קרן אורה נזיר מד

חלה עד אחר הבאת קרבנותיו ועוד יש לדקדק בדבריו ז"ל כיון דלפי משמעות דבריו לרבנן נמי מתחיל למנות מח' א"כ הוי מצי לאוקמי מתניתין דכריתות כרבנן שוב ראיתי שם הלכה י"ג שכתב להדיא דאינו מתחיל למנות אלא אחר החטאת וכסתמא דמתניתין דלקמן בפ' כה"ג וכבר דקדקו הכ"מ והלח"מ ז"ל היכי כתב נמי לסתמא דכריתות דנזיר שנטמא טומאות הרבה ולרבנן לא אשכחן טומאות הרבה כיון דאינו מתחיל למנות נזירות עיין מש"כ בזה הכ"מ והלח"מ והא"מ בפסקי הרמב"ם ז"ל בסוף מכילתין. ולדידי תיקשי יותר דהא חזקיה ור"י בחגיגה ע"כ ס"ל כרבי או כר"י בר"י וא"כ אמאי לא פסק כוותייהו ואין לומר דחזקיה ור"י אליבייהו פליגי אבל לדינא ס"ל כרבנן דא"כ אמאי לא קאמר התם איפכא דר"י ס"ל לילה מחוסר זמן והכא בנטמא בלילה קאמר למ"ד לילה אינו מחוסר זמן והכי עדיפא כיון דבלא"ה לאו אליבא דנפשייהו קאמרי וי"ל דלד' האומר לילה אינו מחוסר זמן פשיטא ומאי קמ"ל וכן בהא דס"ל לר"י בחגיגה דלילה אינו מחוסר זמן לא פסק כוותיה אלא כברייתא בכריתות דף ח' דס"ל לילה מחוסר זמן ודרך אגב ראיתי בכ"מ פ"ו מהל' בכורות שתמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט להא דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ולפי הנ"ל אין כאן קושיא דהא הרמב"ם ז"ל פסק דלילה מחוסר זמן ותנאי פליגי בזה בכריתות. ועיין ביבמות פרק הערל מש"כ בזה לענין ערל בליל שמיני אי הוי ערלה שלא בזמנה ובדברי הרמב"ם ז"ל שם ועיין משנה למלך ז"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח:

אחר כל הנ"ל העולה משמעתין דעיקר טעמא דנזיר שנטמא טומאות הרבה לרבי ולרבנן מסברא הדין כן כיון דלא חייל נזירות טהרה אלא לר"י בר"י דאמר דנזירות טהרה מתחיל מיום השביעי צריך לדקדק אי מסברא ס"ל הכי או מאיזה קרא קא יליף ככל אינך דתנן התם בכריתות דמביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וכל הנך דתני התם לא דמיין להדדי דיולדת אפי' ילדה בליל פ"א צריכה להביא ב' קרבנות וכב"ה דמתניתין התם וזב אי חזר וראה ביום השמיני לכ"ע מביא ב' קרבנות כיון דיצא לשעה הראויה להביא קרבן ובנזיר דוקא אם נטמא לאחר הבאת חטאת והטעם הוא דכ"ז שאין מתחיל למנות נזירות טהרה אין צריך להביא קרבן על טומאתו. ובירושלמי לעיל בפ' שני גבי הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן כתב דנזירות בנו ג"כ לא חל עד אחר הבאת קרבן שלו ויליף לה מנזיר שנטמא והתם כ"ע מודו דהא ליכא תגלחת אלא על הקרבן וקודם תגלחת של הראשונה אי אפשר שיתחיל למנות אבל אחר תגלחת על איזה קרבן שיהיה מתחיל למנות השניה ואין שאר הקרבן מעכב:

אבל מצורע שנתנגע נגעים הרבה דמביא נמי קרבן אחד לא נתבאר במתניתין התם מה דינו אם בשעה הראויה להביא קרבן הדבר תלוי כמו זב ויולדת או דלמא דוקא אחר הבאת קרבן כמו נזיר לרבנן. והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מחוסרי כפרה כתב מצורע שנתנגע ונתרפא והביא צפרים וחזר ונתנגע מביא קרבן אחד לכולן אבל נתנגע אחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשמו ונתנגע צריך קרבן על כל או"א וכתב התוי"ט ז"ל בפ"ב דכריתות דלמד כן מהא דנזיר שנטמא דאמרי רבנן דאינו מביא קרבן אחר עד שיביא חטאתו אבל לתנא דמתניתין דהתם דנזיר שנטמא בשעה הראויה להביא קרבן תליא ה"ה במצורע שנתנגע הדין כן ואין דבריו ז"ל מובנים דנזיר שנטמא שאני משום דאינו מתחיל בנזירות עד שיביא חטאתו מש"ה אינו מביא קרבן אחר אבל במצורע שנתנגע מנ"ל דלמא לזב ויולדת מדמינן ליה דאם יצא לשעה הראויה להביא קרבן חייב להביא קרבן אחר ונהי דביולדת ילפינן מקרא התם בכריתות דעל לידה שלאחר מלאת מביא קרבן אחר הא גבי זב מסברא בעלמא אמרינן הכי דאם יצא לשעה הראויה להביא קרבן חייב להביא קרבן אחר וא"כ במצורע נמי הדין כן וי"ל כיון דילפינן מזאת תורת תורה אחת למצורעים הרבה לא מחלקינן בין יצא לשעה הראויה לקרבן אי לא ודוקא ביולדת הוא דילפינן מזאת ללידה שלאחר מלאת דצריך להביא קרבן אחר:

שוב ראיתי בתוספתא כריתות פ"א דבהדיא פליגי תנאי התם בזה ר"א ס"ל דאפילו הביא צפרים ונתנגע צריך להביא קרבן ור' יהודה אמר עד שיביא אשמו ור"ש אמר עד שיביא חטאתו. וא"כ דברי' הרמב"ם ז"ל פשוטים דפסק כתנאי דפליגי אר"א אבל לחייבו בשעה הראויה לקרבן ליכא למ"ד ולא הבנתי לשון הרמב"ם ז"ל מש"כ וכן אם הביא אשמו ונתנגע כו' הא היינו הך דרישא. ונראה דצ"ל וכן אם הביא חטאתו דבאחד מהם סגי באשם או בחטאת ואע"ג דכי האי פלוגתא ממש פליגי נמי לענין קביעת עניות ועשירות כדאיתא בכריתות שם הני תנאי ממש והתם פסק כר' יהודה דהכל הולך אחר האשם מ"מ לענין קרבן אחר כתב דתלי בתרוייהו באשם או בחטאת משום דהכי משמע ממתניתין דכריתות דהביא צפרים ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד אבל בשאר קרבנותיו בין בחטאת בין באשם צריך להביא קרבן אחר ועי' כ"מ שם ומ"מ צ"ע דהא אם הביא חטאתו עד שלא הביא אשמו פסול הוא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם וא"כ ליכא נפ"מ בהבאת חטאת דהא כבר הביא אשמו ועיין בדברי הכ"מ והלח"מ שם שנחלקו בדעת הרמב"ם ז"ל אי אשם מצורע מעכב אי לא ויתבאר בזה לקמן במכילתין בס"ד:

ודרך אגב יש לדקדק עוד באותו ענין בהא דאמרינן בריש כריתות דמנינא דחמשה מביאין קרבן אחד על טומאות הרבה אתי לאפוקי מהא דרבי דאליביה ליכא לאשכוחי טומאות הרבה דלא אשכחן כה"ג דאתי מנינא למעוטי ואמאי לא קאמר דאתי למעוטי זב דלית ביה טומאות הרבה וקמ"ל כדרב יוסף גבי ראה אחת בלילה דאליביה לא פסיקא מלתא דמביא קרבן אחד דאיכא גוונא דמביא על כל אחד ואחד וכדאמרינן התם בכריתות דמש"ה לא תני לה בהני דמתני'. וי"ל דלא שייך בזה למעוטי זב כיון דבעיקר הדין זב נמי מביא קרבן אחד על טומאות הרבה אלא דלא פסיקא ליה למיתניה בהדי הנך וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה מתחיל ומונה מיד דברי ר"א כו' ומסקי שם דר"א ס"ל כר"י בר"י דנזירות טהרה משביעי מתחיל. דאל"ה אלא משמיני הוא דחל נזירות טהרה א"כ כי נטמא בשמיני אמאי מביא קרבן הא ליכא ימים הראשונים ולקמן דף נ"ד מיבעי ליה בהא דתנן התם על כולן אינו מתחיל למנות עד שיטהר ומביא קרבנותיו אי עד שיטהר היינו בשביעי עד דעביד הערב שמש ור"א היא אי עד שיטהר היינו עד שיביא קרבנותיו ורבנן היא לשיטת התוס' ז"ל צ"ל דלא הוי גרסי התם עד דעביד הערב שמש דהא בשביעי מתחיל למנות לר"א כפי שיטתם אבל למאי דגרסינן התם עד דעביד הערב שמש וכו' פי' התם הרמב"ם ז"ל בפיה"מ והרע"ב ז"ל עד שיטהר עד שיערב שמשו ע"כ צ"ל דס"ל כרבי דנזירות טהרה בשמיני חל וס"ל דלילה אינו מחוסר זמן ומש"ה מתחיל למנות מיד אחר הערב שמש ולענין קושיית התוס' ז"ל הא ליכא ימים הראשונים ע"כ צ"ל דלא אמר ר"א אלא בטומאה ראשונה אם נטמא ביום ראשון של נזירות אינו מביא קרבן אבל בטומאה שניה גם ר"א מודה דכל שנטמא לאחר התחלת נזירות טהרה צריך להביא קרבן אחר אע"ג דליכא ימים ראשונים לסתור. וע"כ צ"ל כן לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק כר' אליעזר דאינו מביא קרבן אלא אי איכא בשני ימים ראשונים ואפ"ה פסק כחכמים דאם נטמא אחר הבאת חטאת חוזר ומביא קרבן אע"ג דליכא ימים ראשונים דהא אינו מתחיל למנות אלא אחר הבאת חטאת. וא"ש בזה קושיית התוס' ז"ל לקמן אמאי לא פשיט מהכא דנפקא חד ומתחיל תרין ע"ש ולפי הנ"ל ליכא למיפשט מהכא כלל וכן משמע מתחלת דברי ר"א נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא משום דלא יצא לשעה הראויה לקרבן ולדברי התוס' ז"ל תיפוק ליה בלא"ה אינו מביא קרבן על טומאה השניה דהא ליכא ימים ראשונים אלא ש"מ דבכה"ג כ"ע מודו דלא בעינן ימים ראשונים אלא דלפי מ"ש דר"א ס"ל דנזירות טהרה מתחיל אחר הערב שמש בשביעי א"כ היכי פשיט לקמן מדתנן בסיפא מתחיל ומונה מיד וברישא תנן עד שיטהר שמע מינה דעד שיטהר בהבאת קרבנותיו ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דהא בסיפא דמתניתין בטומאות שאין הנזיר מגלח מתחיל ומונה בשביעי ואילו ברישא דמתני' אינו מתחיל למנות אלא בשמיני היינו אחר הערב שמש דשביעי ודו"ק:

שם גמרא ר"י בנו של ריב"ב אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו ופליגי הכא תנאי אם אשם נזיר טמא מעכב אי לא וחכמים סברי דאינו מעכב מלחול נזירות טהרה ולרבי ור"י בר"י גם חטאת לא מעכבא וא"כ קשה מהא דתנן בערכין סתמא דמתניתין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דמעכבי כפרה ולא פשע בהו והאיכא חטאת נזיר טמא דלא מעכב לרבי ולר"י בר"י ואשם אינו מעכב גם לחכמים ולמה אמר רב פפא התם פעמים שחייבי חטאות ממשכנין היינו חטאת נזיר טהור משום דאם גילח על אחד משלשתן יצא ולא אמר נמי דחטאת ואשם נזיר טמא ממשכנין דג"כ לא מעכבי והלח"מ פ"י מה"נ כתב דבאמת גם אלו ממשכנין ורב פפא חדא מנייהו נקט ואכתי תיקשי לפי מש"כ המל"מ ז"ל בפי"ד מהלכות מעה"ק בשם הרמב"ן ז"ל דהיכא דעובר בבל תאחר ממשכנין אותו א"כ בקרבנות נזיר טמא ממ"נ ממשכנין אותו דאי מעכבי הא קעבר בבל תאחר תגלחת טהרה וצריך למשכנו ואי לא מעכבי ג"כ צריך למשכנו דהא יפשע ולא יביא ע"כ נראה לי דקרבנות נזיר טמא אפילו אי לא מעכבי תגלחת טהרה מ"מ אין ממשכנין אותו כיון דלכפרה אתי כמו שנאמר וכפר עליו כו' לא משהי ליה ועיין מש"כ בזה בריש נדרים בהא דאמר רב אחא דעובר בבל תאחר גילוח הנזיר א"כ אפילו אם לא יצא באחד משלשתן ג"כ צריך למשכנו דקעבר בבל תאחר תגלחתו עיין שם:

תוס' בד"ה ורבנן עולה לא בעי מיעוטא כו' וא"ת מ"ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן ולא הבנתי