קרן אורה נזיר יט

ראשון לא צריך קרא להריני נזיר מיין ויתבאר עוד בזה בהלכות אשר לפנינו בס"ד שם:

ובאותו ענין ראיתי להתוס' ז"ל שם במנחות במתניתין דאין מתנדבים לוג או ב' או חמשה כו' והקשו שם אמאי לא אמרינן דאם התנדב לוג יין יביא שלשה כמו במנחה חצי עשרון ותי' דהתם מיירי בהרי זו אבל בהרי עלי ה"נ דחייב להביא ג'. ובאמת בלא"ה אין כאן קושיא דדוקא היכא דאמר מנחה דמה שאמר חצי עשרון הוי כתנאי וכי אמר אילו הייתי יודע כו' ביטל תנאו אבל נדבת יין דאמר הרי עלי לוג יין ודאי דאינו חייב להוסיף וכן כתב הלח"מ ז"ל והמשנה למלך שם אלא דעיקר הדבר מה שנ' מדברי התוס' דאם התנדב לוג או ב' אינו מביא כלום דאל"כ בלא"ה לא תיקשי כיון דחייב לקיים כמה שנדר מש"ה אין צריך להוסיף לא ידענא מנ"ל ומידי דהוי אחמשה דחייב להביא חמשה אפילו אם אין קבע וי"ל דשלא יפחות ממעטינן התם מככה אבל להוסיף איתרבי מיהי' והיינו חמשה כדאיתא התם. ואכתי אינו מובן מה שהקשו התם מחמשה דיביא ששה כמו בעשרון וחצי עשרון דמביא שנים ומאי קושיא הא איתרבי מקרא דחמשה לחוד ג"כ יכול להביא ואי מביא ששה א"צ קרא לרבויי אלמא דלא דמי לעשרון וחצי דאינו יכול להביא כזה כלל וראיתי שם במשל"מ ז"ל שיצא לידון בדבר החדש דמה שכתב הרמב"ם ז"ל בהרי עלי עשרון וחצי עשרון ולא הזכיר מנחה הוא בכוונה מכוונת דאפילו בלא מנחה חייב להביא שנים משום דיש קבע למנחה כי היכי דיש קבע לנסכים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל גבי נדר חמשה לוגין דצריך להשלים משום דקבען לקרבן ודבריו ז"ל נפלאו ממני דא"כ אמאי לא פליג ר"ש התם כמו בעשרון ומחצה דפוטר ר"ש משום שלא התנדב ואלו התם כ"ע מודו דיכול להוסיף ועוד דבעשרון ומחצה צריך לשואלו ולומר אלו הייתי יודע כו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל והכא גבי נסכים אין צריך שאלה כלל אלא אומרים לו השלם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ויש לי עוד לדקדק בדבריו ז"ל שם מש"כ גם בהרי זו סברת אלו הייתי יודע כו' ולענ"ד לא שייך בזה האי סברא כלל וכמו שבאר הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה סברא זו דשעורים ואינך הוי כמו תנאי וז"א אלא בהרי עלי ולא רציתי להאריך בזה ולצאת הרבה חוץ לסוגיא דשמעתין ועוד יתבאר בזה לקמן בס"ד:

ועיין בירושלמי דפליגי ר' יוחנן ור"ל בטעמא דב"ש דמתניתין ר"י אמר משום שהוציא נזירות מפיו ור"ל אמר משום כינוי כינויים מה נפיק מביניהם הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. ופי' הפ"מ דאמר בפירוש דלנדור מן הגרוגרות נתכוין למ"ד משום כינויים לא הוי נזיר ולמ"ד משום שהוציא נזירות מפיו הוי נזיר ולפ"ז משמע דלא כמו שכתבתי לעיל דלשיטת הירושלמי ב"ש נדור ונזיר ס"ל אבל הלשון דחוק לפי' ועיין ק"ע ומשמעתין מוכח דהא דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש היינו אפילו בהרי עלי אע"ג דילפי לה מתמורה תחלת הקדש מסוף הקדש וא"כ לא שמעינן אלא בהרי זו אבל בהרי עלי י"ל דהוי כשאר נדר והכא מוכח דאפילו בהרי עלי ס"ל לב"ש דאין שאלה כמו בהרי עלי מנחה כנ"ל:

דף ט רש"י בד"ה אלא ב"ש כו' ומיהו אפ"ה אסור ביין כצ"ל:

דף י גמ' אמר רמב"ח כגון שהיתה פרה כו' ופי' התוס' בד"ה פרה זו ג' פירושים בד' רמב"ח לפי' קמא הא דהריני נזירה אם עומדת אני קאי על האדם דהוא נדר כן ולישנא דמתניתין משמע דאפרה קאי ומש"ה פי' לחד פירושא דקאי אפרה והאדם חזר ואמר הריני נזיר מבשרה וזה לא תנן במתניתין והקשו ע"ז דא"כ אמרה פרה למה לי ע"כ פי' עוד דבאמירת הפרה לחוד מה שהוא מספר דבריה הוי קבלת נזירות עליו דלענין מאי קאמר הכי אלא לקבל עליו נזירות וגם ע"ז הקשו דא"כ מאי פריך והאמרוה ב"ש חדא זימנא הא איצטריך לאשמעינן דאע"ג דלא אמר בפירוש הריני נזיר אלא מספר דבריו הוי כאלו אמר בפי' וגם עיקר סברא זו צ"ע הא הוי דברים שבלב כיון דהוא לא אמר שום לשון נזירות אבל בירושלמי משמע שיטה זו ויליף ממתני' אם אמר על עובד כוכבים שאמר הריני נזיר דזה הישראל הוי נזיר משום שהוציא נזירות מפיו וא"ש בזה הא דפריך והא אמרו ב"ש חדא זימנא דלא שמעינן הך רבותא דאע"ג דלא הוציא נזירות מפיו לא הוי צריך לאוקמי בהריני נזיר מבשרה וב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן אפי' בסתם נזירות ג"כ א"ש ובהא פליגי אי הוי כמוציא נזירות מפיו אלא ע"כ לכ"ע הוי כמוציא נזירות מפיו ועיקר פלוגתייהו בנזיר מבשרה ולטעמייהו ותרתי למה לי:

תוס' בד"ה תרתי תלת כו' וא"ת וליפלוג בבשרא וחמרא כו' לפי שיטה הנ"ל דלא הוציא מפיו נזירות עדיפא טפי למימר דאגב אורחיה אתי לאשמעינן דהוי כאלו הוציא נזירות מפיו:

רש"י בד"ה דמיחלפי בענבים כו' ואית להו לב"ש כינוי נזירות כנזירות כדתני בברייתא היינו כינוי כינויים והכי איתא בירושלמי דמהאי טעמא הוא כמו שכתבו התוס' ז"ל בריש פרקין אבל תלמודין לא ס"ל להאי טעמא אלא בהקדש טעות הוא דמוקי פלוגתייהו וי"ל דע"כ לא מוקמינן פלוגתייהו בהקדש טעות כדלעיל אלא לבתר דתני כל הני בבי ומהא דדלת ע"כ שמעינן דבאין אדם מוציא דבריו לבטלה פליגי כאוקימתא דלעיל אבל אי לא תני אלא בבא דגרוגרות ה"א דטעמייהו דב"ש משום דמיחלפי בענבים והוי כינוי כינויים ולאו משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דלהאי טעמא אפילו אי לא מיחלף ליה ג"כ הוי נזיר מדבריו הראשונים הריני נזיר וכן לפי מה שכתבו התוס' ז"ל דהוי תלינן בטעותא שהיה בדעתו לומר ענבים ואמר גרוגרות ג"כ לא שייך לטעמא דריש פרקין ואי לא תני אלא הא דגרוגרות לחוד לא הוי מוקמינן בטעמא דלעיל אלא משום דאמרינן דטעה והוציא מפיו גרוגרות אבל נתכוין לענבים. אלא דקשה קצת לפ"ז אמאי הוי לב"ש נזיר ודאי אמאי אין שואלין אותו ושמא לגרוגרות נתכוין ולאו נזיר הוא ובשלמא לאוקימתא דריש פרקין ליכא למימר נישייליה דלמא מתחלתו נתכוין לגרוגרות כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אינו נאמן לומר דלגרוגרות נתכוין כמו בערך כלי זה עלי דא דאינו נאמן לומר דלערך נתכוין והתוס' ז"ל בערכין שם דף ח' כתבו דאפילו לא ידע דאין ערך לכלי ונתכוין לערכין אפ"ה נותן דמיה נראה דדוקא בערכין ודמים דחד מלתא הוא אבל בנזירות כה"ג דלא ידע דאין נזירות בגרוגרות ונתכוין לגרוגרות י"ל דלא הוי נזיר כלל אלא דסתמא אמרינן דלנזירות איכוין ומיהדר הוא דהדר ביה ועיין מה שכתבתי בזה בערכין שם:

שם גמ' אלא אמר רבא כגון שהיתה כו' ואמר הרי עלי קרבן כו' ופי' רש"י ותוס' ז"ל דסמיך אדלקמן אם לא עמדה ועמדה מאליה ובפלוגתא דלקמן והרי עלי קרבן היינו קרבן נזירות אע"ג דאינה ראויה לקרבן נזירות היו רגילים להביא נדרים ונדבות וצ"ע באומר הריני בקרבן נזירות אמאי הוי נזיר כלל דלמא להביא על נזיר אחר קאמר כמו בקרבנות נזיר עלי דאינו חייב אלא בקרבנות כדאמרינן לקמן וצ"ל דכהאי לישנא דהריני מביאה כו' משמע יותר דלעצמו קאמר ונזירות קבל עליו ועיין מש"כ לעיל בשמעתא דהרי עלי ציפורים ומ"מ קשה היכי שייכא פרה לקרבנות נזיר ומש"כ דרגילים היו בנדרים ונדבות הוא דחוק ועוד דאמאי לא נימא דלדמי קרבנות נזיר קאמר ובדלת נמי נימא הכי ובש"מ ז"ל אית דמפרשי דלהאי אוקימתא פליגי בהאי לישנא גופא אם אמר הרי עלי קרבן נזירות ולהאי שיטתא דהוא מספר אמירת הפרה ניחא דס"ל לב"ה דבכה"ג לא הוי לשון נזירות אבל להך שיטתא דהוא עצמו אמר כן קשה ליה להש"מ מ"ט דב"ה דלא הוי נזיר אם אמר הרי עלי קרבנות נזירות ולדידי קשיא איפכא מ"ט דב"ש דלמא לפטור נזיר אחר קאמר וכנ"ל ולכולהו פירושי תיקשי מד' ר"י בסיפא אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי עלי קרבן והא ת"ק נמי בהכי מיירי וצ"ל דלא חש הש"ס להאריך ובלא"ה פריך שפיר אלא דס"ד דהש"ס לאוקמי פלוגתייהו במלתא אחריתי ולא בנזיר מבשרה כי היכי דלא ליקשי קושית הש"ס לקמן לב"ה הא בלא"ה לא הוי נזיר וצ"ל לדבריהם דב"ש קאמרי ומש"ה בעי לאוקמי באומר הרי עלי קרבן ולא סלקא הך אוקימתא ותו בעי לאוקמי באומר הריני נזיר מיין כו' וג"כ איפכא והוכרח לאוקמי בהריני נזיר מבשרה וב"ה לדבריהם דב"ש קאמרי כמסקנא דשמעתין:

ע"ב רש"י בד"ה בשלמא פרה כו' אלא לגבי דלת כו' בשלמא גבי גרוגרות כו' ולא ידענא מי הכריחו לזה הא בגרוגרות כבר אוקימנא לעיל פלוגתייהו ונהי דהש"ס קאמר לעיל האי טעמא דמיחלפי בענבים אבל אין זה ענין לכאן דהתם קאמר לשון נזירות הריני נזיר מגרוגרות והכא לא קאמר לשון נזירות כלל. אלא הרי עלי קרבן ופשיטא דפריך שפיר וק"ל:

גמ' ב"ש סברי תורפיה כו' והא לא אוקמה משמע דאם העמידה לא הוי נזיר וקשה הא ב"ש ס"ל לקמן בפ' ב"ש דאפי' לא נתקיימו דבריו הוי נזיר גבי הריני נזיר שזה פלוני והכא נמי ליהוי נזיר אפילו אם העמידה והכי אמרינן בירושלמי להדיא דלב"ש הוי נזיר בין העמידה או לא וכדאמרי ב"ש לקמן ולפי משמעות דברי התוס' ז"ל דהכא אין רצונו להיות נזיר לפי משמעות דבריו יש לחלק דהתם אמרינן דרצונו להיות נזיר בכל אופן שיהי' וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם משא"כ הכא דמשמעות דבריו שלא לקבל עליו נזירות. ועוד י"ל דבתנאי גמור מודו ב"ש דלא הוי נזיר אלא אם נתקיים התנאי והתם לאו בלשון תנאי קאמר אלא הריני נזיר שזה פלוני אבל הרמב"ם ז"ל כתב שם ג"כ הריני נזיר אם יהיה פלוני וכמו שכתבתי לקמן שם ועיין משנה למלך ז"ל פ"ב מהל' נזירות שהאריך בשמעתין ושם תמצא דברי התוס' ז"ל מסודרים כי המה מעורבבים קצת:

תוס' בד"ה ואמר הריני כו' אין דבריהם מסודרים ועיין בא"מ ז"ל ובסוף דבריהם כתב וא"ת סוף סוף מאי נפ"מ כו' ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל דלב"ה בנזיר מגרוגרות הוי נדור א"ש דקמ"ל הכא דלב"ה אפי' נדור לא הוי דהא קמת אלא דיקשה