קרן אורה מנחות צג

מראבר"ש דאמר מנחת חוטא של כהנים שירים אינן קריבין קמ"ל דמנחת כהנים יפה בהם כח מזבח לכהנים אפילו מנחת חובתו אלא דעדיפא מינה קאמר וק"ל:

שם משנה כל המנחות הנעשית בכלי טעונות ג' מתנות שמן כו' ואמרינן בגמרא למעוטי מנחת מאפה ופירש"י ותוס' ז"ל דלא אימעיט אלא מיציקה אבל מתן שמן ובלילה יש גם במנחת מאפה ומשמע להו הכי מדלא ממעטינן לקמן אלא יציקה מזה נראה דאינך ב' מתנות אית ביה ובלילה בהדיא כתיב ביה ומתן שמן כיון דליכא מיעוטא ילפינן לה מכל המנחות וכבר האריכו התוס' ז"ל בד"ה מה להלן בטעמא דלא ממעטינן גם ממתן שמן ועיין במשנל"מ פי"ב מה' מעה"ק שהאריך בדברי התוס' ז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דליכא מתן שמן במנחת מאפה וכמש"כ הלח"מ ז"ל והמשנל"מ ז"ל וצ"ל הא דלא אימעיט אלא מיציקה היינו דלמתן שמן לא צריך קרא כיון דאין מעשי' בכלי אלא בתנור ולא נאמר מתן שמן אלא בנעשית בכלי כמש"נ על מחבת בשמן תיעשה אבל מיציקה איצטריך למעוטי דהוי מרבינן ממנחה כל המנחות כי היכי דטעונות בלילה ומשיחה ועיין משנל"מ ז"ל שכתב דממעטינן למתן שמן מקרא דממעטינן יציקה וסתמא דברייתא לא משמע הכי דא"כ אמאי לא הזכיר מתן שמן ג"כ וע"ש במשנל"מ שכתב ראיות נכוחות לדברי הרמב"ם ז"ל מברייתא דלקמן ברקיקין ע"ש ונראה עוד להביא ראיה מהא דאמרי' בחלות תודה רביעית שמן מתחלקת לכמה חלות לבלילה ואי טעונה מתן שמן תחלה א"כ רביעית נמי ליכא ואי תימא דחלות תודה אין צריכין מתן שמן דלא מיקרי מנחה א"כ היכי ילפי רבנן מלחמי תודה שנאמר בהן חלות ובוללן כשהן סלת דילמא חלות תודה דלא בעו מתן שמן בתחלה בוללן כשהן סולת אבל מנחות דיש בהן שמן בתחלה בסולת בוללן כשהן חלות אלא ש"מ דמנחת מאפה אין בה מתן שמן כמו בחלות תודה אבל ז"א דהא פלוגתא דרבי וחכמים לא בחלות מנחת מאפה לחוד פליגי אלא במנחת מחבת ומרחשת ג"כ אע"ג דיש בהן מתן שמן כשהוא סלת ואפ"ה ילפי רבנן דלישנא דקרא חלות בלולות משמע נמי דבלולות כשהן סלת ולא כשהן חלות כמו בחלות תודה שנאמר בהן חלות בלולות ונבללות כשהן סלת ועיין בפי' המשניות ז"ל דמשמע מלשונו ז"ל דלא פליגי רבי ורבנן אלא בחלות של מאפה תנור וכן הוא לשון הרע"ב ז"ל בפי' המשנה אבל בברייתא בגמ' כיצד הוא עושה כו' מבואר דבכל המנחות פליגי ועיין תוי"ט ז"ל:

דף עה גמרא רביעית שמן היא כו'. ופירש"י דברביעית אינו יכול לבלול כשהן חלות ולכאורה בלא"ה לא שייך בלולה בחלות תודה כיון דאין בהן פתיתה היכי שייך בלולה בהן ולשון רש"י ז"ל אבל מחבת ומרחשת שאין בהן חלות כ"כ כו' אינו מובן קצת דבמחבת ג"כ עשר חלות הוא דאיכא כמו בתודה ולמה הוצרך לזה הא משמע דבתודה דליכא אלא רביעית שמן א"א לבלול אבל מחבת ומרחשת יש בהן שמן לוג אפשר לבלול גם חלות וק"ל:

שם גמרא חלות בלולות ולא רקיקין כו'. עיין בלח"מ ז"ל פי"ב הנ"ל שכתב בשם הרא"ם ז"ל דאם שינה ועשה משיחה בחלות ובלולה ברקיקין פסול והקשה אמאי לא תנן לה בחולין כשר בחלות פסול ברקיקין כשר ברקיקין פסול בחלות ובתוספתא במכילתין תני להאי לישנא בהדיא ע"ש ובתוספתא חולין תני עוד כמה דברים דכשרים בזה ופסול בזה דלא תנן במתניתין שם אבל מ"מ איכא למידק בהא וכמש"כ הלח"מ ז"ל כיון דאם לא בלל כלל כשר אם כן חלות שלא בללן אלא משחן למה יפסל מידי דהוי אלא בללן כלל אלא דז"א אלא לרבנן דברקיקין נמי מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג בזה שפיר איכא למימר דהוי כלא בלל כלל כיון דכל הלוג נתן במנחה אבל לר"ש דמושח כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים אם עשה כה"ג כחלות מסתברא דפסול נמי הוי דהוי כחיסר שמנה דבחלות מצותה שתהי' המנחה מעורבת עם הלוג ואח"כ יקמוץ ואם לא בלל אלא משח הרי ליכא בשעת קמיצה לוג שמן ואפילו לרבנן י"ל ג"כ כיון דמציתה לאפות בשמן דבוללן סלת א"כ כי עשה בה מעשה רקיקין ומשחן לאחר אפי' הרי אפאה בלא שמן ואין זה בכלל לא בלל דכשר אטו במחבת ומרחשת ג"כ כשירה אם אפאה בלא מתן שמן ודאי נראה פסולה וכן לא תנן לעיל לא נתן שמן כשר אלא הא דלא בלל כשר היינו דלא קיים מצות בלילה אבל שמן איכא א"כ ה"נ במאפה תנור כיון דמצות אפייתה בשמן אם אפאה בלא שמן י"ל דפסולה לשיטת הרמב"ם ז"ל דליכא מתן שמן במנח' מאפ' וכן איפכא רקיקין שלא משחן לאחר אפי' אלא בללן בשמן כשהוא סלת מנ"ל דכשירות אלא דהרמב"ם ז"ל כתב להדיא לא בלל לא משח כשר וע"כ לא משח היינו דבללן בשמן דאי בלא שמן כלל פשיטא דפסול הרי מבואר דמשיחה ברקיקין לא מעכבא וכן תנן לה במתניתין לא משח כשר ומה שנראה מד' הלח"מ ז"ל דרוצה לפרש לא משח היינו לא משח כלל זה א"א כמש"כ ז"ל:

שם גמרא מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין. פירש"י ז"ל עשרה חלות ועשרה רקיקין מביא לוג כו' ואין זה מובן דהא לרבנן לא אשכחן מנחה מחצה חלות ומחצה רקיקין אלא כל חדא מנחה לעצמה היא ובעי ב' לוגין אלא העיקר כפי' בתרא דאליבא דר"ש היא דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא וא"כ הא דתני ומושח הרקיק ע"פ כולו ומחזיר השמן לחלות היינו אפילו לר"ש ור"ש בן יהודה הוא דאומר משום ר"ש דמושח כמין כ"י לחוד והשאר נאכל לכהנים ותנאי הוא אליבא דר"ש וכן אידך ברייתא ברקיקין הבאין בפ"ע פליגי נמי אליבא דר"ש לת"ק אליבא דר"ש מושח כל הלוג ולרשב"י אליבא דר"ש אינו מושח אלא כמין כי והשאר נאכל לכהנים וא"כ מתניתין אתיא כרשב"י אליבא דר"ש אבל בזבחים סוף פרק כל התדיר תנן סתם לר"ש דמותר רקיקים נאכל לכהנים משמע דליכא פלוגתא אליביה והכי מוכח לקמן ריש פרק הרי עלי עשרון דברקיקין בפ"ע ס"ל לר"ש דמותר השמן נאכל לכהנים אבל במחצה חלות ומחצה רקיקין פליגי אליבא דר"ש לת"ק אליבא דר"ש מושח על פני כולו והמותר מחזירו לחלות ולרשב"י אליבא דר"ש מושחו כמין כי והמותר נאכל לכהנים ומוכח הכי משום דע"כ ת"ק במחצה חלות ג"כ ר"ש היא דאל"ה ליכא מנחה מחצה חלות ומחצה רקיקין וכמ"ש התוספ' ז"ל לקמן בפרק הנ"ל ובהא דיש חילוק אליביה דר"ש בין כולה רקיקין דהמוחר נאכל לכהנים ובין מחצה חלות ומחצה רקיקין דמחזיר המותר לחלות יש לומר דמחצה חלות ומחצה רקיקין דחדא מנחה היא שפיר טפי להחזיר לחלות מאכילת כהנים אבל הא דבמחצה רקיקין מושחן ע"פ כולו וברקיקין בפ"ע מושחן בפ"ע מושחן כמין כי לר"ש צ"ע טעמא מאי וכיון דברקיקין בפ"ע אין צריך למשוח אלא כמין כי מ"ש דבמחצה רקיקין מושחן ע"פ כולה והא דתניא מושח הרקיקין ומחזיר המותר לחלות לפי דברי הרמב"ם ז"ל דבלילת החלות היא כשהיא סלת ומשיחת רקיקים הוא לאחר אפי' צ"ל דאופה הרקיקים תחלה ומושחן ואח"כ מחזיר השמן לחלות כשהן סלת או דס"ל כרבי דחלות בוללן ולעיל תניא מחצה חלות ומחצה רקיקים מביא ובוללן וקומץ משניהם ופירש"י ז"ל דפותת אותם ובולל שניהם כאחת בשמן והוא דלא כדתני הכא בברייתא דברקיקים ליכא בלילה אלא משיחה ובלילה דחלות ג"כ כשהן סלת ולא לאחר פתיתה ונראה דהאי ובוללן דקאמר לאו בשמן קאמר אלא שמן עביד להו כל חד כדיניה אלא דאחר פתיתה בולל שניהם כדי שיעלה בידן הקומץ משניהם וזה ברור. והרמב"ם ז"ל פסק דלא כסתמא דמתניתין דמותר שמן רקיקים נאכל לכהנים אלא מושחן עד שיכלה השמן דת"ק בברייתא ועיין בלח"מ ז"ל ונראה משום דרבי תני לה במתניתין סוף כל התדיר בלישנא דיחידאי אמר ר"ש אם ראית כו' אלא מותר רקיקי מנחת ישראל כו' לא הוי סתמא ועוד נראה דמוכח הכי מהא דלעיל דאמרינן לוג למה נמשח משום לוג שען של מצורע ואמאי לא קאמר משום לוג של רקיקין דאינו מתערב כולו עם המנחה אלא מושח ממנו כמין כ"י לחוד ובמה נתקדש הוא עצמו אם לא בלוג הנמשח אלא ש"מ דס"ל לר"ח כרבנן דברקיקים גם כן מושחו וחוזר ומושחו כו' וא"כ מתקדש הוא עם המנחה כא' וזה נכון שם משנה כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה לעיל כ' התוס' גבי יציקה דאתי למעוטי מנחת מאפה דלא נעשית בכלי דאין תנור מקדש והכא ליכא למימר הכי דהא איכא מנחת מאפה דאינו נעשית בכלי ואפ"ה טעון פתיתה ועוד דאטו למ"ד תנור מקדש אישתני דינא ליציקה במאפה תנור ולפתיתה בלחם הפנים אלא וודאי לסימנא בעלמא נקטא ועקרא דמילתא נראה דריבויא דמנחה דכתיב בהני תרתי בפתיתה וביציקה מרבינן כל חד כפי ענינו לענין פתיתה לא איצטריך לרבוי' אלא מנחת מאפה דקרא כתיב גבי מחבת ומרחשת לא צריך לרבויא דמגז"ש דקרבנך ילפי מהדדי ולמנחת סלת לא שייך לרבוי' דנקמצת כשהיא סלת ובשירים לא שייך פתיתה וע"כ