קרן אורה נזיר קז

משלח תחת הדוד י"ל דהא דאמר במתניתין בד"א כו' אבל בתגלחת טומאה לא היה משלח היינו במדינה אבל במקדש משלח וכ"כ בש"מ בשם י"מ אבל אין זה מובן דא"כ ת"ק היינו ר"מ דר"מ נמי הכי קאמר ועוד דאי נימא דלמ"ד נזיר טמא משלח מיירי ברייתא א"כ לישנא דיצא לא אתי שפיר דהא לכתחלה דינא הכי לשלח תחת הדוד של אשם דלא מסתבר לומר דעיקר מצותו לשלח תחת חטאת העוף אבל הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש להך ברייתא למ"ד דנזיר טמא אינו משלח כלל ואפ"ה אם שלח תחת הדוד של אשם יצא ולפ"ז א"ש לישנא דיצא דלכתחלה מצותו בקבורה ואם שלח תחת הדוד של אשם ג"כ יצא אבל צ"ע תו מנ"ל דמקרא דזבח השלמים ליכא למילף דאנזיר טהור קאי ועוד דהא חשיב במתניתין סוף תמורה שער נזיר טמא בין הנקברים ותנן התם כל הנקברים לא ישרפו וכ"כ הרמב"ם ז"ל להך משנה בסוף ה' פסולי המוקדשים וחשיב לשער נזיר טמא בין הנקברים דאפרן אסור וא"כ אמאי יצא בשריפתו תחת הדוד ונראה דהיינו דקאמר ר"מ מפני ששערו נקבר ומש"ה אין לשלחו תחת הדוד דנקברים לא ישרפו אלא דר' יהודה דאמר טמא אינו משלח ע"כ אינו צריך לשלח קאמר דאיסורא ליכא דר"י ס"ל בתמורה דרשאי לשרוף את הנקברין ועוד דמאי קמ"ל ברייתא דיצא פשיטא דאם כבר עשה בשריפה דיצא וכן הוא בכל הנקברים ובשלמא גבי נזיר טהור דאמר אם שלח תחת הדוד של חטאת יצא א"ש אע"ג דא"א לתקן דיצא ידי המצוה קאמר דמצוה לשלח תחת הדוד אבל בנזיר טמא דמצוה לבערו פשיטא דיצא בכל מיני ביעור ועיין תוסי"ט ז"ל מש"כ בזה ועי' בילקוט פ' נשא:

שם מאי זבח ש"מ לרבות חטאת ואשם כבר כתבתי דהך ריבוי דאשם אינו מובן דלמ"ד דנזיר טמא משלח תחת הדוד ודאי לא איצטריך לרבות אשם דפשיטא דתחת אשם הוא משלח כיון דליכא שלמים בנזיר טמא ולמ"ד דאינו משלח כלל ג"כ לא שייך לרבות אשם דמנ"ל הא כיון דאיצטריך קרא לחטאת דנזיר טהור ודו"ק:

ועיין תוס' זבחים דף נ"ה שהקשו למה לי קרא להא דמשלח תחת הדוד של חטאת יצא תיפוק ליה מהא דאיתקש חטאת לשלמים דמינה ילפינן נמי הא דאם גילח על אחת משלשתן יצא כדאיתא שם בזבחים ואין כאן קושיא כ"כ דשילוח שער לא ילפינן מהיקשא משום דלחטאת מחוסר הבאה ונתינה דבישול חטאת בעזרה היא ועיין תוסי"ט ז"ל שהביא להא דאם גילח על אחת משלשתן יצא דרשת הירושלמי ע"ש ואמאי לא הביא דרשא דש"ס דילן כנ"ל והתוס' ז"ל לעיל דף כ"ח הביאו הך הקישא דזבחים להא מילתא ומה שפי' רש"י ז"ל שם בזבחים גילח על אחת משלשתן יצא היינו דהותר הנזיר בכל באחד מכל הקרבנות יתבאר לקמן בזה וגם מה שהביא שם בשם הספרי דרשא דוגלח פתח אהל מועד דקאי על שלמים יפלא דהרי מבואר דרשא זו בשמעתין ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכה זו דנראה מדבריו דהא דאמרינן לעיל דדרך בזיון היינו למעוטי גילוח כנגד הפתח אפילו בע"נ ע"ש:

משנה היה מבשלן כו' הכהן נוטל זרוע בשלה כו' ובחולין פרק גיד הנשה ילפינן מהכא שיעור נתינת טעם אי במאה או בששים ולדידן אסמכתא בעלמא היא דמב"מ בטיל ברוב ולר"י דאמר מב"מ לא בטיל אמרינן התם דהכא חידוש הוא ע"ש. ולכאורה היה נראה דקודם הפרשה אין עליו שם תרומה וצ"ל כיון דחלק הכהן ניכר חל עליו מיד איסור אכילת זרים:

שם ואח"כ הותר כו' ופי' התוס' ז"ל דסתם לן תנא כר"א דכל הקרבנות ותגלחת כולם מעכבין בו ור"ש אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל אפילו בלא תגלחת דתגלחת ג"כ לא מעכבא והא דתנן לעיל אם גילח על אחת משלשתן יצא לר"א ג"כ נצרכה דסד"א דלא הוי תגלחת אלא אם גילח אחר שחיטת שלמים אבל אם גילח על החטאת ועולה לא הוי תגלחת להכי איצטריך היקשא דעל א' משלשתן יצא ולעיל דף כ"ח גבי נזרק עליו א' מן הדמים דאינו יכול להפר מוקים לה כגון דשחט חטאת ברישא כדתנן גילח על אחת משלשתן יצא משמע דהביא ראיה מזה דאין כולן מעכבין בו וכמש"כ בתוס' ז"ל ובש"מ שם. וכן משמע בערכין דף כ"א דאמר התם דחטאת נזיר ממשכנין אותו כיון דאמר מר אם גילח על אחת משלשתן יצא ואין החטאת מעכב אלא דהתם מייתי נמי הא דתנן נזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל וק"ק תרתי למה ועוד דלא צריך לאתויי התם הא דאם גילח על אחת משלשתן יצא דהא עיקר המצוה לגלח על השלמים ולא על חטאת. וכן במנחות דף ד' קרי לשלמי נזיר הכשר שאינו קבוע משום דאם גילח על א' כו'. מכל הלין משמע דמתניתין דאם גילח כו' אתי לאשמעינן דבקרבן אחד סגי וא"כ סתרי מתניתין אהדדי דהכא תנן אם גילח כו' יצא והכא תנן ואח"כ היתר הנזיר אחר המעשים כולן. שוב ראיתי במנחות דף ה' בתוס' בד"ה אם גילח שכתבו וז"ל ואפילו לרבנן דלא שרי לשתות יין עד שיביא חטאתו בפ' ג' מינים עכ"ל. ואין הבנה לדברים אלו היכן מצינו לרבנן דס"ל הכי וגם עד שיביא חטאתו אינו מובן דמאי אריא חטאת דלר"א כל הקרבנות מעכבים ולרבנן בחד סגי והדבר ברור דכוונתם אפילו לר"א דאמר דכולם מעכבין בו מ"מ מודה בהא דאם גילח על אחת משלשתן דיצא ידי התגלחת. וא"כ הדק"ל היכי מייתי מינה דעולה ושלמים הכשר שאינו קבוע הוא ונראה דכל הני דמייתי הש"ס מתניתין דאם גילח אסיפא סמיך דנזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל וכדאיתא בערכין וע"כ צ"ל כן דאל"ה ר"א מאי עביד ליה בהיקשא דחטאת לשלמים וכדאיתא בזבחים דף נ"ה:

והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כאן נראה דפוסק כר"א דבעינן אחר כל המעשים כולן שכתב דאין הלכה כר"ש דאמר כיון שנזרק עליו כו' ובחיבורו פסק כר"ש דנזרק עליו אחד מן הדמים הותר ועיין בכ"מ ז"ל והלח"מ והתוסי"ט שניהם כתבו דסמך אמתניתין דסוף פירקין דתני רבי בלשון חכמים דיביא שאר קרבנותיו והיינו משום דבאחד מהם הותר כר"ש וא"כ דבריו בפי' המשנה סותרין זא"ז דבמתניתין פסק דלא כר"ש ובמתניתין דסוף פירקין פסק כחכמים שם בפי' המשנה דמביא שאר קרבנותיו לכשיטהר ועוד דקדקו עליו ז"ל מש"כ בלשון המשנה ואח"כ הותר הנזיר לשתות כו' דמשמע אחר כל המעשים ודבריו בחיבורו הם כסותרים זא"ז עיין שם בלח"מ ועיין שם בדברי הרמב"ם ז"ל עוד הלכה ה' שכ' וז"ל ואם הביא קרבנותיו ולא גילח ראשו אין התגלחת מעכבת אלא שותה ומטמא לערב שמשיזרק עליו אחד מן הדמים הותר עכ"ל ולשונו ז"ל שותה ומטמא לערב אינו מובן מאי אריא לערב הא משמע דמותר מיד לאחר שנזרק עליו אחד מן הדמים ע"כ אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דלא ניחא להרמב"ם ז"ל למימר דהא דתנן ואח"כ הותר כו' אתיא כר"א ומפרש דאפילו לרבנן דזריקת אחד הדמים מתיר היינו לערב דוקא דכבר עבר היום אבל כל אותו היום אסור לשתות וליטמא דמחוייב הוא לקיים כל מצות נזירות התגלחת והתנופה ומש"ה תנן ואח"כ הותר כו' ור"ש אומר דאחר זריקת אחד מן הדמים מותר מיד לשתות יין ובזה אין הלכה כר"ש ולפ"ז דבריו בחיבורו ובפי' המשנה הכל אחד הם. וא"ש נמי דלא סתרי דבריו בפי' המשנה אהדדי אבל לא מצאתי מקום מוצא לזה לחלק בין יום ח' לערב שאח"כ ועוד יתבאר בזה לקמן בסוף פירקין בס"ד:

דף מ"ו ואימא עד דאיכא תרווייהו א"כ גז"ש מאי אהני כו' ויש לדקדק לר' אלעזר דמתניתין לעיל דעל החטאת שקרב ראשון הוא מגלח א"כ אכתי תיקשי ואימא עד דאיכא תרווייהו חטאת ותגלחת. אבל שאר הקרבנות אין מעכבין ולזה אהני גז"ש וכן יקשה לשיטת התוס' ז"ל דלר"י נמי שוחט השלמים תחלה וקשה כנ"ל אימא עד דאיכא שלמים ותגלחת אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דכתב שלמים קריבין בסוף א"ש וצ"ל דלא מסתבר להש"ס למימר דתגלחת מעכב ושאר קרבנותיו אין מעכבים ועיין בש"מ שהקשה אימא דגז"ש אתי למעוטי תנופה ע"ש:

אמר רב תנופה בנזיר מעכבת כו' ומי מעכבא והתניא זאת תורת כו' בין שיש לו כפים בין שאין לו ופירש"י ז"ל בין שאין לו כפים דתנופה לא מעכבא ומש"ה אפילו אין לו כפים איכא תורת נזיר בהכשרו ופריך אלא מעתה זאת תורת כו' בין שאין לו שער בין שיש לו ה"נ דלא מעכבא כיון דאפי' אין לו שער איכא תורת נזיר ודייקת מינה דכי יש לו ג"כ לא מעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך להעביר תער כו' ואמר רבינא דאינו צריך ואין לו תקנה אלמא דלב"ש תגלחת מעכבא וע"כ דריש בין שאין לו שער לחומרא דמעכבא ה"נ בין שאין לו כפים נדרוש לחומרא דאפילו אין לו כפים תנופה מעכבא ואין לו תקנה. ולא ידענא מי הכריחו לפרש דלב"ש פריך הא לב"ה נמי ע"כ דרשינן בין שאין לו שער לחומרא דצריך להעביר תער וא"כ בין שאין לו כפים ג"כ דרשינן לחומרא או שיניפנו בזרוע או דאין לו תקנה וכן בלישנא אחרינא כתב דלב"ה דאמרי צריך להעביר תער ש"מ דתגלחת לא מעכבא ומנ"ל הא דילמא היכא דיש לו תגלחת מעכבא ובאין לו איכא תקנה להעביר תער גם מש"כ דס"ד דב"ה דאמרי צריך להעביר כו' היינו צריך ואין לו תקנה וזה לא נזכר בגמ' כלל:

גם מש"כ לל"א דסלקי מסקנא דתגלחת לא מעכבי לב"ה וקשיא לרב ומאי קושיא הא רב לר"א קאמר דס"ל דתגלחת מעכבת וה"ה תנופה דמעכב וע"כ ר"א ס"ל הך דרשא דבין שאין לו שער לחומרא:

ולישנא אחרינא אמרי לה דרב ס"ל תנופה מעכבת כו' ואפילו לרבנן דיין מהא דזאת תורת כו' דתנופה מעכבא דאי לא מעכבא למה לי לרבות בין שאין לו כפים פשיטא כיון דלא מעכבא כלל כן נראה מפי' רש"י ופריך אלא הא דתניא גבי שער כו' ה"נ דמעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך להעביר תער וב"ה אומרים צריך להעביר תער אלמא דלא מעכבא ומסיק רבינא דלב"ה צריך ואין לו תקנה וא"כ לב"ה תגלחת מעכבת וה"ה