קרן אורה נזיר מ

אין עולין והוי טומאה קודם לנזרו. ומינה ילפינן לכל הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן אבל קושיא הראשונה במקומה עומדת דהא משמע מהבעיא דרב אשי דטומאה גמורה היא ועוד דאכתי תקשה מנ"ל דימי טומאה שאין הנזיר מגלח דאין עולין לו וקרא דוטמא ראש נזרו דלמא אתי להיכא דנזר בעת טומאה גמורה ואח"כ נטמא טומאה אחרת גם מש"כ דלטומאה מעיקרא לא צריך קרא לא משמע הכי בכוליה שמעתין והדברים ארוכים בזה ויתבארו עוד בס"ד בהלכות אשר לפנינו:

ועוד מוכח לשיטתו דהא דימי טומאה שאין הנזיר מגלח עליהן אין עולין הוא מה"ת מדלא מייתי קרבן טומאה אם נטמא אח"כ ויקשה מכאן על דבריו ז"ל בפ"ג מהלכות טומאת מת דכל טומאות אלו הם מדברי סופרים וכבר הקשה המשנה למלך ז"ל דבריו אהדדי בפ"ה מהלכות נזירות וגם זה יתבאר יותר לקמן במקומן בס"ד:

ואחר העיון מצאתי מקום גם לדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכתב דאם חזר ונכנס עולין לו גם ימים שהוא שוהה בביה"ק דבירושלמי בהלכה זו פליגי בזה רב ושמואל דרב אמר דמיד שיצא מונה לנזירות משום דהכתוב קראו טהור בשעת פרישתו כדכתיב ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו ושמואל פליג עליה ואמר דאינו מונה אלא לאחר הזאת שלישי ושביעי הרי דלרב מונה ימי הטומאה שאין מביא קרבן עליהם וצ"ל דרב מפרש למתניתין דלקמן ומתחיל ומונה מיד היינו דמונה גם ימי הטומאה וגם הם עולין לו אבל כ"ז שהוא בקבר לרב נמי אין עולין לו ואכתי דבריו ז"ל בפי' המשנה דלא כמאן והא דאמרינן התם דלרב נמי דוקא אם נכנס בשביעי מביא קרבן טומאה ק"ק אמאי לא יביא טומאה אפילו אם נכנס קודם ז' כיון דעולין לנזירות וע"כ צ"ל דכל שהוא טמא מכבר אפילו אם חזר ונטמא בטומאה אחרת אינו מביא קרבן טומאה ודברים אלו צריכים יותר ביאור יזכני ה' לבאר אותם במקומן:

שם מי שנזר והוא בביה"ק ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו דסבר דמיתלי תליא וקאי וכיון דמשכחת טהרה חיילא ור"ל אמר דאין נזירות חלה עליו ואי הדר אמר חייל עליה ואי לא לא. לכאורה היה נראה לפרש דלהאי לישנא לר' יוחנן נמי אין נזירות חייל על אותן הימים שיהיו כל דקדוקי נזירות עליו לענין טומאה ותגלחת ויין אלא דלענין זה חייל דמיד דמשכחת טהרה חיילא ממילא בלי שום אמירה והכי משמע לישנא דמיתלי תליא וקאי. דאי חיילא מיד לכל דקדוקי נזירות א"כ לאו מיתלי תליא הוא דהא חיילא מיד ולר"ל לאו מיתלי תליא לחול אח"כ ממילא אלא צריך שיחזור ויקבל אחר טהרתו אבל לא משמע הכי מהא דפריך הש"ס לר"ל מהא דאם גילח ושתה יין סופג את הארבעים אבל לר"י ניחא אלמא דלר' יוחנן חייל עליה נזירות לגמרי מיד וע"כ צריך לפרש הא דמיתלי תליא לכי משכחת טהרה היינו לענין קרבן לחוד וכמש"כ התוס' ז"ל דהאי לישנא לאו דוקא ומש"כ התוס' ז"ל בד"ה מיתלי תליא ומ"מ נראה דאסור אינו מדוקדק דהא מבואר כן בש"ס כנ"ל ועיין בא"מ ולר"ל הוא דאמרינן להאי לישנא דלא חייל כלל וצריך שיחזור ויאמר אחר כך ולא ניחא ליה להאי לישנא למימר דלר"ל לא חיילא כלל לענין דיני נזירות ומ"מ אין צריך שיחזור ויאמר אח"כ אלא חייל ממילא לכי משכחת טהרה משום דס"ל להאי לישנא דלא מסתבר למימר הכי דאי אין טומאה מעכבת על הנזירות וקבלתו קבלה היא א"כ היה לה לחול מיד לכל דיני נזירות ואי לא חלה לדיני נזירות קבלתו לאו קבלה היא ואכתי קשה ממ"נ אי לאו קבלה היא לא יהיה נדר כלל ואמאי מחויב לחזור ולקבל ואי קבלה היא ומחויב להיות נזיר יחול עליה מיד אחר טהרתו. אע"ג דבשעת קבלה אינו ראוי לנזירות דטמא הוא מ"מ אחר שיטהר יחול עליו מקבלתו הראשונה כדאשכחן בנזירות על נזירות דאע"כ דנזירות שניה לא חיילא השתא חיילא לאחר מכאן ממילא והיכן מצינו כזאת דקבלתו לא יהיה קבלה ויתחייב לחזור ולקבל ומה שכתבו רש"י ותוס' ז"ל דסגי בקבלה מועטת שיאמר הריני כמו שנדרתי ג"כ אין טעם לזה לחלק בהכי ואי בעלמא לא הוי קבלה כה"ג ה"נ לא ליהוי קבלה וצ"ל דלר"ל מפרשינן למה שנזר בביה"ק היינו שנדר שיקבל עליו נזירות לכשיטהר וכמש"כ התוס' ז"ל בריש נדרים כה"ג ועיין מש"כ שם אבל לסמוך על קבלתו זו לחודא לא סמכינן כיון דלא חזי השתא לנזירות ולא דמי לנזירות על נזירות דהשתא נמי חזי לנזירות ועיין בש"מ ז"ל שנסתפק לר"ל בהאי לישנא אי אסור ביין ותגלחת. ולא הבנתי ספק זה כיון דצריך לחזור ולקבל ודאי נראה דקודם קבלה אין עליו כל דקדוקי נזירות וטעמיה דר"ל בהא נראה דהכי ס"ל מסברא בעלמא דכל עוד שהוא בטומאתו לא חייל עליה נזירות דלא מסתבר למימר דמהא דמיעט רחמנא טמא שנזר מקרבן יליף וכמו שכתבו התוספות ז"ל לאידך לישנא דלהאי לישנא דלא חייל נזירות כלל לא שייך למימר דרחמנא מיעטיה מקרבן כיון דאין עליה נזירות כלל ואשכחן הכי לרב הונא דס"ל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום דהשניה לא חיילא כלל וה"נ דכוותיה כיון דאינו ראוי לנזירות מחמת טומאתו אין קבלתו כלום אלא דהתם בטלה נזירות השניה לגמרי והכא מחויב לקבל אחר שיטהר ואפשר דה"נ אם אמר כשהוא בביה"ק הריני נזיר היום דאין עליו נזירות כלל ומיירי הכא היכא דאמר הריני נזיר סתם. וכבר כתבתי בזה בחידושי לנדרים שם:

דף י"ז הכא במאי עסקינן שיצא ונכנס ופירש"י ז"ל דאתי לאפוקי מדר"א דאמר לא בו ביום כו' ואין דבריו מובנים דלענין מלקות לא פליג ר"א ופשיטא דלוקה על הטומאה לכ"ע אפילו בו ביום ור"א לא קאמר אלא לענין קרבן ואפשר ס"ל דלר"ל דקיימינן השתא דיליף מפטורא דקרבן דנזירות לא חיילא כלל א"כ ה"ה לר"א דס"ל דבו ביום פטור מן הקרבן ה"ה דליכא מלקות והתוס' ז"ל כתבו דקמ"ל דאין צריך אמירה מפורשת וכמש"כ בשם רש"י ז"ל עוד כתבו דקמ"ל דעובר בבל תאחר וגם זה אינו מובן דהיכי שמעינן לה מברייתא דהא סופג את הארבעים קתני היינו אי הדר ואמר אבל בל תאחר מנ"ל ולתירוץ קמא נמי קשה מאי איריא יוצא ונכנס הא ביציאה לחוד ג"כ מצי לאשמעינן האי רבותא דסגי בקבלה שאינה גמורה ואפ"ל דר"ל ס"ל בפירוש דיצא ונכנס כרב בירושלמי דאפילו קודם הזאת שלישי ושביעי עולה למנין ואם חזר ונכנס מביא קרבן טומאה ואם כן הא קמ"ל דאפילו בשעת טומאתו אסור בכל דקדוקי נזירות. אלא דבש"ס דילן משמע דלא ס"ל הא דרב ורב גופא מפרש נכנס לאחר הזאה וכדאמר רב לרב כהנא ורב אסי אמינא דלא צריכיתו:

תוס' בד"ה ונזיר טהור כו' וא"ת ולישני דהדר וקיבל כו' וי"ל דהכא לא שייך הך רבותא שכתבו התוס' ז"ל לעיל וא"כ מאי קמ"ל בזה דשביעי עולה לו מן המנין ואי קמ"ל דעולה לו אע"ג דאכתי טבול יום הוא הך רבותא הוי מצי לאשמעינן היכא דנזר מתחלה בשביעי לטומאתו ומאי איריא טמא שנזר וק"ל:

שם גמ' אמר מר בר רב אשי מיחל כ"ע לא פליגי דחיילא אלא כי פליגי למילקי עיין רש"י שכתב דלר"ל לא לקי אפי' אטומאה דבסוף אי לא הדר ואמר וז"א כדמוכח בריש נדרים דלהאי לישנא לא בעינן הדר ואמר וגם לא נתבאר בדבריו לענין מאי חיילא ממילא כי משכחת טהרה אי ליין ולתגלחת ואמאי לא יחול נמי לענין טומאה כיון דחיילא ממילא ומ"ש דבעינן לענין טומאה דבסוף הדר ואמר:

והתוס' ז"ל פירשו דלר"ל נמי חייל לאלתר למנין תגלחת ויין וכי פליגי למילקי אטומאה אם נטמא בתוך ימי טומאתו או אם התרו בו לצאת לר"י לוקה גם אטומאה ור"ל ס"ל כיון דאימעיט נזירות בטומאה מקרבן ה"ה דאימעיט ממלקות ומ"מ לר"ל נמי איכא מלקות בטומאה משום בל תאחר וכדאיתא בריש נדרים אבל משום נזירות לא לקי אטומאה ומשמע להו הכי מהא דאמרינן מיחל כ"ע לא פליגי דחיילא משמע דחייל לאלתר. וע"כ לענין יין ותגלחת והא דאמר ר"ל אין נזירות חיילא עליה הוא לענין טומאה. וגם דבריהם ז"ל צ"ע היכן מצינו לחלק באיסורי נזיר דילקה על יין ותגלחת ולא ילקה על הטומאה ואי משום דכבר טמא הוא מתחלת נזירותו דמיעט רחמנא בזה דאינו לוקה על הטומאה אין זה משום דנזירות לא חייל עליו אלא דגזירת הכתוב הוא היכא דנזר בטומאה לא ילקה על הטומאה ולמה אמר ר"ל דנזירות אינה חלה עליו והתוס' ז"ל בנדרים כתבו דנזירות טהרה לא חייל עליו עדיין ואין זה מספיק דהא אפי' בימי טומאתו מוזהר הוא על הטומאה כשהוא באמצע נזירות וע"כ הכא גזה"כ הוא:

אבל הר"ן ז"ל שם בנדרים פירש דלר"ל אינו לוקה על כל איסורי נזיר דנזירות לא חייל לאלתר כלל והא דקאמר דלכ"ע חיילא היינו לכי משכחת טהרה חיילא מיד ולא חידש לר"ל בהאי לישנא אלא דלא בעינן הדר ואמר אלא חייל ממילא לכשיטהר והכי משמע פשטא דשמעתא וכבר הבאתי שם בנדרים דברי הירושלמי בהלכה זו דפליגי בזה במאי פליגי ר"י ור"ל ואיכא דאמרי דפליגי ביין ותגלחת דבטומאה לר"י נמי אין מתרין בו אלא ביין ותגלחת קאמר ר"י דמתרין בו ור"ל אמר מתוך שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין והתגלחת ולמסקנא משמע דר"י ס"ל דמתרין בו על הטומאה ג"כ אע"ג דלא נתברר לי פירוש דברי הירושלמי במאי דאמר התם מחלפא שיטתיה דרבי תמן הוא אומר מתרין בו על הטומאה ועל היין ועל התגלחת. ופי' הפ"מ דממתניתין דלקמן היה מטמא כ' ואמרו לו אל תטמא פריך דעלה אמר רבי יוחנן דמתרין בו על הטומאה ואין זה מובן דהתם לכ"ע לוקה אם נטמא וחזר ונטמא ולא פליגי אלא היכא דנזר בטומאה אלא דנראה התם דטעמיה דר"ל דאין מתרין בו על הטומאה הוא משום דכבר טמא הוא ומשום הכי אין מתרין בו אם חזר ונטמא דהוי כמו טומאה