קרן אורה נזיר קמג

אונס ואכתי תיקשי גר אמאי מטמא בזיבה מיד כיון דלא ניחא להו לפרש דמיירי בראיה ראשונה:

והיה נראה לי לפרש סוגיא דשמעתין בדרך אחר דרב אדא בר אהבה מוקי למתניתין לומר דאין תולין בה משנזקק לטומאה סבר רב פפא למימר איידי חולשא הוא דחזי פי' דפריך לראב"א אמאי אין תולין בה וסלקא דעתיה דטעמא דקרי פוטר זיבה משום דאמרינן איידי חולשא היינו שאינו בריא להכי חזי אח"כ והכל שיורי קרי וכדאמרינן במקוואות פרק ח' בחולה ובזקן טמא ואם כן אפילו משנזקק לטומאה יפטר אמר ליה רבא והתנן גר שנתגייר מטמא בזיבה מיד ואין לך חולי גדול מזה ואמאי לא אמרינן דשיורי קרי הוא אלא תנאי היא דתנן קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ר' יוסי אומר יומו ופליגי בהך סברא לת"ק פוטר כל מעל"ע משום דהוי כמו שאר דרכים מראה והרהור דתלינן מחמתייהו כל מעת לעת ור' יוסי אומר יומו משום דסבירא ליה דטעמא הוא דתלינן בשיורי קרי ולא שייך למיתלי בזה אלא יומו ואזדו לטעמייהו דבמקוואות גם כן פליגי בזה דת"ק לא חייש לשיורין וכל אדם טהור אם הטיל מים אחר כך ור' יוסי סבירא ליה בחולה טמא משום דחייש לשיורין וסלקא שמעתא כשינויא דראב"א ואליבא דת"ק והא דגר שנתגייר מטמא בזיבה הוא בראיה ראשונה או כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דגר שנתגייר כקטן שנולד ובריה אחרת הוא ועיין בלח"מ פ"ב מהלכות מח"כ כן היה נראה לי לפרש אך מסתפינא להגיה בפלוגתא דתנא קמא ור' יוסי ולקמן יתבאר מה שיש לדקדק לפי נוסחא דילן:

גמ' אלא תנאי היא ש"ז של זב מטמא במשא כו' ופירש רש"י ותוספות ז"ל דקאי אמתניתין והני תנאי סבירא להו דבלא צחצוחי זיבה טמא גם כן כל מעת לעת לת"ק או יומו לר' יוסי ואתיא מתניתין כוותייהו ולפ"ז איכא תלתא תנאי בש"ז של זב לר' יהושע מטמא במשא משום צחצוחי זיבה ומשמע דמטמא כל שבעת ימי הספירה ולת"ק ור"י אינו מטמא אלא במעל"ע או ביומו ולאו משום צחצוחי זיבה ומתניתין דכלים סבירא לה דכל שבעה מטמא במשא גם כן לאו משום צחצוחי זיבה אלא יליף בק"ו מרוקו כדאיתא בב"ק פרק כיצד הרגל וכתבו התוספות ז"ל הא דלא מוקי מתניתין כסתמא דכלים משום דלישנא דמתניתין שרגלים לדבר משמע סמוך לזיבה דוקא ולפ"ז הוי מצי למימר דלא אתי כר' יהושע גם מהאי טעמא דהא לר' יהושע גם כן מטמא כל שבעה ולפ"ז איכא לספוקי כמאן הילכתא אי כהך סתמא דמכילתין דאינו מטמא אלא מעת לעת או כסתמא דכלים דמטמא כל שבעה ולא משום טעם צחצוחי זיבה כר' יהושע דתרתי סתמא דלא כוותיה אבל הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות מטמאי מו"מ פסק כר' יהושע דמטמא משום צחצוחי זיבה ונהי דלהך סתמא דמכילתין לא חייש משום דלרב פפא מיירי מתניתין במילתא אחריתא וכפי שיטת הראשונים ז"ל אבל אמאי לא פסק כסתמא דכלים דסבירא ליה דמטמא בלא צחצוחי זיבה ובק"ו מרוקו כדאיתא בב"ק שם. ונראה משום דרב הונא סבירא ליה הכי בפרק המפלת דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ומהאי טעמא סותר יום אחד אע"ג דנוגע הוי והא דלא סתר שבעה גזירת הכתוב הוא משמע דרב הונא סבירא ליה כר' יהושע ומה שכתב התם דמימי רגליו גם כן טמאים מטעם צחצוחי זיבה עיין מה שכתב ז"ל שם ומכל מקום קשה אמאי מימי רגליו לא יסתור דהא משמע התם דעיקר קרא דש"ז איצטריך שלא יסתור כל שבעה אבל מסברא הראשונה דכל שבעה סותר ואם כן מימי רגליו נמי נימא הכי וי"ל כיון דגלי רחמנא דזיבה דפתיכא בה ש"ז לא סתר שבעה הא דאמר רחמנא דסותר יום אחד היינו קרי דוקא כיון דבטהור טמא גם כן אבל לא מימי רגליו וכן משמע מדברי התוספות ז"ל שם בנדה בד"ה לפי שא"א כו' דלסתירת יום אחד גם כן איצטריך קרא שדקדקו על ר' יהושע דמטמא במשא אמאי לא מצריך קרא כמו לסתירה ותירצו דר' יהושע מיירי שראה זיבה בו ביום ובכהאי גונא מסברא מטמא במשא:

ודבריהם ז"ל צ"ע דבב"ק משמע דר' יהושע מטמא במשא כל שבעה וכמו שכתבו התוספות ז"ל שם דמשום הכי לא מייתי התם פלוגתא דת"ק ור"י משום דלא מטמא אלא ביום שאחר הזיבה:

עוד כתבו התוספות ז"ל התם דר' אליעזר נמי מודה דא"א בלא צחצוחי זיבה ואפילו הכי סבירא ליה דלא מטמא במשא כי היכי דלסתירה איצטריך קרא וגם בזה יש לדקדק דא"כ מנ"ל דת"ק ור"י מטמאי משום דבעינא דילמא טעמייהו נמי משום צחצוחי זיבה ואפילו הכי איצטריך קרא דמטמא במשא כי היכי דאיצטריך קרא לסתירה ואכתי לא אתיא מתניתין כוותייהו כיון דלסברתם כולהו מודו בהאי סברא דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה א"כ ליכא בין הני תנאי ובין ר"י אלא דר"י קים ליה מסברא דמטמא במשא והני תנאי ילפי מקרא אבל בעינא מנ"ל דמטמא ולא ידענא מי הכריחם לזה ואמאי לא נימא דר' אליעזר לא סבירא ליה הך סברא דאי אפשר כו' אבל למאן דסבירא ליה הך סברא מטמא במשא כל שבעה והא דאיצטריך קרא לסתירה היינו משום דסלקא דעתך אמינא דקרי מטהר הזיבה שעמה אע"ג דאינה מטהרת הזיבה שאחריה משנזקק לטומאה אבל לענין נושא כל שיש משהו זיבה מטמא במשא ועיין מל"מ ז"ל שם בהלכות מטמאי מו"מ וי"ל דלא ניחא להו לאוקמי דברי רב הונא כתנאי אלא כ"ע מודו בהך סברא:

ועוד מוכרח לומר כן לפי שיטתם שכתבו לעיל דספיקו היינו אי באה הזיבה לבדה או פתיכא בש"ז דאינו סותר והרי לפי שיטתם מתניתין אתיא כתנאי דאפילו בעינא מטמא ואי נימא דלדידהו לא ס"ל הך סברא דא"א בלא צחצוחי זיבה. א"כ איצטריך קרא לקרי לחוד דסותר יום אחד אבל היכא דפתיכא בזיבה לסתור כל שבעת ימים וליכא ספיקא כלל אלא ע"כ כולהו מודו בהך סברא דאי אפשר כו' ושפיר שמעינן מינה דזיבה דפתיכא בש"ז לא סתר אלא יום אחד והא דדייקינן מינייהו דס"ל להני תנאי דאפילו בעינא מטמא היינו משום דאל"ה מתניתין אמאן תרמייה וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדקדק לשיטה זו ועוד קשה אי טעמייהו דהני תנאי משום דש"ז בעינא מטמא א"כ מאי אריא בתוך מעל"ע כיון דלאו משום סרך זיבה הוא דמטמא ועוד יקשה על הרמב"ם ז"ל אמאי לא פסק כהני תנאי בתראי דס"ל דאינו מטמא במשא אלא מעל"ע או יומו. ומסתמא דכלים דתנן התם דמטמא כל שבעה אין ראי' דההיא מתניתין ע"כ אתיא כר"ט דלא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו וילפינן מק"ו מרוק אבל לת"ק איכא למימר דיו אבל לפמש"כ לא הוזכר כלל הך פלוגתא דמעל"ע ויומו לענין ש"ז של זב וכולה חד דרשא הוא הא דאמרינן בשמעתין והא דדרשינן בספרי לענין קרי דפוטר הזיבה. וליכא אלא דברי ר' יהושע דהילכתא כוותיה לגבי ר' אליעזר ועיין בתוספתא פ"א דכלים דאיתא התם ר' יוסי אומר רוקו וש"ז ומימי רגליו של זב הרי הן כמרכב ומטמאין במשא משמע דסבירא ליה לר"י כסתמא דמתני' דמטמא במשא כל שבעה כרוקו ומימי רגליו ואולי הכא ס"ל דאינו מטמא אלא יומו וכבר כתבתי דמסתפינא לשלוח יד בהגהות כי מי הוא אשר יערב לבו לזה ה' יראנו נפלאות:

ועיין בא"מ ז"ל שהשיג ג"כ על התוי"ט ז"ל במכילתין כנ"ל בכוונת הר"ש ז"ל וראיתי עוד שם בא"מ שרצה לקיים הנוסחא בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מח"כ נתגייר וראה קרי משום דלענין ראיה ראשונה אפילו ראה אחר שנתגייר אין תולין דבאונס נמי מטמא ובגר הוי ראיה ראשונה אמת דהר"ש ז"ל כתב ג"כ לפרש כן דהא דגר מיירי בראיה ראשונה אבל קשה דא"כ מאי מסיים התם בד"א שנתגייר כשהוא מהול אבל מל תולין לו כל ז' שמצטער ובראיה ראשונה אפילו מל עתה מטמא ועיין רש"י ז"ל שכתב ליישב זאת אבל דחוק הוא אבל נראין הדברים דמטמא בזיבה מיד לגמרי אפילו ראיה שניה וכמ"ש הר"מ ז"ל בפירוש המשניות דכקטן שנולד דמי ואין משגיחין על מה שקדם:

ובדברי הרע"ב ז"ל בפי' ספיקו וש"ז יפה כתב בא"מ ז"ל שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דכולא חדא היא הא דאמר רבא ספק מחמת ש"ז כו' והא דאמר ראב"א שאין תולין בה אבל בירושלמי משמע דלאו חד מילתא היא וספיקו היינו ספק זיבה ספק קרי וש"ז לומר שאין תולין בה מעל"ע ועיין פ"מ שם ובתלמודין משמע דבספק גמור לא מחמרינן וכדאמרינן לעיל לא תימא ספק חזא ועיין בזבחים דף כ"ט דקרי לזב וזבה בימי ספירה בחזקת טהרה ועיין תוס' שם:

ועיין בנדה דף ס"ח דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע בזב וזבה שבדקו יום ראשון ושביעי ומצאו טהור וימים שבנתיים לא בדקו דרבי אליעזר אומר כולן בחזקת טהרה ור"י אומר אין להם אלא ראשון ושביעי ואמר לו רבי אליעזר לר"י לדבריך אתה מונה בסירוגין אמר ליה ר"י אי אתה מודה בזב שראה קרי ונזיר שהלך בסככות ופרעות דמונה לסירוגין והשיב לו ר"א זב שראה קרי התורה אמרה דאינו סותר אלא יום אחד ואי משום איחלופי זב בבעל קרי לא מיחלף ויש לומר דאזלי לטעמייהו לר"י דסבירא ליה דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה שפיר איכא למיחש לאיחלופי אבל לר"א משום קרי לחוד הוא דסותר וליכא למיחש לאיחלופי:

אבל מה שאמר התם ר"א לענין סככות ופרעות דמדאורייתא בעינן אהל מעליא ורבנן הוא דגזרו ביה ורבנן בדאורייתא לא מיחלף קשה קצת הא איכא טומאת אהל וכלים הנוגעים במת דטומאתן מדאורייתא ואפילו הכי אין סותרין ומונה לסירוגין ואמאי לא חיישינן לאיחלופי וכן רביעית דם ורובע