קרן אורה נזיר קח

תנופה דמעכבא וגם להאי לישנא קשה א"כ ב"ה ס"ל כר"א דתגלחת מעכבת וב"ש כרבנן ועוד דמאי שני רבינא להני ברייתות אליבא דר"א דאמר תגלחת מעכבת הא לרבנן קיימינן ולרבנן ע"כ דרשינן לקראי דזאת תורת לקולא דלא מעכבי:

והתוס' ז"ל האריכו בזה ודבריהם ז"ל מגומגמין מאוד ואבאר דבריהם ז"ל בקצרה:

תוס' בד"ה ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר כו' וכ' לפרש דהפירכא מתגלחת הוא גם בלא הברייתא דנזיר ממורט דבלא"ה ליכא למימר דאתי לאשמעינן דלא מעכבא דלרבנן לא צריך קרא לזה דמגז"ש שמעינן ולר"א הא אמר תגלחת מעכבא וע"כ צ"ל דאתי לאקושי אין לו ליש לו דצריך להעביר תער על מורטו וה"נ דצריך להניף על זרועו ולרווחא דמילתא מייתי עוד ברייתא דנזיר ממורט דלב"ש אין לו תקנה ולב"ה צריך להעביר תער ופלוגתייהו בין לר"א בין לרבנן, הרי אי אפשר לפרש הא דאמר תורת נזיר בין יש לו בין אין לו לאקושי יש לו לאין לו לשום מ"ד דלב"ש הא לא שוו דבאין לו אין לו תקנה וביש לו יש לו תקנה ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו דהא בהדיא כתיב העברת תער וע"כ בא להשוות אין לו דצריך נמי העברת תער וב"ה היא וה"נ גבי תנופה להזקיקו תנופה על זרועו ומשמע מדבריהם דב"ש לית להו הך דרשא דזאת תורת דאליבייהו לא שוה אין לו ליש לו ואין זה מוכרח דלב"ש נמי יש לומר דאתי לאשמעינן דבאין לו נמי מעכבי ואין לו תקנה דה"א דנהי דאם יש לו שער מעכבי אבל כי אין לו לא מעכבי קמ"ל קרא דזאת תורת דבאין לו נמי מעכבי ואין לו תקנה אלא דהתינח אי נימא דב"ש אליבא דר"א ואין לו תקנה להתירו ביין איצטריך קרא להכי דלא נימא אם אין לו אינו מעכב ומותר ביין אבל אי ב"ש כרבנן ואין לו תקנה לקיום המצוה א"כ לא איצטריך קרא להכי דבלאו קרא דזאת תורת ה"א דאין צריך להעביר תער. ועוד דהתוס' ז"ל ס"ל דמסברא ג"כ ה"א דאין לו תקנה באין לו אם ביש לו מעכבא וללישנא אחרינא קאמר הש"ס דאפילו למ"ד ביש לו דלא מעכב באין לו מעכב משום כל שאין ראוי לבילה וכמש"כ לקמן אבל בירושלמי פריך נמי לרב מהא דתניא בין שיש לו כפים בין שאין לו ומשום דיש לו מעכב אבל אם אין לו אינו מעכב והיינו דקאמר בין שאין לו דכי אין לו לא מעכבי ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:

תוס' בד"ה ומי לא מעכבא פירוש לרבנן והתניא זאת תורת וכתבו דלהאי לישנא ס"ל דאין לו מעכב לכ"ע דאינו ראוי לבילה ובא להשוות יש לו לאין לו דמעכב ואפילו לרבנן ופריך אלא הא דתניא בין שיש לו שער כו' ה"נ דמעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך כו' וב"ה אומרים צריך ואמר רבינא מאי צריך לב"ה דאין לו תקנה ולב"ש יש לו תקנה ובא להשוות אין לו ליש לו דיש לו תקנה ע"י העברת תער על מורטו משמע דמפרשי הא דאמרי ב"ש א"צ להעביר תער היינו דיש לו תקנה ולישנא לא משמע הכי והוי מצי לפרש דמקיש אין לו ליש לו דלא מעכב אפילו אינו ראוי לבילה והם ז"ל בעצמם הקשו דהא לב"ה בא להשוות יש לו לאין לו ועוד דלמה ליה להקשות מברייתא דנזיר ממורט בלא"ה יכול להקשות דלרבנן תגלחת לא מעכבא ולר"א מאחר כל המעשים וסברא זו שחידשו דבאין לו יעכב יותר מיש לו כבר כתבתי דבירושלמי אמרינן איפכא וגם דסברא זו דאין ראוי לבילה יש לפקפק כיון דלרבנן תנופה לא מעכבא ומצוה אחריתא הוא להניף השלמים מנ"ל דליעכב בהיתר נזירות ועוד היכי ס"ד דרב למימר הכי דלרבנן תנופה מעכבא הא מוכח ממתניתין דסוף פירקין וממשנה דלעיל דף כ"ח דאחר זריקת אחד מן הדמים לחוד הותר הנזיר:

וכתבו עוד לפרש כפי נוסחא דילן בלישנא אחרינא דרבינא תירוצא הוא וה"פ והתניא נזיר ממורט כו' ב"ה אומרים צריך להעביר תער וס"ד דצריך ויש לו תקנה ומקיש אין לו ליש לו דיש לו תקנה וה"נ בתנופה יש לו תקנה להניף על זרועו וש"מ דלא מעכבא צריך לפרש דבריהם ז"ל לאו דמוכח מינה דלא מעכבי דזה לא מוכח כלל דאי ב"ה כר"א ס"ל שפיר מעכבי אלא מאי דבעי להוכיח לרבנן דמעכבי ולהשוות יש לו לאין לו דודאי מעכבי משום דאין ראוי לבילה לזה מוכיח מדברי ב"ה דאין זו הוכחה אלא בא להשוות אין לו ליש לו דיניף על זרועו אבל עיכובא לרבנן לא שמעינן ודחי רבינא דב"ה צריך ואין לו תקנה קאמר וא"כ ע"כ בא להשוות יש לו לאין לו דמעכבי וכן בתנופה והקשו ע"ז היינו כר"א ותיפוק ליה מאחר כל המעשים דלרבנן ע"כ כי היכי דתגלחת לא מעכבי ה"נ תנופה ואם באנו לומר כי אינו חושש לקושיא זו א"כ גם הא דהקומץ י"ל דאתיא כר"א דהתם נמי קשה הא דקאמר התם דכן יעשה לתנופה דמעכבא והתם נמי תיקשי אמאי לא קאמר מאחר כל המעשים אבל כי היכי דהכא אינו חושש לקושיא זו התם נמי כן כנ"ל לפרש דבריהם ז"ל ועיין בא"מ ולפ"ז הקשו עוד א"כ הא דתנן במנחות דב' מינים שבנזיר מעכבים זא"ז וכי אין זה לרבנן כיון דהא דמסקינן הכא לעיכובא הוא לר"א לחוד. ויש דמשני דאתיא כרבנן ומעכבין זא"ז קאמר אבל אין מעכבין משתית יין אבל אכתי קשה מנ"ל דמעכבין כיון דרבנן לא דרשי כן יעשה ע"כ כתבו דסוגיא דמנחות אתיא אפילו לרבנן וכלישנא בתרא דהכא והכי פירושו אמר רב תנופה בנזיר מעכבת וס"ד דמעכבת לשתות יין קאמר ומש"ה פריך אי אליבא דר"א פשיטא ואי אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא כו' ופריך מי לא מעכבא אפילו לרבנן אף כי אין מעכבת לשתות יין לרבנן מ"מ מעכבת השלמים לרבנן. וכדתניא במנחות דמעכבין זא"ז ואפי' לרבנן והתניא בין שיש לו כפים בין שאין לו כו' ומשמע דלהשוות יש לו לאין לו כי היכי דבאין לו מעכב משום דאין ראוי לבילה ה"נ יש לו מעכב השלמים וצריך לעשות שלמים אחרים ופריך אלא הא דתניא בין שיש לו שער כו' ה"נ תאמר דמעכב והתניא נזיר ממורט ב"ה אומרים צריך להעביר תער אלמא דמריטה לא מעכב ומשני רבינא דצריך ואין לו תקנה קאמר וה"נ בכפים אין לו תקנה ומקיימא מילתא דרב לעכב בקרבן וכרבנן משום כן יעשה כי ההיא דהקומץ וא"ש ההיא דהקומץ ככ"ע:

כנ"ל ביאור דבריהם אף כי דבריהם משובשין מאוד בחסירות ויתירות ועיין בש"מ שהאריך ג"כ בזה ובכל פשיטותו אין דברי הלכה זו ברורים בידי וגם חילוף הנוסחא בדברי ב"ש וב"ה דלא כדאיתא ביומא דלגירסא דהכא ללישנא קמא עכ"פ בעינן העברת תער לב"ה וללישנא בתרא צריך ואין לו תקנה. וכ"ז הוא בשיטת ר"א דאמר תגלחת מעכבת דלדידן כיון דלא מעכבא מסתבר דא"צ להעביר תער כלל ובש"מ בשם הר"ר נתנאל כתב באמת דהכא נמי גרסינן כמו ביומא ב"ש אומרים צריך וב"ה אומרים אינו צריך כו' והכי אמרינן בירושלמי סוף פירקין דר"א דמתניתין דסוף פירקין שמותי הוא וסבר לה כב"ש בנזיר ממורט דצריך להעביר תער. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דגירסא זו עיקרית ופסק כב"ה דאין צריך להעביר תער ולישנא קמא ובתרא אליבא דב"ש הוא דפליגי דלל"ק צריך ואין לו תקנה וכר' פדת וללישנא בתרא ס"ל לרבינא לב"ש נמי יש לו תקנה אבל לב"ה ליכא פלוגתא כלל דלתרתי לישני לב"ה אין צריך להעביר תער כיון דתגלחת לא מעכבא וכן בתנופה אע"פ שאין לו כפים דכל אלו הדברים למצוה הם וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח הלכה ה' וכולא שמעתין אליבא דר"א אתיא ולקמן במשנה דגילח על הזבח ונמצא פסול דתגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו יתבאר מה שיש לדקדק בזה אבל זה פשוט דמהאי טעמא הוא דפסק הרמב"ם ז"ל דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער ועיין בכ"מ ובלח"מ ז"ל שם ומה שנראה שם מדברי הלח"מ ז"ל דגבי בוהן הוא ג"כ ר' אליעזר לענ"ד נראה דר' אלעזר הוא בר פלוגתא דר"ש וכדאיתא ביומא דף ס"א:

וממילא לא תיקשי נמי קושית הלח"מ והתוס' י"ט ז"ל מהא דפסק בבוהן מצורע דאם אין לו בוהן אין לו טהרה עולמית והש"ס מדמי להו הכא אהדדי דכ"ז הוא למ"ד תגלחת מעכבת. ומדמי להו שפיר לענין זה דלא מהני נתינה על מקומו כמו הכא דלא מהני העברת תער אבל לדידן דקיי"ל כב"ה דא"צ להעביר תער כלל משום דהכא למצוה הוא ולא לעכב אדרבא שמעינן מדברי ב"ה דנתינה על מקומו לאו כלום היא ואין לו טהרה עולמית כיון דטהרת בוהנו מעכבא ביה ולפ"ז נראה לי דבמצורע דתגלחת מעכבא ביה אם הוא ממורט ואין לו שער אין לו טהרה עולמית ועיין בתוס' י"ט ז"ל שנסתפק בזה אלא דהוא מילתא דלא שכיחא שלא יהיה בו שום שער בגוף דכל שיש לו שער באיזה מקום בגוף מיקיימא ביה תגלחת:

אלא דאכתי תיקשי לזה הא דאמרינן בסנהדרין פ' נגמר הדין על הא דשמואל נקטעה יד העדים פטור משום דבעינן קרא כדכתיב. ואמרינן התם דתנאי היא מהא דפליגי לענין בוהן מצורע ומשמע דמאן דאמר אין לו טהרה עולמית הוא משום דבעינן קרא כדכתיב ולפי מש"כ טעמא הוא משום דחסר כפרה המעכבת בו היינו נתינת שמן על בוהנו וי"ל דר"א ור"ש נמי ס"ל דצריך ליתן שמן עליו אלא דס"ל דעל מקומו או על שמאל סגי משום דלא בעינן קרא כדכתיב ות"ק ס"ל דבעינן קרא כדכתיב וכיון דאין לו בוהן אין לו טהרה וכבר הקשו התוס' ז"ל שם בסנהדרין הא במצורע כתיב תהיה לעיכובא ומ"ט דר"ש דאמר על של שמאל יצא וגם יש להסתפק אם יש לו בוהן ימין אם יצא לר"ש אם נתן על של שמאל:

ולענין מאי דכתיבנא דשער נמי מעכב במצורע שבתי וראיתי דאין זה מוכרח דהא איכא מ"ד הכא דאפילו למ"ד דתגלחת מעכבת מ"מ באין לו אינו מעכב וכמש"כ בשיטת הירושלמי. וגבי מצורע בלא נתינת שמן וודאי אין לו טהרה והיינו משום דלא דמי אהדדי דהתם נתינת הדם והשמן הוא טהרתו ואם אין יכול ליתן לא נטהר אבל בשאר נזיר המצוה היא לגלח שערו ואם אין לו אין כאן מצוה דהמצוה לא נאמרה אלא אם יש לו שער צריך להעבירן ואם אין לו א"צ כלום וכן בתנופה דהתורה צותה שיניף