קרן אורה מנחות צה

מיירי דהוי כעין חביצא ודו"ק:

שם גמרא הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו:

ופירש רש"י ז"ל כהן שלא הקריב מנחה מימיו או מנחת העומר והתוס' ז"ל כתבו דלמשמרות הוי זמן קבוע והיינו דקתני בתוספתא ברכות בזבח גם כן הכי והרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות תמידים כתב דאם מקריב מנחה מן החדש מברך שהחיינו ולפירוש זה יקשה זבח מא"ל ולענ"ד אין צריך לכל זה דהתוספתא אזיל לשיטתיה דמברך שהחיינו בשעת עשיית כל מצוה כגון ציצית ותפלין כדאיתא בתוספתא ברכות ועיין בתוס' סוכה דף מ"ו וכבר מבואר דין ברכה זו בדברי הראשונים ז"ל באורך ויש בה חילוקי דיעות. ועוד נראה דלשון עומד ומקריב מנחות בירושלים יש לומר דקאי על הבאתה לקרבן בעלותו לירושלים ברגל דמצוה להביא כל קרבנותיו כדכתיב ובאת שמה ועל זה מברך שהחיינו דהוי מצוה זמניות וכן משמע בתוספתא ברכות פ"ה הי' עומד ומקריב זבחים בירושלים אומר שהחיינו כשהוא מקריבן אומר ברוך אשר קדשנו להקריב זבחים נטלן לאוכלן אומר אשר קדשנו לאכול זבחים משמע דשהחיינו מברך בשעת הבאת הקרבן לירושלים. ועדיין צ"ע:

שם גמרא אמר ליה אביי ולר"י דאמר מפרכן עד שמחזירן להלתן הכי נמי דלא מברך המוציא ומסקנא לרב יוסף הכי הוא אם לא בבא מלחם גדול ורב ששת מסיק דאפילו פירורין שאין בהן כזית מברך המוציא ולא פליגי אלא בכעין חביצא אבל פת שפיררו לפירורין שאין בהן כזית ליכא פלוגתא ולכולי עלמא מברך המוציא וכן מבואר בש"ע סי' קס"ח וכבר כתבתי לעיל דע"כ כולה שמעתין מיירי במנחת מחבת ומרחשת דמנחת מאפה וסולת דאינו ניתן בדין שמן אחר אפיה הוי כפת שלם שפיררן ועיין תוס' פרק כל שעה שכתב ר"ת ראיה מכאן לעיסה שבלילתה עבה אפילו טיגנה בשמן מברך המוציא דקפסיק ותני הכא מנחות סתם אפי' מחבת ומרחשת ויש מהראשונים ז"ל דמוקי להאי ברייתא במנחת מאפה וסולת כמבואר בב"י שם בסימן הנ"ל והדברים מבוארים דאי אפשר לומר כן דכל שקלא וטריא דשמעתין ליכא לאוקמי במנחת מאפה וכנ"ל. וראיתי בירושלמי ריש פרק כיצד מברכין דבעי התם עד כמה מברך ר' חננא ור' מנא מר אמר עד כזית וחרנא אמר עד פחות מכזית מאן דמר עד כזית כדתנן וכולן פתיתים כזיתים ומאן דמר פחות מכזית כר' ישמעאל דאמר מחזירו לסלתן וצריך לדקדק מאי קבעי עד כמה יברך ועל כרחך משמע דאמתניתין קאי דתנן על הפת אומר המוציא ומיבעי' ליה אי מברך דוקא אכזית אבל פחות מכזית אינו מברך המוציא או אפילו אפחות מכזית מברך המוציא ומסיק מר אמר עד כזית דווקא אבל אפחות מכזית אינו מברך המוציא וכדתנן וכולן פותתן כזיתים אלמא דפחות מכזית לא חשיב ולהכי אין עושין פתיתין פחות מכזית ולענין ברכת המוציא נמי לא חשיב וחרנא אמר כר' ישמעאל דמחזירן לסלתן אלמא דפחות מכזית ג"כ בחשיבותו קאי ומברך עליו המוציא. ולפירוש זה נראה דלא פליגי אלא בפירור אחת פחות מכזית בהא סבירא לי' דאינו מברך המוציא משום דלא חשיב אבל אם אוכל כשיעור אפילו מפירורין לכולי עלמא צריך לברך המוציא ובהמ"ז ולא שייכא הך פלוגתא דירושלמי לפלוגתא דשמעתין דהכא פליגי אפילו בפירורין שיש בהן כשיעור בצירוף ופליגי אי השמן מבטלן מתורת לחם כיון דליכא פירור כזית והתם פליגי בפירור פחות מכזית לחוד אפילו מפת גמור וא"כ למאי דקי"ל כתנא דמתניתין דפותחן כזיתים דוקא לכאורה הלכה כמ"ד בירושלמי דאין לברך המוציא על פחות מכזית וזהו דעת הראב"ד ז"ל שכתב דאינו מברך המוציא על פחות מכזית אלא בורא מיני מזונות כמ"ש הב"י בסימן הנ"ל אבל הרשב"א ז"ל לא ס"ל כן וכן הרא"ש ז"ל וצ"ל דמשמע להו משיטתא דתלמודין דפירורין פחות מכזית לא גרע אלא כעין חביצא וע"י דבש או שמן מבטל להו מתורת לחם אבל לא כשהוא בעין ופרטי דינים אלו כבר נתבארו בדברי הטור וש"ע סימן הנ"ל וכדברי הרמב"ם ז"ל ומפרשי דבריו:

שם גמרא ליקט מכולן כזית אם חמץ הוא כו' לפימש"כ לעיל דבפירורים בעין לא פליגי א"כ מאי קשיא ליה מהאי דלקט מכולן דילמא מיירי בפירורים בעין בשלמא לפירש"י ז"ל שפי' נקט מכולן היינו מכל המנחות א"ש דשמעינן מינה דהוי לחם אפילו אין שאין בהן כזית מכל המנחות אפילו מחבת ומרחשת אבל כבר הקשו התוספות ז"ל דאם כן מאי קאמר אם חמץ הוא כו' הא ליכא חמץ במנחות ולא ידענא אמאי לא הקשו גם אמצה היכי יוצא ידי חובתו חדא דהוי מצה עשירה שנילוש בשמן ועוד אם אין יוצאין בחלות תודה משום דאינה נאכלת לז' כ"ש דאין יוצאין במנחות ועוד דבמנחות בלא"ה נראה דאינו יוצא דלאו שלו היא כי היכי דאין יוצאין במצה של מע"ש למ"ד ממון גבוה הוא ומנחות שהם קדשי קדשים וודאי לאו שלו הם וע"כ ליקט מכולן היינו מחמשת המינים כפירוש התוס' ז"ל ואע"ג דתנן לה במתניתין דחלה האוכל מכולן מצטרף לענין חמץ ומצה לא מצי מייתי מהתם משום דהתם מצי איירי שעירב קמח מה' מינים אבל הכא תני ליקט מכולן כזית משמע דליקט פירורין מה' מינים כא' ומ"מ תקשי דילמא איירי בפירורין בעין ור"ת פי' דבפירורין בעין לא איצטריך לאשמעינן דמצטרפין דכבר תנן לה דמצטרפין זע"ז אלא ע"כ אתי לאשמעינן אפילו עבדי כעין חביצא דא"כ מאי איריא דאשמעינן האי רבותא בה' מינים אפילו במין אחד נמי הוי מצי לאשמעינן. ועדיין צ"ע יותר בזה:

דף עו משנה כל המנחות טעונות ג' מאות שיפה וה' מאות בעיט' שיפה ובעיטה בחטין ור' יוסי אומר בבצק ומיבעי' לי בגמרא אי אף בבצק קאמר או בבצק ולא בחטים ופשוט מברייתא דאמר ר"י שיפה ובעיטה בבצק וקשה קצת מאי פשיטותא היא זו דילמא ה"נ אף בבצק קאמר ועיין תוס' ז"ל ונראה בנוסחא זו דר"י אמר שיפה בחטין ובבעיטה בבצק מזה משמע דשיפה בחטין לחוד ובעיטה בבצק לחוד וכן מבואר גי' זו בפי' המשנה אלא דנראה דגרס בדברי ר"י בעיטה אף בבצק ע"ש ומסתברא כגירסא זו דלר"י בעיטה בבצק לחוד דשיפה בבצק מאי אהני אדרבה יכול לבא לידי חימוץ מרבוי השפשוף אבל בעיטה אינו מניח להחמיץ ולכולהו נוסחא לת"ק דאמר הכל בחטים טעמא לחוד כדי לנקותן מהפסולת ולר"י בבצק טעמא לחוד כדי שתהא הלישה יפה והבעיטה פירש"י ביד ובפי' המשנה כתב דבחטין בעיטה ברגל ע"ש:

שם כל המנחות באות עשר כו'. עיין תוי"ט ז"ל ובמשנל"מ ז"ל מ"ש לענין מנחת סלת אי באה עשר ג"כ וכבר כתבתי דנראין דברי המשנל"מ ז"ל דאינו באה עשר כיון דשירים הוא:

שם תוס' בד"ה דאפרשינהו בלישייהו כו' ומסקו דשם תרומה לא חיילא עד אחר אפי'. ועיין בדברי הר"ן והרא"ש ז"ל שם בנדרים ובנדה דף ו' כתבו דקדושת פה חיילא ואסור לשנותה מתרומה אחר הפרשה ולא הבנתי אי חל עליה שם תרומה דאסור לשנותה האיך יוצאין לחולין ע"י פדיון קודם שחיטת הזבח אלא מדנפדין ע"כ ליכא שם תרומה עליה קודם דקדשה זבח קלה הוי צריכי לזה אלא אפילו ליכא שם תרומה עליה בלישה מ"מ שפיר שני התם לרב הוא דהא דשפחתו של ר"ג מיירי בתרומת לחמי תודה ולאו משום קדושת תרומה היא אלא משום קדושת הלחם כולו דמיקרי קדש וליכא קדושה יתירה בתרומה מבלחם כולו. אלא דיקשה לזה מד' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' אה"ט דחלות תודה קודם שחיטת הזבח לא מיקרי קדש לענין כל חומר בקדש והשתא להאי לישנא דרב הונא ס"ל דמעל"ע שבנדה אינו מטמא אלא בקדש ולא בתרומה מאי משני בתרומת לחמי תודה הא אכתי ליכא עלייהו חומרא אלא כדין תרומה ע"ש וצ"ל דסוגיא דנדה אזלא כמ"ד חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי ושפיר יש ללחמי תודה אפילו קודם שחיטת הזבח דין קדש והרמב"ם ז"ל פסק כמ"ד לאו כקדש דמי וכמבואר שם אלא בעינן קדש מקודש דוקא ועיין בכ"מ ז"ל באורך. שוב ראיתי בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' משכב ומושב שכתב לענין טומאת מעל"ע דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי ע"ש:

ע"ב תוס' בד"ה שריבה כמדת חלתן כו'. וכ' דת"ק ס"ל דדוקא בלחה"פ וחביתין כתיב חוקה לעכב אבל לחמי תודה ונזירות לא מעכבי ויש אומרים אף לחמי תודה דכ' מצות אבל שאר מנחות לכ"ע לא מעכבי דכ' מצת ואפילו כתיב בהו מצות גמר ממנחת מאפה ולא הבנתי דבריהם ז"ל דגבי מנחת מחבת ג"כ כתיב מצה תהי' ומצות לא נאמר אלא בפרשת צו גבי מנחת סולת דליכא בה מספר ו' חלות כמ"ש לעיל ול"נ דטעמא דיש אומרים הוא משום דבלחמי תודה כתיב בהדיא מספר ו' חלות כדאיתא לקמן פ' התודה אבל כל המנחות לא ילפינן אלא במה מצינו להכי לא מעכבי אלא