קרן אורה נזיר קמד

עצמות. ויש לומר דטומאת מת עצמו לא מיחלף ג"כ בטומאת כלים הנוגעים במת ומרביעית דם ורובע עצמות לא פריך דאפשר סבירא ליה לרבי אליעזר כזקנים שאמרו דרביעית ורובע לכל ומיסתר נמי סתר וכבר הארכתי לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' דגם רביעית ורובע טומאתן מדבריהם הוא:

ונסיים בדבר טוב בברייתא הובא בעירובין פרק מי שהוציאוהו הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר בשבתות וי"ט ואסור בימות החול ובעי למיפשט מינה דיש תחומין למעלה מעשרה. ומשום הכי אינו בא בשבת וי"ט ומשני דלאו מהאי טעמא אלא משום דכתיב בקרא דאליהו יבא יום אחד קודם ביאתו לבשר ומובטח להם לישראל שאין אליהו בא בערב שבת ועיו"ט וממילא בן דוד אינו בא בשבת ופריך ליפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין למעלה מעשרה בחד בשבת לישתרי משום דאליהו לא יבא בשבת ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה בתחומין ולחומרא דאזלינן לחומרא לענין נזירות דילמא אין תחומין ויבא אליהו בשבת לב"ד הגדול ולהכי אסור בחד בשבת ופריך דקאי אימת דקנדר אי בימות החול בשבת אמאי שרי כיון דחל עליו נזירות במאי ליפקע אלא דנדר בשבת וי"ט וההוא יומא לישתרי מכאן ואילך אסור לעולם ופירש רש"י ז"ל יום שב"ד בא היינו ביאתו ממש וכל הימים הוא בספק נזירות שמא בא היום אבל וודאי נזירות אין עליו:

אבל התוספות ז"ל פירשו יום שראוי לבא ולפ"ז אם נדר ביום שראוי לבא חל עליו נזירות מיד נזירות וודאי ואפילו שבתות וי"ט דאין ראוי לבא בהם מכל מקום כיון שחל עליו הנזירות הרי הוא נזיר לעולם דע"כ נזירות עולם קיבל עליו כל הימים שראוי לבא ולפירוש רש"י לא קיבל עליו אלא סתם נזירות ל' יום לחול עליו ביום שבא בן דוד והוי ספק לעולם שמא היום בא וחל עליו הנזירות ולתרווייהו שיטתי הא דמותר בשבת וי"ט ראשון שנדר בו משום דאינו בא בו דאליהו אינו בא בערב שבת ומשום הכי מיקרי אינו ראוי לבא בשבת אבל באחד בשבת אסור דילמא אין תחומין ויבא אליהו בשבת ובן דוד באחד בשבת:

והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהלכות נזירות דהא דמותר בשבת ראשון שנדר בו הוא משום דספק הוא אם יבא משיח בשבת וי"ט וספק נזירות להקל אבל שבתות אחרות אף על גב דספק הם אינה מפקעת נזירות שחלה עליו וכבר הקשו עליו הכ"מ והלחם משנה ז"ל דבגמרא משמע דבן דוד וודאי לא יבא בשבת וי"ט והוא ז"ל כתב דספק הוא ועוד דבגמרא אמרינן דלחומרא אזלינן בנזירות ומשום הכי אסור באחד בשבת והוא ז"ל כתב דספק נזירות להקל אם כן באחד בשבת לישתרי וכתבו ז"ל דשמעתא דעירובין אזלא כמאן דאמר ספק נזירות להחמיר אבל לדידן דקיימא לן ספק נזירות להקל בלאו הכי מותר בשבת וי"ט דילמא יש תחומין ולא יבא בן דוד בשבת אבל מאחד בשבת תיקשי לישתרי. דילמא יש תחומין ואליהו לא יבא בשבת ונראה דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דלבתר דמשני ספוקי מספקא ליה הדר ביה מכל השקלא וטריא דלעיל וכל יום שהוא יכול לבא הוי בכלל יום שבן דוד בא דע"כ הוא ז"ל מפרש גם כן כפירוש התוספות יום שראוי לבא דאי יום שבא ממש מספק לא מיתסר שמא בא. כיון דסבירא ליה ספק נזירות להקל אלא וודאי יום שראוי לבא קאמר, ואם לא בא אליהו מאתמול בשביל זה לא מיקרי אינו ראוי לבא ומוכרח לומר כן ע"פ דבריו ז"ל בהלכות מלכים בביאת אליהו ז"ל דמפשט הכתובים נראה דביאתו יהיה לפני בוא גוג וזה אחר ביאת בן דוד. ויש מן החכמים שאמרו דעתיד לבא קודם ביאת בן דוד ואלו הדברים אי אפשר לידע איך שיהיה כו' הרי דלא פסקא ליה מילתא מתי יהיה ביאת אליהו ז"ל. ובכלל דברי אגדה הסתומות גם זה בכלל א"כ לענין דין אין לתלות הדבר ושלא יהיה איזה יום ראוי לביאת בן דוד מפני שאליהו לא בא יום שלפניו כיון דהדברים חתומים בזה אלא ע"כ היתר שבתות וי"ט משום דבו עצמו ספק אם יבא בשבת וי"ט ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דמה שכתב דספק הוא לישראל אם יבא בשבת וי"ט לא נתכוין להך ספיקא אי יש תחומין למעלה מעשרה דהיה לו לבאר הך ספיקא ועוד דלפי מה שכתב הרב המגיד בפרק כ"ז מהלכות שבת דעת הרמב"ם ז"ל בתשובה דאזלינן בספיקא להקל בזה דהוי מילתא דרבנן אם כן אין לספק מחמת זה ביאת בן דוד ומי יודע אם כל גזירות חכמים וסייגים יעמדו אז ובפרט בדבר אשר כל ישראל נהגו בו היתר עד בואו ואף על גב דלדעתו ז"ל י"ב מיל ד"ת היא ובספק ד"ת אזלינן לחומרא לפי שיטתו שם דע"כ לא אמרו י"ב מיל ד"ת אלא ברה"ר דהוצאה בהם ד"ת נאסר הליכה י"ב מיל ג"כ ד"ת אבל למעלה מעשרה דליכא איסור הוצאה. ג"כ י"ב מיל אינו ד"ת כמו שכ' שם בימים ונהרות דאין י"ב מיל שם ד"ת ולא הבנתי משמעות דברי הה"מ ז"ל שם שכתב שם דבי"ב מיל אזלינן לחומרא בהך ספיקא דלמעלה מעשרה ובמאי עדיפא למעלה מעשרה באויר מימים ונהרות הא למעלה מעשרה גם כן ליכא איסור הוצאה ודברי תשובת הרמב"ם ז"ל איננו תחת ידי לעיין בו:

ועוד דלפי דבריו בהלכות מלכים דבן דוד מחייא הוא ויקום מזרע דוד וילמד לעם תורה ומצות כמבואר שם באורך. אם כן מאי ענין תחומין למעלה מעשרה לזה אלא נראה דהספק הוא אם יבא בשבת וי"ט מפני הטורח וגם אולי יהיה חוץ לתחום מבית דין הגדול אשר עליהם יבא ושקלא וטריא דשמעתין דעירובין אזלא אליבא מאן דפליג אשמואל וסבירא ליה דביאתו תהיה הכל על דרך נס אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דדעתו כשמואל דאין בין העוה"ז כו' ביאתו תהיה על הדרך שכתב הרמב"ם ז"ל וכמו שהביא ראיה מבן כוזיבא וכמ"ש הכ"מ ז"ל שם לענין מורח ודאין וליכא למיפשט הך ספיקא דתחומין למעלה מעשרה מהך ברייתא כלל אלא הספק הוא מצד עצמו ויש לפרש גם כן הא דאמר למסקלא דספוקי מספקא ליה אי יש תחומין אי אין היינו אם יהיה איסור תחומין בביאתו דאולי יגלה בתוך תחומו ואם הראשונים ז"ל לא כתבו כן אבל לפי דרכו של הרמב"ם ז"ל וודאי נראה כמ"ש יזכנו ה' לראות ביאתו ויגלה לנו נפלאות ועי' כרו"פ בבית הספק מש"כ בזה:

משנה נזיר היה שמואל כו'. עיין תוס' י"ט במתניתין ומה שכתוב בזה בריש מכילתין ועיין בא"מ ז"ל:

ובענין מחלוקתם דמר דריש מורה על נזירות ומר דריש על מורא בשר ודם נראה דלדבר גדול נתכוונו וביארו בזה בסוף מכילתין מעלת הנזירות על צד השלימות כי עיקר כוונתה ללחום מלחמת מצוה מלחמת היצר ולקדש עצמו גם במותר לו וכהך עובדא דשמעון הצדיק באדם אחד יפה עינים כו' ופחז יצרי עלי כו' וזש"א העבודה שאגלחך לשמים כי נתלבש בכח וגבורה למשול ביצרו עליו ועל מחנהו הם כחות מבקשי המותרות אשר השערות רומזות עליהם. ונדר שיגלחם לשמים שישעבד את כולם לרצון שמים וליחדם לעבודתו ולזה נאמר בנזיר כי נזר אלהיו על ראשו כי מעוטר הוא בכתר שמים ונותנין לו כח ועוז לשלול שלל ולבוז בז ולהוציא ממסגר אסיר המה כחותיו האסורים ויושבים בחשך לא ראו אור ועל זה אמרו חז"ל על כלל עם הישראלי כל ישראל בני מלכים הם כי כתרם גדול כו' ובידם לנצח המלחמה הגדולה מלחמת היצר כמאמר החסיד ע"ז בחובת הלבבות וע"ז התכלית נצטוינו להעמיד מלך בישראל לא לבקש גדולה וכבוד המדומה כי אדרבה הוזהר ע"ז להתרחק מן המותרות כאמור שלש פעמים לא ירבה כו' כנגד ג' כחות הראשיות אשר לא טובים המה הקנאה והתאוה והכבוד לא ירבה לו נשים אזהרה על התאוה הרעה לא ירבה לו סוסים אזהרה על הקנאה אשר היא מביאה לידי מחלוקת להסיג גבול אחרים ולצאת מגבולו ולא ירבה לו כסף כנגד כבוד המדומה אשר ישימו זהב כסלם להתכבד במה שאינו שלהם כטבע מושלי הכסילים אשר ירדפו אחרי ההבל להרבות קנאתם ותאותם וכבודם. לא כן הוא מלך בישראל אשר המלוכה שלו היא חלק אלוה ממעל ותכלית ממשלתו היא למשול בכח הרע וכל מחנהו לשלול שלל ולבוז בז לקרב הכל לחפץ בוראם והיתה לה' המלוכה ולזאת אמרו במדרש כי עד שלא נולד שמואל היתה ב"ק מכרזת כי עתיד להוולד נביא אחד ושמו שמואל והוא יושיע את ישראל ולא מצינו כזאת טרם יולדו שארי הנביאים הקדושים והוא לכוונה הנ"ל כי באמת תשוקת כל ברואי שמים וארץ בהגלות כבוד מלכותו יתברך לבער את הרע אשר הוא למסך מבדיל לקבלת טוב העליון לכל ברואיו וכמו שנא' ישמחו השמים כו' ויאמרו כו' כי יהי' רוב השמחה והגילה לשמים וארץ כאשר יאמרו ה' מלך כי יקבלו כולם טובו וחסדו בלי שום מסך מבדיל ויתענגו כולם מזיו כבודו יתברך ומי אשר הוכשר לזה הוא הנביא שמואל אשר הוכן למשוח המלכים עד שבאה המלוכה לדוד מלכנו והוא וזרעו מוכנים המה לקיים חפץ בוראם לשעבד כולם לעבודתו. ולזה נאמרו דברים אלו בשירת חנה כל השעבודים והגאולות כמבואר בתרגום יונתן ובהשקפה ראשונה אינו מובן מה ענינם לשירת חנה אבל הדברים מבוארים כנ"ל כי נבאה על גאולת מלכות שמים על ידי בנה והיא אשר עמדה לנו בכל גאולות שעברו וגם בגאולה אחרונה במהרה בימינו ולזאת טרם יוולד הנביא הנאמן ההוא יצא הב"ק לבשר לברואי עולם כי עתיד לבוא מושיע ויתגלגל