קרן אורה נזיר קכט

ור"א ר"ה ס"ל דמקיף את הקטן חייב ולא מקשינן מקיף לניקף ואשה פטורה אפילו בהקפת אחרים דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה ואשה שאינה בהשחתה אינה בהקפה כלל אפילו בהקפת אחרים. ור"א ס"ל דנהי דאימעוטי בהקפת עצמה אבל בהקפת אחרים לא אימעוטי והרי היא מוזהרת כאיש ועל הקפת קטן אפילו גדול פטור ונראה דחדא בחברתה שייכא דלרב הונא דס"ל דמקיף את הקטן חייב א"כ איסורא דהמקיף לאו בפ"ע הוא ולא משום איסורא דניקף מש"ה אשה ליתא נמי בהקפת אחרים כי היכי דליתא בהקפת עצמה כיון דלא נאמרו לאוי דהקפה באשה בין לאו דמקיף בין דניקף וראב"א דס"ל דעיקר חיובא דמקיף הוא משום איסורא דניקף ואי ניקף בר חיובא הוא חייב המקיף ואי לאו בר חיובא גם המקיף פטור א"כ מהיכי תיתי למיפטר אשה מהך חיובא דנהי דאימעיטא מהקפת עצמה אבל להקיף אחרים הרי היא כאיש כיון דהניקף בר חיובא ומחיובא דניקף מתחייב גם המקיף ומכאן נמי קשה קצת לשיטת הרמב"ם ז"ל דעבדים חייבין בהקפה ואשה דווקא פטורה הואיל וליתנייהו בהשחתה שאין לה זקן דא"כ אמאי פטורה בהקפת אחרים כיון דפטורא דידה הוא רק משום דליתא גבה וזה לא מהני אלא להקפת עצמה אבל לא להקפת אחרים וצ"ל כיון דקרא לא איירי באשה ממילא גם מלאו דהקפת אחרים פטירי:

והקשו התוס' ז"ל לראב"א ליקש ניקף למקיף ואי מקיף לאו בר חיובא הוא יפטר גם הניקף ויהיה מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים ובשבועות נסתפקו התוס' ז"ל בזה ושם הביאו ראיה דלא מקשינן ניקף למקיף מדלא אמרינן בב"מ איש דאמר לעובד כוכבים אקיף לי גדול ואין זה ראיה דאין שליחות לעובד כוכבים. ועי' בש"מ שם בב"מ ועוד דאי היתר הוא אם עובד כוכבים הוא המקיף אין כאן מעשה איסור ומותר גם לומר לו כנ"ל אבל בלא"ה הדבר פשוט דלא מקשינן ניקף למקיף דוודאי עיקר חיובא אניקף הוא והתורה אמרה דמקיף נמי חייב היכא דהניקף בר חיובא הוא. אבל לפטור הניקף אם המקיף לאו בר חיובא הוא זה וודאי ליכא למ"ד:

והתוס' ז"ל כתבו עוד ראיה מהא דילפינן דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה ואי נימא דאם המקיף לאו בר חיובא הניקף נמי פטור א"כ אמאי דחי הא אפשר לקיים שניהם ע"י מקיף עובד כוכבים או אשה וקטן ומש"כ אשה היא אשגרת לישן דהא אליבא דרב אב"א קיימינן ואליביה אשה בת חיובא היא ובשבועות כ' התוס' ז"ל להני תלתא בהדי הדדי עובד כוכבים אשה וקטן וכתב המהרש"א ז"ל שם דס"ל להתוס' ז"ל התם דלר"א ב"א אשה ג"כ לאו בת חיובא היא ולא פליגי אלא בקטן ולא משמע הכי בגמרא דאמרינן רב הונא סבר לא תקיפו כו' כל שיש לו השחתה כו' ולפי הנ"ל מאי קאמר ר"ה סבר הא ראב"א נמי מודה בהא וגם מהא דאמר חובה תקברינן כו' לא משמע הכי ויותר נראה דגם שם אשגרת לישן הוא או י"ל דכוונתם למאן דס"ל כר"א ב"א במקיף את הקטן דפטור ובאשה ס"ל לפטורי כרב הונא דלפי משמעות פשטיה דשמעתא לאו הא בהא תליא א"כ אשה נמי בכלל מקיפין דלאו בר חיובא הם והתוס' ז"ל שם כ' דשמואל דמוקי באשה וקטן כראב"א ס"ל דמקיף את הקטן פטור וכבר כתבתי לעיל בזה:

עוד נסתפקו התוס' ז"ל לרב הונא דמקיף את הקטן חייב ולא איתקש מקיף לניקף אי מקיף את העובד כוכבים ואת האשה נמי חייב וכן כתב בשו"ע דיש מסתפקין בזה ולענ"ד אין כאן ספיקא כלל ודווקא במקיף את הקטן הוא דמחייב משום דפטורא דקטן לאו משום דהותרה לו אלא משום דלאו בר עונשים הוא וכש"כ למאן דס"ל דב"ד מצווין להפרישו וא"כ נהי דהקטן פטור אבל גדול המקיפו חיובי מיחייב ושפיר עבר על לאו דלא תקיפו אבל עובד כוכבים ואשה דלא שייכא בהם הקפה כלל פשיטא דמותר להקיפו ג"כ ועי' ברי"ף ונימוק"י במכות פ' אלו הן הלוקין. ובהך פלוגתא דר"ה וראב"א לענין בל תקיף איכא נמי לענין לטמא את הכהן לפי מש"כ הרמב"ם דמטמאו נמי לוקה א"כ לילקי נמי אם מטמא לכהן קטן כמו אם הקיף את הקטן וביבמות פ' חרש מבואר להדיא דאין זה אלא בכלל שאר איסורין דמצווין להפרישו וכבר כתבתי לעיל בזה וכן לענין אשה שטימא את הכהן נמי נימא שתהא פטורה כיון דליתא בבל תטמא ויש לחלק דמה שלא הוזהרה אשה על טומאה היינו משום דאין עליה דין כהונה דלאו בת עבודה וזה לא מהני לפוטרה אם טימאה את הכהן אבל הכא בהקפה דשייכא נמי בהקפה ואפ"ה פטרה התורה א"כ ליתא בהקפה כלל אפילו אם הקיפה אחרים:

ומדברי התוס' ז"ל כאן ובשבועות נראה דס"ל דהקפת מצורע כשירה בכל אדם ולאו דווקא כהן מדכתבו דהא אפשר לקיים שניהם ע"י עובד כוכבים וקטן ודו"ק:

דף נח רש"י בד"ה ואי אמרת לאו כש"כ הוא כו' עי' בא"מ ז"ל:

גמ' מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים כו' לכדרבא הוא דאתי כו' וזה דלא כסוגיא דריש יבמות דלכ"ע ילפינן מגדילים כלאים בציצית ולסוגיא דילן ע"כ צ"ל דלהאי תנא דמראשו ילפינן בעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת באם אינו ענין וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה והאי תנא כו' והיינו משום דלהקפת כל הראש דשמה הקפה לא איצטריך דמסברא ידעינן וביבמות ס"ל להש"ס כס"ד דסוגיא דילן דאיצטריך דשמה הקפה וזש"כ התוס' ז"ל בד"ה הנ"ל וסוגיא דפ"ק דיבמות כו' ועיין תוס' יבמות שם ביתר ביאור. וק"ק לפ"ז דכבר ידע הש"ס להך סברא דליכא למילף מלאוי דהקפה והשחתה משום דאינן שוין בכל א"כ מאי פריך למ"ד ראשו לעשה ול"ת לילף מזקנו הא איכא למיפרך כנ"ל ועיין בש"מ ז"ל שפי' דלהאי תנא דראשו אתי ללאו גרידא ג"כ מגדילים ילפינן בעלמא אלא דאי לאו דגלי רחמנא קרא דראשו דעשה דחי ל"ת הוי מוקמינן קרא דגדילים לדוקיא דרבא פשתים לפשתים כו' אבל השתא דגלי קרא במצורע דעשה דחי ל"ת מוקמינן נמי לקרא דגדילים דעשה דוחה ל"ת אפילו השוה בכל ומינה ילפינן בעלמא ופריך בתר להאי תנא עשה ול"ת מנ"ל דדחי היינו דמנ"ל דנזיר מצורע מגלח ולא משמע ליה דפליג בהא ומשני דיליף מזקנו וס"ל השתא דילפינן חדא מחברתה כיון דבתרוויהו איכא קולא והשתא פריך שפיר למ"ד דאתי לעשה ול"ת למה ליה קרא לילף מזקנו ומשני דהאי תנא ס"ל דלא ילפינן מכהן לנזיר משום דלאו דכהן אינו שוה בכל אלא דגם לפ"ז לא א"ש הא דקאמר ולטעמיך דקי"ל בעלמא כו' הא גם לאידך דיליף נזיר מכהן היינו דווקא נזיר כיון דגביה איכא ג"כ קולא שכן ישנו בשאלה אבל בעלמא לא מצינן למילף מינה וי"ל דהיינו דקאמר כיון דמודית דבעלמא לא ילפינן משום פירכא דאינו שוה בכל לדידי ס"ל דנזיר נמי לא ילפינן מכהן משום הך פירכא ובש"מ בשמעתין הקשה היכי ילפינן נזיר מכהן הא איכא למילף תגלחת מטומאה בק"ו דלא הותרה במקום מצוה וכבר הארכתי לעיל בזה בפ' כה"ג ע"ש:

ע"ב תוס' בד"ה נזיר מכהן כו'. והשתא הוי מצי למיפרך כו'. וכן הקשו לקמן בד"ה ולמאן דמוקי כו' זקנו למה לי ואמאי לא קאמר ולטעמיך נילף בעלמא כו'. ולפי שיטת הש"מ ז"ל לעיל יש לישב דס"ל השתא דלאו שאינו שוה בכל קיל יותר מלאו השוה בכל וישנו בשאלה ולהכי בעלמא לא מצינן למילף מנזיר שכן ישנו בשאלה אבל כהן שפיר מצינן למילף מנזיר כיון דשוה בכל הוא אע"ג דישנו בשאלה חמיר הוא מלאו דכהן שאינו שוה בכל ומשני דאיצטריך לאשמעינן דבתער כו' ועי' בא"מ שהאריך בשמעתין לקיים ד' רש"י ז"ל בריש יבמות שכ' דנזיר נמי מיקרי אינו שוה בכל דלא כסוגיא דשמעתין וכבר כתבתי בזה בחי' ליבמות שם ומהא דלעיל פ' ג' מינים דלא חשיב קולי בנזיר אלא ג' יש היתר לאיסורו ואין איסורו איסור עולם כו' ולא חשיב לקולא זו דאינו שוה בכל ג"כ משמע דשוה בכל הוא ולקמן בשמעתין כי קאמר מנזיר לא ילפינן שכן ישנו בשאלה הוי מצי למיפרך נמי שכן אין איסורו איסור עולם. וא"ש בזה מאי דקשיא לכאורה לד' רש"י ז"ל שכ' גבי סדין בציצית דב"ש אוסרין משום דלא דרשי סמוכין דגדילים ואכתי נילף מראשו דנזיר לב"ש דאפילו עשה ול"ת ידחה דהא ליכא למיפרך שכן ישנו בשאלה דלדידהו נזירות ליתא בשאלה ולפי הנ"ל ניחא דאיכא למיפרך שכן אין איסורו איסור עולם אבל בלא"ה לא תיקשי לרש"י ז"ל די"ל דב"ש מוקי לראשו ללאו דהקפה גרידא ולאשמעינן דשמה הקפה ודווקא בלאו שאינו שוה בכל הוא דעשה דחיא אבל לאו השוה בכל לא ועיין לעיל במדיר את בנו בנזיר דפליגי בירושלמי ב"ש וב"ה וס"ל לב"ש דאינו מדיר ולר"ל דאמר כדי לחנכו במצות אזלי ב"ש לטעמייהו דס"ל ע"כ דשמה הקפה ולא מצי למעבד הקפה:

גמ' ולמ"ד ראשו ללאו גרידא למה ליה למיכתב ראשו ולמה ליה כו' ופי' התוס' ז"ל דאראשו פריך למה לי הא מזקנו משמע בין כהן בין ישראל דמקרא מלא דיבר הכתוב וא"כ מזקנו שמעינן בין לאו גרידא בין עשה ול"ת והקשו ז"ל ע"ז הא איצטריך למילף בעלמא אפילו בלאו השוה בכל ובאם אינו ענין. ותי' דס"ד דלאו גרידא השוה בכל שקול הוא כלאו ועשה שאינו שוה בכל ואין טעם לסברא זו ולפי דרכו של הש"מ ז"ל א"ש טפי דהכי פריך למה ליה למיכתב ראשו דמזקנו נמי שמעינן בין למידחי לאו גרידא ובין עשה ול"ת דמקרא מלא דיבר הכתוב ועשה דדחי ל"ת בעלמא מגדילים שמעינן לה לבתר דגלי קרא דזקנו דעשה דוחה ל"ת וראשו למה לי אבל הר"ם ז"ל הקשה על שיטה זו דמאי קאמר כהן מנזיר לא ילפינן כו' הא אליבא דמ"ד דללאו גרידא אתי קיימינן השתא ואליביה ילפינן נזיר מכהן כדמסיק לעיל וכהן ג"כ איצטריך לאשמעינן דמצורע בתער ע"ש ופי' הר"ם ז"ל דהכי פריך הא למאן דמוקי ראשו לאו גרידא א"כ מנ"ל דלזקנו אתי לכהן מצורע הא איצטריך זקנו לאשמעינן דמצורע בתער ודילמא דוקא בישראל אלא ש"מ דמקרא מלא דיבר הכתוב ובין כהן ובין נזיר משמע. וא"כ מראשו שמעינן דאפילו נזיר מגלח אע"ג דאיכא עול"ת וא"כ זקנו למה ולא הבנתי דברים אלו דלמאן דמוקי ראשו ללאו גרידא לא איצטריך זקנו לתער דהא מראשו שמעינן לה דהקפת הראש ג"כ אינה אלא בתער וי"ל דס"ל כשיטת התוס' לעיל דהקפת הפאות אסור