ג"כ ממעטינן להו לאלו החטאות ממיעוטא דרק משום דחטאת לא בא בנדבה וכמו שכתב רש"י ז"ל התם בבכורות לענין תמורת אשם דמסברא לא קריב כיון דאינו בא בנדבה והא דאמר בברייתא יכול כל הקדשים כן היינו דבלא שום מיעוט לא הוי פסלינן להו מהקרבה אבל כיון דאיכא מיעוטא מסתברא לאוקמי עלייהו גם בלא הלכתא ועדיין צ"ע בדברים אלו ולקמן בשמעתין יתבאר עוד דאיכא תנאי דלא ס"ל הך דרשא דרק קדשיך לולדות ותמורת קדשים וי"ל דברייתא דבכורות אתיא כוותייהו:

תוס' בד"ה ר"ע אומר כו' וא"ת לישני כו' דאיצטריך לעשה ותי' דהוא לא משמע עשה וכבר כתבתי לעיל להוכיח מולד מעשר דהוא נמי משמע עשה ועיין בש"מ מ"ש בזה ולדבריו יש לחלק קצת בין הוא דאשם להוא דבכור ומעשר אך הקשו עוד לפ"ז דהוא לא משמע עשה א"כ מאי קאמר ר"ע לר"י דאינו צריך הא איצטריך מיעוטא דרק לעשה ותי' דר"ע טעי במלתיה דר"י וס"ד דר"י לא ס"ל הלכתא כלל ולא דריש רק לעשה אלא לאשמעינן דלא קרב ולזה קאמר דלא צריך לאשמעינן דלא קרב דמהוא דגבי אשם שמעינן לה כיון דהלכתא לא ס"ל מסתברא לאוקמי מיעוטא דהוא לגופיה דאין תמורתו קריבה אבל לר"ע גופיה ניחא כיון דס"ל הלכתא