קרן אורה נזיר לו

טמא נמי כיון דהותר לגלח לנזירות שלו ביום ק"א הותר גם לנזירות בנו וכמש"כ לרב איפכא בנולד ביום שבעים וי"ל דדוקא אליבא דרב אמרינן הכי דלענין דרבנן עולה לכאן ולכאן ונחשב יום הלידה לב' ימים לנזירות שלו ג"כ אבל למסקנא דלא אמרינן דעולה לכאן ולכאן אכתי הוי נזירות בנו אינה מובלעת עכ"פ מדרבנן וא"כ לא היה דעתו בכה"ג להבליע של בנו בשלו:

ולשיטת הרמב"ם ז"ל ע"כ צריך לפרש סיפא דנולד אחר שבעים סותר עד שבעים דהימים שמנה משבעים והלאה עד לידת בנו נסתרו משום דצריך להשלים אחר תגלחת בנו עוד שלשים יום דאין תגלחת פחות מל' יום ונמצא הימים שמנה מיום שבעים עד לידת הבן לא עלו לו ולפ"ז קצת קשה מאי פריך הש"ס מסיפא לרב דהא אחר שבעים לא סתר כלל לרב ואמאי הא יום ע"א נסתר דאילו לא נולד הבן לא היה צריך למנות אלא כ"ט ימים והשתא שנולד הבן צריך להשלים לנזירותו שלשים יום כי היכי דלדידן דקיי"ל דאינו עולה לכאן ולכאן אלא עולה לנזירות שלו לבד א"ש הא דאחר שבעים הפסיד א"כ לרב נמי נימא הכי ומאי נפ"מ בזה דעולה גם לנזירות בנו כיון דצריך לגלח אחר נזירות בנו הרי הפסיד יום ע"א וי"ל דלרב לא הפסיד כלל בחשבון שני הנזירות יחד דאינו מונה בס"ה אלא מאה ושלשים דנהי דהפסיד יום ע"א מנזירות שלו הרויח בזה דעולה לנזירות בנו אבל אם אינו עולה יום ע"א אלא לנזירות שלו לבד הרי הפסיד אותו יום לגמרי וטעמא דפשיטא לן הכא דעולה לנזירות שלו יותר מלנזירות בנו אע"ג דבשאר נזירות הוי איפכא דסוף היום ודאי עולה לו בתחלתו ותחלת היום אליבא דבר פדא אינו עולה לו בסופו דלא ס"ל מקצת היום ככולו וכמו שכתבו התוספות ז"ל לעיל כבר כתבו התוס' ז"ל הכא דראוי להחשיבו אחר ימים שעברו:

ודברי רש"י ז"ל בשמעתין אינן מובנים דמש"כ בד"ה אמר רב כו' וכן כשבא להשלים ק' שלו לאחר נזירות בנו אין צריך למנות אלא כ"ט לא ידעתי כוונתו דהא צריך למנות שלשים לתגלחת ואולי כוונתו דעל המאה אין צריך למנות עוד אלא כ"ט ימים משום דלנזירות בנו מגלח ביום מאה דהוא ל"א למנין נזירותו ועולה לו מקצת היום להשלמת נזירותו ואין צריך למנות עוד אלא כ"ט יום אחר המאה ובד"ה ת"ש כו' ואם איתא כו' כיון דמתחיל למנות לבנו מבו ביום ויום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן אכתי פשו להו ל' יום כדי גידול שער וגם זה אינו מובן דהיכי עולה יום ל' לכאן ולכאן כיון דמגלח ביום ל"א לבנו ואז הוא משלים את שלו וא"כ הפסיד יום א' ומדבריו נראה דהא דיום ל' עולה לכאן ולכאן ג"כ שייכא להא דרב וכן כתב לקמן בד"ה ורב כמאן אמרה לשמעתיה ע"ש. והדבר פשוט דמקצת היום שאחר התגלחת עולה לנזירות שניה וכמו שכתבו התוס' ז"ל:

ובירושלמי אמרינן פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו תחלת היום מהו שיעלה לו ככולו. ולא מתניתא היא לאחר שבעים סותר לא אפילו מקצת הדא אמרה שתחלת היום עולה ככולו. ועיין בפ"מ מה שפירש בזה והוא דחוק ונראה לפרש דהירושלמי ס"ל דיותר מסתבר שסוף היום יעלה לתחלת נזירות בנו וכמו בכל נזירות דסוף היום ודאי עולה לו ומיבעי ליה אם תחלת היום עולה לנזירות שלו ופשיט ליה ממתניתין דאחר שבעים סותר היינו דמפסיד מה שמנה משבעים והלאה ומשמע דאפי' מקצת אחר שבעים ואי נימא דאינו עולה תחלת היום ככולו א"כ לא הפסיד כלום דהא לא מנה לשלו אלא שבעים ונשאר לו עוד ל' אלא ש"מ דעולה לו ככולו וכבר מנה ע"א לנזירות שלו ואפ"ה צריך להשלים ל' יום וא"כ הפסיד אותו יום ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר בפירוש דין זה דעולה לו לכאן ולכאן ויתבאר לקמן בזה בס"ד:

ע"ב מ"ט דאבא שאול לאו משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן לפי שיטת התוס' ז"ל דהא דאמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן היינו דמיחשב לב' ימים לנזירות שלו הא לא שמעינן מדברי אבא שאול דאבא שאול לא אמר אלא דמקצת שביעי הוא ככולו אבל לא דמנינן ליה בתרתי יומי לענין שלשים וי"ל דעיקר טעמיה דרב הוא משום דעולה לנזירותו ולנזירות בנו והא דמיחשב בתרתי לנזירות שלו מסברא הוא דקאמר הכי כיון דאין זה אלא מדרבנן וכמש"כ התוס' לעיל והא דעולה לנזירותו ולנזירות בנו שפיר שמעינן לה מהא דאבא שאול דמקצתו עולה למנין ז' ומקצתו למנין שלשים לענין זה דחשיב כאילו נהג יום אחד לפני הרגל ולא אמרינן שיחשב יום זה אחר מנין ז' שקדם לו ולפ"ז מצינן למימר דת"ק דאבא שאול נמי מודה דמקצת ז' ככולו לענין דין שבעה אלא דס"ל דאינו עולה לכאן ולכאן ובעינן שינהוג יום א' משלשים לפני הרגל ומש"ה אמרו ח' ימים קודם הרגל בטלו ממנו גזירת שלשים אבל במ"ק פ' ואלו מגלחין אמרינן דרבנן פליגי על אבא שאול וס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשבעה משמע דהא בהא תליא אי אמרינן מקצת היום ככולו ממילא עולה לכאן ולכאן והא דלרבנן אינו עולה לכאן ולכאן הוא משום דלא אמרינן הכא מקצת היום ככולו ולפ"ז ה"נ צ"ל דלמתניתין דס"ל דאינו עולה לכאן ולכאן הוא משום דלא אמרינן הכא מקצת היום ככולו וכל היום נחשב לנזירות שלו ורב דאמר דעולה לכאן ולכאן הוא משום דס"ל מקצת היום ככולו אבל קשה היכי מדמי הש"ס נזירות לאבל דהא בנזירות בעלמא לכ"ע ס"ל דמקצת היום כולו אלא דהכא מסתבר שלא נחלק היום מקצתו לנזירות שלו ומקצתו לנזירות בנו ולא אמרינן לענין זה מקצת היום ככולו משום דבאמצע המנין הוא אבל התם באבל מ"ט לא נימא דלענין שבעה מקצת היום ככולו דהא סוף מנין שבעה הוא כי היכי דאמרינן בסוף נזירות מקצת היום ככולו דהא דין שבעה לחוד ודין שלשים לחוד ואפילו אבא שאול דס"ל התם מקצת היום ככולו הכא מודה דלא אמרינן מקצת היום ככולו כיון דבאמצע המנין הוא וכן איפכא אפי' רבנן דס"ל התם דלא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שבעה ושלשים גבי נזירות הכא מודה דאנרינן מקצת היום ככולו כי היכי דבסוף נזירות אמרינן לכ"ע מקצת היום ככולו ולענין אבל ס"ל לרבנן אפילו לגבי שלשים דלא אמרינן מקצת היום ככולו וכבר כתבתי לעיל דבירושלמי מקשה מהא דאם גילח ביום ל' יצא על אבילות דלא אמרינן מקצת היום ככולו וכן הביאו התוס' ז"ל במ"ק שם לדברי הירושלמי הנ"ל וע"ש בתוס' בד"ה אתיא פרע שכתבו בשם הר"ר י"ט ז"ל דיום ז' עולה לב' ימים למנין ל' ג"כ ומותר לגלח ביום כ"ט והוא כשיטתם הכא דיום שבעים עולה לכאן ולכאן דנחשב לנזירות שלו בב' ימים אבל זה אינו נראה גם לפי שיטתם דדוקא הכא אגב דשלים נזירות בנו מותר לגלח גם על שלו אבל לענין שלשים ודאי דלא מסתבר לחשבו בב' ימים ובש"מ הביא בשם הירושלמי שהקשה כצ"ל אמאי אינו עולה יום ז' לשני ימים למנין שלשים כמו הכא לענין נזירות שלו ולא מצאתי כנ"ל בדברי הירושלמי וגם שיטת הירושלמי הוא דלא כדברי התוס' ז"ל וכמו שכתבתי לעיל ועיין מש"כ בזה בחידושינו בס"ד במ"ק שם דף י"ט ע"ב במאי דמשמע התם דרב ס"ל כת"ק דאבא שאול:

שם דלמא ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא באבילות דרבנן אבל בנזירות דאורייתא לא עיין בש"מ שהקשה בשם הרא"ש ז"ל דהכא נמי מדרבנן הוא וכמש"כ התוס' ז"ל דמה"ת מותר לגלח ביום מאה עי"ש ולא הבנתי קושייתו דהא דרב דעולה לכאן ולכאן נפקא מינה נמי לענין דאורייתא למיחשביה מקצהו לנזירות בנו ומקצתו לנזירות שלו דאי לאו דעלה גם לנזירות בנו לא היה מותר לגלח ביום ק' וכבר כתבתי לעיל דעיקר מלתא דרב הא אתי לאשמעינן וכן משמע מדברי התוס' ז"ל לעיל שהקשו מהא דיום שלשים עולה לכאן ולכאן ואי נימא דרב אתי לאשמעינן דעולה לב' ימים לנזירות שלו א"כ אין כאן קושיא דהתם אמרינן דמקצתו עולה לנזירות ראשונה ומקצתו לנזירות שניה אבל לא שיחשב לשני ימים לנזירות אחת אלא ודאי ס"ל דעיקר מלתא דרב אתי לאשמעינן האי דינא דעולה מקצתו לנזירות שלו ומקצתו לנזירות בנו וממילא אמרי' מסברא כיון דמותר לגלח בשל בנו מותר לגלח נמי לשלו ושפיר הקשו לזה מהא דיום ל' עולה לכאן ולכאן וא"כ עיקר מלתא דרב בדאורייתא אתמר. ודו"ק:

אלא רב דאמר כר' יוסי דתניא רי"א שומרת יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה פטורה מלעשות פסח שני מ"ט לאו משום דאמרינן מקצת היום ככולו ודחי הש"ס דלמא ס"ל לר' יוסי מכאן ולהבא הוא מטמא וכן הוא גירסת הש"מ וגירסא זו קשה לישבה דא"כ למאי דס"ד ס"ל לר' יוסי ג"כ דלמפרע הוא מטמא א"כ מ"ט פטורה מפסח שני ומה מהני בזה מקצת היום ככולו וכדפריך הש"ס לקמן דאי מדאורייתא אמאי פטורין מפסח שני ועוד דא"כ לא פליגי רבנן ור"י כלל דהא רבנן נמי מודו דמקצת היום ככולו לענין ספירה היכא דנגמר היום בטהרה וכדמוכח מהא דתנן דזבה טובלת ביום ובעילתה תלויה כדתנן בנדה ואם נגמר בטהרה טהורה היא למפרע מתחלת היום ואם ראתה בו ביום לר"י נמי מטמאה למפרע וא"כ במאי פליגי בזה אלא ודאי העיקר כגירסת התוס' ז"ל דר"י ס"ל מקצת היום ככולו לגמרי אפילו אם ראתה אח"כ אינה טמאה אלא מכאן ולהבא דאחר ראיה ראשונה כבר נגמרה ספירתה במקצת היום ולפ"ז א"ש דרב סבר לה כוותיה דר"י כי היכי דאמר ר"י דמה שראתה אח"כ אינו סותר למקצת היום שלפניו ועלה לספירתה ה"נ הכא אע"ג דנולד הבן ופוסק מנזירותו מ"מ מקצת היום שלפני לידת הבן עלה לנזירות שלו ולפ"ז היינו טעמא דפליגי רבנן ור"י אי להבא מטמא אי למפרע דרבנן ס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככולו וכי ראתה אח"כ הוי כמו באמצע הספירה דלכ"ע סותר למפרע ור' יוסי ס"ל דמקצת היום ככולו ונגמר ספירתה וכי ראתה אח"כ מטמא מכאן ולהבא ולפ"ז לרבנן נמי גבי נזירות דהכא לא אמרינן מקצת היום ככולו כיון דלא נגמר בנזירות שלו מפני לידת הבן וא"כ יום הלידה עולה לנזירות בנו ולא לנזירותו. ולא משמע הכי לעיל דממתניתין דייק דאינו עולה לנזירות בנו אלא נמנה הימים שלפניו