קרן אורה נזיר נא

לשמעינן רבותא לת"ק וכמו שהקשה בא"מ אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דליכא פלוגתא בזה

דף כב בד"ה ת"ש כו' וק"ק כו' וי"ל דההיא אוקמא כר"א הקפר והך רבנן עכ"ל ואין זה מובן דפלוגתא דר"א הקפר ורבנן לא שייכא כלל לפלוגתא דמיגז גייז. או מיעקר עקר וע"כ צ"ל דהני תרי ברייתות פליגי בהא וכבר כתבתי לעיל לצדד דברייתא דמביאה חטאת העוף מצי סברה נמי דמיגז גייז. אבל לד' הרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל דפלוגתא דתנאי היא

בא"ד ור"ש אמר כו' ותימא כיון שקבלה עליה נזירות איך תהיה מותרת בהתרת חברתה הא אין נזירות לחצאין ותי' דר"ש מיירי דאמרה בפירוש לא נתכוונתי אלא להיות כמותך ואם סופך להיות מותרת לא יחול עליה נזירות כל עיקר ות"ק ור"ש לא פליגי. ובשם מהר"ף כתבו דר"ש בואני לחוד ג"כ ס"ל דשתיהם מותרות ופליג את"ק ולשיטתם ז"ל לר"ש השניה קלה מראשונה דהראשונה אם נטמאה קודם הפרה לוקה והשניה אינה לוקה דלא חל עליה נזירות כל עיקר ולא משמע הכי אלא שתיהם שוות ובהדיא אמרינן בירושלמי אמתניתין דלקמן מאחר שזו לוקה זו נמי לוקה. וע"כ צ"ל שהפר לה אח"כ דאל"ה מאי מיבעי לה התם שניה מהו שתלקה פשיטא דלוקה כמו כל מתפיס ועיין בפ"מ שם ודוחק לומר דמיבעי ליה אפילו בלא הפרה אי לוקה שניה משום דלמא יפר לה בעלה לראשונה ואיגלאי מלתא דנזירות שניה לאו כלום היא והוי כעין התראת ספק דז"א דא"כ למ"ד מיעקר עקר אמאי לוקה אשה כשעברה על נזרה שמא יפר לה בעלה אלא ודאי אין זה התראת ספק כיון שאין זה בידה וע"כ כשהפר לה אח"כ הוא דמיבעי ליה וש"מ דשניה נמי לא בטל נדרה מעיקרא אלא מהפרת הראשונה ואילך. וע"כ צריך לחלק דדוקא בשעת קבלה אינה יכולה לקבל נזירות לחצאין אבל הכא דהתפיסה בחברתה הרי היא כמותה וכשהפר נדר חברתה גם של שניה בטל מכאן ולהבא ומבואר שם עוד בירושלמי דר"ש מיירי דוקא היכא דאמרה ואני כמותיך או הריני כמותיך אבל בסתם ואני לא פליג ר"ש ונזירות שניה קיים ע"ש ותו גרסינן התם עלה דאמר התם מאחר שזו לוקה זו לוקה אמר רבי לא רבי שמעון היא ותיעשה שניה כאומרת הריני נזירה לאחר עשרים יום ר"ש כדעתי' דפוטר כשלא התנדב כדרך המתנדבים ועיין בפ"מ מה שפי' בזה בדוחק ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דצ"ל ותיעשה שניה כאומרת הריני נזירה עשרים יום והיינו קושית התוס' ז"ל אמאי שניה מותרת והרי זו כאילו קבלה עליה נזירות עשרים יום דהוי נזירה למ"ד יום. ומשני ר"ש כדעתיה שלא התנדב כדרך המתנדבים ומש"ה לא הוי נזירה אלא כמותה של ראשונה אלא דבפ"ק כתבתי דר"ש מודה בכה"ג דקיבל עליו חצי נזירות דהוי נזיר למ"ד יום ע"ש וצ"ע

ע"ב גמ' מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו בעיא דרמב"ח בהרי עלי כבשר זבחי שלמים דמיבעיא ליה אי בעיקרא קמתפיס אי בצננא מתפיס וכתבו התוס' ז"ל לפרש והוא שיטת ר"ת ז"ל כמו שכתב בשיטה מקובצת דמר זוטרא אתי לדחויי הא דפשיט הש"ס מברייתא דחברתה אסורה דמיגז גייז דאפילו מיעקר עקר חברתה אסורה משום דבעיקרא מתפיס היינו קודם הפרה. ואמר מר זוטרא דאיכא למיפשט מינה לבעיא דרמב"ח ודחי הש"ס דהכא הוא דאמרינן בעיקרא מתפיס משום דאחר הפרה אין עליה כלום ולפ"ז מסיק הש"ס דמיעקר עקר והרבו ז"ל להקשות על שיטה זו כמבואר בדבריהם ז"ל וכ' בשם הר"מ ז"ל לפרש דמר זוטרא אתי למיפשט בעיא דרמב"ח מהא דתניא בברייתא דחברתה אסורה. אלמא דבעיקרא מתפיס דאי בדהשתא חברתה נמי תישתרי והקשו ז"ל הא בעיא דרמב"ח מיירי בבשר שלמים לאחר זריקה אבל קודם זריקה משמע דפשיטא דאסור וכתבו דסוגיא דהכא ס"ל דרמב"ח בעי לה אפילו קודם זריקה וגם שיטה זו קשיא טובא. חדא דאמרי' התם בנדרים גבי הרי עלי כבכור אי לפני זריקת דמים פשיטא דאסור אלמא דליכא לספוקי בלפני זריקה וגם אין שום סברא למימר דנתכוין לאחר זריקה כיון דהשתא הוי דבר הנדור ודאי נתכוין להתפיס באיסור ועוד דלדבריהם כי היכי דהתם מספקא לי' לרמב"ח אם נתכוין על אחר זריקה ולא הוי התפסה כלל ה"נ הכא ואני דקאמרה נתכוונה לאחר הפרה ולא הויא נזירה כלל והא ליכא למ"ד אלא כ"ז שחברתה אסורה השניה ג"כ אסורה כיון דאמרה ואני תכ"ד של הראשונה ודאי לקבלת נזירות נתכוונה וגם לא ידעה דבעל הראשונה יפר לה ועיקר שקלא וטריא דשמעתין הוא לאחר הפרת הראשונה אם השניה ג"כ מותרת וא"כ אין זה ענין לבעיא דרמב"ח דהתם מיבעי ליה אי הוי התפסה כלל והכא קיימינן באיסור השניה אחר הפרת הראשונה ור"ש הוא דס"ל הכי היכא דאמרה ואני כמותיך דאחר הפרה השניה מותרת למפרע לשיטת התוס' ז"ל וכמו שכתבתי לעיל אבל כ"ז שלא הפר לה ודאי אסורה השניה

והר"ן ז"ל בשבועות ביאר יותר בזה וכתב דרמב"ח מיבעי ליה בין לפני זריקה בין לאחר זריקה והכל מחד טעמא אי מה שאמר זה כזה כוונתו לגמרי כזה ונפ"מ בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה לפני זריקה אי כזה ממש קאמר אינו נאסר הנתפס אלא כ"ז שלא נזרק הדם של השלמים אבל כשנזרק הדם הותר גם מה שהתפיס בו כיון דכזה ממש קאמר ולאחר זריקה ג"כ ודאי בהשתא מתפיס ומותר כמו זה או דלמא כזה לאו לגמרי קאמר אלא בעיקרא מתפיס ובין לפני זריקה ובין לאחר זריקה דבר הנתפס בו לעולם אסור ולפ"ז שפיר בעי למיפשט מהא דאמרינן הכא דחברתה אסורה אפילו לאחר שהותרה הראשונה ע"י הפרה וש"מ דבעיקרא מתפיס ולא לגמרי כדבר שהתפיס בו דאי ואני לגמרי כמותך קאמרה גם היא תישתרי כשהותרה הראשונה כמו לר"ש היכא דאמרה ואני כמותיך דשניהם מותרות. וגם בשיטתו ז"ל יש לדקדק דהיכי מייתי ראיה מואני לחוד להיכא דאמר זה כזה דהוי כמו ואני כמותיך דאמר ר"ש דשניהם מותרות. ואי משום דרבנן פליגי עליה דר"ש ואפילו בואני כמותיך חברתה אסורה גם כן אין ראיה דנזירות שאני דאין נזירות לחצאין ולא פקעי בכדי אפילו לאחר היתר הראשונה וכמו שכתבתי לעיל משא"כ בשהתפיס בשר היתר בבשר שלמים דיכול לאוסרו עז"מ ה"נ דהותר גם הוא לאחר זריקה דזה כזה ממש קאמר תדע דאטו אם התפיס בנזיר שכבר מנה חצי נזירותו ושמע חבירו ואמר ואני כמותך אטו השני לא יהיה נזיר אלא ט"ו יום כמו הראשון זה ודאי אינו אלא ואני כמותך אקבלת נזירות קאמר וצריך לנהוג נזירות שלימה וה"נ דכוותה גם מש"כ ז"ל דאי כזה ממש קאמר הותר הנתפס ג"כ לאחר זריקה של שלמים גם כן צ"ע דהתם זריקה הוא דשריא לה אבל דבר הנתפס בו במה יותר וכש"כ לפי מה שכתב הר"ן ז"ל בעצמו בשמעתא דנטיעות האלו קרבן כו' דקונם כללי הוי כקדושת הגוף דלא פקעי בכדי וא"כ היכי ס"ד למישרי החתיכה הנתפסת והיכי פקעי קדושתה בכדי ועוד לשיטתו לא א"ש הא דקאמר הש"ס מי דמי התם כו' אבל הכא אי ס"ד כו' כיון דהשתא באיסורא מתפסה דהראשונה נמי אסורה ולאחר היתר הראשונה הוא דמיבעי לן אי הותרה נמי השניה משום דואני כמותך ממש קאמרי. וא"כ מאי נפ"מ בין שלמים דיש עליה קדושה גם לאחר זריקה או בהאי דינא דשמעתין וכי היכי דהכא לא הותרה השניה בהיתר הראשונה ה"נ התם לא הותרה וגם לשונו ז"ל שם אינו מובן מש"כ דהריני כמותיך שאני משמע דבהריני כמותיך רבנן נמי מודו לר"ש וא"כ זה כזה דמיא להריני כמותיך ואין הלכה זו ברורה אצלי לכל הני שיטתא

ולפי משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לעיל דמיגז גייז היינו דמה שעל האשה עוקרו מעיקרא וכמו שביארו דבריו הכ"מ והלח"מ ז"ל כמו שהבאתי לעיל א"ש קצת סוגיא דשמעתין דפשיט מינה הא דרמב"ח מהא דחברתה אסורה אפילו אם הפר לראשונה והיינו ע"כ משום דבעיקרא קמתפיס והנדר לא נעקר מעיקרו דאי בדהשתא מתפסא הרי הופר נדרה למפרע וחברתה נמי תישתרי. אבל כבר כתבתי לעיל דלדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ לא גייז אלא מכאן ולהבא ולפמ"ש לעיל דלר"ש לא אמרינן אין נזירות לחצאין ואפ"ה מודה היכא דאמר ואני לחוד דחברתה אסורה י"ל דמר"ש בעי לאוכוחי דבעיקרא קמתפיס. אבל גם זה קשה דהיכא פשיט מואני לחוד לזה כזה דהוי כמו ואני כמותיך וכמש"כ לעיל בכמה מקומות דואני לחוד לאו לגמרי כמותו קאמר וכמו שכתבתי לעיל בשם הירושלמי היכא דהתפיס בנזיר מאה דלא הוי אלא נזיר שלשים ולגירסת התוספתא דבעינן דוקא שתאמר לא נתכוונתי כו' אבל הריני כמותיך לחוד אסורה גם לר"ש א"ש קצת

וכתב עוד הר"ן ז"ל התם בשם הרמב"ן ז"ל דבעיא דרמב"ח איפשטא דבהשתא קמתפיס מהא דמסיק הש"ס בריש פרקין דחד בחבריה מיתפיס ולא בקמא דהוא עיקר והר"ן ז"ל כתב דהתם שאני דהוי גופין מחולקין והרמב"ם ז"ל כתב בשאני נהנה לזה ולזה כו' דג"כ חד בחברי' מיתפיס והרי התם ליכא גופין מחולקין וש"מ דבהשתא קמתפיס ובהא דרמב"ח פסק הרמב"ם ז"ל דבעיקרו מתפיס. ונראה דהתם שאני דשתי קדושות שוות הן וליכא למיפשט מינה לשום צד ואפילו אי בעלמא בהשתא קמתפיס בעלמא מצינן למימר דבעיקרו מתפיס והכא שאני דאדסמיך לי' קאי וכן איפכא ועיין בר"ן ז"ל שם בשבועות ועיין מה שכתבתי בזה בהאי שמעתא דרמב"ח שם בנדרים

אמרה לה הריני בעקביך מהו כו' ופי' ז"ל דהך בעיא בתורת את"ל היא אפילו אי בואני לחוד חברתה אסורה. אבל אמרה הריני בעקביך בכולה מלתא קאמרה ושריא או דלמא הכא ג"כ כקודם הפרה קאמרה ואסורה מכאן מוכח כדברי התוס' ז"ל לעיל דלר"ש חברתה מותרת למפרע דאי כדכתיבנא דלר"ש לא אמרינן אין נזירות לחצאין תיקשי הכא דלרבנן קיימינן ואפ"ה מיבעי לן אי גם חברתה שריא וע"כ צ"ל דלא יחול עליה נזירות כלל ועיין ר"ן ז"ל בשבועות שצדד לומר דאין זה בכלל אין נזירות לחצאין כיון דלא אפשר עיי"ש. ופשיט לה ממתני' דשמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ואי נימא דמקמי דליפר לה קאמר ליפר לדידה וליקום לדידיה אלא לאו ש"מ