קרן אורה נזיר נה

ועיין בזה בתוס' י"ט ז"ל סוף נגעים. וא"כ יש לומר דהכי הכא דלרבנן אין עליה שעבוד עליו אלא צריך להביא בשבילה וליתן לה קרבנותיה במתנה כדי שתקוים מצותא דרחמנא ומש"ה אינה צריכה לכתוב לו פטור על אחר גירושין אבל לר"י דכותבת לו פטור על אחר גירושין ש"מ דס"ל דמשועבד הוא לה והיינו דקאמר רב חסדא הא מני רבנן היא דאינו משועבד לה אלא צריך להקנות לה ועיין תוס' יו"ט שם שכתב דהרמב"ם ז"ל לא כתב להאי דינא והוא מבואר בפ"ו מהלכות שגגות הלכה ו' עיי"ש ועיי"ש בפי' המשנה בנגעים שכתב הטעם משום דאשתו כגופו

ובאמת לפי פשטא דשמעתין הכא דלרבנן אינו משועבד לה כלל וא"כ אשה אינה מביאה קרבנות חובתה דמשלה אין לה דמה שקנתה אשה כו' ובעלה אינו מחויב ליתן לה קרבנותיה וזה לא מסתבר ובערכין אמרינן דחייבי עולות ג"כ פעמים אין ממשכנין כגון עולת יולדת משום דמעכבא כפרה ולכאורה בכה"ג דע"פ רוב בעל מביא בשבילה וא"כ אמאי אין ממשכנים אותו וכן בחייבי חטאות ואשמות כה"ג דאם נתחייבה האשה בהם ועל הבעל להביאם אמאי לא ימשכנו אותו דהא לא שייך גביה הך טעמא דמעכבא כפרה וי"ל כיון דאשתו כגופו כיון דלדידה מעכבא כפרה גם הוא לא פשע בהו וכן הוא בעולת יולדת למאי דס"ד התם דאין ממשכנים ועיין בר"ש סוף נגעים דס"ל דחטאות ואשמות שלה אינו מחויב הבעל בשבילה ועיין מש"כ בזה בנדרים שם

וכן מצינו בעבד ושפחה לענין פסח דחייב הרב לזכות אותן ולמנותן עמו על פסחו כיון דהם מצווים בפסח וה"נ דכוותיה באשה בכל קרבנות חובותיה ולפי מאי דקיי"ל דבעינן מצה שלו משום דגמרינן לה מחלה א"כ באשה לכאורה צריך בעלה לאקנויי לה כזית מצה שיהיה שלה וי"ל כיון דמשועבד לה במזונותיה כל מה שאוכלת הוי דידה ודו"ק

ע"ב רש"י בד"ה רבא אמר כו' דאמר לה אם תהא לשום כפרה תהא בהמה שלך. ולכאורה אם אמר הכי בפירוש אם תהא צריכה לכפרה הוי מלתא דפשיטא דלאחר הפרה תצא ותרעה בעדר כיון דלא צריכה לכפרה אלא נראה דאפילו אקני לה סתם לכפרתה אמרינן דלא אקני לה אלא אם היא צריכה לכפרה והתוס' ז"ל כתבו דאם נתן לה עתה לקרבנות נזיר הוי קיום ואינו יכול להפר ואין זה מוכרח כ"כ דהוי קיים דהא אילו אמר לה יפה עשית לא הוי קיום לחד מ"ד בירושלמי וכמו שהבאתי לעיל ונהי דבתלמודין בנדרים אמרינן דיפה עשית הוי קיום מ"מ מה שנתן לה לקרבנות אינו מוכרח כ"כ דליהוי קיום ומטעם זה כתבו התוס' ז"ל דאמר לה קודם לכן אם תצטרכי כו' וכן הוא כוונת רש"י ז"ל

גמרא שקימצה מעיסתה כו' עיין ש"מ שכתב דהוה מצי לאוקמי דהבעל נתן לה בין צריכי אי לא צריכי וכן בכל המקומות בש"ס שהקשו כנ"ל הוי מצי לאוקמי הכי וק"ל ומש"כ רש"י ז"ל דהא דקאמר ואי בעית אימא היינו משום דפליג על הא דקימצה מעיסתה וס"ל דזה נמי לבעל. הוא אינו מוכרח. ועיין סנהדרין דף ע"א ובתוס' שם

שם עד דאמרת לי הדא מלתא ד' אילים אין טעונין לחם כו' עי' בירושלמי במתניתין דבעי התם ר' בון שלמים הבאים אחר מיתה טעונין לחם או אין טעונין לחם ופשיט דטעונין ומחלק בין אחר הפרה לאחר מיתה דאחר הפרה לא נראה להטען לחם כו' ע"ש ולא זכיתי להבין הלכה זו דהא תנן בהדיא במתניתין דמעילה דלאחר מיתה נמי אין טעון לחם ומש"כ שם הפני משה לחלק בין תודת חובה לתודת נדבה אין דבריו מובנים דבלאחר כפרה הוא דמחלקינן במנחות כן משום דמרבה בתודות הוא אבל לאחר מיתה אין חילוק ועוד דמשמע דבשלמי חובה איירי מדפריך עלה מלאחר הפרה דמתניתין וצ"ע והא דיליף הכא בשמעתין לאחר כפרה מלאחר מיתה ג"כ צ"ע הא מתניתין היא במנחות פ' התודה דלאחר כפרה אינה טעונה לחם ומה בין שלמי נזיר לשלמי תודה

ותו ליכא והאיכא ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כו' מכאן נמי משמע דלא כדברי התוס' ז"ל בריש מנחות שכתבו דבכל הני ד' טעון זרוע ושלא כמצותו אין טעון זרוע דא"כ מאי פריך ותו ליכא והא זו לא דמי להני דלעיל דבהנך טעון זרוע ובשלא כמצותו אין טעון זרוע וק"ל

דף כה והלא דמי חטאת מעורבים בהם כו' וכתבו התוס' ז"ל בד"ה היו לו מעות סתומים דלא פריך אמתני' דילן משום דמצינן לאוקמי דמיירי באמרה אלו לנזירותי ולפ"ז לא תיקשי והלא דמי חטאת כו' משום דיכולה להביא מכולן עולה משא"כ במשנה דמעילה דתנא מעות סתומים משמע דבא להוסיף היינו דאמר לקרבנות נזירותי דתו אינו יכול להקריב מכולן עולה מדבריהם נראה דאין לחלק בין כשהוא חי דמצי מימלך או לאחר מיתה דלא מצי מימלך אלא אפילו לאחר מיתה יכולין להביא בכולן עולה דאל"ה לא הוי צריכי לדייק מדתנן מעות סתומים דמיירי באלו לקרבנות נזירותי אפילו לנזירות לחוד ג"כ פריך שפיר התם דמיירי לאחר מיתה משא"כ במתני' דמיירי מחיים אלא ודאי לא ניחא להו לחלק בזה

והתוס' ז"ל בהגהה בד"ה יפלו לנדבה כתבו לחלק בין מחיים לאחר מיתה דמחיים שייך למימר שראוין להביא בכולן עולה דמצי מימלך אבל לאחר מיתה לא מצי מימלך ולהך סברא ג"כ א"ש הא דלא פריך ממתניתין משום דמיירי מחיים ואיכא למימר דלהכי יפלו לנדבה משום דכולן ראוין לעולה

ותו כתבו לסברת התוס' בד"ה היו לו לחלק בין אלו לנזירותי ובין אלו לקרבנות נזירותי. ובאלו לנזירותי אפילו לאחר מיתה יכול להביא או כולן עולה או כולן שלמים וכמש"כ בסוף דברי ההגהה והיינו משום דמפרשי הא דתנן לא נהנין ולא מועלין מפני שראוין להביא בכולן שלמים היינו דאין מועלין אפי' בכולן ולא כמשמעות רש"י ז"ל שכ' מפני שראוין להביא בכולן שלמים דבכל מעה ומעה שלהם יכול להביא שלמים אבל כולן אינו יכול להביא ולפ"ז הא דאין מועלין בהם היינו במקצתן אבל בכולן מועלין בהם דהא איכא דמי עולה ג"כ וכ"כ התוי"ט ז"ל במעילה ויש לדקדק לשיטת התוס' ז"ל היכי מצינן לאוקמי הא דיפלו לנדבה במתניתין היינו באומר לנזירותי א"כ אמאי יפלו לנדבה דוקא הא אם ירצה יביא בכולן שלמים וכן יקשה למסקנא דהלכה היא בנזיר שמא לא נאמרה הלכה אלא היכא דאמר אלו לקרבנות נזירותי דדמי כולן מעורבים הם אבל אם אמר לנזירותי יביא איזה שירצה או עולה או שלמים ועל הרמב"ם ז"ל קשה יותר דבפ"ד מהלכות מעילות כתב המפריש מעות לנזירותו אין מועלין בהם מפני שראוי להביא בכולן שלמים משמע דס"ל כשיטת התוס' ז"ל דבמעות סתומים הברירה בידו להקריב איזה שירצה ואח"כ כ' מת יפלו כולן לנדבה ואמאי לא יביא שלמים אם ירצה וצ"ל דס"ל כמש"כ התוס' לחד תירוצא דהיכא דמת לא מצי מימלך וא"ש בזה מש"כ בפ"ט מהלכות נזירות הלכה ו' אלו לחטאתי והשאר לנזירותי יביא בחציין עולה ובחציין שלמים ואינו יכול להביא בכולן שלמים או עולה וכמש"כ התוס' ז"ל משום דהיכא דמת אין יכולין להביא בכולן קרבן אחד אבל מש"כ שם או שהיתה אשה והפר לה בעלה ג"כ תביא בחציין עולה כו' והא היא מצי מימלך ולהביא בכולן שלמים או בכולן עולה ויבואר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד

ויש לדקדק עוד בפירכא דהש"ס והלא דמי חטאת מעורבין בהם ומשמע דמה"ת פריך מדאיצטריך הלכה לזה ואמאי לא נימא דדמי חטאת יבטלו ברוב וי"ל דלא שייך הכא ביטול ברוב משום דדמי שלמים נמי מעורבין בהם ועוד נראה דהכא לא שייך תערובות כלל דאי לאו הלכה היה יכול להקריב שלשתן ממעות הסתומין חטאת עולה ושלמים ומטעם זה אינו מובן מש"כ התוס' ז"ל דיפלו לנדבה דמתניתין הוי מוקמינן באומר אלו לנזירותי ואמאי יפלו לנדבה ולמה לא יקריב מהמעות כל הג' קרבנות ועי' מש"כ בזה המל"מ ז"ל בהל' מעילה בשם הר"י אבועלפיא

דף כה אלא לר"ל כו' מאי אריא סתומים אפי' מפורשים נמי. ע"כ לא פריך אלא אדמי חטאת מפורשים אמאי ילכו לים המלח יפלו לנדבה דאילו עולה ושלמים אפי' מעורבים יביא בחצי עולה כו' וכמש"כ התוס' ז"ל דלא אתמר הלכתא אי קרא אלא בחטאת מעורב וא"כ קשה קצת לפי מאי דלא סליק אדעתין הלכתא דחטאות המתות ולא קרא דר"י א"כ למה לי קרא דלכל נדריהם דמותר חטאת יפלו לנדבה הא כבר שמעינן לה מקרא דיהוידע דכל מותר חטאת לנדבה הוא ובשלמא אסתומים שפיר איצטריך קרא דלא שמעינן מקרא דיהוידע כיון דהכל מעורב חטאת עולה ושלמים אבל לדמי חטאת מפורשין למה לי קרא וי"ל דודאי ידע שפיר מהלכתא דחטאות המתות אלא פריך כיון דכתיב לכל נדריהם נילף מינה דאפילו מפורשים דנדבה כמו מותר חטאת נזיר יהיה לנדבה וכי אתמר הלכתא בחטאות של חובה אבל לא בשל נזיר דהוי כמו חטאת נדבה ומשני דכבר פסקה תנא דבי ר"י דמיעט מרק כל וולדי חטאות אפילו של נדבה וא"ש בזה קושית התוס' ז"ל דלא משני ליה מהלכתא. ולפ"ז הא דפריך לקמן למה לי קרא דרק הא הלכתא היא לא פריך אלא לר"י דלא דריש לקרא דלכל נדריהם דלר"ל איצטריך קרא למעט אפי' ולד חטאת נדבה ודו"ק

רק קדשיך כו' בוולדי קדשים ובתמורתן הכתוב מדבר כו' ונראה דהא דאיצטריך לרבות ולד ותמורה לאו בחד גוונא הוא דולד איצטריך לרבויי דקדוש הוא דאי לאו קרא ה"א דאינו קדוש כלל דאין מועלין בגידולי הקדש. וכ"כ התוס' ז"ל בתמורה דף ל"א ע"ב בד"ה ואפילו ובתמורה לא איצטריך קרא לקדושה דהא כתיב והיה הוא ותמורתו כו' אלא כי איצטריך קרא להביאן לביהב"ח דסד"א דקדישי אבל לא קריבי וכמש"כ התוס' ז"ל בתמורה דף י"ז ע"ב דהוי ילפינן מולד ותמורת בכור ומעשר דאימעיט להו מהם ולא וולדן ולא תמורתן קמ"ל קרא דולד ותמורת עולה ושלמים קדישי וקריבי ולפ"ז קשה הא דתני יכול יעלם לביהב"ח וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו דא"כ למה לי קרא לזה הא בלאו האי קרא נמי הו"א דלא קריבי