קרן אורה נזיר ט

קרא אלא ביין מצוה של תורה דה"א דאין הנזירות חלה על המצוה ולד' התוס' ז"ל ג"כ צריך לחלק בין נזירות לנדרים דאל"ה למה לי קרא להכי הא כבר שמעינן דנדרים חלים על דבר מצוה וכ"כ התוס' ז"ל בשבועות וכמו שכ' בזה בחי' לנדרים אלא די"ל דבאמת אין חילוק בין נדרים לנזירות ואפ"ה איצטריך קרא לאסור יין מצוה דלא נילף מק"ו מטומאה ותגלחת דהותרו מכללן במקום מצוה וכדאיתא להדיא לקמן בפ' ג' מינים ומטעם זה ג"כ יש לדחות גי' זו דהש"ס פריך הרי מושבע ועומד הוא ולמה יאסר בו דהא במתניתין דלקמן מבואר דלא הותר מכללו כלל במקום מצוה ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין ועיין רש"י לקמן פ' ג' מינים:

דף ד ור"ש היינו טעמא דכתיב שכר לאלופי שכר שכר למקדש דדוקא יין כו'. ולאפוקי מדר' יהודה דאמר אכל דבילה קעילית ושתה דבש חייב ומשמע דרבנן לא דרשי גז"ש דס"ל כר' יהודה דאפילו על שאר משקין חייב ושכר אתי דאפילו נזר מחרצן הוי נזיר ומכאן עשה הרשב"א ז"ל בתשובה סמוכין לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מהל' ביאת מקדש כר"י בשאר משכרין משום דסתמא דמתניתין דהכא ע"כ ס"ל כר"י דלא יליף גז"ש דשכר שכר וכמו שכ' הכ"מ ז"ל שם בשמו אבל אכתי קשה הא לכ"ע דרשינן לגז"ש דשכר שכר מעשר מנזיר וילפינן מינה דשתיה בכלל אכילה וכדאיתא בשבועות פ' שבועות שתים וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם דלענין מקדש לא יליף גז"ש אבל מעשר מנזיר ילפינן לכ"ע וא"כ אכתי תיקשי מ"ט דרבנן הא איצטריך שכר לגז"ש וי"ל דהתם לאו גז"ש גמורה היא אלא גילוי מלתא בעלמא דשכר היינו יין ג"כ וכתיב ואכלת וילפינן מינה דשתיה בכלל אכילה אבל לענין מקדש דילפינן גז"ש למעוטי שאר משכרין ע"כ גזירה שוה גמורה היא ועוד דלענין מעשר שפיר ילפינן גז"ש אע"ג דאיצטריך שכר דנזיר לרבות דמחרצן לחוד הוי נזיר משום דשכר דמעשר מופנה הוא ועיין תוס' בשבועות שם אבל שכר דמקדש לאו מופנה הוא דאיכא למידרש לכל הני דרשי דאתמר התם בכריתות וע"כ שכר דנזיר מופנה הוא לגז"ש והיינו דלא קאמר הש"ס דלר"ש איצטריך שכר לגז"ש דמעשר מנזיר (ואכתי תקשי קצת דאימא דלגז"ש לחוד אתי דהא חזינן דשכר דגבי מעשר מופנה הוא לגז"ש ממילא איצטריך ג"כ שכר גבי נזיר ומנ"ל למידק דמחרצן לחוד הוה נזיר וצ"ל דמדת גז"ש כך נתנה לדרוש כל מה דנוכל אף דלא יהיה מופנה רק מצד אחד) ואכתי יש לדקדק דהא איצטריך שכר למילף ממקדש דבנזיר הוי שיעור רביעית וכדאיתא בירושלמי לקמן בפ' ג' מינים למשנה ראשונה ושם יתבאר בזה באורך בס"ד:

אי בעית אימא ר"ש לית ליה איסור חל על איסור עיין מה שפי' המפרש בזה ואין הבנה לדבריו ז"ל והתוס' ז"ל פרשו דהש"ס משני דלר"ש איצטריך קרא דמיין ושכר לאתויי דבנזיר איסור חל על איסור אע"ג דבעלמא לא חייל ואם נשבע שלא ישתה יין חייל עליה איסור נזיר גם לר"ש מקרא דמיין ושכר ובש"מ הדבר מבואר יותר דאיתורא דשכר קאמר דאיצטריך לאיסור חל על איסור והשתא מיין דנפקא לן דחל על דבר מצוה היינו היכא דנשבע שישתה ושכר אתי היכא דנשבע שלא לשתות דחל גם איסור נזיר ולוקה שתים ולרבנן דס"ל בעלמא איסור חל על איסור לא איצטריך קרא להכי ויתורא דשכר אתי דהוי נזיר מחרצן ולפ"ז יש לומר דלר"ש בנדרים נמי איסור חל על איסור דהא איתקש נדרים לנזירות בריש נדרים לכמה דברים ולהא נמי איתקש ויתיישב בזה קושית התוס' ז"ל בסוף נדרים על נטולה אני מן היהודים כיון דמתניתין אתיא כר"י דלית ליה איסור כולל אמאי חייל על כל היהודים הא בלא"ה אסורה עליהם משום אשת איש ולפי הנ"ל ניחא דנדרים יצאו מן הכלל כמו נזירות אלא דע"כ לא מקשינן אהדדי להני מילי דא"כ למה לי קרא דנזירות חלין על דבר מצוה נילף בהיקשא מנדרים דחלין על דבר מצוה אלא ע"כ להא לא איתקש אע"ג דאין זה מוכרח לפי מ"ש לעיל דאיצטריך קרא דלא נילף בק"ו מטומאה דהותרה למצוה ולפ"ז לא שייך למילף מנדרים דחלין על דבר מצוה דה"א הכא דבמקום מצוה לא נאסר כלל כמו טומאה מ"מ אין הדבר מוכרח ג"כ להקיש בזה נדרים לנזירות לענין איסור חל על איסור:

והנה הראשונים ז"ל הביאו יש אומרים דשבועות ג"כ חל על ביטול מצוה בכולל וכמו שהארכתי בזה בחי' לנדרים ולפ"ז ודאי תיקשי למה לי קרא לאסור יין מצוה הא בלא"ה חל איסור נזיר בכולל ולפי הנ"ל ניחא דהכא ה"א דלא נאסר כלל ביין מצוה:

והנה מוכח בשמעתין דלדידן דס"ל איסור חל על איסור פשיטא דחל נזירות אשבועה שלא אשתה וא"כ צ"ע מש"כ בש"ע סי' רט"ו דבנדרים לא חלין על מצות ל"ת לא בקיומו ולא בביטולו לפיכך אם אמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר אינו לוקה משום נזירות אלא משום לאו דשבועה והוא דלא כמבואר בשמעתין דלדידן שפיר חייל מסברא כי היכי דאיסור חל על איסור בכל האיסורין ועוד אני תמה על המלחמות ז"ל בשבועות שהביא ראיה דנדרים חלין על ביטול ל"ת וקיומו בשב ואל תעשה מהא דאמרינן הכא דחל נזירות בשבועה שאשתה ומהא דאמרו בירושלמי הריני נזיר מיין של ערלה לא אמר כלום ומסיק התם דאפילו לר"ש נדרים חלין על האיסורין וחברייא בעו מימר דר"ש ורבנן דפליגי בשבועה שלא אוכל נבילות וטריפות פליגי נמי הכא דהכא נמי כולל הוא ור' יודן מסיק כאן בנדרים כאן בשבועות דהכא בנזירות שהוא כנדרים חלין על האיסורין אפילו לר"ש דלית ליה כולל בעלמא בנדרים מודה דחלין והרי בשמעתין מבואר איפכא דלרבנן לא חיילין אלא מטעם כולל ולר"ש נפקא ליה מריבויא דקרא דשכר אבל לא משום דנדרים חלין על האיסורין ודוחק לומר דש"ס דילן פליגא בהא עם הירושלמי דלש"ס דילן נזירות דמיא לשבועה ולא חלה אלא ע"י כולל והירושלמי מדמי לה לנדרים ואולי יש לתרץ דכוונת הירושלמי כך הוא דבאמת איירי דהזכיר זג וחרצן ויין ותגלחת וטומאה אלא בשעה שאמר יין אמר יין של ערלה ואם נימא דאין איסור חל על איסור נמצא שחסר יין ולר"ש הא אמר עד שיזיר מכולן ואך מ"מ תקשה כי אמר הריני נזיר מיין של ערלה הא לא פריש מכל מין יין ואמאי הוי נזיר לר"ש הא צריך שיזיר מכולן ובדברי הירושלמי הנ"ל יש לדקדק היכי דאמר הריני נזיר מיין של ערלה הא בלא"ה לר"ש לא הוי נזיר היכא דנזר מיין לחוד ולא אצטריך להא דאין איסור חל על איסור ובירושלמי לפנינו הנוסחא הריני ממיץ של ערלה וט"ס הוא וכמבואר במלחמות. והפ"מ והק"ע נעלם מהם דברי המלחמות ע"ש בדבריהם ועיין מזה בדברי הגר"א ז"ל בסי' רט"ו:

וראיתי למי שהקשה במתניתין דמכות דיש חורש תלם אחד דמסקינן התם דס"ל לתנא דמתניתין דאין איסור חל על איסור וא"כ היכי חייל נזירות אכהונה דהא כבר נאסר בטומאה ע"י הכהונה והיכי חייל נזירות עליה ועיין מש"כ בזה ביבמות פרק כיצד באורך מזה ולפי האמור בשמעתין בלא"ה ניחא דנזירות שאני דילפינן מקרא דאיסור נזירות חל על איסור אחר אפילו למאן דלית ליה איסור חל על איסור בעלמא ועדיין קשה לכאורה לתירוץ הראשון דגם לר"ש אתי קרא דבשכר לאלופי שכר שכר למקדש א"כ ליכא קרא מיותר גבי נזיר דאין איסור חל על איסור א"כ מתניתין דמכות מני ואפשר לתירוץ קמא לא חיישינן כלל לקושיית הגמרא במכות דנחשוב נמי שבועה שלא אחרוש דבלא"ה ה"מ לחשוב עוד כמה לאווי ולא חשיב וע"כ דתני ושייר כמו שכתבו התוספות שם ובאמת יש לדקדק למאי דמקשינן בעלמא נזירות להקדש לענין הקדש טעות דלב"ש דהקדש טעות הקדש ה"ה דנזירות בטעות הוי נזיר א"כ למה לי קרא בנזיר דאיסור חל על איסור הא בקדשים כבר שמעינן מקרא דאיסור חל על איסור וכדאיתא בכריתות וא"כ ה"ה בנזיר ועיין מש"כ בזה שם ביבמות באריכות:

ויש לדקדק עוד בשמעתין לר"ל דס"ל בשבועות דבאיסור הבא ע"י עצמו לא איסור כולל אפילו לרבנן דר"ש אם כן לרבנן נמי איצטריך יתורא דשכר להאי דינא דבנזיר חל על איסור ומנ"ל דהוי נזיר מחרצן וי"ל דע"כ לא קאמר דאיסור הבא ע"י עצמו לא חייל בכולל היינו על איסור הבא מאליו דוקא כמו נבילה וטריפה דשבועות שם אבל על איסור הבא ע"י עצמו כמו שבועה שלא אשתה שפיר חייל בכולל לרבנן אבל ז"א דמש"כ התוס' ז"ל דאיצטריך להיכא דאמר שבועה שלא אשתה הוא לאו דוקא דאיצטריך נמי דחייל על איסור הבא מאליו כגון אם נזר ביוה"כ דאסור בשתיה בלא"ה וקמ"ל דלוקה נמי משום נזירות וכמו שכתב בש"מ ג"כ. ואכתי לרבנן נמי איצטריך קרא דשכר להכי וי"ל דכי היכא דלשינויא קמא דשכר איצטריך לגז"ש ע"כ לר"ש לא חייל נזירות על איסור אחר. ולא מסתבר ליה לאוקמי יתורא דשכר להכי דאיסור חל על איסור ה"נ לרבנן לא ניחא להו הך דרשא אליבא דר"ל ומסתבר להו טפי לרבות דהוי נזיר מחרצן ודו"ק:

ור"ש לית ליה צירוף ולכאורה ביין לנזיר דהוי שיעור רביעית משום דילפינן ממקדש א"כ לר"ש נמי נראה דמודה בהא כמו במקדש דמשמע דגם ר"ש מודה דברביעית וכדאמרינן בכריתות יכול אפילו כ"ש כו' וא"כ גם לר"ש שייך צירוף בנזיר לצרף יין וחומץ לשיעור רביעית ויתבאר בזה לקמן בפרק שלשה מינים בפלוגתא דמשנה אחרונה:

והא דדרשינן לרבנן על איסורי נזיר שמצטרפין זע"ז. הוא דלא כר"מ דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה מלא תאכל כל תועבה וא"כ ר"מ ע"כ כר"ש דלא הוי נזיר מחרצן ועיין בתוספות ע"ז דף ס"ו שכתבו דלא מצטרפי כל האיסורין לר"מ אלא כשהן בעין אבל לא בתערובות אם לא דטעם אחד להם כמו מיני מתיקה עיי"ש וא"כ י"ל דלהכי איצטריך קרא גבי נזיר דליצטרפי אפילו ע"י תערובות לאסור התערובות בנותן טעם אלא דא"כ לר"ש נמי איצטריך להכי דמצטרפין זע"ז לאסור התערובות ועיין בע"ז דף ס"ח ובתוס' ז"ל שם שהאריכו בזה ודו"ק ולמאי דאיתא התם בע"ז דרבי יהודה הוא דאמר הכי משום ר"מ דכל האיסורין מצטרפין