קרן אורה נזיר י

יקשה יותר דאי ס"ל כר"ש דלא הוי נזיר עד שיזיר מכולן א"כ יתורא דשכר מאי עביד ליה דהא ר' יהודה לא גמיר גז"ש דמקדש ואכל דבילה קעילית נמי חייב ואי מרבי דהוי נזיר מחרצן א"כ מכל אשר יעשה מגפן היין למאי אתי דלצירוף לא איצטריך כיון דכל האיסורים מצטרפין ואולי משום ר"מ קאמר וליה לא ס"ל וצ"ע. (ואולי יש לתרץ יותר והיינו דלמ"ד מופלא הסמוך לאיש דאורייתא שפיר צריך קרא גבי נזיר דאסור ואסור מצטרף דמלא תאכל כל תועבה שייך לחייב נזיר גדול אבל לא מופלא הסמוך לאיש דהא כי היכי דפטור מכל המצות פטור ג"כ מלאו זה דלא תאכל כל תועבה לכך צריך קרא בנזיר גופיה דאו"א מצטרף ומ"ד דמופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא יסבור כר"ל בשבועות דבאיסור הבא מעצמו לא אמרינן א"כ ונתבאר לעיל דאליביה צריך קרא בנזיר דליחול איסור נזירות על איסור אחר א"כ י"ל דלעולם ר"י כר"ש ס"ל ויין איצטריך דחל על דבר מצוה והיינו היכא דנשבע שישתה ושכר אתי היכא דנשבע שלא לשהות דחל גם איסור נזיר ולוקה שתים) (ועי' בילקוט בשם הספרי דיליף מהכא לכל איסורין דמצטרפין זע"ז בק"ו מנזיר דאין איסור עולם אבל איכא למיפרך מה לנזיר שכן היתר מצטרף לאיסור אלא דלר"י דס"ל ב"כ מלמדים יקשה אמאי לא יליף מנזיר לכל מילי ולקמן בשמעתא דטכ"ע יתבאר יותר):

תוספת בד"ה ר"ש לית ליה כו' וה"א היכא דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר אינו חייב אנזירות. ק"ק מהיכי היתי נימא דאינו חייב על נזירות דהא אם נשבע שלא לשתות ודאי לא חייל שבועה כ"א אשיעור שתיה אבל לא על כ"ש ובנזיר לר"ש לוקה אכ"ש וממילא חייל נזירות ונהי דכ' ז"ל דחצי שיעור אסור גם בשבועה כמבואר בש"ע סי' רל"ח הא כתבו התוס' ז"ל דחצי שיעור אפילו לר"י לא חשיב מושבע ועומד מהר סיני ועוד דלר"ש לא אשכחן חצי שיעור שיאסר מה"ת דע"כ ליכא למידרש אליביה ריבויא דכל חלב לח"ש כיון דס"ל בכל האיסורין כ"ש למכות ולמאי דמיבעי לן בשבועות ר"ע דאמר דבשבועה חייב אכ"ש אי ס"ל בכל האיסורים או דוקא גבי שבועה הואיל ומפרש חייב סתם נמי חייב א"כ דר"ש דס"ל בכל האיסורין חייב בכל שהוא כש"כ דבשבועה חייב בנ"ש אליביה. אבל אין זה מוכרח די"ל אע"ג דס"ל לר"ש בכל איסורין בכ"ש מ"מ גבי שבועה מודה דבעינן שיעור דבתר לשון בני אדם אזלינן וי"ל דכוונת התוס' ז"ל היכא דפירש שבועתו בכ"ש ולהכי איצטריך קרא דנזירות חייל וכבר כתבתי לעיל דאיצטריך נמי היכא דנזר ביוה"כ דחייב נמי אשתייתו משום נזיר דביוה"כ נמי ס"ל לר"ש דכ"ש למכות וכדמוכח מהא דאוכל נבילה ביוה"כ ועיין תוס' שבועות דף כ"ד ובש"מ כאן כתב דר"ש דפוטר באוכל נבילה ביוה"כ היינו שנתנבלה קודם יום הכפורים אבל אם נתנבלה ביוה"כ הוי איסור בת אחת דפקע איסור אבר מן החי וחיילי תרווייהו יוה"כ ונבילה כאחת ולפי הנ"ל חייל יוה"כ על אבר מן החי דהא באבר מן החי בעי שיעורא גם לר"ש בשר גידין ועצמות ומשום יוה"כ חייב בכ"ש בשר ולפי מ"ש רש"י בחולין (ק"ב ע"ב) דאף למ"ד בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת מ"מ איסור בשר מן החי חל על הבהמה בעודה בשלימות א"ש דאכתי אי אפשר לחול איסור יוה"כ על איסור בשר מן החי והדברים ארוכים בזה ואין כאן מקומן וכבר דברנו מענין זה באורך בחי' ליבמות בפ' ד' אחין עיי"ש:

מתני' הריני כשמשון כו' ובגמ' למה לי למתני כל הלין צריכי. וכתבו התוס' ז"ל וכן נראה מדברי המפרש ז"ל דכשמשון כבן מנוח לחוד לא הוי נזיר אלא היכא דאמר עוד חד מהני תלת כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו ומדברי התוס' ז"ל משמע דחד מהני תלת לחוד ג"כ הוי נזיר דליכא למטעי ולא הבנתי מאי עדיף בעל דלילה מבן מנוח וכי היכי דה"א דאיכא אינש דמתקרי הכי ה"נ נימא בבעל דלילה דילמא איכא דמתקרי הכי ואי כשיטת התוס' ז"ל היה נראה באמת דבסימני השם לא מהני אלא כי אמר כל הג' כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה דכולי האי לא שכיח דמתקרי הכי אבל כמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו בחד לחודיה סגי. דסימן מסוים הוא דמעשים כאלו לא נמצא אלא בשמשון אבל בשם הרא"ש ז"ל כתבו דבכל גווני בעינן ג' סימנים ועל כשמשון כבן מנוח צריך שיאמר עוד אחד מהני תלת כבעל דלילה או כמי שעקר כו' או כמי שנקרו כו' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהריני כשמשון לחוד ג"כ הוי נזיר. ודוקא אם אמר דבלבו היה לאחר הוא דלא הוי נזיר וכבר האריכו גדולי האחרונים ז"ל בישוב דבריו ז"ל ועיין בכ"מ באריכות ומהא דתני בתוספתא והובא מפרקין בירושלמי כשם שכינוי נזירות כנזירות כך כינוי שמשון כשמשון כגון שמשור ע"ש בירושלמי משמע כדברי הרמב"ם ז"ל דהריני כשמשון לחוד סגי דאי בעי כל הני א"כ לא מיבעי לשיטת התוס' ז"ל דכבעל דלילה או כמי שעקר כו' לחוד סגי א"כ פשיטא דליכא נפקא מינה בכינוי שמשון כיון דאפילו לא אמר ליה כלל אלא כבעל דלילה לחוד ג"כ הוי נזיר אלא אפילו אי נימא דבעינן דוקא כל הג' סימנים ג"כ ליכא רבותא בכינוי שמשון כיון דאמר עוד ב' סימנים אין כאן רבותא בכינוי שמשון ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה יותר כפירוש הכ"מ דסגי בכל חדא אלא דפי' בהא דקאמר הש"ס ה"א שמשון אחרינא הוא דחוק ע"ש ולי היה נראה דהרמב"ם ז"ל לא הוי גרס בגמ' קמ"ל כבן מניח אלא קמ"ל לחוד והמקשה פריך למה ליה למתני כל הלין ומאי קמ"ל בזה ומשני דבכל חדא רבותא קמ"ל הריני כשמשון ה"א שמשון אחרינא הוא דקאמר קמ"ל דלנזירות נתכוין כבן מנוח ה"א איכא דמיתקרי הכי קמ"ל דבזה נמי סגי ואינך לא איצטריך הש"ס לפרושי דבהו ודאי רבותא קמ"ל אע"ג דלא הזכיר השם אלא המעשה. וזה שכתב הרמב"ם ז"ל ואע"פ שאפשר שנעשו מעשים כאלו לאיש אחר ולפ"ז באלו פשיטא דאם אמר לאחר נתכוין דמהני ולא הוי נזיר. ועיין בזה בא"מ ומה שכתב הכ"מ והל"מ בזה דין ספק נזירות אי להקל אי להחמיר עיין מה שכתבתי בזה בחידושי לנדרים בס"ד בשמעתא דסתם נדרים עיי"ש:

תוספת בד"ה מה בין נזיר שמשון כו' וא"ת שאלה איכא בינייהו כו' הנה דין זה דנזיר שמשון ליתא בשאלה אתמר לקמן (דף י"ג) ובסוף מכות. וכתב רש"י ז"ל התם טעמו של דבר כיון דע"י מלאך היה ולא ע"י קבלת עצמו לא מהני שאלה בזה שמתפיס בו כיון דנזירות שמשון עצמה שהתפיס בה ליתא בשאלה והרמב"ם ז"ל כתב דנזירות שמשון הוי נזירות עולם וע"כ צריך לפרש כמו שכתב הכ"מ ז"ל כיון שעיקר הנזירות היתה בלי הפסק ליתא בשאלה עיי"ש ויש לדקדק הא בגמרא מדמה התפסה בבכור להתפסה בנזירות שמשון וא"כ אטו אם התפיס בבכור לא תהני ליה שאלה זו לא שמענו דהא בבכור נמי איכא כל הני טעמי דקדושתו מאליו מרחם וקדוש לעולם וי"ל דהתפסה דבכור הוא בקדושת פיו וכדמסיק לקמן דבכור מצוה להקדישו וקדושת פה ישנה בשאלה אבל בנזירות שמשון דליכא קדושת פה כלל ליתא בשאלה ולקמן בשמעתין יבואר יותר:

ע"ב גמ' לימא בפלוגתא דהני תנאי כו' ומסיק דכ"ע בעינן דבר הנדור ושאני גבי בכור כו' משמע דכ"ע קאי על ר' יעקב ור' יוסי אבל ר' יהודה דאמר דמתפיס בנזירות שמשון ע"כ ס"ל דלא בעינן דבר הנדור והרמב"ם ז"ל בבכור פסק דאין מתפיס בו כר' יוסי ובנזיר שמשון פסק דמתפיס כסתמא דמתני' וכבר עמדו ע"ד ז"ל הכ"מ והלח"מ ע"ש מש"כ וגם אני כתבתי שם בחידושי נדרים דנזירות שמשון שאני כיון דמצינו נזירות ע"י נדר גם בזה שבא שלא ע"י הנדר יכול להתפיס. כמו אילו של אברהם אבינו ע"ה וכל אלו הדברים נאמרו הכא בשמעתין בש"מ בשם הראשונים ז"ל אלא דמה שכתב הש"מ דר' יהודה ס"ל דמנוח הדירו וכן כתב הכ"מ ז"ל לא הבנתי דהתינח לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר דהאיש מדיר את בנו אבל לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות מא"ל דהא לאו דבר הנדור הוא ועוד אי היה בשמשון הדרת אביו א"ר אמאי ליתא בשאלה כמו בכור אע"ג דקדוש מרחם מ"מ כיון דיש בו ג"כ קדושת פה ישנו בשאלה וכמו שכ' לעיל א"כ בנזירות שמשון נמי אמאי אינו בשאלה כיון דאביו הדירו ועיין רש"י ז"ל במכות שכ' לפי' זה דשמשון הוי נזיר מבטן ע"י הדרת אביו והקשה ע"ז הא אביו ישנו בשאלה ונהי דקושיא זו אינה מכרחת דנהי דאביו הדירו מ"מ לא היה בשאלה כיון דהדירו ע"פ מלאך אבל מ"מ לא עדיף מבכור כיון דאית ביה ג"כ קבלת אביו וכי היכי דמתפיס בבכור ישנו בשאלה ה"נ אם התפיס בנזירות שמשון אמאי אינו בשאלה וע"כ א"א לומר דנזירות שמשון היה ע"י הדרת מנוח לבד דהיכן מצינו נזירות לחצאין כזה להיות מותר בטומאה וא"כ כל אדם אמאי אינו יכול לקבל עליו נזירות מיין ותגלחת לחוד אבל לא מטומאה ולקמן תנן ע"מ שאהיה מטמא למתים אסור בכולן וש"מ דא"א לקבל עליו ע"י קבלת עצמו נזירות לחצאין וע"כ הא דשמשון ע"י מלאך הוא דהוי והיינו טעמייהו דפליגי ר"י ור"ש במתפיס בנזירות שמשון דר"ש ס"ל דאין זה נזירות כלל ואין יכול להתפיס בו כלל כיון דאין כאן נזירות כלל בשלימות ור' יהודה ס"ל דנהי דע"י מלאך הוי וגזירת מלך היתה מכל מקום נזיר היה והיכא דמתפיס בפירוש בנזירות שמשון שפיר הוי התפסה:

ובאמת לא ידענא מהיכא נפקא לן אזהרה ביין ותגלחת של נזירות שמשון. דהא אזהרה האמורה בפרשת נזיר לא נאמרה אלא בנזיר גמור מי שכל דקדוקי נזירות בו אבל נזיר שמשון מנ"ל דכל אלו האזהרות נאמרו בו והרמב"ם ז"ל כתב דדבר זה הלכה מפי הקבלה הוא משמע דהלכה למשה מסיני נאמרה דאיכא נזירות כה"ג וא"כ הדק"ל אמאי אינו יכול לקבל סתם נזירות על אופן זה שיטמא למתים כיון דנאמרה הלכה דאיכא נזירות כה"ג והיה נראה דלא נאמרה הלכה על קבלת נזירות כזה דודאי ליכא נזירות לחצאין והא דשמשון לאו נזירות גמורה היא אלא ע"י מלאך ונאמרה הלכה דמוזהר הוא על נזירות כזה שאמירתה על ידי מלאך