קרן אורה נזיר קט

בידיו ואם אין לו כפים אין כאן מצוה משא"כ בנתינת השמן והדם וכי מפני שאין לו בוהן יטהר בלא נתינת דם ושמן שהוא עיקר טהרתו וא"כ שער של מצורע ג"כ כן אפילו אם תגלחת מעכבת בו היינו אם יש לו שער אבל אם אין לו פטור מן המצוה וסברא נכונה היא וכ"ת א"כ מאי קאמר ר"פ הכא דב"ש ור"א אמרו דבר אחד ולפי הנ"ל י"ל דר"א מודה בנזיר ממורט דלא מעכבא ביה די"ל לענין דלא סגי בנתינה על מקומו ולהעביר תער על ראשו בזה אמרו דבר אחד דלא מהני ועי' בילקוט בשם הספרי דיליף ר' יאשיה מקרא דנזירות חל עליו אפילו אין לו שער:

וע"פ הדברים הנ"ל יש לי מקום עיון על התוס' והר"ש ז"ל שכ' בפשיטות דהא דאין לו טהרה עולמית היינו דווקא שהיה לו בוהן משנזקק לטומאה אבל אם לא היה לו בוהן מתחלתו לא בעינן קרא כדכתיב כמו בנקטעה יד העדים דאם היו גידמין מתחלתן חייב ולפי הנ"ל לא דמיין להדדי דדווקא התם דקטיעת יד העדים דפוטר הוא גזה"כ משום דבעינן קרא כדכתיב ולא כתיב אלא יד העדים תהיה יד שהיה לו בתחלה שלא ישתנה אחר ראית העדות או אחר הגדה ואם היו גידמין הרי לא נשתנו אבל הכא גבי מצורע דאם אין לו בוהן הרי הוא מחוסר טהרה היינו נתינת השמן ומה לי אם נחסר בוהנו משנזקק לטומאה או שלא היה לו בתחלה הרי אין לו מקום ליתן הדם והשמן וכיון דס"ל דבעינן קרא כדכתיב ונתינה על מקומו או על שמאל לאו כלום היא וודאי אין לו טהרה עולמית וכן מוכח מהא דשמעתין דנזיר ממורט למ"ד דאין לו תקנה אפילו היה ממורט מתחלתו דאם נמרט בתוך נזירותו סותר ל' יום אע"ג דמספקא לי בהא אם נמרט ואין סופו לגדל שער אי שייך ביה סתירת ל' יום כיון דלאחר ל' ג"כ לא יהיה לו שער ומה יועיל בסתירתו עכ"פ זה נראה לי ברור דבמצורע ונזיר אפי' לא היה לו בוהן מתחלה או שאין לו שער בנזיר שפיר מעכבא בהו ובירושלמי בשמעתין איתא אמר שמואל שער מעכבת בנזיר כתנופות וכבהונות של מצורע ופריך והתני זאת תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו ומשני פתר לה כר"א דאמר נותן על מקומו ויוצא ואם איתא דאם אין לו בוהן מתחלה וודאי לא מעכב לישני דבין שאין לו בהונות היינו שלא היה לו בתחלה ודרשא זו דזאת תורת כו' בין שיש לו בהונות כו' משמע דש"ס דילן לא ס"ל. דא"כ היכי קאמר בפ' נגמר הדין דקרא כדכתיב תנאי היא ור"א ס"ל דלא בעינן קרא כדכתיב דילמא שאני התם גבי מצורע דכתיב זאת תורת בין שיש לו בין שאין לו:

והא דאמר שמואל שער מעכב בנזיר קשה לכאורה מאי קמ"ל הא תנאי פליגי בזה אי תגלחת מעכבת אי לא ונראה מזה דאפי' למ"ד תגלחת לא מעכבא מ"מ בעינן שיהיה לו שער ראוי לתגלחת ועי' מש"כ לעיל ד' ל"ט ועוד אכתוב בזה לקמן גבי מי שגילח ונמצא הזבח פסול בס"ד:

שוב ראיתי בתוספתא פ"א דאיתא התם נזירות נוהגת בין בא"י בין בח"ל בין שיש לו שער בין שאין לו אע"פ שנאמר ולקח כו' בין שיש לו כפים בין שאין לו כו' אע"פ שנאמר ונתן על כפי הנזיר המורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער וב"ה אומרים אין צריך וכן במצורע כו'. הרי מבואר דב"ש וב"ה פליגי נמי במצורע ממורט כמו בנזיר ואיפשט ספיקו של התוס' י"ט ז"ל. ומהא דמביא התם פלוגתא דב"ש וב"ה בתר הא דתני בין שיש לו שער בין שאין לו משמע דלאו חדא מילתא היא אלא רישא אשמעינן דהוי נזיר אע"ג דא"א לקיים כל דיני נזירות כמו ח"ל דאינו יכול להביא קרבנותיו. וכן אם אין לו שער או אין לו כפים דלא מיקיים קרא ולקח כו'. וקרא דונתן כו' אפ"ה חל עליו נזירות וסיפא פליגי בנזיר שאין לו שער מה דינו ועפ"ז יש לפרש סוגיא דילן בדרך קצרה וה"פ ללישנא קמא רצה הש"ס להוכיח מהא דדריש זאת תורת בין שיש לו כפים בין שאין לו דתנופה לא מעכבא דאי מעכבא היכי חייל נזירות כלל כיון דאינו ראוי לקיים דבר המעכב בו ופריך מהא דתני נמי בין שיש לו שער בין שאין לו ה"נ דלא מעכבא ולב"ש אמר רבינא דמעכבא ואין לו תקנה ואפ"ה חייל נזירות דנזיר ממורט משמע מתחלתו וה"נ תנופה מעכבא ואפ"ה גם אם אין לו כפים חל נזירות ולאו מקרא דזאת תורת ילפינן אלא כר"א דאמר אחר כל המעשים ולל"ב רצה להוכיח איפכא מדאיצטריך זאת תורת לאתויי דחל נזירות אפילו אין לו כפים ש"מ דמעכבא דאי לא מעכבא למה לי קרא דחל נזירות פשיטא כיון דלא מעכבא ופריך מהא דתני נמי בין שאין לו שער ותידוק מינה דמעכבא ובאמת לכ"ע לא מעכבא דלב"ה אין צריך להעביר תער ולב"ש צריך ויש לו תקנה אלא ע"כ אע"ג דלא מעכבא איצטריך קרא שלא נימא דנזירות לא חל אלא אם יכול לקיים המצוה כתיקונה וה"נ תנופה לא מעכבא וגרסינן הכא נמי ואמר רבינא כמו בלישנא קמא ויתיישב בזה קושית התוס' ז"ל ודו"ק:

ובהאי ענינא דבעינן קרא כדכתיב יש לדקדק לר"ש דאמר לא בעינן קרא כדכתיב ואם נתן על שמאל יצא מהא דגבי תפילין אם אין לו זרוע שמאל דאין מניח בימין ועי' מג"א סי' כ"ז. וכן לענין חליצה אם אין לו רגל ימין אטו לר"ש החליצה כשירה בשמאל דימין דחליצה ממצורע ילפינן ועי' בנ"י שם בפ' מצות חליצה דשקיל וטרי לענין איטר די"א דאינו חולץ דאין לו ימין ולר"ש אם אין לו ימין עדיף דנותן על שמאל וכן כהן איטר יוכשר לקמיצה לר"ש דממצורע ילפינן בגז"ש דיד יד ואין כאן מקומו בזה:

ע"ב משנה גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו וכ' התוס' ז"ל דהוי כגילחוהו לסטים דסותר ל' לרבנן וכבר העירותי בזה לעיל דמוכח מכאן דאפילו למ"ד תגלחת לא מעכבא מ"מ אם גילח אחר מלאת בלא קרבן סותר ל' יום מה"ת דאל"ה אמאי זבחיו לא עלו לו ומשמע אפי' חטאת לא עלה לו וצריך להקריב חטאת אחר ואי אינו סותר אלא מדרבנן א"כ היכי מייתי חטאת אחר ושלמים ג"כ לא מצי לאתויי מדרבנן אע"ג דבא נדבה משום הלחם הבא עמהם אבל באמת צ"ע מ"ש דטומאה שאחר מלאת לא סתר אלא מדרבנן כמבואר בד' התוס' ז"ל לעיל בכמה דוכתי וכמשמעות הסוגיא דרב מתנא ובר פדא בפירקא קמא ותגלחת סותרת מה"ת וכש"כ למאי דקיי"ל דתגלחת אינה מעכבת ואם לא גילח כלל הותר ג"כ וע"כ צ"ל כמש"כ לעיל ד' ל"ט דאפילו למ"ד תגלחת לא מעכבת מ"מ אינו יכול להקריב קרבנותיו אלא אם יש לו שער הראוי לתגלחת ודווקא בנזיר ממורט דאין לו שער הוא דאמרי ב"ה דמקריב קרבנותיו בלא שער אבל מי שראוי לגדל שער צריך להמתין עד שיגדל השער ואח"כ יביא קרבנותיו וצ"ע:

ר"ש אומר אותו הזבח כו' ומסקינן בגמרא דר"ש ס"ל דאם גילח על שלמי נדבה יצא כו' כבר הבאתי במכילתין ד' המל"מ ז"ל שחידש דר' יהודה ור"ש דפליגי בספק נזירות לקולא או לחומרא תליא בהך פלוגתא דאחר כל המעשים או אחר מעשה יחידי דר"ש דס"ל אחר מעשה יחידי אין ספיקו חמור מוודאו דיכול לגלח על עולה ושלמים בתנאי ועדיפא הוי מצי למימר דלר"ש אין צריך תנאי כלל ויכול לגלח על שלמי נדבה אלא די"ל דאין זה אלא דיעבד אבל לכתחלה אסור לגלח על שלמי נדבה וא"כ ליכא תקנתא אלא על תנאי ויש להסתפק לר"ש אם גילח על עולת נדבה אי יצא נמי כיון דמקרא לא איתרבי אלא שלמים והר"ן ז"ל בנדרים כ' דאע"ג דתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא מ"מ לכתחלה אינו מגלח אלא אחר הקרבת שלשתן ולא ידעתי זו מנין לו דהא דאמרינן אם גילח על אחת משלשתן יצא אתי לאשמעינן דל"ד על שלמים אלא על א' משלשתן נמי יצא אבל אחר כולן ליכא למ"ד ובהדיא אמר ר"ש כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות יין ועוד דאי לכתחלה אסור לגלח אם לא אחר כולן א"כ לעיל בנזרק עליו אחד מן הדמים אמאי אינו יכול להפר דהא אינו יכול לגלח ומה שיש לדקדק בד' המל"מ עוד כבר כתבתי לעיל:

תוס' בד"ה קסבר ר"ש כו' וה"ה דמקשי להו כו' עיין בש"מ ותראה כוונת דבריהם ז"ל:

דף מז מתני' ר"א אומר סותר את הכל ומסיק בגמרא סותר כל קרבנותיו ולכאורה לר"א אמאי לא יביא קרבנות טומאה ג"כ דהוי כמי שנטמא קודם גילוח והבאת קרבנותיו שכ' הרמב"ם ז"ל דצריך להביא קרבנות טומאה לרבנן דסתר ל' יום ונראה דה"ה לר"א דאינו סותר אלא ז' וכמש"כ לעיל דסתירה ממש הוא לא כדי שיטהר מטומאתו לבד וכן מבואר בתוספתא פ"ב כל שנטמא ביום שראוי להביא קרבן לא סתר אלא ז' ימים חוץ מימי טומאתו וכבר הארכתי בזה לעיל ועי' בתוספתא דתני התם בטעמא דרבנן דיביא שאר קרבנותיו משום שקדש שער בדם ועי' מ"ש לעיל דף י"ד ע"ב:

תוס' בד"ה וחכ"א כו' אבל הזבחים שהקריב משנטמא יסתור. לענ"ד יש להסתפק בזה כיון דכבר הותר מכל ואין צריך אלא לשלם קרבנותיו למצוה א"כ אפי' הביאן בטומאתו יצא דהא טמא משלח קרבנותיו ולכתחלה הוא דאמרי חכמים דיביא לכשיטהר. וצ"ע:

רש"י בד"ה והכי נמי מסתברא כו' ע"א כו'. אלא אותו שהפריש תחלה צריך להחליף לא ידעתי טעם לזה ואפי' נטמא באמצע נזירות אחר הפרשת קרבנות טהרה אינן נפסלין בזה. ולכשיטהר שפיר יכול להקריבן:

תוס' בד"ה והאמרי כו' ולרבנן סותר ל' ובפ"ק פירשתי דמדרבנן הוא דמן התורה אינו סותר. וסתירה הכא מסופק הוא דמשמע הואיל ונזרק עליו א' מן הדמים לרבנן נמי סגי בסתירת ז' כן הוא כוונתם וכן איתא בש"מ ז"ל דמספקא ליה בהא אבל העיקר כמש"כ הרא"ש ז"ל שם דלרבנן לא שייכא סתירה כלל כיון דהותר בכל דיני נזירות ומאן דמספקא ליה בהא י"ל דס"ל דרבנן דאמרי יביא שאר קרבנותיו ס"ל נמי כר"א דאחר המעשים כולן ואפ"ה ס"ל דאינו סותר קרבנו שהקריב כבר ודו"ק: