קרן אורה נזיר לב

לא מהני הבלעה בזה כיון דבתר דעתו אזלינן ואמאי לא נימא דכה"ג ג"כ דעתו שיעלה המנין לשניהם כיון דאין סתירה מדבריו לזה ואולי דברי הגהה זו אזלי בשיטה זו דאם אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן ג"כ מהני הבלעה וכמש"כ בשם הש"מ ובשם ר"ת ז"ל כתב שם דלא מהני הבלעה אלא היכא דמפסיק לנזירות בנו דכיון דמפסיק בשלו ומונה של בנו עולה לשניהם וכמש"כ לעיל ג"כ סברא זו אבל היכא דלא בעינן הפסקה מונה זו ואח"כ זו והביא ראיה לזה מאם אמר הריני נזיר שלשים ואח"כ אמר הריני נזיר מאה דאין עולין זה בזה משום דאין צריך הפסקה ולדבריו ז"ל הדרן קושית התוס' ז"ל לדוכתי' א"כ הכא דמפסיק בנזירות שאחר כ' אמאי לא יעלה זל"ז ואי כמו שכתבו התוס' ז"ל לחלק בין תלה בזמן לתלה בלידת הבן א"כ היכי מייתי ראיה מהא דנזיר שלשים ונזיר מאה דמשום דלא הוי הפסקה אינו עולה לזה ולזה הא בכה"ג אפילו בהפסקה אינו עולה לשניהם וצ"ע:

וראיתי במרדכי במ"ק שכתב ג"כ לשיטה זו דמנין אחד עולה לשניהם ודייק הכי מהא דתנן התחיל למנות את שלו ונולד לו בן ברישא מונה את שלו ואח"כ של בנו ובסיפא מפסיק ומונה של בנו כו' אבל לא התחיל למנות את שלו ונולד הבן ביום א' מנין אחד עולה לשניהם ונראה מדבריו דס"ל דברישא נמי דינא הכי אם לא התחיל למנות את שלו ושל בנו מובלע עדיין בשלו יצא במנין אחד לשניהם והוא כדברי הש"מ שכתב והקשה שם מ"ש מהריני נזיר היום הריני נזיר היום דמונה ב' נזירות וכתב דהתם שאני דאי דעתו לצאת במנין אחד למה קיבל השניה כלל דדווקא בכה"ג דתלה לאחת בלידת בנו בזה י"ל דלא נתכוין אלא אם לידת בנו יהיה אחר שיתחיל בנזירות שלו אבל אם יוולד הבן קודם שהתחיל דעתו שיעלה מנין אחד לשניהם ועדיין לא הבנתי דהא משמע דאפילו אם עולה במנין לשניהם מ"מ ב' נזירות הם וחיוב להביא ב' קרבנות וכמש"כ א"כ בהריני נזיר היום כו' ג"כ לא תיקשי למה קיבל השניה דלמא שיחשב לב' נזירות ולאתויי שני קרבנות אם לא שנאמר דהיכא דמובלע אחת בחברתה לא חשיב אלא נזירות אחת וא"צ להביא אלא קרבן אחד ושפיר מוכח בהריני נזיר היום כו' דלב' נזירות נתכוין דאל"כ למה קיבל השניה ומש"כ המרדכי לחלק בין התחיל או לא לאו בהתחלה תליא מלתא אלא בהבלעה תליא מלתא כדמוכח בסיפא דמתניתין אע"ג שהתחיל למנות את שלו כל שמובלע של בנו בתוך שלו מנין אחד עולה לשניהם וע"פ כל הדברים הנ"ל לא יובנו דברי הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן רל"ט סעיף י"ד בכל פרטי הדינים שכתב שם וכבר תמה על דבריו ז"ל הגאון ר"א ז"ל ביו"ד שם ובחי' לנדרים הארכתי ג"כ בדברי המחבר ורמ"א ז"ל בסעיף הנ"ל:

שם ותיבעי ליה נזירות מועטת ופירשו רש"י ותוס' ז"ל לשיטתן מי חיילין לאלתר ויפסיק בינתים בנזירות שאחר כ' ואח"כ ישלים עשרה ימים דלא יגלח בינתים ולפי שיטת הגליון ע"כ צריך לפרש מי חייל לאלתר ויפסיק בנזירות שאחר כ' ויגלח אחריה ויצטרך למנות עוד שלשים לראשונה כדי גידול שער ולפ"ז א"ש יותר הא דאמרינן בגמרא דהלין עשרה לא סלקין ליה דהא לא יצא בהן וצריך למנות כדי גידול שער ולפי מש"כ דלדברי הש"מ ז"ל לא אמר בפירוש ומעכשיו א"כ בנזירות מועטת ליכא למיבעי כלל ופשיטא דלא חייל לאלתר כיון דאלו הימים לא יעלו למנין כלל אבל אם אמר בפירוש ומעכשיו א"ש דמיבעי ליה אם אפשר לנזירות לחול בכה"ג שיחלק לחצאין או דלמא אין מקום לחול לנזירות זה עד אחר נזירות שאחר כ' ומכל הני בעיא מוכח דנזירות שאחר עשרים אינה נדחית ממקומה ומיד אחר כ' מתחיל למנותה ומפסיק נזירות הראשונה ולא אמרינן כיון דכבר חלה נזירות השניה תעכב בפני הראשונה לחול עד שיגמרנה וכן מוכח ממתניתין דמניח את שלו ומונה של בנו ויש לדקדק מ"ש מלאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים דחייל קדושת שלמים ומעכבת על קדושת עולה מלחול ולפי דברי התוס' ז"ל דבתר דעתו אזלינן א"ש דהכא אפשר למנות אח"כ ע"כ אמדינן דעתו שנתכוין בשניה למנותה בהפסקה משא"כ התם אם לא תחול קדושת שלמים לא תחול עוד לעולם וכיון דאמר מעכשיו שלמים חלה קדושת שלמים מיד ואין קדושת עולה יכולה לחול עוד אבל לפי מה שכתבתי דמעיקר הדין מיבעי ליה אי נזירות בהפסקה חשיבא נזירות ואי לא חשיבא נזירות לא חיילי כלל ואמאי לא תחול כיון דאמר מעכשיו ותעכב על נזירות הראשונה לחול עד אחר מנינה:

וראיתי בירושלמי בהלכה זו שהקשה על מתניתין ותקדים נזירותו לנזירות בנו מהא דהרי זה עולה לאחר ל' דיכול להקדישה בתוך ל' לקדושה אחרת ותי' שם דשאני הרי זו מהרי עלי ונזיר כהרי עלי הוא ומחויב הוא לקיים בזמן שאמר היינו בלידת בנו ולקמן יתבאר עוד בזה בשיטת הרמב"ם ז"ל בס"ד:

דף יד תוס' בד"ה חדא מגו חדא כו' בסוף דבריהם וצ"ע אי מצי למיבעי היכא דאמר הריני נזיר מאה יום ונזיר לאחר עשרים אי חיילי מהשתא אי לא עכ"ל ולא הבנתי דמאי מספקא להו הא פשיטא בזה דמונה המאה ואח"כ של אחר עשרים כמו במתניתין דמונה שלו ואח"כ של בנו אם אמר תחלה הריני נזיר והכי אמרינן בירושלמי דאם אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים מונה וחוזר ומונה והיינו רישא דמתניתין אף על גב דמשמע התם דקאי אסיפא מ"מ נראה דארישא קאי והדבר פשוט כנ"ל ודברי הפ"מ שם אינם מובנים:

שם גמ' הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר עולם מהו מי חיילא אי לא ופי' ז"ל דאפילו אי נימא דמעכשיו נזיר מאה חיילי לאלתר ומפסיק בנתים היינו דבנזירות לזמן שייך נמי הפסקה אבל בנזיר עולם דאין לו הפסק לא מפסקינן ביה ולא חייל מיד אלא לאחר נזירות שאחר כ' יום או דלמא מ"מ חיילי מעכשיו ומפסיק נזירותו ומונה נזירות שאחר כ' יום ואח"כ ישלים נזירות עולם וכתבו התוס' ז"ל דלאחר שלשים מגלח למאן דאמר נזיר עולם מיקל אחר שלשים או אחר שנה אחת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משמע מד' ז"ל דלמ"ד מיב"ח לי"ב חודש אסור לגלח אחר נזירות השלשים מיד ולא ידענא טעמא מאי וכי היכי דבנזירות מאה יכול לגלח אחר נזירות שלשים כמו שכ' התוס' לעיל כל שנשאר כדי גידול שער אע"ג דבאמצע נזירות המאה הוא ומ"ש דבאמצע נזירות עולם לא יוכל לגלח אחר הלמ"ד ועוד לדבריהם ז"ל היכי מצי מגלח כלל הא בנזיר עולם אינו אלא מיקל בעלמא אבל לא גילוח גמור וא"כ היכי מצי לגלח אחר נזירות שלשים ובש"מ כתב דמהאי טעמא הוא דמיבעי ליה במעכשיו נזיר עולם משום דשמא לא חיילי השתא משום דאי תחול מהשתא תעכב על נזירות שאחר עשרים יום ולא יוכל לגלח עליה כלל מש"ה לא חיילי כלל השתא או דלמא כיון דנזירות שלשים איתא בשאלה אינה מעכבת על נזירות עולם מלחול מיד ולפי שיטה זו בטלה נזירות שאחר כ' יום כיון דלא מצי לגלח אחריה וכדמוקי לה התם בנזיר עולם דאינו מגלח כל ימיו. וגם זה לא הבנתי למה לא יגלח אחר מנין השלשים ובמה חמיר נזירות עולם מנזירות מאה ואם יוכל לגלח באמצע נזירות מאה ואין הנזירות אוסרת עליו הגילוח ה"נ בנזיר עולם יהיה מותר לגלח על נזירות שאחר כ' יום וכוליה שמעתין משמע דנזירות שאחר יום שאמר בראשונה ודאי אינה נדחית ממקומה:

וכתבו התוס' ז"ל עוד דה"ה דמצי למיבעי היכא דאמר הריני נזיר עולם לאחר עשרים ומעכשיו נזיר סתם אי חיילא נזירות סתם מיד אי לא חיילא וגם בזה יש לדקדק דלכאורה לא שייכא הא לבעיא דהש"ס דהתם מיבעי לן אי שייכא הפסקה לנזירות עולם ויתחיל נזירות עולם מיד ויפסיק בנזירות שאחר עשרים ואח"כ יחזור לנזירות עולם או דלמא ליכא הפסקה לנזירות עולם ולא יתחיל נזיר לעולם אלא לאחר מנין נזירות שאחר כ' יום אבל נזירות שאחר כ' פשיטא לן דאינה זזה ממקומה וא"כ היכי מצי למיבעי באומר הריני לאחר כ' נזיר עולם ומעכשיו נזיר סתם דבזה לא שייכא הפסקה ולאחר כ' ודאי חל עליו נזירות עולם וא"כ ליכא למיבעי בהא אלא אי חיילי נזירות סתם מעכשיו אע"ג דלא שלמי או דלמא לא חיילי כלל כיון דאינו יכול להשלימן וזה בעיא אחריתי היא ולפי שיטת הש"מ ז"ל דהכא נמי מיבעי ליה להש"ס אי נזירות עולם חיילי מיד ודוחה נזירות שאחר עשרים יום אי לא א"ש דה"נ מצי למיבעי אי נזירות סתם חיילי מיד לדחות נזירות עולם עד אחר גמר מנין הנזירות סתם אי לא ובשם הר"ר עזריאל הביא שם דבזה פשיטא לן דנזירות סתם חייל מיד דאם לא עכשיו אימתי ולא נתבאר שם בדבריו אם יכול לגלח אחר נזירות סתם אי לא ולקמן בד"ה אמר כו' יתבאר עוד בזה:

שם ואת"ל הכא כיון דאפשר לאיתשולי חיילא ופי' התוס' ז"ל כיון דאפשר לאיתשולי אנזירות שאחר עשרים יום ולא יהיה הפסק בנזירות עולם חיילא נזירות עולם מיד ואי לא מתשיל מפסיק ומונה נזירות שאחר עשרים רק דאינה מעכבת על נזירות עולם מלחול מהשתא כיון דאפשר לאיתשולי ויהיה בלא הפסקה. וזה לפי שיטתם ז"ל ולפי שיטת הש"מ דמיבעי ליה אי חייל מיד וידחה נזירות שאחר כ' ה"נ קאמר כיון דאפשר לאיתשולי על נזירות שאחר כ' מש"ה חיילא נזירות עולם ומדחה את נזירות שאחר כ' אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם דלא אפשר לאיתשולי עליה חיילא אי לא חיילא ולפי שיטת הש"מ בבעיא דנזיר עולם אי מדחה נזירות שאחר עשרים ומסיק כיון דאפשר לאיתשולי על נזירות שאחר כ' שפיר חייל נ"ע מהשתא ומדחה את נזירות שאחר כ' א"ש הך בעיא דנזיר שמשון כיון דלא אפשר לאיתשולי עליה אינה נדחית ולא חייל נזירות סתם מעכשיו כיון דא"א להשלימה או דלמא מ"מ חיילי נזירות סתם וי"ל דמ"מ נזירות שמשון נדחית עד אחר שישלים נזירות סתם מעכשיו או מיבעי ליה אי חייל נזירות סתם באלו העשרים יום אע"ג דלא ישלים אותה אבל לשיטת התוס' ז"ל דגבי נזיר עולם מיבעי ליה אי חיישינן להפסקה אין בעיא זו מעין הך בעיא דלעיל דהכא מיבעי לן אי חיילי בתוך העשרים לבד אי לא.