קרן אורה נזיר קי

פרק שביעי משנה יטמא נזיר ואל יטמא כ"ג ואיכא נ"א כהן הדיוט. וכ"כ התוס' ז"ל דלרבנן אפי' כהן הדיוט חמור מנזיר דקדושתו קדושת עולם ולכאורה היה נראה דלכ"ע נזיר חמור מכהן הדיוט דהא לענין קרובי' נזיר חמור דכה"ד מטמא לכתחל' ונזיר אסור ולמה יהיה חמור לענין מת מצוה מנזיר. אבל באבל רבתי איתא ג"כ דכה"ד חמור מנזיר והכי מוכח נמי מהא דמיבעי להש"ס לקמן משוח מלחמה וסגן הי מהן עדיף אלמא דמספקא ליה שמא סגן עדיף אע"ג דלענין קרובים משוח חמור מיניה דגם הוא מצווה על הקרובים אפ"ה לענין מת מצוה י"ל דקיל מסגן אלמא דאין חומרא זו דאסור ליטמא לקרובים מכרעת לענין מת מצוה דהותר בשניהם ויש להסתפק אי האי דינא דין תורה הוא ואם נטמא הכהן היכא דאיכא נזיר בהדיה עבר בלאו דלא יטמא כיון דאיכא אחר לאו מת מצוה הוא או דילמא כיון דלתרוייהו הותר אם עבר ונטמא מי שקדושתו חמורה מה שעשה עשה ולא לקי ובירושלמי אמרו החליפו מהו עבר משום לא תטמא את אדמתך והחליפו היינו שנטמא מי שקדושתו חמורה וכן פי' הפ"מ ז"ל ומשמע דלא עבר בלאו דלא יטמא אלא עבר בלאו דלא תטמא את אדמתך דאין זה לאו גמור אלא אזהרה כללית ליזהר מן הטומאה ונראה דזה דוקא באלו ששניהם מוזהרין על הטומאה אבל בכהן ולוי דאיתמר בירושלמי דיטמא לוי ואל יטמא כהן בזה ודאי אם נטמא הכהן עובר בלאו דלא יטמא כיון דאיכא לוי שאינו מוזהר על הטומאה כלל לאו מת מצוה הוא ולוקה על טומאתו:

שם ר"א אומר כו' ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן כו' לכאורה הוי מצי למימר דנזיר חמור דעבר בטומאתו על ג' לאוין לאו דלא יטמא ולאו דבל תאחר וגם לאו דלא יחל דברו וצ"ל דלא חשיב להא לחומר דמה לי לאו אחד ומה לי ג' לאוין ובירושלמי מיבעי נזיר עולם ונזיר נזירות איזה מהן יטמא ובהא לכאורה מסתבר דיטמא נזיר עולם דליכא גביה בל תאחר ולא נזיר נזירות דעבר נמי בבל תאחר וצ"ל דגם בזה לא מכרעת. וי"ל דנזיר עולם קדושתו מרובה דאין תגלחתו מרובה עוד אמרינן בירושלמי שם דנזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים נזיר זמן קצוב ונזיר עולם יטמא נזיר לזמן קצוב וכתב כן הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"נ אך הא דנזיר נזירות ונזיר עולם השמיט משום דספיקא הוא ואין הכרע מי יטמא תחלה ע"כ מי שיטמא עשה מצוה ועי' מל"מ ז"ל שם:

שם יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם וכתבו התוס' ז"ל ואפילו אמר נזיר עולם כו' ובירושלמי קאמר אפי' הדירו אביו מבטן זה תורה וזה אינו תורה פירוש דאיסור זה ע"י עצמו בא לו ולאו תורה היא אבל כהן איסורו מאליו הוא ועי' תוי"ט בזה ועי' מש"כ לעיל במשנה דהאיש מדיר את בנו בנזיר:

תוס' בד"ה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כו' ע"ש שהאריכו היכי אשכחן תרווייהו בהדי הדדי דאי קודם שנגנז שמן המשחה ליכא מרובה בגדים ותירצו דמיירי אחר שנגנז שמן המשחה ואירע קרי למשוח והעמידו כהן אחר תחתיו והוא מרובה בגדים לבד ומשמע מדבריהם ז"ל דקודם שנגנז שמן המשחה היה צריך למשוח כהן שהעמידו תחתיו ביוה"כ ולא משמע הכי ביומא דף י"ב דאמרינן במה נתחנך השני אם אירע פסול בראשון וכ"כ הרמב"ן ז"ל פ' אחרי מות דלא נמשח השני ביוה"כ ולהתוס' ז"ל משמע להו הכי מדקרי ליה משוח שעבר לזה השני לפי שיטתם משמע דצריך שימשח אבל העיקר נראה כדברי הרמב"ן ז"ל כיון דאין משיחה מעכבת לאחר שנגנז א"כ קודם שנגנז נמי בדיעבד כשר ועי' בא"מ ז"ל שהאריך להוכיח מיומא דבעינן עכ"פ משיחה יום א' לעיכובא וע"כ לאו דוקא משיחה אלא או ריבוי יום אחד או משיחה יום א' ועי' תוס' ישנים שם שכתבו דהא דאין מחנכין אותו במשיחה הוא משום דבבית שני לא היה שמן המשחה ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' כלי המקדש וע' בא"מ דנראה מדבריו דלר"י לאו דוקא מתקינין לו אלא מפרישין ולא משמע הכי בדף ה' שם:

והקשו התוספות ז"ל על תירוצם דא"כ מרובה בגדים לא חזי לעבודה דראשון חוזר לעבודתו ולקמן בהגהה ד"ה הכי גרסינן כתבו דמיירי ביוה"כ וגם זה אינו מובן דא"כ משוח לא חזי לעבודת היום ביוה"כ ואמרי' לקמן דמשוח שעבר ומרובה בגדים מרובה בגדים עדיף דחזי לעבודה וצ"ל לדבריהם דדוקא משוח שעבר לשיטתם דלא חזי לעבודה כלל הוא דמרובה בגדים עדיף ממנו אבל משוח שעבר מחמת קירויו דלמחר חזי לעבודה עדיף ממרובה בגדים:

וכתבו עוד דמיירי שגלה המשוח ומינו אחר תחתיו ברבוי בגדים ושימש כמה שנים שאף אם הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי שימש זה כמה שנים ואין כוונתם דאין הראשון חוזר לעבודה כלל דא"כ הוה ליה משוח שעבר אלא דאין הראשון חוזר והשני ידחה כמו השני ששימש אם אירע קרי לראשון דהתם לא שימש אלא יום אחד מש"ה הראשון חוזר והשני נדחה. אבל זה ששימש כמה שנים אין מעבירין אותו ושניהם יכולים לשמש. והכי משמע בש"מ ועי' בא"מ ולפי הנ"ל דברי התוס' ז"ל א"ש ויתבאר עוד לקמן בזה ומש"כ הא"מ ליישב דמיירי במשוח ומרובה שעברו מחמת מומם אין זה נראה דלקמן הוא דאיירינן במשוח שעבר וכן במתניתין דהוריות ליכא למימר הכי ע"ש ודו"ק:

ע"ב תוס' בד"ה מרובה בגדים ומשוח שעבר כו' עיין שם שהאריכו לפרש היכי משכחת לה מרובה בגדים עם משוח שעבר דמשוח שעבר היינו השני ששימש תחת הראשון ואחר כך חזר הראשון המרובה בגדים היכי אשכחן וכתבו כגון שגלה המשוח הראשון דאין תחתיו המשוח שעבר דכל שהראשון חי אכתי איכא איבה אע"פ שגלה וממנים מרובה בגדים תחתיו. ואיכא שניהם משוח שעבר ומרובה בגדים דליכא למימר שמת הראשון דא"כ היו ממנים המשוח שעבר ומדבריהם אלו משמע דסבירא להו דאפי' בזמן שיש שמן המשחה בדיעבד כשר בלא משיחה דאל"ה היכי ממנים מרובה בגדים כיון דאיכא זה המשוח שעבר אלא ודאי משיחה אינו מעכב ומש"ה משום איבה דראשון ממנין מרובה בגדים ולא זה המשוח שעבר אבל כ"ז הוצרכו לשיטתם דמשוח שעבר היינו השני אבל הרמב"ם ז"ל פירש דמשוח שעבר היינו הראשון שעבר על ידי קרי או מום ואתיא כוליה שמעתא כפשטיה מרובה בגדים היינו השני שהוא משמש תחת הראשון בלא משיחה והמשוח קודם לו משום דמביא פר ומרובה בגדים ומשוח שעבר. מרובה בגדים קודם דבר עבודה הוא וי"ל דשמעתין אתיא כר"מ דס"ל דכל מצות כהונה גדולה על השני ובמשוח שעבר גופא יש חילוק אי עבר מחמת קירויו אי עבר מחמת מומו ופשטא דשמעתתא משמע כפי' הרמב"ם ז"ל וכן מבואר להדיא סדר המעלות בסוף הוריות משוח קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשוח שעבר מחמת קירויו עבר מחמת קירויו קודם לעבר מחמת מומו והיינו הך דהכא ובעיני יפלא על התוס' ז"ל למה הוצרכו לכל האריכות בזה וצ"ל דמשמע להו דמשוח שעבר היינו זה השני מהא דאמרי' במגילה אין בין כהן המשמש לכהן שעבר דאתיא דלא כר' יוסי דאמר שני אין לו דין כ"ג ולא דין כהן הדיוט משמע דכהן שעבר היינו זה השני שעבר כשראשון חזר לעבודתו. אבל הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' שגגות פי' גם לכהן שעבר דהתם היינו שעבר מחמת קירויו. וכבר הקשה שם הלח"מ דבמגילה לא משמע הכי אבל אין כאן קושיא דבכלל כהן שעבר כולן בכלל בין עבר מחמת קירויו או פסול אחר ובין שני זה שעבר אחר חזרת הראשון לעבודתו וכיון דתנן התם במגילה סתם דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה הא לכל דיני כהונה גדולה זה וזה שוין וא"כ גם כהן שני שעבר בכלל זה ואתיא דלא כר' יוסי דלר"י כהן זה אין לו דין כ"ג כלל וכן כתב במכות ובסוף הוריות בפי' המשנה דבכלל משוח שעבר כולן בכלל ע"ש. אלא דלשיטתו ע"כ צ"ל הא דאמרינן דלכל דבריהם זה וזה שוין לאו לענין עבודה קאמר דהא עבר מחמת מומו פסול לעבודה וע"כ לשאר דיני כהונה גדולה קאמר א"כ אפילו לר"י ג"כ השני אינו משמש רק משום איבה אבל לדין תורה כל מצות כ"ג עליו שלא להטמאות לקרובים ושאר דיני כ"ג ואמאי קאמר הש"ס דאתיא דלא כר"י ועוד דבהוריות תנן נמי להך מתניתין דאין בין כהן המשמש כו' ומסיים בה הא לענין עבודת יוה"כ זה וזה שוין והיכי מצינן למימר דכהן שעבר היינו אם נעשה בע"מ דלא חזי לעבודה ועי' פי' המשניות במגילה ובתוי"ט פ"ג דהוריות מש"כ בזה:

ובמכות ילפי רבנן מתלתא קראי דמשוח ומרובה בגדים ומשוח שעבר מחזירין את הרוצח ומשמע דאיצטריך תלתא קראי משום דאיכא ג' מעלות משוח עדיף ממרובה בגדים ומרובה בגדים עדיף ממשוח שעבר והשתא הא איכא עוד מעלה אחת שני זה שעבר אחר חזרת הראשון דלר"מ דאמר כל דיני כ"ג עליו הוא עדיף ממשוח שעבר מחמת מום ומנ"ל לרבות עבר מחמת מומו דילמא לא אתי אלא לעבר מחמת הראשון שחזר לעבודה ולר' יוסי הוי איפכא דמשוח שעבר מחמת מומו עדיף דבקדושתו הוא אבל שני זה אין עליו קדושה גמורה וצ"ל דאין נראה לחלק בזה וכיון דאיתרבי כהן שעבר איתרבי כל העוברים מאיזה טעם שיהיה ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' רוצח דחשיב ד' מעלות משוח ומרובה בגדים וכהן העובד וכהן שעבר כ"א מארבעתן יחזיר את הרוצח ומספר הארבעה אינו מובן דהא ליכא אלא שלשה דכהן העובד היינו כהן משוח או מרובה בגדים וצ"ל דלאו גברי חשיב אלא ד' חילוקי דינים ועיין ביומא דף ע"ג דתני התם וכולן נוהגין במשוח שעבר דהתם צריך לפרש ע"כ דאשני שעבר קאי דתני התם דמשמש בח' בגדים וע' תוס' שם בד"ה וכולן ובא"מ ובמל"מ ז"ל בפ"ז הנ"ל ובהגהת רי"ב על הגליון שם:

תוס' בד"ה ת"ש דתניא כו' וקשה כו' בגדים שכ"ג משמש משיח