קרן אורה נזיר לג

ומ"מ מוכח מינה כד' התוס' לעיל דה"ה דמיבעי ליה כה"ג בנ"ע לאחר כ' ומעכשיו נזיר סתם דאי כדברי הר"ר עזריאל ז"ל דבהא פשיטא ליה דחייל דאם לא עכשיו אימתי א"כ מאי קמיבעי ליה תו בנזיר שמשון דודאי חיילי דאם לא עכשיו אימתי. אבל לד' התוס' ז"ל דבנזיר עולם ג"כ מיבעי ליה כה"ג וקאמר את"ל דהתם חיילי כיון דאפשר לאיתשולי על נזיר עולם מ"מ בנזיר שמשון מיבעי לן ונראה מד' התוס' ז"ל בד"ה אמר כו' דלא מיבעי ליה אלא אם יחול בתוך העשרים לבד אבל לאחר עשרים מפסיק את נזירותו ולא יגלח לעולם וכ' דזה ג"כ מעין הך בעיא דלעיל אי חייש להפסקה כי האי שלא יוכל להשלים נזירותו וד' הא"מ בזה אינן נראין וכן מבואר בש"מ דאינו מונה אלא אלו העשרים ומ"מ אסור גם בטומאת מת לעולם כיון דלא גילח על נזירות סתם:

והעולה להלכה לשיטת התוס' ז"ל דבנזירות מועטת כיון דלא שלמי מסיק באת"ל דלא חיילי כלל בתוך העשרים אלא מונה נזירות שאחר כ' ומגלח וחוזר ומונה נזירות שקיבל מעכשיו ואם קיבל מעכשיו נזירות מרובה מסיק באת"ל דחיילי כיון דאית ליה תמנין יומין לבסוף ניחא ליה להפסיק נזירותו והיכא דאמר מעכשיו נזיר עולם ג"כ חייל נזירות עולם מיד ומפסיק אח"כ לנזירות שאחר כ' ואע"ג דזו הפסקה גדולה וס"ד דלא היה בדעתו להפסיק בזה אבל כיון דאי בעי מיתשיל אנזירות שאחר כ' ויהיה בלא הפסקה מש"ה חייל נזירות עולם מיד וה"ה לאחר כ' נזיר עולם ומעכשיו נזיר סתם דחייל נזירות סתם מיד אע"ג דיהיה מוכרח להפסיקן לאחר כ' ולמנות נזירות עולם מ"מ כיון דנ"ע ג"כ אפשר בשאלה ויהיה בלא הפסקה ג"כ דעתו שיחול מיד וכי מסיק בתיקו בנזיר שמשון לאחר כ' ומעכשיו נזיר סתם כיון דנ"ש אי אפשר בשאלה קפיד אהפסקת נזירותו ולא חייל כלל או דלמא מ"מ חיילי בתוך העשרים ובאמת לפי דברי התוס' ז"ל דהכל בדעתו ובקפידא תליא א"כ הכא בנזיר שמשון היכי שייך למימר דקפיד אהפסקת נזירותו ולא יחול כלל. א"כ יצאו דבריו שאמר מעכשיו נזיר סתם לבטלה לגמרי דלאחר כ' א"א להשלים עוד וכיון דאמר בפירוש מעכשיו נזיר סתם הרי חזינן דלא קפיד אבל לפי מש"כ דמדינא מיבעי ליה אי יכול לקבל נזירות כה"ג א"ש דכיון דאינו יכול להשלים אפשר דלאו קבלה היא כלל ולא חייל ולענין תגלחת והבאת קרבנות היכא דאמר מעכשיו נזיר מאה לד' התוס' ז"ל מגלח ב' פעמים לאחר נזירות שאחר כ' יום ואחר שמונים של השלמה ולשיטת רש"י ז"ל לעיל במתניתין אינו מגלח אלא תגלחת אחת ולישנא דאית ליה גידול שער לבסוף מסייע לשיטת התוס' ז"ל ובמעכשיו נזיר עולם מפסיק ג"כ בנזירות שאחר כ' ואינו מגלח אחריה אלא בעת שהותר לנזיר עולם לגלח וכבר דקדקנו מ"ש מנזירות מרובה דיכול לגלח מיד אחר השלמת המנין ובלאחר כ' נזיר עולם ומעכשיו נזיר סתם חייל נזירות סתם מיד ומפסיקן לאחר עשרים ומתחיל במנין נזיר עולם ובנזיר שמשון לאחר עשרים מיבעי ליה אי חייל נזירות סתם בתוך הכ' או לא חיילין כלל ובכל אלו אין הנזירות שלאחר עשרים נדחין בזמן ובנזירות מעכשיו הוא דשקלינן וטרינן:

אך את זה כתבו התוס' ז"ל אם אמר נזיר סתם לאחר כ' ומעכשיו נזיר שמשון בזה פשיטא להו דחייל נזיר שמשון לאלתר ומדחה את הנזירות סתם שאחר עשרים כיון דנזירות זו איתיה בשאלה ואפשר שיהיה בלא הפסקה והיינו לפי שיטתם דבנזיר עולם כה"ג נמי אינו מגלח על נזירות שאחר כ' אלא בעת שמגלח על נזירות עולם אבל בלא"ה אסור לגלח וא"כ הכא בנזיר שמשון ודאי אינו רשאי לגלח אבל לפמ"ש דיכול לגלח אחר נזירות זו ה"ה דבנזיר שמשון מגלח על נזירות שאחר כ' וחוזר לנזירות שמשון ולד' התוס' ז"ל ג"כ אפשר מונה נזירות סתם לאחר עשרים ואינו מגלח לעולם ואסור גם בטומאת מת לעולם וכן בדין דאפילו אם אמר תחלה מעכשיו נזיר שמשון ולאחר עשרים נזיר סתם נראה דחייל נזירות סתם כיון דנזיר שמשון מותר בטומאת מת ונזיר סתם אסור בטומאת מת ובאמת גם בגוונא דמיבעי ליה להש"ס ג"כ קצת קשה אמאי לא יחול נזירות סתם מעכשיו לאסור אותו בטומאת מת גם לאחר עשרים ומי גרע זה מאם קיבל עליו נזירות סתם לאחר שקיבל עליו נזירות שמשון דנראה דחיילי כמ"ש ובירושלמי בפ"ק איתא להדיא דנזירות סתם דוחה נזירות שמשון דזו תורה וזו אינה תורה עיי"ש ומייתי התם תרתי בעיי דנזיר עולם ונזיר שמשון ומיבעי ליה אי חייל נזירות סתם ודלא כמו שכתב הפ"מ:

ומעתה נבוא אל שיטת הרמב"ם ז"ל כי דרך אחרת אתו בזה ונקוט האי כללא בידך דהנזירות מעכשיו חיילא מיד בכל הני בבי ובנזירות מועטת כתב דנזירות שאחר כ' נדחית ומונה שלשים מעכשיו ומגלח ומביא קרבן ואח"כ מונה עוד שלשים בשביל נזירות שאחר כ' ובמעכשיו נזירות מרובה מפסיק בנזירות שאחר כ' ומעכשיו נזיר עולם אין השניה חלה כלל ומעכשיו הוי נ"ע ואין מקום לשניה לחול ולשיטתו היכא דאמר איפכא לאחר כ' נזיר עולם ומעכשיו נזיר סתם הוי כמו בנזירות מועטת דמשלים הנזירות מעכשיו למ"ד ואח"כ הוי נ"ע ובנזיר שמשון הוא דמיבעי ליה בכה"ג אי יכול להשלים נזירות סתם שמעכשיו ולגלח אחריהם או דלמא כיון דנזיר שמשון ליכא בשאלה ע"כ חל הוא מיד לאחר כ' ואינו מגלח אחר נזירות סתם ונראה מתוך דבריו ז"ל דמפרש הא דמיבעי לן בכל הני אי חיילין אי לא היינו אי חיילין הנזירות מעכשיו לגמרי לעכב הנזירות שאחר כ' ומיבעי במעכשיו נזירות מרובה אי חיילא לגמרי וידחה הנזירות שאחר כ' עד אחר גמר מנין המרובה אי לא וקאמר ותיבעי ליה נזירות מועטת. חדא מגו חדא מיבעי ליה את"ל נזירות מועטת כיון דעשרה יומין הוא דיתרין לא סלקין ליה כו' והיינו את"ל דנזירות מועטת חיילא לגמרי וישלימנה תחלה משום דאם יפסיקנה לא ישאר אלא עשרה יומין ואין בה כדי גידול שער מש"ה לא שייך בה הפסקה אבל נזיר מאה דאית ליה תמנין יומין לבסוף סלקין ליה ויפסיק את הנזירות מרובה בנזירות שאחר כ' אי לא משום דחיילין לגמרי וכיון שהתחיל גומרה ואת"ל בהא נמי חיילי לגמרי ומונה הראשונה אחר גמר השניה אמר מעכשיו נזיר עולם מהו מי חיילי עליה לגמרי ואין מקום לראשונה לחול עוד אי לא חיילי לגמרי ויפסיק בשניה ויגלח אחריה ואח"כ יחזור לנזירות עולם ואת"ל כיון דאפשר לאיתשולי על נזירות שאחר כ' חיילי לגמרי ואע"ג דקיבל עליו תחלה נזירות אחר כ' מ"מ כי אמר בתר הכי מעכשיו נזיר עולם חיילי נזירות עולם ונדר הראשון בטל לגמרי דכיון דיכול למיתשיל עליה יכול נמי לבטלה בנזירות עולם מעכשיו תו קמיבעי ליה בנזיר שמשון לאחר עשרים ומעכשיו נזיר סתם אי חיילי הכא נזירות סתם וידחה נזירות שמשון עד אחר מנין נזירות סתם ויגלח ומביא קרבן אי לא חיילי לדחות נזירות שמשון כיון דליתיה בשאלה ונשאר בתיקו ומש"ה בנזירות מועטת פ' דיגמור מנינה כאת"ל ובנזירות מרובה לא פסק כאת"ל דחיילי אלא כדאיפשטא מברייתא דמפסיק בנתים ובמעכשיו נזיר עולם פסק כאת"ל דחיילי ואע"ג דבגמרא משמע דבנזירות מרובה מסתבר טפי למימר דחיילי וכדאמרינן את"ל דחיילי מעכשיו נזיר עולם מאי וא"כ כיון דאיפשטא מברייתא דבנזירות מרובה לא חיילי לגמרי כ"ש בנזיר עולם ז"א משום דאיכא סברא להכי ולהכי דאיכא למימר דבנזירות מרובה מסתבר יותר דחיילי משום דלא יבטל נדר הראשון לגמרי דיכול להשלים אחר נזירות המאה אבל נזיר עולם שיבטל הנדר הראשון לגמרי אפשר לא חיילי אלא צריך שימנה נדר הראשון בזמנו אחר כ' ואיכא למימר נמי איפכא דגבי נזירות מרובה לא חיילי משום דיוצא ידי נדרו גם בהפסקה דאית ליה אכתי תמנין יומין אבל בנזיר עולם אין לו הפסק כלל וחיילי לגמרי והיינו דפסק בנזירות מרובה להפסיק בנתים ובנזיר עולם אין הנדר הראשון חל כלל ובנזיר שמשון לאחר עשרים פסק דאינו מגלח בנזירות השניה היינו הנזירות מעכשיו משום דשמא לא חיילי לגמרי ונזירות שמשון בזמנו בא ואינו יכול לגלח. אלא דלשון הרמב"ם ז"ל וכן אם אמר נזיר שמשון לאחר עשרים כו' אינו מובן מאי וכן דהא אדרבה זה אינו כדין הראשון דהתם הנדר הראשון נדחה והכא הנדר השני נדחה:

ועיין בכ"מ ז"ל:

עכ"פ העולה מדברי הרמב"ם ז"ל דנזירות מעכשיו פשיטא דחיילי מיד וכי קמיבעי להו בנזירות שאחר כ' אי נדחה מזמנה וככל הני צדדי בעיא דלעיל ויש לדקדק הא דבנזירות מועטת כתב דמונה נדר השני עד גמר מנינו ומ"ש ממתניתין הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר דמפסיק בתוך נזירותו אפילו בנזירות מועטת ומונה נזירות בנו כיון שנזר אותה תחלה וצריך לחלק דדוקא הכא דהניח עשרים יום פנויים לחול עליו נזירות השניה וכיון דחלה גומר אותה אבל בגוונא דמתניתין אין זמן נזירותו ברור דאולי יוולד הבן תיכף וכיון דאין זמנו ברור אע"ג דכ"ז שלא נולד הבן נוהג נזירותו מ"מ כשיוולד הבן אין כח בנזירותו לדחות נזירות הבן מזמנו ודוחק ועוד דלא משמע הכי בירושלמי שהבאתי לעיל דא"כ לא הוה פריך מידי מהא דלאחר למ"ד יום עולה דיכול להקדישה תוך שלשים דהא בנזירות לזמן נמי דינא הכי לדברי הרמב"ם ז"ל ועיין בנדרים דף למ"ד בדברי הר"ן ז"ל שהביא שם מחלוקת הפוסקים באומר הרי זו עולה לאחר למ"ד יום אם יכול לחזור בו כיון דלא חיילי עליה קדושת עולה עדיין וממתניתין וכוליה שמעתין משמע דאינו יכול לחזור בו אם אמר הריני נזיר לאחר כ' או לכשיהיה לי בן. דאי יכול לחזור בו א"כ מאי מעליותא בזה שנזר תחלה נזירות שאחר כ' דלמא לבתר דאמר ונזיר מעכשיו חזר בו ומאי מיבעי ליה אי חלה נזירות מעכשיו ואין להאריך עוד ועיין מש"כ שם בחידושי לנדרים:

ולענין מה שהקשו הכ"מ והלח"מ ז"ל אמאי פסק לחומרא בבעיא דנזיר שמשון דאינו מגלח על נזירות מעכשיו והא קיי"ל ספק נזירות להקל ע"ש מש"כ בזה וכבר כתבתי כמה פעמים דנראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל דלא נחית להך סברא דספיקו חמור מודאי ועוד דהכא ספיקו חמור מודאי אפילו בנזירות שמשון כיון דאינו יכול לגלח על נזירות סתם א"כ נשאר באיסור טומאה לעולם ואילו ודאי