קרן אורה מנחות צד

לא איתרבי אלא מנחת מאפה ומיעוטא דאותה אתי ללחם הפנים ושתי הלחם דס"ד כי היכי דאיתרבי מנחת מאפה הכי נמי מרבינן לחה"פ ת"ל אותה וכדאיתא בת"כ דלא דמי למנחת מאפה שיש ממנה לאישים היינו שנקמצו אבל שתי הלחם ולחה"פ אין מהן לאישים. וריבוי במנחה לענין יציקה ע"כ לא מרבינן אלא שאר מנחות היינו מנחת העומר וחוטא דבמנחת הסלת בהדיא כתיב ביה יציקה ומיעוטא ע"כ למאפה תנור דלשתי הלחם לא איצטריך דאין בהן שמן כלל ופריך ואימא למעוטי מנחת כהנים דאינה כתובה כאן כמ"ש רש"י ז"ל ומשני איזהו דבר שצריך שני מיעוטין כו' והתוס' ז"ל הקשו לקמן בד"ה איזהו אמאי לא ממעטי מהני תרי מיעוטי מנחת נסכים ומנחת כהנים ותי' דהתם בהגשה איכא ג' מיעוטי וליכא לאוקמי במנחת מאפה לחוד אבל הכא דאיכא תרי מיעוטי מסתברא לאוקמי במנחת מאפה ע"ש. ולפ"ז תיקשי לר"י לעיל בהגשה דליכא אלא תרי מיעוטי אמאי לא מוקי לה במנחת מאפה אלא נראה דמנחת נסכים לא שייך למעוטי מיציקת שמן כיון דאשכחן בה ריבוי שמן ג' לוגין לעשרון אין למעט אותה בנתינת שמן אלא מנחת כהנים לחוד הוא דבעי למעוטי ודו"ק:

שם תוס' בד"ה אימא להוציא כו'. הקשה בקונטרס אמאי לא ממעט לענין פתיתה מנחת כהנים ותי' דמסתברא לרבות מנחת כהנים בדין מנחת מחבת שכן פתיתה כ' ביה בהדי' עיין צ"ק ז"ל מה שהקשה ונראה בכוונתם ז"ל דהוי ליה למעוטי מנחת כהנים ממה שנאמר פתות אותה פתים שנים לארבעה אלא לשנים לחוד כמש"נ במנחת כהן משיח מנחת פתי' ותי' דמנחת יחיד הוא וכתיב ביה פתים אלמא דבעינן פתיתה גם בכהן משיח ונהי דבמשיח אינו כופל לד' מ"מ שאר מנחת כהנים מסתברא לריבויא כדין מנחת ישראל אבל לפנינו ליתא הכי ברש"י וגם מש"כ למעוטי שתי הלחם מנפש דכ' ג"פ ג"כ אינו מובן דמיעוט לא נאמר בש"ס ועוד יתבאר בזה לקמן:

ע"ב משנה מנחת ישראל קופל א' לב' וב' לד' ומבדיל פירש"י ז"ל דזה היא הפתיתה כופל חלה אחת לב' ומבדיל היינו שמשבר הכפילה ונמצאו שהם שתי חצאי חלה ואח"כ כופל השנים לד' ומבדיל ונמצא חלה חלוקה לארבעה חלקים לאורך החלה או לרוחב ולפ"ז הי' כל פת ארוך או רחב כמדת החלה ואם כן אכתי מיקמץ היכי קמיץ וי"ל דכפילה ראשונה היא לאורך או לרוחב וכפול השני' הוי איפכא ויליף לה מפתות ופתים ובסיפא תנן וכולן פותתן כזיתים ופירש"י לחד לישנא דפותת עוד ד' לח' וח' לט"ז עד שיהי' כזית ואין זה מובן דאם כן מאי קאמר ולא פתיתה לפתיתין דמשמע דאינו פותת אלא ב' פעמים לב' ולד'. ולאידך פירושא שיכול לפתותן עד שיהו כזיתים ג"כ קשה לפי משמעותא דאין עושה אלא ארבעה פתיתין וודאי יש בכ"א כזית ואי ליכא כזית אינו פותת כלל הא מצוה בפתיתה לארבעה פתים ומה שפי' עוד דליכא בעשרון אלא ארבעים זיתים ג"כ קשה דעשרון שיעור חלה הוא ויש בו מ"ג ביצים ועם לוג השמן יש בו יותר והרע"ב ז"ל פי' הא דתנן וכולן פתיתן כזיתים היינו דלאחר שפתת כזית חולק כל זית לב' ולד' וכבר תמה ע"ז בתוס' חד מהא דמשמע לקמן דלתנא דמתניתין הוי פרורין כזית ע"ש ויצא לו להרע"ב ז"ל פי' זה מפירוש המשנה להר"מ ז"ל שכ' וז"ל ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע כו' ע"ש אבל מחיבורו נראה דלא כן הוא כוונתו אלא כופל החלה א' לב' וב' לד' וכשהוא כופלה אח"כ פותת את כולן ויהי' כל פת כפול ארבע ויליף לה מדכתיב פתות אותה פתים היינו בפתיתה אחת יהי' ארבע פתים כאחת וזש"כ בפירוש המשנה ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע היינו שיש בה ארבע פתים כאחת ובמנחת כהן משיח לא הי' כופל אלא לשנים וכשהוא פותת אין בכל פת אלא שנים כפולים וזש"כ שם במנחת כהן משיח לא יסדר פתיתה מהם עם ארבע אלא כופל אותה עם שנים אלא דמה שכתב שם ואינו מבדיל כדי שלא יהיה פתות לפתיתין לא הבנתי אהי קאי והן הדברים וכתב בחיבורו במנחת כהן משיח כתב דכופל לשנים ופותת ונמצא כל פתיתה כפול לשנים ובמנחת ישראל כתב הכופל לארבע וכן במנחת כהנים אלא דבמנחת ישראל מבדיל הכפלים ובמנחת כהן אינו מבדיל ואח"כ פותת מן הכפלים יחד פתיתים כזיתים ובמנחת כהן משיח ג"כ אינו מבדיל וכל פתיתה כפול לשנים וכתב הלח"מ ז"ל דהוכיח כן מהא דפליג ר"ש ואמר דמנחת כהן משיח אין בו קמיצה אין בהם פתיתה והרי נאמר בה מנחת פתים אלמא דבעי פתיתה אלא ע"כ ר"ש מודה דמקפלה לשנים אלא דאינו פותת עוד ותנא קמא סבירא ליה דפותת גם כן ואין זה מוכרח דאם אינו פותת קיפול זה לזה ולא מיקרי פתיתה כיון דאינו מבדיל אלא וודאי משמע ליה הכי מהא דתנן וכולן פותתן כזיתים והאי וכולן היינו כל המנחות בין של ישראל בין של כהנים וכהן משיח אחר הקיפול פותת ומה שהקשה לר"ש מנחת פתים מאי דריש יש לומר דפתים היינו חצאי חלה וכשיטתו דחולק כל חלה לשנים ועיין בק"א שהאריך בזה:

שם משנה ר"ש אומר מנחת כהנים כו'. ופירש"י ז"ל מנחת נדבה של כהן ודקדק המשנל"מ ז"ל דאתי לאפוקי מנחת חוטא של כהן דבעי קמיצה לר"ש בעי נמי פתיתה והקשה ע"ז הא מנחת סלת היא ובמנחת סלת ליכא פתיתה כמו שהאריך שם דאפילו אפיה לא בעיא וכבר כתבתי לעיל בזה דאפי' ודאי בעי אבל אפי' עשר חלות ופתיתה מסתברא דלא בעי כיון דשירים הם ומתחלקת לכהנים וכמו שהאריך ז"ל שם אבל מש"כ לדייק מלשון רש"י ז"ל שכ' מנחת נדבה כו' דס"ל דמנחת סלת בעי פתיתה לא הוי צריך להאי דיוקא דבהדיא כתב רש"י ז"ל לקמן גבי הי' עומד ומקריב כו' דבמנחת העומר מיירי ועלה תני וכולן פותתן כזיתים אפילו מנחת העומר ומנחת העומר מנחת סולת היא הרי מבואר בדבריו דמנחת הסלת ג"כ בעי פתיתה ויתבאר לקמן בזה:

שם גמרא אמר רב יוסף האי חביצא כו' אמר ר"י מנא לה הי' עומד ומקריב כו'. פירש"י ז"ל דרב יוסף מייתי ראיה דאם אין בהם כזית אינו מברך המוציא ודתני דפותתן כזיתים דוקא ויש לדקדק מאי איריא היא זו הא הא דפותתן כזיתים לאו משום ברכת המוציא הוא אלא מצותה בכך ואפילו אם כולה כליל והקומץ גם כן אינו עושה פתיתן פחות מכזית ויותר הי' נראה דראיתו הוא דבפרורין כזית מברך המוציא אלא דלא משמע הכי מהא דמסיק מאי הוי עלה ר"ש אמר אפילו אין בהם כזית מזה נראה דבפרורין כזית פשיטא דמברך המוציא ועיקר אשמעותא דרב יוסף דבאין בהן כזית אינו מברך. והנה בפי' חביצא נחלקו הראשונים ז"ל מד' רש"י ז"ל דמיירי ע"י בישול וכבר הקשו התוס' ז"ל היכי יליף לה ממנחות ולפמ"ש בלשון רש"י ז"ל דר' יוסף יליף ממנחות לפירורין שאין בהם כזית דאינו מברך המוציא אין כאן קושיא כ"כ דשפיר יליף אם אפי' מנחות דאין בהן אלא טיגון אינו מברך באין בהן כזית כש"כ בחביצא שע"י בישול דאינו מברך המוציא אלא דהתוס' ז"ל הקשו עוד ע"ז וכ' דחביצא היינו ע"י הדבקת פירורין בשמן או דבש וזה הוי שפיר דומיא דמנחות אלא דהתינח במנחת מחבת ומרחשת שנאפות תחלה ופותתן ויוצק עליהם שמן שפיר הוי דומיא דחביצא שמחבר הפתיתין ע"י שמן או דבש אבל לפי פירש"י ז"ל דבמנחת העומר מיירי נהי דנימא דבעי פתיתה מ"מ אינו דומה לחביצא דהא מנחת העומר נאפות לאחר קמיצה ואין בה מתן שמן עוד וכיון דמברך המוציא אשלימה אע"ג דנילושה בשמן משום דנילושה גם בפושרין או ע"י קביעות סעודה אמאי לא יברך גם אפתיתין כיון דלא עשה בהן דבר אלא פתיתן לבד אטו אם עשה לחם שלם לפתיתין לא יברך עליהם המוציא אבל בפ' כיצד מברכין נראה מדברי רש"י ז"ל דלא שייכא פתיתה אלא במחבת ומרחשת שנאפות קודם קמיצה ושפיר איכא למילף מינה לחביצא וכנ"ל ובדוקא כתב שם מנחת מחבת ומרחשת שיש בהן מתן שמן אחר פתיתה היינו יציקת שמן אבל מנחת מאפה תנור ג"כ לא דמי לחביצא דאין בהן יציקה אחר פתיתה והוי כמו שאר פת שפררו דלא יצא מתורת פת. עוד פי' שם דראיית רב יוסף ממנחות הוא לפרורין שיש בהן כזית וכמ"ש לעיל ובאמת ק' לפי' זה היכי מייתי ר"י ראיה מינה דילמא הא דתני נטלן לאכלן מברך המוציא לחביצא דילמא מיירי במנחת סלת או מנחת מאפה דאין בהן דין חביצא אבל לפשכ"כ ממשמעות לשונו כאן דמייתי ראיה לפחות מכזית דאינו מברך המוציא א"ש דע"כ מיירי במחבת ומרחשת דאי במנחת מאפה או סלת אפי' אין בהם כזית אמאי לא יברך המוציא אלא דהאי דיוקא אינו מוכרח וכמש"כ וצ"ל דמהא דייק דאי מיירי במנחת מאפה מאי קמ"ל בנטלן לאכלן דמברך המוציא פשיטא אלא על כרחך במחבת או מרחשת