קרן אורה נזיר נב

בכולה מלתא מתפיס. ומש"ה אינו יכול להפר לה דקאי בלא יחל דברו:

ומכאן קשה למה שנסתפקו בתוס' ז"ל לעיל אי שייך לא יחל בכה"ג והא הכא ע"כ טעמא משום לא יחל הוא דליכא למימר משום קיום וכמו שכתב הר"ר אליהו ז"ל לעיל דהא קיימינן השתא דמיגז גייז. ואם נאמר דהא דהותר גם הוא כשהותרה היא היינו מכאן ולהבא י"ל דהא כ"ע מודו דשייך בזה לא יחל כיון דכבר התחיל בנזירות אבל לעיל דשלו בטל מעיקרו י"ל דלא שייך בזה לא יחל אבל התוס' ז"ל כתבו דהכא נמי השניה מותרת למפרע דהוי כאומרת בפירוש אם תותר את גם אני אהיה מותרת א"כ הדק"ל אמאי איכא משום בל יחל ויותר תיקשה דהכא לכאורה לכ"ע ליכא משום בל יחל כיון דהוי כמתנה בפירוש כשתותר את גם אני אהיה מותר הרי זה כתנאי בעלמא ואמאי אינו יכול להפר לה דע"כ צ"ל כמ"ש התוס' ז"ל דואני דבעל הוי כמו הריני בעקביך דאשה דעלמא ודעתו שאם יפר לה שיהיה מותר גם הוא הרי הוא כאילו התנה בפירוש כך. שוב ראיתי במשל"מ ז"ל פ"ב מהל' נזירות שהקשה מכאן על דברי התוס' ז"ל לעיל:

ויש עוד לדקדק לפי מש"כ התוס' ז"ל דואני דבעל הוי כמו הריני בעקביך ודעתו כשיפר לה שיהיה גם הוא מותר ובנדרים מסיק הש"ס דואני כמ"ד קיים ליכי לעולם דמי ולא עלה על דעתו להפר וי"ל דס"ד דהש"ס לדמויי ואני דבעל להריני בעקביך והש"ס מדחי לה דואני כקיים לעולם דמי ולא דמי להריני בעקביך. וסלקא שמעתא בהריני בעקביך בבעיא דלא איפשטא והרמב"ם ז"ל לא הביאה ועמד ע"ז המשל"מ ז"ל בפי"ג מהל' נדרים ולדידי ניחא מדבעי הש"ס למיפשט בנדרים מהא דאינו יכול להפר דקיים ליכי שעה הוי הקמה ולא דחי הש"ס דמש"ה אינו יכול להפר דהוי כמו הריני בעקביך ושלו נמי יותר והרי הוא בלא יחל דברו ש"מ דאפילו בהריני בעקביך ג"כ חברתה אסורה ודו"ק:

רש"י בד"ה מי דמי כו' אפילו בצננא מתפיס אפ"ה אסור עכ"ל. ואין זה מובן כדמוכח שמעתא דנדרים דלאחר זריקה לכ"ע אינו מתפיס בו וק"ל:

גמ' ורמינהו הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה וכתבו התוס' ז"ל דפרכא זו אזלא למ"ד דמיעקר עקר וא"כ אמאי יכול להפר את שלה כיון דתלה נדרו בנדרה אבל למ"ד מיגז גייז לאו פרכא היא דנהי דהוי כתולה נדרו בנדרה מ"מ יכול להפר את שלה ושלו קיים כיון דעליה חל הנדר ג"כ אלא דמיגז גייז בהפרתו. ולשיטתם קשה היכי פריך הש"ס סתמא אליבא דמ"ד מיעקר עקר דלמא ס"ל כמ"ד מיגז גייז ולא תיקשה ונהי דברייתא משמע להש"ס דס"ל מיעקר עקר והיינו דתני שניהם אסורים היינו שאינו יכול להפר לה דאל"ה מאי קמ"ל דשניהם אסורים אכתי מנ"ל להקשות דלמא תנא דמתניתין ס"ל כמ"ד מיגז גייז. ומש"ה מיפר את שלה ושלו קיים. ורב יהודה משני הכי לפי שיטתם דברייתא נמי ס"ל כמ"ד מיגז גייז ויכול להפר את שלה והא דתני שניהם אסורים היינו קודם הפרה ולכ"ע הוי כתולה נדרו בנדרה ואביי מחלק בין הריני נזיר ואת דזה הוי כתולה נדרו בנדרה ובהא מיירי ברייתא ואינו מיפר את שלה משום דבעל מיעקר עקר וא"כ שלו נמי יתבטל ועובר בבל יחל ומתניתין מיירי דאמר הריני נזיר ואת מאי דלא הוי תולה נדרו בנדרה ומש"ה מיפר שלה ושלו קיים וגם זה קשה דלשיטתם אביי ס"ל כמ"ד מיעקר עקר והוא דלא כדמסיק הש"ס לעיל דמיגז גייז וכן משמע בכוליה מכילתין דהכי קיי"ל דמיגז גייז. וכן משמע בנדרים פרק בתרא דאביי גופא ס"ל דמיגז גייז. בשמעתא דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה:

ובש"מ כתב דלרב יהודה מצי מיפר אפילו למ"ד מיעקר עקר דמה שתלה נדרו בנדרה היינו בקבלתה לחוד אבל קבלה אע"ג דהפר לה אח"כ שלו קיים ולאביי נמי יש לומר דאפילו למ"ד מיגז גייז אינו יכול להפר כל שתלה נדרו בנדרה משום דהוי כתולה ממש ואם בטל שלה שלו נמי בטל ובזה פליגי רב יהודה ואביי לרב יהודה לא תלה אלא בקבלתה ולאביי תלה בנדרה ממש ואפילו למ"ד מיגז גייז אינו מיפר את שלה משום דיעבור על שלו גם כן בבל יחל והתוס' ז"ל לא ניחא להו לעשות פלוגתא בזה בין רב יהודה לאביי:

עכ"פ מוכח משמעתין דאיכא בל יחל בכה"ג שיבטל נדרו על ידי הפרתו את שלה ולא תיקשי מהכא לדברי התוס' ז"ל לעיל שנסתפקו בזה דהתם תנן אינו יכול להפר משמע דאפילו דיעבד לא הוי הפרה לזה נסתפקו אמאי לא הוי הפרה כיון דמ"מ הפר לה. אבל הכא דתנן דלכתחלה מיפר את שלה ודאי איכא בל יחל ועיין במל"מ ז"ל בפ"ב מהל' נזירות שהקשה על דברי התוס' ז"ל לעיל מהא דשמעתין דאיכא בל יחל ובפי"ג כתב הוא ז"ל בעצמו כנ"ל דבדיעבד הוי הפרה ואין כאן קושיא וע"ש בפי"ג בדברי הלח"מ ז"ל והמשל"מ שהאריכו בזה. ודברי הרמב"ם ז"ל יבוארו לקמן:

ובעיקר דין בל יחל שכתבו התוס' ז"ל הכא יש לי לדקדק כיון דהוי כמתנה בפירוש אם את תהיה נזירה אהיה נזיר גם אני א"כ אמאי אינו יכול להפר נדרה כיון דנדרו הוא על תנאי של נזירותה. ולא מיבעי למ"ד דמיעקר עקר ונדרה בטל לגמרי ודאי דנראה דיכול להפר לה ושלו ג"כ בטל אלא אפילו למ"ד מיגז גייז ג"כ נראה כי היכי דנדרה בטל מכאן ולהבא נדרו ג"כ בטל כיון דתלה נדרו בנדרה בתנאי וצ"ל דמ"מ איכא בל יחל בזה כל שהוא עצמו גורם לבטל נדרו:

ועוד היה נראה לומר דהכא לאו משום בל יחל הוא דאתינן אלא משום דהוי קיום אע"ג דקיום קודם הנדר לאו כלום הוא מ"מ הכא דקבלה על עצמה ואמרה אמן תכ"ד של קיומו הוי קיום בשעת הנדר והי"ט דוקא היכא דאמר הריני נזיר ואת לחלוטין אבל ואת מאי לא הוי קיום כיון דבלשון שאלה אמר ופריך הש"ס מתני' וברייתא אהדדי דמברייתא משמע דאינו יכול להפר את שלה ומשני רב יהודה תני מיפר את שלה כו' והיינו משום דבברייתא נמי מיירי בואת מאי דלא הוי קיום ומ"מ הוי כתולה נדרו בנדרה ואם לא אמרה אמן שניהם מותרים ואביי משני דברייתא מיירי דאמר ואת לחלוטין ומש"ה אינו מיפר דהוי קיום ומתניתין מיירי בואת מאי דלא הוי קיום מש"ה מיפר שלה ושלו קיים ואע"ג דואת מאי נמי תלה נדרו בנדרה מ"מ תרווייהו ס"ל דמיגז גייז ומש"ה שלו קיים אלא דמהא דאמר אביי אברייתא משום דהוי תולה נדרו בנדרה משמע דדוקא ואת לחלוטין הוא דהוי תולה נדרו בנדרה אבל בואת מאי לא הוי כתולה נדרו בנדרה ואפ"ה יש לומר דלאביי נמי טעמא דברייתא דאינו מיפר הוא משום דהוי קיום והא דאמר דקתלי נדרו בנדרה היינו להוכיח דברייתא מיירי בואת לחלוטין דאל"ה לא הוי כתולה נדרו בנדרה:

ובתוספתא פ"ג מבואר להדיא כמסקנא דאביי לחלק בין ואת לחלוטין ובין ואת מאי דתני התם הריני נזיר ואת אם אמרה הן שניהם אסורים אם רצה להפר מיפר לה מפני שקדם הקם לנדר ואם לאו הוא אסור והיא מותרת. הריני נזיר ואת אם אמרה הן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים וע"כ צ"ל דרישא מיירי בואת מאי ומש"ה הוא אסור והיא מותרת דלא תלה נדרו בנדרה וסיפא מיירי בואת סתם דתלה נדרו בנדרה אבל קשה לפ"ז למה ליה ברישא טעמא דיכול להפר משום דקדם הקם לנדר הא בלא"ה לא הוי קיום כיון דואת מאי קאמר ובסיפא היכא דתלי נדרו בנדרה לא נתבאר כלל בתוספתא דין הפרתו:

ודברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' נדרים בהלכה י"ד נפלאים המה שכתב כיצד אמר לה הריני נזיר ואת כלומר ואת נזירה כמותי ואמרה אמן אינו יכול להפר אמר לה הריני נזיר ומה תאמרי את ה"ז יפר ואם היפר לה שלו בטל שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. וכבר העירו בזה מפרשי דבריו ז"ל דהא במה תאמרי את לאו תולה נדרו בנדרה הוא וכדאמר אביי ואמאי שלו בטל וכתבו ז"ל להגיה בדבריו דמש"כ ואם היפר לה שלו בטל שייך לעיל ברישא אינו יכול להפר ואם היפר שלו בטל ולהנוסחא אשר לפנינו יש מקום בירושלמי דגרס במתניתין מיפר את שלה ושלו בטל והיינו כמש"כ אליבא דרב יהודה דבכל גוונא הוי תולה נדרו בנדרה אפילו במה תאמרי את. והא דברישא אינו יכול להפר היינו משום דהוי קיום וכמו שכ' לעיל אבל לפי מה שהגיהו ז"ל בדבריו הא דואם הפר לה שלו בטל היינו ברישא דאת נזירה כמותי ע"כ צ"ל דהא דאינו יכול להפר משום דתלה נדרו בנדרה והוא בלא יחל ומשמעות לשון הרמב"ם ז"ל הוא דמשום קיום אינו יכול להפר ע"ש ועוד צ"ל לפ"ז דאף דאינו יכול להפר לכתחלה מ"מ אם היפר הוי הפרה וכמ"ש המל"מ ז"ל שם וכן צריך לומר דאפילו למאי דקיי"ל דמיגז גייז אפ"ה שלו ג"כ בטל משום דתלה נדרו בנדרה וע"ז קשה דבשלמא שלה בטל ע"י הפרתו אבל שלו ע"י מה תבטל הא לא אשכחן נזירות לחצאין וכמו שהקשו התוס' ז"ל לעיל גבי ואני כמותיך. אבל מנוסחת הירושלמי דשלו בטל משמע כנ"ל דהא שיטת הירושלמי הוא דבעל מכאן ולהבא הוא מיפר והיינו דמיגז גייז ואפ"ה שלו בטל משום דהוי כאומר ע"מ וכדאיתא בירושלמי במתניתין. ועיין בזה בנה"כ בי"ד סי' רל"ד שהאריך בזה לקיים ד' הרמב"ם ז"ל ע"פ שיטת הירושלמי ומה שחילק התם בין תולה ממש לנעשה כתולה הוא דחוק ועיין בא"מ שהאריך ג"כ בזה ומש"כ שם בגירסת הירושלמי הותר הוא הותרה היא כו' אינו מובן לפי גירסתנו דארישא דמתניתין הוא דקאמר הכי הריני נזיר ושמעה היא ואמרה ואני אבל בהריני נזיר ואת גרסינן הותרה היא הותר הוא ומוכח דגירסת הירושלמי הוא דשלו בטל והבה"ז ז"ל ג"כ האריך בזה והדבר פלא עד יבוא ויורה צדק ועיין בא"מ שהביא דברי התוספתא ברישא מפני שקדם נדר להקם ולא הגיה כמש"כ דצ"ל מפני שקדם הקם לנדר. והוא ברור:

דף כג משנה ר"י אומר כו' תספוג מכת מרדות וכתבו התוס' ז"ל דת"ק פליג אר"י וס"ל דאין מכין מכת