קרן אורה נזיר קכח

להביא קרבנות טהרה לאחר שלשים בלא תגלחת שניה וא"כ בגדול נמי צריך לגלח תגלחת ראשונה לסוף שלשים לצאת ידי ספיקו מנזירות טומאה וצריך להביא חטאת העוף ספק ועולת בהמה שמא תגלחת טהרה היא ואחר ל' יביא שאר קרבנותיו בלא גילוח וכבן זומא לקמן ואין חילוק בין אשה וקטן לגדול אלא בתגלחת שניה אבל בתגלחת ראשונה שוין הם בגילוח ובקרבנות ולפ"ז הא דאיצטריך לאוקמי באשה וקטן אע"ג דלא הוזכר במתניתין תגלחת שניה משום דמשמע ליה דחוזרין וסופרין ועושין כל דיני נזירות ומגלחין ג"כ שנית וזה דווקא באשה וקטן ועי' בש"מ ובזה י"ל הא דמר זוטרא מתני לה אסיפא משום דארישא לא תיקשי ליה כ"כ ודילמא אין מגלחין תגלחת שניה כלל אבל בסיפא דתנן ד' תגלחות שפיר קשיא ליה היכי מגלח מספק כל הני תגלחות הא עביד הקפה או השחתה ובכה"ג בגדול ליכא תקנתא כלל דנהי דיכול לגלח תגלחת אחת אכתי לא נפיק מימי צרעתו אם לא ע"י תגלחת שניה לימי ספירו ועומד הוא באיסורו בקדשים ובשתיית יין לעולם כיון דאינו יכול למנות נזירות טהרה ואינו יכול להקריב קרבן מצורע וגם תגלחת ראשונה אינו יכול לגלח כדין תגלחת מצורע גילוח כל גופו דילמא לאו מצורע הוא ועבר משום השחתת זקן:

אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מה"נ דבגדול אינו מגלח אלא תגלחת טהרה שכל אלו התגלחות אינן אלא למצוה ולא לעכב ודבריו ז"ל צ"ע חדא דהיכי יכול לגלח תגלחת טהרה שמא מצורע הוא. וכיון דאינו מגלח כל גופו אלא ראשו בלבד לא קעביד מצוה ולתגלחת נזירות ג"כ לא עלתה כיון דמצורע הוא ונמצא מקיף ראשו שלא במקום מצוה וכל גופו אינו יכול לגלח דילמא לאו מצורע הוא ועבר בהשחתת זקן ועוד בלא"ה היכי מגלח תגלחת טהרה כיון דלא יצא עדיין מידי ספק מצורע ונהי דמשמע מדבריו ז"ל דתגלחות אלו אינן מעכבין וא"כ יכול להקריב קרבן מצורע בלא תגלחת והוי כמו מצורע וודאי וטמא וודאי דאוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין לאחר מ"ד יום אבל מ"מ קשה נהי דלא מעכבי מ"מ לכתחלה מצוה להקריב קרבן מצורע ונזיר טמא אחר התגלחת ולא בלא תגלחת ואמאי שרי ליה לכתחלה להקריב קרבנותיו בלא תגלחת ועוד דהא תנן לעיל אפילו אם גילח בשמיני לא יקריב אלא בתשיעי ותנינן לעיל בפירוש דמצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ומש"ה אינו יכול להקריב בו ביום משום דצריך הערב שמש אלמא דתגלחת מעכבת טהרתו:

וכן פסק בה' מח"כ ועי' פי"א מהל' טמ"צ מש"כ בדבריו ז"ל שם. ובהשגות הר"א ז"ל ומש"כ הלח"מ ז"ל בפ"י מה"נ דיצא לו להרמב"ם ז"ל דתגלחת אינו מעכב ממשמעותא דשמעתין לא ידענא משמעותא דבגדול באמת אין לו תקנה וגם תגלחת נזיר טמא משמע במתניתין דלעיל דמעכבא מהא דפליגי ר"ט ור"ע אם גילח בשמיני אם מביא קרבנותיו בו ביום. אבל קודם תגלחת לכ"ע אינו מביא ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' נזירות ג"כ אינו מובן מש"כ שם הלכה ט"ו דאין מגלחין תגלחת טומאה אלא אשה וקטן אבל גדול אינו מגלח תגלחת טומאה משמע דאינו מגלח תגלחת טומאה כלל אלא תגלחת טהרה וזה ג"כ הולך על זה הדרך דיכול להקריב קרבנות טומאה בלא תגלחת דאל"ה איפכא מסתברא דשניהם יגלחו תגלחת טומאה לסוף שלשים ויביאו קרבנות וסופרין עוד שלשים ומביאין קרבן טהרה בלא גילוח וכמש"כ לעיל ולד' הרמב"ם ז"ל אשה וקטן חמירי בדין זה מגדול דגדול כיון דמקריב קרבן טומאה בלא תגלחת יכול להקריב אחר ז' מיד וסופר שלשים ומגלח ומביא קרבן ומגלח ומותר ביין לאחר ל"ח ימים ואילו אשה וקטן אין שותין יין אלא לאחר ס' יום והדברים נפלאים:

מר זוטרא מתני כו' והא קעביד השחתה כן הוא גירסת התוס' ז"ל. ולפ"ז יש לומר דמר זוטרא לא מתני לה ארישא משום דס"ל הקפת כל הראש לא שמה הקפה ואסיפא קשיא ליה שפיר מהשחתת זקן דמצורע ולפ"ז א"ש דמוקי לה באשה וקטן דלכאורה קשה דהא קי"ל כרב הונא דהמקיף את הקטן חייב והרמב"ם ז"ל כתב בהל' טמ"צ דהקפת מצורע מצוה בכהן וכדאיתא בתוספתא דנגעים וא"כ אכתי תיקשי היכי מקיף ליה אבל לפי הנ"ל א"ש. דמשום הקפה לא מיחייב דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ומשום השחתת זקן מיירי באשה וקטן דלית להו זקן וללישנא קמא דס"ל לשמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ע"כ מוקי לסיפא באשה לחוד דבקטן איכא איסורא לכהן המגלח ובירושלמי איכא נמי כלישנא דמר זוטרא ופריך אסיפא והאיכא משום בל תשחית ומשני שמואל בר אבא היינו שמואל דשמעתין בסריס דלית ליה זקן ופריך מברייתא דתניא מגלח זקנו בהדיא אית לך לאוקמי בסריס ובעי לשנויי כר' יוחנן דאם נטלן לפאות הזקן מלמטה למעלה אינו עובר ופליגי עליו שם בירושלמי ע"ש:

אבל ד' הרמב"ם ז"ל שכ' ג"כ גבי הא דמצורע ספק דמיירי באשה וקטן א"א לישב כנ"ל דהא הוא ז"ל פסק דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ גבי מצורע היכי מקיף ליה כהן לקטן הא קעביד הקפה וכמו שפסק ז"ל דמקיף את הקטן חייב כרב הונא וע"כ צ"ל דנהי דמצוה בכהן מ"מ כי מקיפו אשה או הוא מקיף את עצמו ג"כ עשה מצות תגלחת דבכהן קטן ליכא לאוקמי דקטן אין עליו דין כהונה במידי דבעי כהונה ודו"ק:

וע"פ הנ"ל יש לישב קצת גם שיטה זו דס"ל דג' נשים לא מיקרי רה"ר מסוגיא דשמעתין דפריך לעיל הא הוו תלתא משום די"ל דסוגיא דלעיל ס"ל כלישנא דמר זוטרא דלא בעינן לאוקמי רישא באשה וקטן אלא הקפת כל הראש לא שמה הקפה וסתמא מיירי באנשים וק"ל:

שם גמ' ודידך מאן מגלח להו א"ל חובה וכ' התוס' ז"ל דרב הונא לטעמיה דאמר הנשים מותרות להקיף ומשמע מדבריהם ז"ל דמותרות לכתחלה להקיף וקשה לי מ"ש מכל איסור שבתורה דאסור להאכיל לקטן בידים וה"נ היכי שרינן לכתחלה אפילו אשה להקיף את הקטן ונהי דלענין חינוך אמרינן לעיל דף כ"ט דאין אשה חייבת בחינוך אבל להאכיל בידים גם אשה אסורה כיון דילפינן לה מל"ת דלא תאכילום ושוה אשה לאיש לכל ל"ת שבתורה וכש"כ למאן דס"ל דלהאכילו בידים איסור תורה הוא ולעיל נמי משמע הכי דאיכא איסורא להקיף את הקטן גבי הא דפריך לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות הא קעביד הקפה ולא משני דס"ל כרב אדא דמותר להקיף את הקטן משום דלכ"ע איכא איסורא להאכיל לקטן בידים ורש"י ז"ל פי' דחובה מגלחת לבניה אחר חוליין כדי להברותן י"ל דבאמת איכא איסורא ומשום חולי שרי אבל מד' התוס' ז"ל נראה דלכתחלה שרי ולא ידענא טעמא מאי והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' עבודת כוכבים כתב דאשה אסורה לגלח בין גדול בין קטן וכ' הראב"ד ז"ל שם דמשמע הכי מהא דאיענש רב הונא כל שני דרב אדא ב"א והיינו משום דעכ"פ עבדא איסורא והאי דיוקא צ"ע דהא משמע דלרב אדא גופיה דס"ל דמקיף את הקטן פטור אפילו לגדול מותר לגלח ולר"ה הוא דקאמר דידך מאן מגלח להו ומנ"ל לרב הונא באשה לאיסורא ואי משום דאמר ראב"א חובה כו' הא לדידיה אשה ג"כ מוזהרת וצ"ל דמהא דאיענש משמע דאפילו לדעתו של ר"ה שלא כדין נעשה דמ"מ איכא איסורא באשה המקפת וכן כתב בש"ע י"ד סי' קפ"א דבאשה איסורא איכא ומשמע דהאיסור הוא על האשה ולא מחמת הקטן דאסור להאכילו בידים ומש"ה כתב בש"ע שם דמותר לומר לעובד כוכבים להקיף את הקטן וגם ע"ז קשה לי כנ"ל אמאי ליכא איסורא בזה ככל איסורין שבתורה דאסור להאכיל לקטן בידים ואפילו לומר לעובד כוכבים להאכיל איסור לקטן וודאי נראה דאסור ומ"ש לאו דהקפה ומש"כ הרמ"א ז"ל שם בשם הר"ן דמכות דעובד כוכבים מותר להקיף את הקטן לא מצאתי הדברים בד' הר"ן במכות שם ומש"כ שם דאפילו לרב הונא דאמר מקיף את הקטן חייב אבל לעובד כוכבים מותר להקיפו כוונתו דגדול ישראל מותר להקיף את העובד כוכבים אבל ד' הרמ"א ז"ל דעובד כוכבים מותר להקיף את הקטן אינו מובן דלעובד כוכבים ולקטן לא שייך שריותא וע"כ דמותר לומר לעובד כוכבים להקיף את הקטן קאמר ואין זה מבואר בד' הר"ן ז"ל ואפילו אשה ס"ל דמותר להקיף את הקטן אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאשה אסורה להקיף היה נ"ל דזה מטעם איסור להאכיל לקטן נבילה בידים ואע"ג דהניקף לא עביד מעשה מ"מ איסור דאורייתא עבד וא"כ ה"ה דאסור לומר לעובד כוכבים להקיף את הקטן כמו דאסור לומר לו להאכיל דבר איסור והא דמשמע הכא דמותר לכתחלה להקיף את הקטן י"ל דמיירי בקטן גמור דיש אומרים דמותר להאכילו בידים כדאיתא בש"ע א"ח ובלא"ה נמי נראה דאסור לומר לעובד כוכבים להקיף את הקטן משום דקי"ל אמירה לעובד כוכבים שבות אפילו באיסור לאו כמו שכ' הרא"ש ז"ל בפ' השוכר את הפועלים ע"כ דברי רמ"א ז"ל אינן מובנים לי:

ומהא דאמרינן בריש ב"מ באיש דאמר לאשה אקפי לי קטן דלחד לישנא חייב המשלח משמע דאיכא איסורא באשה המקפת ג"כ דאי היתר גמור הוא לאשה להקיף את הקטן א"כ אמאי לא יותר לכתחלה לשלחה להקיף כיון דליכא איסורא גבה כלל דאטו אם כהנת דאינה מוזהרת על הטומאה אסור לכהן לומר לה לך בטמא ובשלמא בקדש לי אשה גרושה א"ש דמילתא דאיסורא היא לקדש לכהן גרושה אבל הכא בהקפה איהי קעבדי ולאו איסורא קעבדי וכיון דהיא מותרת מותר לומר לה ג"כ ואי משום דאמר אקפי לי קטן זה לא כלום הוא דמ"מ היא המקפת והיתרא קעבדי אלא ש"מ דאיסורא מיהא איכא ולא מיקרי מעשה דהיתרא אלא האשה אינה מוזהרת ומ"מ איסורא קעבדא ושפיר יש לחייב המשלח ויש לישב בזה מה שמקשים לפי דעת האומר דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא א"כ הא דקי"ל אמירה לעובד כוכבים שבות הא איסור תורה איכא להך לישנא דיש שליח אי לאו בר חיובא הוא ולפי הנ"ל ניחא כיון דהעובד כוכבים מותר במלאכה מותר לשלחו ג"כ ואין כאן איסור כלל ועוד יתבאר בזה לקמן:

תוס' בד"ה ורב אדא כו' וקיצור דבריהם בפלוגתייהו דר"ה