קרן אורה נזיר לח

פריך אמתניתין ונראה דר"א תני ליה להאי מתניתין לר' יוחנן ועלה ר"י וא"ש לישנא דאבל זב וכדאיתא במתניתין התם:

והא"מ ז"ל רצה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ע"פ קושית התוס' ז"ל בפסחים דף פ"א אמאי לא קאמר דטעמא דר"י דפטורה מפסח שני משום דנשים בשני רשות. ותי' דר' יוסי ס"ל דנשים בשני חובה אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל נשים בשני רשות וא"כ מהאי טעמא פטורה מפסח שני והוא תמוה דהא בזב שראה בשביעי שלו ג"כ פסק דפטור מפסח שני וגבי זב מא"ל וקושית התוס' ז"ל בלא"ה אינה מכרחת דהא עכ"פ קצת מצוה איכא בנשים גם בפסח שני. א"כ כיון דהלא טמאה היא למפרע והרי היא כאילו לא עשתה פסח ראשון אמאי פטורה מפסח שני וכי נפ"מ יש בזה בין איש לאשה ואם תרצה לעשות פסח שני אמאי לא תעשה וע"כ צ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דטעמא דר' יוסי הוא משום דטומאת התהום דזיבה התירו. אך יש לדקדק מנ"ל הא כיון דרב ע"כ ס"ל דמקצת היום ככולו ומכאן ולהבא מטמא דאל"ה הוא דאמר כמאן וכן ר' אושעיא ס"ל דלר' יוסי מכאן ולהבא הוא מטמא וא"כ אדחי הא דר' יוסי מהלכתא. ומנ"ל להרמב"ם ז"ל לפסוק כוותיה ומטעמא אחרינא דהותרה טומאת התהום ועוד דא"כ הא דאמר ר' חייא לא הותרה טומאת התהום אלא למה בלבד למעוטי מאי אי למעוטי שרץ תיקשי השתא טומאת התהום דשרץ דקיל לא הותרה וטומאת התהום דזיבה הותרה ובירושלמי סוף מכילתין אמרינן דליכא למימר דר' חייא אתי למעוטי נבילה דהשתא טומאת מת דחמיר הותרה לו טומאת התהום כ"ש נבילה הקלה דהותר בה טומאת התהום ומסיק שם דאתי למעוטי משכב ומושב ונהי דבש"ס דילן בעינן למימר דאתי למעוטי טומאת התהום דשרץ מ"מ לא מסתבר למימר דטומאת שרץ חמיר מטומאת זיבה. ולזה י"ל דע"כ לפי שיטת הש"ס דילן לא דיינינן בזה ק"ו דהא מת חמור משרץ ואפ"ה אמרינן דבמת הותר טומאת התהום ובשרץ לא הותר וע"כ למאי דאמרינן דטעמא דר' יוסי משום טומאת התהום הא דר' חייא אתי למעוטי טומאת שרץ ועיין בפסחים פרק אלו דברים דף ס"ז דאיתא התם להדיא דזב חמור משרץ עיי"ש:

אלא דלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דלא הותר טומאת התהום בשרץ. ע"כ נראה דהוא ז"ל ס"ל דכל טומאת התהום מכל הטומאות הותרה והא דר' חייא דאמר אלא למת בלבד אתי למעוטי הרוג וכמו שכ' בפ"ח מהל' נזירות והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב דאתי למעוטי טומאת התהום דזיבה והרמב"ם ז"ל ס"ל דר' יוסי אמר דטומאת התהום דזיבה הותרה ופסק כוותיה א"כ ע"כ לא אתי למעוטי אלא הרוג דשרץ ג"כ לא ניחא ליה למימר דאתי למעוטי וכנ"ל כיון דאפילו טומאת התהום דזיבה הותרה כ"ש דשרץ:

ואין חילוק בזה בכל הטומאות ועיין בלח"מ ז"ל שם בפ"ו מהלכות נזירות שכתב שם דהראב"ד ז"ל מסברא משמע ליה הכא דאתי למעוטי טומאת התהום דזיבה והוא פלאי שלא הביא סוגיא דפסחים דבהדיא אמרינן הכא דאתי למעוטי טומאת התהום דזיבה וכן איתא בזבחים דף כ"ג ע"ש ועכ"ז עדיין לא נתיישבה דעתי בזה דהוי ליה להרמב"ם ז"ל לבאר הטעם משום דטומאת התהום דזיבה הותרה ומ"ט מסתם לה סתומי וקצת נראה מדבריו ז"ל דהא דפטור מפסח שני הוא לאו מטעם הלכה דטומאת התהום. דא"כ הוי ליה לבאר הטעם אלא סברא בעלמא היא כיון דבשעת שחיטה וזריקה היה בחזקת טהרה קצת. אע"ג דראה אח"כ יצא ידי פסחו דטומאת למפרע לא אלים כ"כ למיפסל פסחים ועיין בתוספתא פסחים פ"ז דמייתי לה התם בשם ר"י בר' יהודה ומסיים בה שכבר יצתה בזריקה משמע כנ"ל כיון דהזריקה היתה בכשרות:

ולענין מאי דכתיבנא מנ"ל להרמב"ם ז"ל דטעמיה דר' יוסי מש"ה הוא כיון דרב ור"א ס"ל דר"י ס"ל מכאן ולהבא הוא מטמא נראה דלא ניחא ליה להרמב"ם ז"ל בהאי טעמא ולמימר דר' יוסי פליג אכל הני סתמי דסוף נדה וריש זבים דתלינן בהו דסותרת למפרע וב"ה וב"ש הכי ס"ל וקצת ראיה יש להביא דרב גופא ס"ל דסותר למפרע מהא דאמר בסוף נדה דאם בדקה בראשון ובשמיני ומצאה טהורה דהרי היא בחזקת טהרה וקמ"ל דתחילתן אע"פ שאין סופן והשתא אי נימא דרב ס"ל כר' יוסי דבז' נמי לא סתר א"כ מאי קמ"ל דהא אם בדקה בז' ג"כ הוא כמו בשמיני כיון דלא סתרה עוד ור' יוסי גופא הוא דאמר התם דהלכה כר"א דמתניתין דהרי היא בחזקת טהרה אם בדקה בראשון ושביעי ולא מייתי סייעתא מינה לרב דלר' יוסי אם בדקה בז' ג"כ כבר עברו הז' נקיים אלא משמע דלר' יוסי נמי כל יום ז' בתוך ימי הספירה הוא וכן אמר רב התם דאם לא בדקה אלא בשביעי ג"כ הוי ספורים דסופן אע"פ שאין תחילתן ואי לרב מכאן ולהבא מטמא הא ליכא סופן ג"כ כיון דאפילו תראה לא תסתור ודוחק לומר דמיירי דוקא אם בדקה בליל שביעי ולפי נוסחת התוספתא דר"י בר' יהודה הוא מריה דהאי שמעתתא יש להביא קצת סמך מהא דפרק המפלת דף כ"ט דמייתי התם פלוגתא דב"ש וב"ה באשה שיצתה מליאה כו' והביאה ג' שבועין טהורים ועשרה שבועות אחד טמא ואחד טהור משמשת לאור שלשים וחמש ופליגי התם במנין הטבילה ור"י בר"י אמר דיה לטבילה שתהא באחרונה ומשמע דמודה בהא דמשמשת לאור שלשים וחמש ואי ס"ל לר"י בר"י דמכאן ולהבא הוא מטמא א"כ תשמש בעשרין וחד דהא מוקי לה התם כר"ש דאמר דאסור לעשות כן שמא תבוא לבית הספק ולר"י בר"י הא ליכא ספק דאפילו תראה לא תסתור אלא משמע דלר"י בר"י נמי סתרי והוי ספק ועוד יש קצת ראיה מהא דאמרינן פרק בנות כותים הא דאין יום שפוסקת בו עולה למנין ז' אע"ג דקיי"ל מקצת היום ככולו משום דא"כ ש"ז דסתרא היכי משכחת לה ועי' תוס' שם שהקשו מר' יוסי דס"ל מקצת היום ככולו אטו ככותאי כו' ותי' כמו שכתבתי כאן דלא ס"ל לר"י מקצת היום ככולו אלא בסוף המנין אבל לא בתחלתו. ואכתי תיקשי אליביה בש"ז אמאי לא הוי מקצת היום ככולו כיון דאינו סותר אלא יום אחד זה חשיב סוף מנינו אבל אי טעמא דר"י משום טומאת התהום א"ש אלא דיש לחלק דסתירת ש"ז לא חשיב סוף מנין כיון דבאמצע הנקיים הוא ויש לדקדק בש"ס התם אמאי לא מייתי ראיה מהא דמרבינן מוהיה לה דשומרת יום צריכה להיות יום אחד ואי נימא דמקצת היום ככולו א"כ ע"כ צריך לאוקמי דחזאי סמוך לשקיעת החמה וכמש"כ לעיל ולפי מה שכ' לעיל דכותאי נמי מודו בזבה קטנה דאין מקצת יום עולה לה א"כ קשה היכי מייתי ראיה מש"ז לזבה גדולה דהא בש"ז כותאי נמי מודו כמו בזבה קטנה. והדברים ארוכים בזה ואין כאן מקומן גם הא דאמר רמב"ח התם דקיי"ל מקצת היום ככולו קצת צ"ע דהיכן קיי"ל כן דהא למתניתין דילן לא אמרינן מקצת היום ככולו. וחשבינן ליה כיום שלפניו כיון דמקצתו טמא הוא עכ"פ צ"ל דהרמב"ם ז"ל בחר יותר דטעמא דר' יוסי משום טומאת התהום כי היכי דלא נפלוג ר' יוסי אכולהו סתמי ורב דאמר דמקצת יום עולה לכאן ולכאן ע"כ צ"ל דכא"ש ס"ל ולא מחלק בין דאורייתא לדרבנן ועדיין צ"ע:

ויש עוד מקום ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ע"פ גירסת רש"י והש"מ דר"י נמי ס"ל דלמפרע מטמא ומ"מ מטעם מקצת היום ככולו פטורה מפסח שני אלא דלא מרווחנא בזה דע"כ צ"ל משום טומאת התהום הוא דפטורה וכדאמרינן בגמרא ועוד דא"כ אמאי לא פסק כרב דיום שבעים עולה לכאן ולכאן ודו"ק בכל הנ"ל ועיין בא"מ:

פרק שלישי מי שאמר הריני נזיר כו' כל המשנה כבר כתבתי לעיל בפ"ק בפלוגתא דבר פדא ורב מתנא ומה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל ע"ש ודברי התוס' ז"ל כאן ג"כ מבוארים יותר התם אך את זה ראיתי לדקדק במתניתין אמאי לא קאמר הש"ס לעיל דרב ס"ל כר"א דאמר מקצת היום ככולו אפילו אם נטמא ביום שלשים קודם הבאת קרבנותיו דזה הוי דומה להא דר' יוסי דס"ל מקצת היום ככולו היכא דנטמא הזב ביום ז' דילפינן מינה דס"ל דעולה לכאן ולכאן וה"נ דכוותיה דאע"ג דנטמא וטומאה סותרת בנזיר כמו הזיבה דסותרת בז' נקיים ואפ"ה אמר ר"א דמקצת היום ככולו. ולבר פדא אתי שפיר וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה ור"א כו' ואע"ג דלבר פדא כו' עיין בא"מ:

ועיין בירושלמי בהלכה זו דמייתי עובדא בר' אמי דאמר לגלח ביום למ"ד ועובדא אחריתי אמר לגלח ביום ל"א. ופי' הפ"מ שם דמיירי בנזיר שנטמא והוא פלא דבימי ר' אמי מי הוי תגלחת נזירות דהא אין קרבן והדבר פשוט דקאי אשלשים של אבל וכמו שחזר ופי' הוא עצמו שם עיי"ש:

שם במשנה מי שנזר שתי נזירות כו' ראיתי בירושלמי בהלכה זו שמעתתא הצריכה ביאור ולא נתבארה יפה בדברי המפרשים ז"ל ע"כ ראיתי לבארה בס"ד כיד ה' הטובה עלי וממילא כמה מילי מעלייתא נשמעינה מינה והכי איתא התם השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השניה ולא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשניה עלת לו שניה ראשונה מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מקצתו בטל כולו אם באומר שלשים יום אלו שלשים יום אלו לא בדא עלת לו שניה ראשונה אלא כינן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר באומר אלו לנזירות אבל אם אמר אלו לנזירות ואלו לנזירות אחרות לא בדא עלת לו שניה ראשונה אמר ר"א השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה שניה ר' יעקב בר אחא פקיד לחברייא הוון ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן ברם כר"ש אפילו לא הביא אלא קרבן אחד הפריש שתיהן כא' אין בידו אלא אחת הפריש זו בפ"ע וזו בפ"ע והקריב של זו בזו ושל זו בזו לא יצא הא לקדש קדשה לא כן תני ר' חייא קרבנו על נזרו ולא שיקדים קרבנו לנזרו שניא היא שעומד בנזירותו ניחא שניה ראשונה ראשונה שניה אמר ר' יודא והדא מסייע לר"א לא כן ר"י בר אחא מפקד לחברייא אין